ליאו קדמן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אין תמונה חופשית

ליאו קדמן (קאופמן; לעיתים קויפמן) (תרנ"ו 30 בדצמבר 1895, מילהיים, גרמניהי"א בטבת תשכ"ד, 27 בדצמבר 1963, ירושלים) היה חלוץ, כלכלן ומומחה למטבעות ארץ ישראל. בן זוגה של הרקדנית והכוריאוגרפית גורית קדמן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליאו קדמן נולד בשנת 1895 בעיר מילהיים שבגרמניה. אביו, גוסטב קאופמן, היה איש ציבור בעיר ובקהילה היהודית המקומית.

למד בבית ספר תיכון בעירו ואחר-כך למד משפטים, כלכלה לאומית, היסטוריה כללית ועברית באוניברסיטאות בון, היידלברג, לייפציג וברלין (כמקובל באותה תקופה).

במלחמת העולם הראשונה שירת בצבא כחייל בגדוד רוכבים מתחילת המלחמה ועד שנפצע קשה בחזית המזרחית ב-1917.

ב-1918 הצטרף למפלגת "הפועל הצעיר", שדגלה בציונות סוציאליסטית, ואחר השתתף בהקמת ארגון "החלוץ" בגרמניה, שאחד מפעיליו הבולטים היה חיים ארלוזורוב. ב-1919 הצטרף לקבוצת הכשרה חקלאית במשקים חקלאיים במסגרת תנועת הנוער הציונית "בלאו וייס" ("כחול-לבן").

ב-1920 נישא לגורית, והזוג עלה לארץ יחד עם קבוצה מאורגנת מחבריו בתנועת הנוער. הם עבדו כחלוצים בפרדס של "אגודת נטעים" באתר "חפציבה" ליד חדרה. בחנוכה תרפ"א (1920) השתתף בוועידת היסוד של ההסתדרות הכללית. במאורעות תרפ"א לקח חלק בהגנה המאולתרת.

קדמן עמד בראש הקבוצה שהקימה את קיבוץ חפציבה בעמק יזרעאל בשיתוף פעולה ובשכנות צמודה לקיבוץ בית אלפא, שהקימו אנשי "השומר הצעיר" בסתיו תרפ"ג (1924. ובראשית 1924 הצטרף אל גדוד העבודה ובמסגרתו נסע לפעילות הסברה במרכז אירופה.

משנת 1928 התגורר בתל אביב ופעל ב"מרכז לשכונות עובדים". בנוסף, לקח חלק בהקמת שכונות מעונות עובדים בגבעתיים (שכונת בורוכוב), בחולון, בירושלים ובחיפה. ב-1935 אורגן "מרכז השיכון" לחברה בשם "שִכון - חברה לשכונות עובדים בע"מ", במסגרת "חברת העובדים". שכון בנתה בקריית חיים, בקריית עמל ובשכונת רוממה בחיפה, וכן בקריית עבודה (בחולון), קריית בורוכוברמת גן) וקריית שלוםדרום תל אביב). לאחר מכן, ניהל בברית פיקוח ובבנק למשכנתאות לשיכון, שנוסד ב-1950.

מטבע של מִנהל בר כוכבא
עטיפת מגן של הספר. עיצבה: עלי גרוס
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.

במרוצת השנים הפכה הארכאולוגיה של ארץ ישראל לתחביבו הראשי. קדמן הצטרף לחברה לחקירת ארץ-ישראל ועתיקותיה, ונבחר בה לחבר הוועד. כמו כן, ייסד ועמד בראש החברה הנומיסטית של ישראל, ויעץ מידיעותיו למדינת ישראל בעיצוב מטבעות וסדרת הבולים הראשונה, שנושאה היה מטבעות. את הגיגיו פרסם בעיתונות העברית: "הארץ", "דבר", ו"על המשמר".

כתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מפרי עטו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעריכתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ציונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ״התכונה לעלייה מגרמניה״, בתוך: יהודה ארז (עורך), ספר העלייה השלישית, א', תל אביב: עם עובד (ספריית עינות), תשכ״ד-1964.
  • ״לקורות תנועת ׳החלוץ׳״, מאסף לתנועת ״החלוץ״, ורשה: מרכז הסתדרות "החלוץ" העולמית, תר"ץ-1930.

נומיסמטיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "מס בית-המקדש ומטבעות-המחזור בארץ-ישראל לאור מטמונים שנתגלו ם", ידיעות נומיסמטיות בישראל, 1 (תשכ"ב-1962), עמ' 9–12.
  • "המהפכה הארכיטקטונית במאה השנייה לפסה"נ לאור המטבעות העתיקות", ידיעות נומיסמטיות בישראל, 3-4 (תשכ"ב/כ"ג-1962), עמ' 61–70.
  • "כתב המטבעות העברי: מחקר באפיגראפיה ובפאליאגראפיה של המטבעות היהודיות העתיקות", ארץ ישראל: מחקרים בידיעת הארץ ועתיקותיה, ו (תשכ"א-1960), עמ' 94–103.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כתביו