יולי אדלשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
יולי יואל אדלשטיין
יולי אדלשטיין, 2015
יולי אדלשטיין, 2015
לידה 5 באוגוסט 1958 (בן 60)
י"ט באב ה'תשי"ח
צ'רנוביץ, אוקראינה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
תאריך עלייה 1985
עיסוק פוליטיקאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה הליכוד
www.edelstein.org.il
היושב ראש ה־16 של הכנסת
תקופת כהונה 18 במרץ 2013 – מכהן (5 שנים ו-35 שבועות)
הקודם ראובן ריבלין
כנסות 1920
שר העלייה והקליטה
תקופת כהונה 18 ביוני 19966 ביולי 1999 (3 שנים)
הקודם יאיר צבן
הבא אהוד ברק
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
שר ההסברה והתפוצות
תקופת כהונה 31 במרץ 200917 במרץ 2013 (4 שנים)
הקודם יצחק הרצוג
הבא נפתלי בנט
תחת ראש הממשלה בנימין נתניהו
חבר הכנסת (רצף כהונה ראשון)
תקופת כהונה 17 ביוני 199617 באפריל 2006 (9 שנים ו-43 שבועות)
כנסות 1416
חבר הכנסת (רצף כהונה שני)
תקופת כהונה 27 בפברואר 2007 – מכהן (11 שנים)
כנסות 17 - 20
תפקידים בולטים נוספים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

יולי יואל אדלשטיין (נולד ב-5 באוגוסט 1958; י"ט באב תשי"ח) הוא יושב ראש הכנסת וחבר הכנסת מטעם מפלגת הליכוד. בעבר השר לקליטת עלייה ושר ההסברה והתפוצות בממשלות ישראל. היה בעבר מסורב עלייה ואסיר ציון בברית המועצות. בהכשרתו הוא מורה לשפות, בעיקר עברית.

קורות חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

תעודת שחרור של יולי אדלשטיין מהכלא הסובייטי

אדלשטיין נולד ב-1958 בצ'רנוביץ שבברית המועצות (כיום באוקראינה) למשפחה יהודית. הוריו, אניטה ויורי, היו מרצים במכללה להכשרת מורים. לאחר מספר שנים עברה המשפחה לקוסטרומה. אביו היה פעיל בתנועת הדיסידנטים, התנצר והיה לכומר (הוא משמש כיום ככומר האורתודוקסי של הכפר קרבנובו במחוז קוסטרומה שברוסיה).

עם תום לימודיו בתיכון רצה אדלשטיין להתקבל לבית ספר הגבוה ללימודי שפות, אולם נדחה עקב יהדותו והחל ללמוד במכללה להכשרת מורים. הוא סולק מהלימודים עקב דבריו על מדיניות החיסולים של יוסיף סטלין.

בשנת 1979 ביקש לעלות לישראל אך סורב. הוא עבר לבירה מוסקבה, שם הצטרף לחוג של לומדי עברית, לימד עברית במחתרת והיה פעיל ציוני בשנות ה-70 וה-80 ואף עמד בראשה של התארגנות שביקשה להפיץ את לימודי העברית לערי הספר של ברית המועצות[1]. עקב פעילותו, התקשה למצוא עבודה והתפרנס בין היתר כמודל עירום (פלג גוף עליון) בבתי ספר לאמנות[2]. גם שם הופעלו לחצים על המעסיקים לפטרו, אך מעסיקיו השונים היו מרוצים מאוד ממנו עקב העובדה שתמיד הגיע בזמן ואף פעם לא היה מגיע שיכור, בניגוד לשאר העובדים. ב-4 בספטמבר 1984 נעצר על ידי הק.ג.ב. בשל פעילותו הציונית, באשמת שווא של החזקת סמים, שהושתלו בדירתו[3]. הוא הורשע (ב-19 בדצמבר 1984[4]) ונידון לשלוש שנות מאסר עם עבודות פרך במחנה כפייה סובייטי, וריצה את עונשו בגולאג ליד ימת בייקל. במהלך מאסרו נפצע באורח קשה ונותר נכה[5]. לאחר שחרורו במאי 1987 עלה לישראל עם משפחתו ביולי אותה שנה[6].

בהגיעו לישראל, השתקע באלון שבות שבגוש עציון. בשנים 19881996 כיהן כסגן נשיא "הפורום הציוני", בשנים 19901995 מילא תפקידים ניהוליים בבתי ספר ואף ניהל את מחלקת העולים במלי"ץ.

חבר כנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלשטיין נמנה עם מייסדי מפלגת ישראל בעליה ונבחר לכנסת בבחירות לכנסת הארבע עשרה, בשנת 1996, מטעמה. הוא כיהן מטעם הסיעה גם בכנסת ה-15. בבחירות לכנסת ה-16 זכתה סיעתו בשני מנדטים בלבד והוא ונתן שרנסקי נבחרו לכנסת, וסיעתם התמזגה לתוך סיעת הליכוד.

אדלשטיין כיהן כשר לקליטת עלייה בממשלתו הראשונה של בנימין נתניהו בין השנים 19961999, וכסגן השר לקליטת עלייה במעמד של שר בממשלתו הראשונה של אריאל שרון, בין השנים 20012003.

ב-27 בפברואר 2007, עם התפטרותו של דני נוה מהכנסת, והודעתו של עוזי לנדאו, ששובץ במקום ה-14 ברשימת הליכוד, כי אינו מעוניין לשוב ולכהן בכנסת, הצהיר אדלשטיין אמונים לכנסת והחל לכהן בכנסת השבע עשרה. בנאומו הראשון בכנסת זו אמר:

גברתי היושבת-ראש, למה אמרתי שהתחושה מוזרה? כפי שאמרת הרגע, חבר כנסת חדש-ישן מצהיר אמונים. מצד שני, אני חייב לומר, ואמרתי זאת גם היום בסיעה, שאם מחר תהיה לי פתאום הזדמנות להיות הקול ה-61 שיגרום לפיזור הכנסת הזאת ולהפלת הממשלה, אני ודאי אעשה זאת בלי להסס אפילו שנייה.

במהלך כהונתו בכנסת יזם תיקון לחוק צער בעלי חיים (הגנה על בעלי חיים), האוסר על נטישת בעלי חיים, ומתיר לעמותות, רשויות מקומיות ווטרינרים שטיפלו בבעלי חיים נטושים, להטיל את הוצאות ההחזקה על הנוטש אותם. כמו כן הציע תיקון לחוק בתי המשפט. על פי תיקון זה, יוכל אדם שאין עיסוקו בייצוג דרך קבע, לייצג ללא תמורה בעל דין בבית משפט לתביעות קטנות[7]. תיקון זה התקבל בשנת 2001 ומוכר בשם תיקון מס' 29 (ייצוג בעל דין)[8].

בבחירות המקדימות של הליכוד לקביעת רשימתה לבחירות לכנסת ה-18 זכה אדלשטיין ב-18,502 קולות שהם כ-38.2% מהקולות, מוקם במקום ה-12 ברשימה ונבחר לעוד כהונה בכנסת. לאחר הקמת הממשלה ה-32 מונה אדלשטיין לשר ההסברה והתפוצות ולממונה על רשות השידור. ב-18 בפברואר 2010 התפטר מתפקידו כשר הממונה על רשות השידור, והמשיך לכהן כשר ההסברה והתפוצות.

יושב ראש הכנסת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-14 במרץ 2013 נבחר אדלשטיין על ידי סיעת הליכוד כמועמדה לתפקיד יושב ראש הכנסת. אדלשטיין זכה לתמיכת כל חברי הסיעה, למעט ראובן ריבלין שנמנע בהצבעה. בעקבות זאת התפטר אדלשטיין מהממשלה, כדי שהתפטרותו תיכנס לתוקף לפני היבחרו ליושב ראש הכנסת, כדי לעמוד בעיקרון הפרדת הרשויות. ב-18 במרץ נבחר אדלשטיין לתפקיד יושב ראש הכנסת התשע עשרה ברוב של 96 חברי כנסת מול שמונה נמנעים.

בבחירות המקדימות של מפלגת הליכוד לכנסת ה-20, שנערכו ב-31 בדצמבר 2014, זכה אדלשטיין במקום השני ברשימה הארצית, שמוביל למקום השלישי ברשימה לכנסת, לאחר קרב צמוד עם גלעד ארדן על המקום הראשון[9]. ב-31 במרץ 2015, יום השבעת הכנסת העשרים, נבחר על ידי מליאת הכנסת לקדנציה שנייה כיו"ר הכנסת, פה אחד ברוב של 104 קולות.

עם היבחרו לתפקיד, סיפר בנאומו הראשון על כך שהרגע הזה הוא סגירת מעגל מרגשת עבורו, לאחר שאחד מעוזריו איתר את תיעוד ביקורו הראשון בכנסת ימים אחדים לאחר עלייתו ארצה, כאורח ועדת העליה והקליטה. בנאומו פנה בקריאה לחברי הכנסת:

"אנא, התייחסו למקום הזה בחרדת קודש. ראו במשכן הכנסת מעין "מקדש מעט". אל תתנו למלעיזים, ללועגים ולציניקנים להסיח את דעתכם ולרפות את ידיכם. אתם נכנסים היום לְתפקיד, שאין שני לו בשליחות הציבורית. שאו על כתפיכם את משא העם; היו קשובים לציבור...כהונת חבר הכנסת אין משמעותה שיכרון הכוח או המעמד; לא שררה היא אלא עבדות. כי כך יש לראות את התפקיד – מילוי שליחות בשירות הציבור, זה שבחר בכם וגם זה שלא[10]".

באוקטובר 2016 עוררה החלטתו של יו"ר הכנסת אדלשטיין לאכוף קודי לבוש מחמירים על באי הכנסת תרעומת ציבורית[11]. בתגובה לדברי הביקורת אמר אדלשטיין: "לא ייתכן שידברו על איראן וסרגלים ומישושים, להטעות את הציבור בדברים שלא היו, ובכך להפוך את השיח לדתי או שוביניסטי"[11].

במהלך ההכנות לטקס הדלקת המשואות במסגרת חגיגות שנת ה-70 למדינת ישראל התגלעה מחלוקת בין אדלשטיין לשרת התרבות והספורט, מירי רגב, לאחר שרגב ביקשה לשלב בטקס נאום של ראש הממשלה בנימין נתניהו. אדלשטיין התנגד ודרש לשמור על המתכונת הקבועה של הטקס, שבה הנואם המרכזי היחיד הוא יו"ר הכנסת, וראש הממשלה איננו נוכח בטקס, אף לא בקהל,[12][13] לקראת יום העצמאות הסתמנה פשרה לפיה ראש הממשלה יישא דברי ברכה קצרים לכבוד שנת העשור ה-70, בדומה למתכונת שהתקיימה בטקס ביום העצמאות השישים, ובנוסף ידליק משואה ביחד עם יושב ראש הכנסת.[14] בפועל נאם נתניהו כשש דקות יותר מאשר אדלשטיין.[15]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אדלשטין נישא לרעייתו הראשונה, טטיאנה (טניה), בברית המועצות ב-1981. נולדו להם בן ובת. בין השנים 19872008 הם התגוררו באלון שבות שבגוש עציון. בשנת 2008 עברה המשפחה לנווה דניאל. ב-24 בינואר 2014 נפטרה אשתו טטיאנה ממחלת הסרטן[16].

באוקטובר 2015 עבר להתגורר בהרצליה פיתוח עם בת זוגו, אירינה נבזלין, יושבת ראש דירקטוריון בית התפוצות, נשיאת קרן נדב ובתו של לאוניד נבזלין, וביוני 2016 הם נישאו.[17]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניצן צבי כהן, ‏עברית במחתרת, באתר דבר ראשון, 3 בפברואר 2018
  2. ^ ידיעות אחרונות, המוסף לשבת, 31.07.2015, "ליווי בריבית", גיא ליברמן, עמוד 13: "אדלשטיין הבהיר בתגובה כי אכן שימש בעבר כמודל עירום לאמנים, וכי אין אמת באמירה שהוא אלכוהוליסט או מכניס אלכוהול לכנסת." בנוסף, ראו דברים שנכתבו בדף הבית של אתר האינטרנט של אדלשטיין
  3. ^ אהרון דולב, העלילה החדשה: סמים במקום דם, מעריב, 26 באוקטובר 1984
  4. ^ מרטין גילברט, שצ'רנסקי: סיפורו של ניצחון, תרגם אביעזר גולן, הוצאת עידנים, תשמ"ז/ 1987- עמ' 188.
  5. ^ ‫ליאת רון, ‏פורטפוליו יולי אדלשטיין, באתר גלובס, 11 באפריל 2013‬
  6. ^ יולי (יואל) אדלשטיין - בוגר תוכנית עמיתי ירושלים, מחזור ז', באתר מכון מנדל למנהיגות
  7. ^ הצעת חוק בתי המשפט (תיקון מס' 29) (ייצוג בעל דין), התשס"א - 2000, ח"ח 2969, עמ' 404
  8. ^ "חוק בתי המשפט" (תיקון מס' 29), התשס"א-2001, ס"ח 1783, עמ' 198
  9. ^ מורן אזולאי, התוצאות והדרמות בליכוד: ארדן ראשון, חוטובלי ופייגלין בחוץ, באתר ynet, 1 בינואר 2015
  10. ^ ישיבות המליאה, main.knesset.gov.il (בhe-IL)
  11. ^ 11.0 11.1 לי ירון, יועצת פרלמנטרית נוספת לא הוכנסה לכנסת בשל "שמלה קצרה מדי", באתר הארץ, 12 בדצמבר 2016
  12. ^ בשנים 2015–2017 הוצגה ברכה מוקלטת קצרה של ראש הממשלה נתניהו במסגרת טקס המשואות.
  13. ^ אורלי וגיא, סערת טקס המשואות: "רגב טועה - אסור למשרד התרבות לקבוע תכנים", באתר ערוץ עשר, 2 באפריל 2018
  14. ^ עוזי ברוך, נתניהו ידליק משואה, באתר ערוץ 7, 10 באפריל 2018
  15. ^ ישי פורת, נתניהו: "מנסים לכבות את האור בציון - זה לא יקרה", באתר ynet, 19 באפריל 2018
  16. ^ שרי מקובר-בליקוב, "טניה הצילה אותי. לא הצלחתי להציל אותה", באתר ynet, 7 בפברואר 2014
  17. ^ טל שלו‏, בנוכחות בכירי הפוליטיקאים: יו"ר הכנסת אדלשטיין נישא לבחירת לבו, באתר וואלה! NEWS‏, 21 ביוני 2016