ליעד שהם

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ליעד שהם

ליעד שהם (נולד ב-31 בדצמבר[1] 1971) הוא עורך דין וסופר ישראלי, שכתב ספרים רבי מכר. [2] [3] [4] [5] [6] שספריו תורגמו לשש שפות. [7] [8]

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סבו, יצחק שהם, היה מנהל הוצאת הספרים של "דבר". סבו וסבתו היו ממייסדי שכונת נווה עוז בפתח תקוה, בה נולד אביו.[7] אביו עבד שנים רבות במשרד הביטחון, וכיהן כמנהל הרכש של חברת 'אל-אופ' ואמו ניהלה את תיכון חדש בתל אביב.[4]

ליעד שהם נולד בגבעתיים. בילדותו שהה עם משפחתו בפריז, שם אביו עבד במשלחת מטעם משרד הביטחון. מששבו לישראל התגורר בגבעתיים, והוא בוגר בית ספר תיכון ע"ש דוד בן-גוריון בפתח תקוה. בצה"ל שירת בחיל המודיעין (1992-1990).[4]

שהם הוא בוגר תואר ראשון במשפטים מהאוניברסיטה העברית בירושלים (1996-1992) ובעל תואר שני במשפט מסחרי בינלאומי מבית הספר לכלכלה של לונדון (1998-1997).[4] הוא עשה התמחות בבית המשפט המחוזי וחבר לשכת עורכי הדין מאז 1997. שותף במשרד עורכי הדין גולן גולדשמידט ושות', בו הוא עובד מאז שנת 1999; מומחה במשפט מנהלי ומסחרי.[9][2][7]

מאז שנת 2001 ועד 2015 יצאו לאור שלושה עשר ספרים פרי עטו. שהם כתב גם שני מאמרים אקדמיים בנושא משפט. [10] [11]

נשוי ואב לשניים. גר בתל אביב.[12][5][4]

דרכו הספרותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

שהם לא כתב למגירה כילד ומעולם לא שאף להיות סופר.[4] כששב לישראל מתקופת לימודיו בלונדון התחיל להעלות על הכתב את חוויותיו ושלח את כתב היד להוצאות ספרים שונות. כתב היד שלו נדחה על ידי כל ההוצאות, חוץ מכנרת; תמר פוקס, עורכת ההוצאה, שבדיוק שבה מביקור בעיר, החליטה להוציא את הספר לאור. כך נולד ספרו הראשון "לונדון בפיתה".[13]

ספרו הבא, "החיים באלכסון", עסק בחייו כרווק. אחר-כך כתב את "אקסטרה סמול", על החיים בישראל; ספרו הרביעי, "החברים של אלוהים", סיפר בצורה הומוריסטית סיפורים מהתנ"ך. בשלב זה שהם הגיע למשבר כתיבה. בפגישה עם העורך הראשי של ההוצאה, דב אלפון, העלה אלפון את האפשרות ששהם יתחיל לכתוב ספרי מתח, והכיר לו את הסופר אמנון ז'קונט, ששימש לשהם כמורה דרך. [14] [12] [5]

כלי התקשורת בארץ ובעולם נוהגים לכנותו "ג'ון גרישם הישראלי", בין היתר מכיוון שגיבורי ארבעת ספרי המתח הראשונים שלו הם עורכי דין. [2] [15] [3] [16] [17]

עד 2015 כתב שבעה ספרי מתח, כל אחד מהם נמכר בלמעלה מ-30,000 עותקים. ספריו בסוגה זו נמכרו עד היום בכ-250 אלף עותקים.[2] כל אחד מספרי המתח שלו זכה בפרס "ספר זהב" מטעם איגוד המוציאים לאור.[15]

זכויות התרגום בספריו "מסדר זיהוי" ו"עיר מקלט" נמכרו באמצעות סוכניו הספרותיים ('קרטיס בראון' שמייצגת את ג'ון לה קארה, טרייסי שבלייה ומרגרט אטווד),[12][12] להוצאות ספרים בארצות הברית (הוצאת "הארפר קולינס"), אנגליה, גרמניה, צרפת, דנמרק, רוסיה, איטליה ועוד.[8]

שהם מרבה להרצות על נושאי כתיבתו בישראל ובחו"ל.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

לונדון בפיתה, 2001: חוויותיו של סטודנט ישראלי שמגיע ללמוד בלונדון. עוסק בהבדלים בין הישראלים לאנגלים מנקודת מבט הומוריסטית.

החיים באלכסון, 2002: החיים כרווק בישראל של ימינו.

אקסטרה סמול, 2003: סיפורים קצרים אודות חיי היום-יום בישראל הקטנה: ארוחת ליל הסדר, דייט בתקופת פיגועים, משחק כדורגל, אטימות ביורוקרטית, החוויה של לקנות באיקאה

ריקי בן יעקב, הארץ:

"מזמן לא נתקלתי בספר שכל כך גרם לי לצחוק. לא לחייך, לא לומר לעצמי שעכשיו הייתי אמורה לצחוק, לא להתפעל מההומור, אלא פשוט לצחוק. צחוק בריא, משוחרר, מהבטן. כזה הוא ספרו של ליעד שוהם, על מדינת "אקסטרה סמול" הלא היא מדינת ישראל.

אבל הספר הזה עושה (קצת) יותר מאשר לבדר, הוא מצליח לגעת. הוא מצליח לגעת (ברגעיו המוצלחים) מפני שלמרות הביקורת הנוקבת (והשנונה להפליא) שלו על הוולגריות, הנהנתנות, האטימות והחומרנות של החברה הישראלית, ניכרת בין השורות אהבה גדולה. לכאן ועכשיו הישראלי, למה שהיה יכול להיות אחרת ולמה שיש.

אהבה זו מתבטאת באוזן רגישה לניואנסים הדקים של השפה, ובחום ובמורכבות של הדמויות."[18]

החברים של אלוהים, 2005: 28 סיפורים מהתנ"ך, מסופרים מחדש בהומור ונקודת מבט עכשווית, חלקם מסופרים מפיהן של דמויות צדדיות.

שבוע באמצע החיים, 2007: גילי קורמן בן ה-32 הוא עורך דין קטן במשרד גדול שעוסק בצוואות וירושות. יום אחד נכנסת למשרדו אישה יפהפייה ומציעה לכתוב צוואה שלפיה אם תמות, קורמן יירש אותה. העניינים מסתבכים וקורמן מוצא עצמו חשוד ברצח.

שירי צוק, ynet:

"לא ברור למה, אבל קשה למצוא ספר מתח ישראלי טוב. אולי כי יוסי זה שם לא משהו לבלש, אולי כי ציניות נשמע יותר טוב באנגלית, ואולי כי לא צריך ספר שלם בשביל לגלות שהערס הוא הפושע. אבל "שבוע באמצע החיים" הוא דווקא אחלה ספר... שורה תחתונה: בעברית זה דווקא נשמע לא רע[19]

מספר חסוי, 2008: יוני בראל הוא מתמחה בבית המשפט המחוזי, שנופל קורבן לתרגיל עוקץ ונסחט כדי להשפיע על השופטת אצלה הוא מתמחה.

משחק הראיות, 2009: אורי דולב הוא שופט בבית המשפט המחוזי ובנו של שופט בית המשפט העליון. דולב נחשב לשופט נוקשה, שתמיד מרשיע נאשמים. בעקבות מפגש מקרי עם אישה ברכבת, דולב מוצא עצמו יום אחד נאשם ברצח ורואה איך זה להיות בצד השני של המתרס, כנאשם וכיצד מערכת המשפט שכה האמין בה מפנה לו עורף.

משפט חוזר, 2010: יגאל לביא מורשע ברציחתה של גליה אלון, צעירה שגופתה נמצאה על חוף ימה של תל אביב ונשלח למאסר עולם. כעבור שש עשרה שנה מבקשת בתו, דנה לביא, לערוך לו משפט חוזר. היא פונה לרובי ברגר, עורך דין מזה עשרים וחמש שנה שלוקח עליו את התיק, אף על פי שהוא יודע שהמשטרה והפרקליטות שונאים משפטים חוזרים, מכיוון שהם מפחדים להודות בטעויות.

רן יגיל, nrg:

"הרבה זמן לא נראה כותב קולח שכזה בקריית הספר שלנו. בעצם מאז הופעתו של אורי אדלמן המנוח על במת הספרות הפופולרית. עדיין לא הצלחתי עם כל קילמוטראז' הקריאה שיש לי - ויש לי בלי עין הרע - לעמוד על סוד קסמו של סופר קריא זה.

הכותב הוא עורך דין במקצועו - אבל גם עשה תחקיר עומק המשרת את פרטי העלילה ומשוקע בה היטב בלא שום בליטת זיזים.

לשֹהם יש הומור בריא... ברגעים הטובים שלו הוא אפילו מזכיר את מלך הז'אנר הבלתי מעורער גם היום - ג'ון גרישם.

ב"כנרת" כבר הבינו ששֹהם הוא ביצת זהב... אנשים טובים - אתם מושקעים במפעל הקרוי ליעד שֹהם, אבל במקרה הזה - בצדק. מגיע לו. שאפו!"[15]

מסדר זיהוי, 2011: בשכונה צפון תל אביבית נאנסת בחורה באכזריות. אביה פותח בחקירה עצמאית ומוצא אדם בשם זיו נבו, שמסתובב ליד ביתה של בתו מספר ימים לאחר האונס. האב שמאמין שנבו הוא האנס, משכנע בכך את בתו ואת אלי נחום, קצין המשטרה המופקד על פיענוח הפרשה. נבו הוא איש מאפיה וגילוי הסיבות האמיתיות להימצאו בזירת הפשע עלולות להביא לרציחתו. בתחילה נבו מודה באונס, אולם אחר-כך הוא חוזר בו. הבלש נחום מפוטר מהמשטרה ונחוש בדעתו למצוא את האנס האמיתי ולטהר את שמו.

רן יגיל, nrg:

"מה שיפה אצל שהם, זה בלט גם בספריו האחרים כגון "משפט חוזר" המצוין ו"משחק הראיות" המפתיע, זה שהוא לוקח את הקורא איתו למסע הטעויות עם כל הלב. הדמויות חוות טרגדיה של טעויות, והקורא פעם נצמד לתודעת האחת ופעם לתודעת האחרת, מיטלטל תוך מתח תמידי ותוהה היכן קבורה האמת? עוד יפה אצל שהם - מידת הנשמה הגלומה בכל דמות ודמות. שהם אינו טכנוקרט של בלש. אלה לא בובות תופרים, מניקינים של מותחן בנוסח אס־איי שבאו לפלפל לצופה או לקורא את העלילה - אלה דמויות בשר ודם, גוף ונשמה, שלמות פנים וצורה, והתחושות שלהן אותנטיות.

שהם, כמו כל כותב מותחנים טוב, מפזר את הפרקונים הראשונים על פני מספר דמויות, כאילו פתח את היצירה בכמה נקודות ובכמה זמנים וזוויות ראייה, ואחר כך גורס כינוס פזוריך - הוא מתעל במיומנות את העלילה ואורג אותה לכלל שלם אחד. הפעם מדובר באונס אכזרי המפר את שלוותה של שכונה שקטה בצפון תל אביב.

לכל הדמויות אצל שהם יש תמיד משהו להסתיר, כמו אצל רוב בני האדם, כולם חופנים איזשהו סוד, בין שהוא מתקשר ישירות לציר הנסיבתי בין שלא. יפה בעיניי שיש לכל דמות סוד שהיא פוחדת לגלות לסביבה. זה הופך את הדמויות של שהם לעגולות, אנושיות ופגיעות.

אני גורס כי כל אחד צריך לכתוב בז'אנר שהוא מרגיש כי הוא הכי טוב בו, שם בא לידי מיצוי מלוא הכישרון. ושהם לא טוב בכתיבת מותחנים - הוא מצוין."[20]

אבא בונה עוגה, 2012: ספר ילדים, איורים – נעם נדב

עיר מקלט, 2013: מיכל פולג היא פעילה חברתית המסייעת לפליטים האפריקאים בדרום תל אביב. היא מאשימה חברי כנסת מסוימים במסע חסר רחמים לגירוש הפליטים. מספר ימים לאחר שהיא מגישה תלונה רשמית, גופתה של פולג נמצאת בדירתה אחרי שנרצחה באכזריות. גבריאל טקלה הגיע מאפריקה לישראל דרך סיני, שם חטפו בדואים את אחותו, מכרו אותה לזנות וכעת הם דורשים 20 אלף שקל בעד שחרורה. הוא מגיע לדירתה מתוך כוונה לבקש את עזרתה ומוצא את גופתה. שכן שמגיע לדירה משוכנע כי הוא הרוצח. על החקירה מופקדת ענת נחמיאס, שוטרת נקיית כפיים ואינטליגנטית, שזו חקירת הרצח הראשונה שלה. טקלה מודה ברצח ומפקדיה של נחמיאס מעוניינים לסגור את התיק, אבל נחמיאס סבורה שהוא אינו הרוצח ומנסה לפתור את התעלומה.

עלית קרפ, הארץ:

"הספר החדש של ליעד שהם הוא רב מכר מכיוון שהוא עוטף את הקורא שלו במארג צפוף כל כך של מידע וחוויות, עד שהוא נסחף איתו למחוזות שבכלל לא התכוון להגיע אליהם מלכתחילה. גם מי שאינו חובב של הז'אנר, ישתוקק לדעת את פתרון התעלומה ומה באמת קרה שם... נעים ומרענן שבעתיים למצוא בשממת ספרות המתח הישראלית ספר שיש לו סיום מפתיע, שמציג לקורא דמויות שמתחשק לו להכיר אותן, שנבדלות זו מזו בלשונן ובמנהגיהן ושהמחבר שלו מצליח לשבץ אותן בתוך היריעה הססגונית של המציאות הישראלית העכשווית שטווה.

דומה ששהם מחיל על כתיבתו את מלאכתו של חוקר המשטרה, שהיא המלאכה הדקדקנית של איסוף הפרטים. לאחר שהוא מניח את תשתית הדמויות, מקרים אותן עור וגידים ומשיב בהן רוח, הוא מוציא אותן לפעולה באתרים שהקורא חש כאילו הוא נוכח בהם בעת ההתרחשות. הוא מצליח לבנות את המתח לא רק באמצעות יצירת מצג ריאליסטי לכאורה, אלא גם משום שאפיון הדמויות שלו דייקני ואמפתי והוא לא נכנע לפיתוי להפוך חלק מהן לקריקטורה, ונמנע מללעוג להן. אדרבה, הוא מרכיב את הדמויות שלו בהומור עדין ומשובב נפש." [21]

אם המושבות – 2014: שירלי ג'רבי, אישה הרה מגיעה לתחנת משטרה בפתח תקוה ומדווחת על תמיר בעלה, עיתונאי במקצועו, שנעלם. החוקרת ענת נחמיאס מטפלת בתיק במלוא המרץ. בפרדסים מתגלה גופתו של ג'רבי ולצידו אקדח שממנו נורתה היריה שהרגה אותו. החוקרים סבורים שג'רבי התאבד, אולם נחמיאס מאמינה שהוא נרצח ועורכת חקירה בסיוע היועץ הפוליטי עדו דולב. החקירה מובילה לפוליטיקאים מקומיים, כרישי נדל"ן, משפחות ותיקות בעיר, ראשי ערים ואנשי משטרה.

עלית קרפ, הארץ:

'"אם המושבות", המותחן של ליעד שהם, נהפך בן רגע לרב מכר בזכות תחקיר רציני, איזון בין עלילה לדמויות, וקשר הדוק למציאות החיים בישראל..

אבל לא רק הקשר למציאות הופך את ספרו של שהם לרב מכר, אלא גם העובדה שהוא מצליח להגיש לקוראיו רומן ובו איזון מצוין בין דמויות לבין עלילה. מאחר שהתשתית הדוקומנטרית שעליה הוא פועל מוצקה כל כך, הוא אינו מתקשה לשכנע את קוראיו בעלילות שהוא מציג. גם השילוב שמציג שהם ככותב בין היכרותו עם החברה הישראלית לבין היכרותו עם נפש האדם הוא שילוב ערב לחֵך. יש לו, למרות יומרותיו הצנועות, גם אמירה שחורגת מהפן הבידורי גרידא: הוא מגלה לקוראיו שהכסף הוא אותו כסף, ויש לו אותו ריח בכל מקום; היצרים המפעמים בלבבות האנושיים בנויים מאותם חומרים תמיד, והשחיתות היא אותה שחיתות בכל מקום. את כל החומר הזה הוא מצליח לעבד לעלילת מתח.'[22]

הגול הראשון שלי, 2014: ספר ילדים. איורים – אביאל בסיל. סיפור על משפחה המוזמנת למשחק כדורגל מול משפחה אחרת והילד מאוד נלחץ כי אביו אינו יודע לשחק כדורגל. כל המשפחה נרתמת ללמד את האבא כדורגל מבלי שהוא מודע לכך.

למראית עין, 2016:

גופתו של רב הישיבה נמצאת במעיין הסמוך להתנחלות המבודדת גופנה שבהרי בנימין. התאוריה הראשונית, כי מדובר ברצח על רקע לאומני, קורסת ובשב"כ ובמשטרה משתכנעים, כי הרוצח הגיע מהיישוב עצמו. במשטרה מחליטים להיעזר בשני חוקרים סמויים לחקור את הרצח. האחת, היא ענת נחמיאס, גיבורת הספרים "עיר מקלט" ו"אם המושבות". השני הוא יואב, בנו של רב היישוב, שיצא בשאלה, שמציג את ענת כחברתו החדשה, הראשונה מאז שיצא בשאלה. הם מחפשים את הרוצח בתוך קהילה סגורה, אידאולוגית ומגובשת, ומגלים את הסודות והשקרים שמתחבאים בין בתיה השלווים של גופנה.

ינון מגל, גלובס:

'שהם למד היטב את הציבור הזה: בתחושות, בחששות, בחולשות, בסגנון הדיבור, במעלות ובמורכבות שבו, על סוג האנשים ו"הטיפוסים" שקיימים בקבוצה זו. מדובר בהישג מרשים עבור מי שלפני כתיבת הספר, לא היה בעל היכרות יוצאת דופן עם היהדות ועם תושבי היישובים ביהודה ושומרון.המתח בספר עובד היטב, עם טוויסטים בהתאם למצופה, כאשר שהם יוצר עלילה שמעניין להמשיך בה עד לפתרון התעלומה. הסוף אינו מותיר מקום לאדישות, ונעצור כאן כדי לא לקלקל. סיפור שהוא לא רק סיפור, אלא גם זרקור לעולם אחר. '[23]

תיק נוער, 2016:

טרילוגיית ספרי מתח לבני נוער. הספר הראשון: סיכון כפול. הספר השני: שביל האבנים הצהובות.

סיכון כפול, 2017

דנה, נערה בת 15, איבדה את אמה ואת אחותה בתאונה מצערת, יוצאת למשימה מסוכנת ביותר על מנת לעזור לאביה, קצין במשטרה, לקבל את עבודתו בחזרה לאחר שבגללו רוצח שוחרר לחופשי. היא בטוחה שתוכל לדובב את איתי, הנער הרוצח ולהוכיח לכולם שאביה צדק. ככל שתתקדם במעשיה, היא תגלה שבפועל הדברים לא כל כך פשוטים ולאמת פנים רבות.

את ספריו של שהם ערכו אמנון ז'קונט, נועה מנהיים, יעל גובר, תמר פוקס ושושי בריינר, וכולם ראו אור בהוצאת כנרת, זמורה-ביתן.

השפעות, סגנון ואופי כתיבת ספרי המתח[עריכת קוד מקור | עריכה]

שהם מספר כי הושפע בעיקר מהסופרים ז'ורז' סימנון וג'ון גרישם:

"סדרת הבלש מגרה של ג'ורג' סימנון. אני מאוד אוהב את הריאליזם, הדמויות המעניינות ופתרון התעלומה שנובע בעיקר מהבנת נפש האדם. אני משתדל ליישם עקרונות אלה גם בספרים שלי". [24] "מאוד הושפעתי מג׳ון גרישם בכל הקשור להצגת החברה ובעיותיה דרך עלילת מתח משפטית." [25] "אפשר ללמוד לא מעט מגרישם על החברה האמריקנית... הכתיבה קלילה, המתח אדיר - ומולם נושאים חברתיים כבדים: פשע מאורגן ויחסי שחורים־לבנים, למשל".[13]

הוא מספר על החשוב בעיניו לכתיבת ספר מתח מוצלח ועל התחקיר אותו הוא מבצע לצורך הכתיבה:

"אתה צריך להיות אמין. אתה צריך לכתוב עלילה שתהיה "מציאותית" ושהקוראים יאמינו שהיא מתקבלת על הדעת. דרך אחת היא באמצעות עשיית מחקר מקיף. לא רק שמחקר מקיף מעשיר במידה רבה את הסיפור, אלא שהוא מקנה לספר מידה רבה של אמינות. באשר לי, אני לא מתחיל לכתוב לפני שאני עורך תחקיר. כחלק מכתיבת הספרים שלי, אני נפגש ומראיין שוטרים, סניגורים, שופטים, עיתונאים וחוקרים. אני מנסה ללמוד כיצד דברים "באמת" קורים... אני חושב שבתור סופר ספרי מתח, אתה צריך להיות אמין, אתה חייב לחקות את המציאות. אבל, המציאות שאני מנסה להתקרב אליה אינה בהכרח "האמיתית", אלא ראייה מקובלת של המציאות." [26]

רבים מספריו עוסקים בבעיות חברתיות, למשל "משפט חוזר" ו"משחק הראיות" בבעיות של מערכת המשפט הישראלית, "מסדר זיהוי" בהסדרי טיעון ובמשולש משטרה, פרקליטות ותקשורת, "עיר מקלט" בבעיית העובדים הזרים ו"אם המושבות" בשחיתות מוניציפלית:[13]

"כל ההתמקדות באני, באינדיבידואל, בבעיות הפרטיות שלי - לא משתלב בדרך שבה חונכתי לראות את הכלל ולהתעסק בבעיות חברתיות. אצלי למשל אין פסיכופתים, כמו שמקובל בספרות מתח, כי פסיכופת הוא מקרה פרטי, ואילו בספרים שלי יש מקרים שהם אינדוקציות לבעיות הרבה יותר גדולות. תמיד יש בעיות אישיות שאפשר להתעסק בהן, ואני לא אומר שזה לא מעניין, אבל אני משתדל להתעסק במשהו קצת יותר גדול מהסיפור של גיבור אחד ספציפי." [4]

"אני בוחר בעיה שמעניינת אותי ומטפל בה באמצעות הסיפור. ענת נחמיאס, השוטרת שהיא הדמות הראשית בשני הספרים האחרונים, היא העיניים שלי בסיפור והיא צריכה להבין כמוני מה קורה פה. בספר הקודם היא הייתה חייבת להבין את עולמם של מבקשי המקלט כדי לפתור את הפרשה והפעם לצלול לתוך עולם השחיתות השלטונית".[7]

שלושת ספרי המתח האחרונים שלו, החל מספרו "מסדר זיהוי", נכתבו מכמה נקודות מבט בהשפעת סדרת הטלוויזיה האמריקאית "הסמויה":

'אני חושב שספרי האחרון, 'מסדר זיהוי', החל לקרום עור וגידים כשצפיתי בסדרת הטלוויזיה 'הסמויה'. האפשרות לספר את הסיפור על ידי כמה מספרים, כשלכל אחד השקפת העולם שלו, ריתקה אותי. ולכן, ב'מסדר זיהוי' מדברים השוטרים, הפרקליטים, העיתונאים, הנאשם, הקורבן, משפחותיהם ויוצרים תמונה פנוראמית ומלאה של כל הנוגעים בדבר".' [24] [27] [28]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

ראיונות וכתבות על שהם

על הספר "אקסטרה סמול"

על הספר "משחק הראיות"

על הספר "מסדר זיהוי"

על הספר "אבא בונה עוגה"

על הספר "עיר מקלט"

על הספר "אם המושבות"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ אתר "אישים"
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 2.3 יניב מגל, ‏הסופר ליעד שהם: "לא עליתי על נוסחה לרבי-מכר", באתר גלובס, 3 בנובמבר 2014.
  3. ^ 3.0 3.1 נעמי רייכמן, ג'ון גרישם הישראלי, באתר mynet‏, 28 במאי 2009.
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 יעל (פרוינד) אברהם, ליעד שהם:"הייתי פוץ, טיפש וצעיר בהתחלה", באתר nrg‏, 23 במאי 2013
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 ביוגרפיה של שהם באתר הוצאת הספרים הבריטית Curtis Brown
  6. ^ עמיחי שלו, כתבתי כבר במשרד, באתר ynet, 1 באפריל 2010
  7. ^ 7.0 7.1 7.2 7.3 אורי קידר, פתח תקווה מככבת בספר מתח עם עלילה פלילית, באתר mynet‏, 25 ביוני 2014 (הקישור אינו פעיל, 1 באוקטובר 2017)
  8. ^ 8.0 8.1 התרגומים של שהם באתר הוצאת Curtis Brown
  9. ^ ליעד שהם באתר משרד עורכי הדין גולן גולדשמידט ושות'
  10. ^ ליעד שהם ויחיאל שמיר, "גישור – מיהו הבוס?", המשפט, גיליון 10, ינואר 2000, עמ' 56.]
  11. ^ יחיאל שמיר וליעד שהם, "שכר טרחת מגשר בסכסוכים כספיים", המשפט, גיליון 13, עמ' 466-449.
  12. ^ 12.0 12.1 12.2 12.3 סמדר שיר, הסופר הכי מצליח שלא שמעתם עליו, ידיעות אחרונות, 7 ימים, 1 במרץ 2013
  13. ^ 13.0 13.1 13.2 אהרון לפידות, ברחובות מלאבס. שחיתות מוניציפלית שמתגלה מתוך חקירת היעדרות, מככבת במותחן החדש של ליעד שהם, באתר ישראל היום, 20 ביוני 2014.
  14. ^ ליעד שהם, הדבר המופלא שקרה לליעד שהם, באתר הארץ, 28 באוגוסט 2014.
  15. ^ 15.0 15.1 15.2 רן יגיל, שר המשפטים: על "משפט חוזר" של ליעד שהם, באתר nrg‏, 17 במרץ 2010.
  16. ^ בילי הלר, ספרים שצריך לקרוא, באתר ניו יורק פוסט, 31 באוגוסט 2013.
  17. ^ רגינה אגנלי, ג'ון גרישם הישראלי, באתר Iron Mountain Daily News, ‏29 באוגוסט 2013.
  18. ^ ריקי בן יעקב, מיישיר מבט למציאות הישראלית, ובוחר לצחוק, באתר הארץ, 9 ביולי 2003
  19. ^ שירי צוק, מארלו. חיליק מארלו, באתר ynet, 30 במאי 2007
  20. ^ רן יגיל, שחקן נשמה. על המותחן החדש של ליעד שהם, "מסדר זיהוי", באתר nrg,‏ 26 ספטמבר 2011
  21. ^ עלית קרפ, דרום תל אביב כלב המאפליה הישראלית, באתר הארץ, 21 במרץ 2013
  22. ^ עלית קרפ, איזה ספר כדאי לכם לקנות לפני הטיסה הבאה, באתר הארץ, 18 ביוני 2014
  23. ^ ינון מגל, ‏ביוני 2016 זרקור לעולם אחר, באתר גלובס
  24. ^ 24.0 24.1 יניב מגל, ‏עו"ד ליעד שהם על ספרו החדש ועל מקור ההשראה המיוחד, באתר גלובס, 14 בנובמבר 2011
  25. ^ השאלון עם ליעד שהם, באתר קורא בספרים, 14 ביוני 2014.
  26. ^ ליעד שהם, חשיבותה של אמינות - ריאליזם בספרות בלשית, באתר mysterycenter.com, ‏17 בספטמבר 2013.
  27. ^ ג'ף גלור, 'מסדר זיהוי' מאת ליעד שהם, באתר רשת CBS, ‏13 באוגוסט 2013.
  28. ^ לני פיקר, בלש ישראלי: שיחה עם ליעד שהם, באתר Publishers Weekly, ‏26 ביולי 2013.