תמסח (דוברה)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תמסחאנגלית: Gillois amphibious tank-carrier, בצרפתית: Le Bac amphibie ou Gillois) הוא כלי רכב אמפיבי לצליחה שפותח עבור נאט"ו. תוכנן על ידי הגנרל הצרפתי ז'אן ז'ילואה (Jean Gillois)‏[1] ויוצר על ידי החברה הגרמנית EWK. משקלו הוא 26.9 טון, בעל 220 כוחות סוס, ו-4 אנשי צוות מפעילים את הכלי.

התמסח בצה"ל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד לאחר מלחמת ששת הימים היה ברור לישראל כי היא זקוקה לאמצעי לצליחת תעלת סואץ, למקרה שבו תתפתח מלחמה בדרום. אך עקב אמברגו על אמצעי צליחה היא לא יכלה לרכוש אמצעי צליחה תקניים. בתחילת 1971 לאחר שנתברר שאין לנאט"ו צורך בכלים האמפיביים, והם החלידו והפכו לגרוטאות ביערות ולמטרות ירי, רכשה ישראל מגרמניה 62 תמסחים במצב פיזי ומכני ירוד. התמסחים הועברו לישראל במבצע סודי ועברו שיפוץ מקיף בחברת "מרכבים". לפי פרסומי צה"ל, עלות ההשקעה ליחידה, הגיעה לסך 340 אלף דולר.[1] 19 ה"תמסחים" ששופצו והושמשו לא הספיקו לגישור התעלה, ואפשר היה לעשות בהם שימוש רק כדוברות בודדות, או כמעבורות .

מערכת הצליחה מורכבת משלושה או יותר כלי רכב המתחברים תוך ציפה במים לדוברה אחת. חיבורם של שלושה "תמסחים" זה אל זה ופריסת המיסעות שעל סיפונם, איפשרה ליצור מעבורת במעמס של 60 טון. דוברה המורכבת מ–6 כלי "תמסח" מסוגלת לשאת 2 טנקים כבדים במעמס של כ–120 טון.

בשנת 1968 החל חיל ההנדסה הישראלי להכשיר צוותים שיתפעלו את אמצעי הצליחה ולפתח עבורן תורת לחימה. הוקם גדוד צליחה אמפיבי 634 שהיה גדוד מוקטן המותאם למספר הכלים ששוקמו במרכבים ונקלטו בצה"ל. כבר מתחילת 1968 החל חיל ההנדסה להתאמן בכנרת ומאוחר יותר, בחורף 1972, ערך תרגיל בסכר הרואיפה (ליד אבו עגילה במזרח סיני), שם נוצל מקווה המים שנוצר בעקבות הגשמים לדימוי תעלת סואץ,[1] ותורגל מערך הצליחה ובכללו התמסחים בשילוב כוחות שריון, ושולבו בתוכניות הלחימה של חילות ההנדסה והשריון. בתחילת 1973 הורה המטכ"ל, בהמלצת סגן הרמטכ"ל, ישראל טל, על הפסקת שיפוץ והשמשת התמסחים והתקציב שנחסך הועבר לפיתוח גשר הגלילים. בכך הפכו התמסחים לחלופה הנחותה מבחינת אמצעי הצליחה של צה"ל.[1][2]

שלושה ימים אחרי פרוץ מלחמת מלחמת יום כיפור הועברו התמסחים מחוף אמנון בכנרת לבסיס טסה בצפון סיני,[2] מרחק 34 קילומטרים מהתעלה. לאחר שהחלופות המועדפות על חיל ההנדסה במבצע אבירי לב לצליחת התעלה - גשר הגלילים וגשר הדוברות נשברו ונתקעו בנתיבים הפקוקים ולא הגיעו לאזור הצליחה במועד, הופעלו ב-15 באוקטובר התמסחים ונעו דרך ציר "עכביש" אל עבר נקודת הצליחה. 18 הכלים לוו על ידי פלוגת שריון מחטיבה 421. ב-04:00 בבוקר 16 באוקטובר הגיעו הכלים לשפת תעלת סואץ. עד 06:30 הם התחברו לשתי דוברות שהיו יכולות להוביל שני טנקים כל אחת ולדוברה שלישית שהייתה מסוגלת להעביר טנק אחד.[3] התמסחים העבירו את גדוד השריון הראשון (גדוד 264 מחטיבה 421) שמנה 21 טנקים, לגדה המערבית של תעלת סואץ והיווה ראש גשר להמשך פעולות הצליחה. כוח שריון זה אף השמיד שני בסיסי טילי נ"מ ואיפשר פעולה של חיל האוויר באותה גזרה. במהלך הצליחה הגדולה נעשה בהם שימוש רב, לצד שימוש בגשר הדוברות. במהלך הצליחה נפגעו מרבית הדוברות מירי ארטילרי ומתקיפות מטוסים מצרים.[2]

יעקב (ג'קי) אבן, סגן מפקד אוגדה 143 במלחמת יום הכיפורים, כתב אודות ה"תמסחים":

ב-22 לחודש פונה גדוד ה'תמסח' מה'חצר' ואיתו פונתה ל'לקקן' דוברת ה'תמסח' היחידה שנותרה לפליטה. כך נסתלק לו מראש הגשר השריד האחרון של גיבוריו האמיתיים של קרב הצליחה – ה'תמסחים'. אילו היו כלים 'יד שנייה' אלה עשויים זהב טהור ומשובצים יהלומים, עדיין לא היה ערכם מגיע לאלפית הפרומיל מערך תרומתם להצלחת קרב הצליחה ולהכרעת המצרים.

יעקב אבן ושמחה מעוז, בנקודת הכובד - המצביאות בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים[4]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רונן ברגמן, גיל מלצר, זמן אמת, הוצאת ידיעות אחרונות, 2004, עמ' 236-240.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא תמסח בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 עמירה שחר, חיל החימוש כמכפיל הכוח, תולדות חיל החימוש בשנים 1985-1967, עמ' 159-145
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "הגרוטאות מאירופה", באתר צה"ל
  3. ^ אברהם אדן, "על שתי גדות הסואץ", הוצאת עידנים, 1979, עמ' 198-197
  4. ^ יעקב אבן ושמחה מעוז, בנקודת הכובד - המצביאות בחזית התעלה במלחמת יום הכיפורים, הוצאת משרד הביטחון, 2012. הציטוט מופיע במאמר מאת אל"ם (מיל') עמיקם דורון, הגיבורים האמיתיים של קרב הצליחה, באתר "צוות", 2013