ליטלטון וולר טאזוול

ליטלטון וולר טאזוול
Littleton Waller Tazewell
לידה	17 בדצמבר 1774; ויליאמסבורג, מושבת וירג'יניה, אמריקה הבריטית
פטירה	6 במאי 1860 (בגיל 85); נורפוק, וירג'יניה, ארצות הברית
מדינה	ארצות הברית
מקום קבורה	בית הקברות אלמווד, נורפוק, וירג'יניה, ארצות הברית
השכלה	קולג' ויליאם ומרי
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית-רפובליקנית, המפלגה הדמוקרטית
בן או בת זוג	Ann Stratton Nivison Tazewell
	31 במרץ 1834 – 30 באפריל 1836; (שנתיים)
	→ ג'ון פלויד וינדהאם רוברטסון ; (מושל בפועל) ←
	9 ביולי 1832 – 16 ביולי 1832; (8 ימים)
	→ סמואל סמית' יו לוסון וייט ←
	7 בדצמבר 1824 – 16 ביולי 1832; (7 שנים)
	→ ג'ון טיילור קרוליין ויליאם ריבס ←
	26 בנובמבר 1800 – 3 במרץ 1801; (98 ימים)
	→ ג'ון מרשל ג'ון קלופטון ←
	1816–1817; (כשנה)
	→ מילס קינג ג'ורג' לויול ←
	1809–1812; (כ־3 שנים)
	→ ויליאם לייטפוט ויליאם בארט ←
	1798–1800; (כשנתיים)
	→ ג'ון פירס צ'מפיון טרוויס ←
חתימה

ליטלטון וולר טאזוול (באנגלית: Littleton Waller Tazewell‏; 17 בדצמבר 1774 – 6 במאי 1860) היה עורך דין, בעל מטעים ופוליטיקאי מווירג'יניה ששימש כחבר בית הנבחרים של ארצות הברית, סנאטור אמריקאי ומושל וירג'יניה ה-26, וכן חבר בבית הנבחרים של וירג'יניה.

ביוגרפיה

ראשית חייו ומשפחתו

טאזוול נולד ב-17 בדצמבר 1774, זמן קצר לפני חג המולד, בוויליאמסבורג שבמושבת וירג'יניה, והיה בנם של הנרי טאזוול (1753–1799) ורעייתו דורותי אליזבת' וולר (1754–1777). אביו היה פקיד בכנסים המהפכניים במהלך השנתיים הבאות. למרות שאמו נפטרה כשהיה ילד, סבו מצד אמו, עורך הדין בנג'מין וולר, לימד אותו לטינית.^[1] טאזוול חונך באופן פרטי על ידי ג'ון ויקהאם; מאוחר יותר סיים את לימודיו בקולג' ויליאם ומרי בוויליאמסבורג ב-1791. הוא התחתן עם אן סטראטון ניביסון טאזוול (1785-1858), והיו להם לפחות שש בנות ושני בנים, אם כי רק ארבע בנות שרדו עד מות אמם.

קריירה

לאחר שלמד משפטים, טאזוול התקבל ללשכת עורכי הדין בווירג'יניה בשנת 1796 והחל לעסוק במחוז ג'יימס סיטי, וירג'יניה. הוא היה חבר בבית הנבחרים של וירג'יניה (משרה חלקית) שייצג את מחוז ג'יימס סיטי מ-1798 עד 1800, כאשר התפטר כדי למלא את המשרה הפנויה שנגרמה מהתפטרותו של ג'ון מרשל בקונגרס השישי של ארצות הברית, וכיהן בבית המחוקקים הפדרלי מ-26 בנובמבר 1800 עד 4 במרץ 1801.^[2] מבחינה פוליטית, טאזוול היה רפובליקני ג'פרסוני, ועם התפרקותה של מפלגה זו הוא התחבר לדמוקרטים הג'קסוניים.

טאזוול עבר לנורפוק, וירג'יניה ב-1802. הוא ייצג את רובע נורפוק באסיפות הכלליות של 1804–1805 ו-1805–1806, אך הוחלף בוויליאם ניוסאם הבן. באספה של 1806. אף על פי כן, ב-5 ביולי 1807, הוא הפיג את משבר ההטבעה שבו היו מעורבות אה"מ "לאופרד" הבריטית בנמל נורפוק ו-USS "צ'סאפיק" וראש עיריית נורפוק, ריצ'רד א. לי. טאזוול שוב ייצג את מחוז ג'יימס סיטי בבית הנבחרים מ-1809 עד 1812. מצביעי נורפוק בחרו בו לייצג שוב את הרובע בבית הנבחרים של וירג'יניה מ-1816 עד 1817. לאחר מלחמת 1812, טאזוול, גנרל טיילור, ג'ורג' ניוטון ואחרים הקימו גם את החברה המסחרית רואנוק, שנועדה להרחיב את התנועה דרך תעלת הביצה העגומה ולאפשר משלוח של סחורות ממחוז בדפורד ההררי דרך נורפוק. טאזוול שימש גם כאחד מנציבי התביעות במסגרת האמנה עם ספרד, אשר ויתרה על פלורידה ב-1821.

המחוקקים של וירג'יניה בחרו בטאזוול בשנת 1824 לסנאט של ארצות הברית כדי למלא את המקום שהתפנה בעקבות מותו של ג'ון טיילור. הוא נבחר מחדש ב-1829, וכיהן מ-7 בדצמבר 1824 עד 16 ביולי 1832, אז התפטר כדי להיות מושל וירג'יניה. בהיותו בסנאט, טאזוול היה נשיא הסנאט הזמני במהלך הקונגרס העשרים ושניים של ארצות הברית ויושב ראש ועדת החוץ של הסנאט. עבודתו העיקרית שפורסמה היא סקירת המשא ומתן בין ארצות הברית לבריטניה בכבוד המסחר של שתי המדינות (1829).

טאזוול שימש כנציג נורפוק לוועידת החוקה של וירג'יניה בשנים 1829–1830.

כאשר הוויגים השיגו רוב באספת וירג'יניה למשך שש שנים, הם בחרו לראשונה ברפובליקני הזקן כמושל וויגי בשנים 1834–1836. עם זאת, הוא התפטר שנה לפני סיום כהונתו. במהלך השנתיים שלו כמושל, נאלץ טאזוול להתמודד עם התנועה לביטול העבדות. עם זאת, מרד נט טרנר התרחש ב-1831 בזמן שטאזוול חזר לביתו מוושינגטון (וגרם לו להזניח את המטעים שלו). הוא הפך לתומך של קולוניזציה סיטונאית וכמושל, ביקש מבית המחוקקים של וירג'יניה לבקש רשמית ממדינות הצפון לדכא קבוצות של התנועה לביטול העבדות וכן ביקש מהקונגרס לדכא משלוח ספרות כזו דרך משרד הדואר האמריקאי. תקופת כהונתו של טאזוול סומן גם על ידי הרחבת תעלת נהר ג'יימס, שאמורה הייתה להתחבר לתעלת קנאווהה ובכך לנהר אוהיו. תחת הנהגתו, האספה הורתה לסנאטורים האמריקאיים של וירג'יניה לתמוך בשיפורים פנימיים, בתעריפי מגן ובבנק לאומי התומך במערכת האמריקאית של הנרי קליי.

בעקבות כהונתו כמושל, פרש טאזוול מהחיים הציבוריים אך קיבל 11 קולות אלקטורליים לסגן הנשיא בבחירות של 1840.^[3]^[4]

טאזוול היה הבעלים של מטעים ואנשים משועבדים באזור המפטון רודס. במפקד האוכלוסין הפדרלי של ארצות הברית של 1830, משק ביתו בנורפוק כלל תשעה אנשים לבנים חופשיים (5 ילדיו) ותריסר אנשים משועבדים. למרות שמפקדי עבדים של מדינת וירג'יניה אינם זמינים באינטרנט, וכמה דיווחי מפקד אוכלוסין פדרליים נראים חסרים או שגויים באינדקס, עד 1860, משק הבית שלו כלל תשעה אנשים משועבדים (3 גברים, 5 נשים וילד אחד בן שנתיים) בנורפוק, ויותר מ-100 אנשים משועבדים ברחבי מפרץ צ'ספיק במחוז נורת'המפטון, וירג'יניה (בירושה דרך אשתו).

מוות ומורשת

המושל טאזוול מת כאלמן בנורפוק, וירג'יניה, ב-6 במאי 1860. בתחילה הוא נקבר עם אשתו באחוזתו בחוף המזרחי של וירג'יניה, הוא נקבר מחדש בשנת 1866 בבית הקברות אלמווד בנורפוק.

טאזוול, וירג'יניה, מחו טאזוול, וירג'יניה ומחוז טאזוול, אילינוי נקראים לכבודו ולכבוד אביו, וכך גם הערים טאזוול וניו טאזוול, טנסי. שלט המזכיר אותו ניצב בפינת הרחובות טאזוול וגרנבי בנורפוק, ליד מלון Tazewell Hotel and Suites, שם היה ביתו בן שתי הקומות. ביתו, המכונה בית בוש-טאזוול, פורק לחלוטין והוקם מחדש במיקומו הנוכחי כשלושה קילומטרים מהאתר המקורי שלו בסביבות 1902.^[5] הוא נרשם במרשם הלאומי של מקומות היסטוריים בשנת 1974.

טאזוול היה סבו מצד אמו של ליטלטון וולר טאזוול ברדפורד (1848–1918), פוליטיקאי בולט מווירג'יניה ומייסד אחוות פי קאפה אלפא.

בניין בקולג' ויליאם ומרי נקרא לכבודו של טאזוול.^[6]

לקריאה נוספת

Sobel, Robert, and John Raimo, eds. Biographical Directory of the Governors of the United States, 1789–1978, Vol. 4, Westport, Conn.; Meckler Books, 1978, pp. 1636-1637

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ליטלטון וולר טאזוול בוויקישיתוף

ליטלטון וולר טאזוול, באתר "Find a Grave" (באנגלית)
ליטלטון וולר טאזוול, באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)

הערות שוליים

^ Virginia and Virginians, R. A. Brock, University of Virginia Library
^ Cynthia Miller Leonard, Virginia General Assembly 1619-1978 (Richmond: Virginia State Library 1978) pp. 212, 216, 220, 57, 261, 266
^ "Richard Mentor Johnson, 9th Vice President (1837-1841)". U.S. Senate. ארכיון מ-29 באוקטובר 2020. נבדק ב-23 בנובמבר 2020. One of the 23 Virginia electors, and all of South Carolina's 11 electors, voted for Van Buren but defected to James K. Polk and Littleton W. Tazewell of Virginia, respectively, in the vice-presidential contest. {{cite web}}: (עזרה)
^ "1840 Presidential General Election Results". Dave Leip's Atlas of U.S. Presidential Elections. ארכיון מ-3 באוגוסט 2020. נבדק ב-23 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)
^ Virginia Historic Landmarks Commission Staff (בינואר 1974). "National Register of Historic Places Inventory/Nomination: Boush-Tazewell House" (PDF). Virginia Department of Historic Resources. {{cite web}}: (עזרה)
^ "William & Mary- Harrison & Page Halls". נבדק ב-2 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[1] Virginia and Virginians, R. A. Brock, University of Virginia Library

[2] Cynthia Miller Leonard, Virginia General Assembly 1619-1978 (Richmond: Virginia State Library 1978) pp. 212, 216, 220, 57, 261, 266

[3] "Richard Mentor Johnson, 9th Vice President (1837-1841)". U.S. Senate. ארכיון מ-29 באוקטובר 2020. נבדק ב-23 בנובמבר 2020. One of the 23 Virginia electors, and all of South Carolina's 11 electors, voted for Van Buren but defected to James K. Polk and Littleton W. Tazewell of Virginia, respectively, in the vice-presidential contest. {{cite web}}: (עזרה)

[4] "1840 Presidential General Election Results". Dave Leip's Atlas of U.S. Presidential Elections. ארכיון מ-3 באוגוסט 2020. נבדק ב-23 בנובמבר 2020. {{cite web}}: (עזרה)

[VAnom-5] Virginia Historic Landmarks Commission Staff (בינואר 1974). "National Register of Historic Places Inventory/Nomination: Boush-Tazewell House" (PDF). Virginia Department of Historic Resources. {{cite web}}: (עזרה)

[6] "William & Mary- Harrison & Page Halls". נבדק ב-2 ביולי 2016. {{cite web}}: (עזרה)

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]