ג'ון לה קארה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ג'ון לה קארה
John le Carré
John le Carré cropped.jpg
לידה 19 באוקטובר 1931
פול, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 12 בדצמבר 2020 (בגיל 89)
הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
שם לידה David John Moore Cornwell עריכת הנתון בוויקינתונים
שם עט John le Carré עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מחבר רומנים, שחקן, מרגל, מפיק קולנוע, תסריטאי, סופר עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק
צאצאים ניק הארקוויי עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה אירלנד, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים אוניברסיטת ברן, לינקולן קולג', בית הספר שרבורן, בית ספר סנט אנדרוז עריכת הנתון בוויקינתונים
שפות היצירה גרמנית, צרפתית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה רומן ריגול, ספרות בלשית עריכת הנתון בוויקינתונים
יצירות בולטות המרגל שחזר מן הכפור, בוגד משלנו, The Night Manager, איש מבוקש מאוד, אמת שברירית, Single & Single, החייט מפנמה, Absolute Friends, מלחמת המראות, שיר המיסיון, עיר קטנה בגרמניה, The Honourable Schoolboy, החפרפרת, המתופפת הקטנה, כל אנשי סמיילי, חיוג אל השאול, The Constant Gardener, Our Game עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות 1961 – 12 בדצמבר 2020 (כ־59 שנים) עריכת הנתון בוויקינתונים
הושפע מ גרהם גרין עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
  • פרס אולוף פאלמה (2019)
  • Dagger of Daggers (2005)
  • מדליית גתה (2011)
  • דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת ברן (2008)
  • פרס חרב היהלום (1988)
  • פרס הלמרייך (1990)
  • פרס מרטין בק (1986)
  • מפקד מסדר האמנויות והספרות
  • פרס אדגר
  • פרס סומרסט מוהם
  • פרס לזכר ג'יימס טיט בלק עריכת הנתון בוויקינתונים
www.johnlecarre.com
חתימה John le Carré signature.png עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

ג'ון לה קארהאנגלית: John le Carré; שם עט של דייוויד ג'ון מור קורנוול; 19 באוקטובר 193112 בדצמבר 2020[1]) היה סופר בריטי, ששימש כסוכן בשירות החשאי הבריטי, וכתב רומנים רבים העוסקים בעולם הריגול. יצר, בין השאר, את דמותו של ג'ורג' סמיילי, איש מודיעין בריטי רגיש ומורכב, המגן על מולדתו מפני מזימות הק.ג.ב. בימי המלחמה הקרה. לה קארה חקר באמצעות גיבוריו את הממד המוסרי של ערך הנאמנות (למדינה או לאדם קרוב), ודן בשאלה אם ההגנה על ביטחון המדינה מקדשת את כל האמצעים. הושפע מהסופר האהוב עליו, גרהם גרין.

תולדות חייו ויצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמו האמיתי של ג'ון לה קארה הוא דייוויד קורנוול. הוא נולד ב-19 באוקטובר 1931 בפול (Poole), דורסט (אנגליה). אמו עזבה את הבית כאשר היה בן חמש. אביו, רוני קורנוול, היה נוכל בינלאומי ורב-פנים אשר שימש לסופר השראה לתיאור הגיבור הראשי בספרו "מרגל מושלם".

לה קארה למד בתיכון הפרטי היוקרתי "שלבורן סקול" בדורסט, אנגליה, ונשלח מאוחר יותר לפנימייה בשווייץ. הוא למד שפות באוניברסיטת ברן (19481949), התגייס לצבא הבריטי, שירת בחיל המודיעין והוצב באוסטריה. כבר אז החל להתעניין בעולם הריגול. הוא חזר לאנגליה ולמד שפות באוניברסיטת אוקספורד, שם קיבל תואר ראשון ב-1956. הוא החל ללמד שם צרפתית וגרמנית, אך כעבור פחות משנתיים, ב-1959, גויס לשירות הביון הבריטי[2]. בשנת 1961 התפרסם ספרו הראשון, Call for the dead (תורגם לעברית כ"חיוג אל השאול") תחת שם העט "ג'ון לה קארה".

לה קארה שירת כסוכן חשאי בגרמניה, תחת הכיסוי של דיפלומט בריטי[2]. הוא נחשף כאשר המרגל המפורסם ביותר של התקופה, סוכן הק.ג.ב. קים פילבי, העביר את שמו למפעיליו הרוסים[3]. לה קארה חזר לאנגליה והחליט לכתוב מותחן על חוויותיו. בשנת 1964 התפטר ממשרתו במודיעין הבריטי ועבר לעבוד כסופר במשרה מלאה. לימים העיד קורנוול כי תקופת שירותו בשירות החשאי הבריטי הייתה מאושרת ומלאת תחושת שליחות וסיפוק[4].

ספרו השלישי, "המרגל שחזר מן הכפור", זכה להצלחה גדולה בעולם כולו. לימים סיפר קורנוול כי את ההשראה לספר קיבל מתקופת שירותו כסוכן חשאי בבון שבגרמניה[4], וכי את ההשראה לדמותו של ג'ורג' סמיילי והעזר כנגדו פיטר גוילאם קיבל מגיבורי ספריו של ארתור קונן דויל, שרלוק הולמס ודוקטור ווטסון[5]. גרהם גרין, מבולטי הסופרים הבריטיים של התקופה, כתב עליו ביקורת נלהבת אשר סייעה להכרה בג'ון לה קארה כסופר מקורי[6]. ספריו של לה קארה עמדו בניגוד לספריו של סופר הריגול המצליח של אותה תקופה, איאן פלמינג, שיצר את דמותו של ג'יימס בונד. דמויותיו של לה קארה היו תמיד מורכבות יותר, אפלות ולעיתים גם שפלות יותר. עולמו לא חולק לשחור ולבן, טובים ורעים (כמעט כל ספר מסתיים בזה שלא ברור מי היה ה"טוב" בעלילה ומי ה"רע"). בספריו ניכר כי הדמויות מצויות בקונפליקט פנימי עמוק עקב הצורך לבצע מעשים שהם בגדר "רע הכרחי" כדי להתגבר על העומדים מולם. לה קארה הראה לקהל קוראיו שעולם הריגול הוא מורכב, מלוכלך ואפל הרבה יותר מעולמו הזוהר של בונד[7]. בשנת 2006 דורג הספר על ידי המגזין פאבלישרס ויקלי כ"מותחן הריגול הטוב ביותר שנכתב אי פעם"[8].

לה קארה הגיע לשיא השפעתו בשנות ה-70 של המאה ה-20, אז פרסם טרילוגיה העוסקת בעימות בין רב-אמן של הריגול הסובייטי, "קארלה", לבין ג'ורג' סמיילי הבריטי. בין קוראיו של הסופר יש המשערים כי דמותו של רב-המרגלים "קארלה" בספריו "החפרפרת" "התלמיד המכובד" ו"כל אנשי סמיילי", מבוססת על דמותו של מרקוס וולף[9], ראש מינהל הביון הכללי - חטיבת מודיעין החוץ במשרד לביטחון המדינה (ה"שטאזי") של ממשלת גרמניה המזרחית, אשר נודע בכינוי "האיש ללא פנים" משום שהצליח להישאר אנונימי, מבלי שלזרועות המודיעין המערביות תהיה תמונה שלו. הסופר עצמו רמז מספר פעמים כי כך הוא הדבר[10], אולם סירב להודות בכך בבירור, אף כאשר רואיין בעקבות מותו של וולף. בשנות ה-80 של המאה ה-20, עם דעיכת העניין העולמי במלחמה הקרה, החל לה קארה לכתוב אודות סכסוכים אחרים, כולל הסכסוך הישראלי-ערבי ("המתופפת הקטנה"). ספר זה, האחרון, הושפע רבות מדמות אחותו של לה-קארה, שחקנית שולית ואקטיביסטית פוליטית תקיפה. בשנותיו האחרונות הרבה לה קארה לחקור בספריו את השפעתם השלילית של תאגידים רב-לאומיים בעולם השלישי.

לה-קארה שמר על פרטיותו בקנאות ומיעט בראיונות, חי באחוזתו הכפרית והודה ש"לא הייתי בעל טוב ולא הייתי אבא מוצלח. אהבתי האמיתית תמיד הייתה הכתיבה". הוא נישא פעמיים. לראשונה לאן שארפ ב-1954 וממנה נולדו לו 3 בנים. ב-1971 התגרשו. ב-1972 נישא בשנית לג'יין אוסטס, עורכת ספרותית, ומנישואיו אלה נולד בנו ניקולס קורנוול, שהפך בעצמו לסופר וקולנוען בשם ניק הארקוויי. ב-2017 יצא לאור בעברית ספרו האישי מאוד, ממואר בשם "מנהרת היונים", שבו חשף חלק מחייו האישיים ומחוויותיו.

במוצאי שבת, 12 בדצמבר 2020, נפטר מדלקת ריאות[11].

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הספר "המרגל שחזר מן הכפור" הוסרט בשנת 1965, ובשנה זו זכה בפרס אדגר מטעם אגודת סופרי המסתורין של אמריקה. את הסרט ביים מרטין ריט ואת דמותו של לימאס בסרט גילם השחקן ריצ'רד ברטון ואת דמותו של ג'ורג' סמיילי גילם השחקן רופרט דייוויס. הספר "חיוג אל השאול" הוסרט בשנת 1967 בשם The Deadly Affair. את הסרט ביים סידני לומט ואת דמותו של סמיילי (שבסרט שונה שמה לצ'ארלס דובס) גילם השחקן ג'יימס מייסון. בשנת 1969 יצא לאקרנים הסרט "מלחמת המראות", בכיכובו של אנתוני הופקינס, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם. בשנת 1984 יצא לאקרנים הסרט "המתופפת הקטנה", בכיכובה של דיאן קיטון, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם. בשנת 1990 יצא לאקרנים הסרט "בית רוסיה", בכיכובם של מישל פייפר ושון קונרי, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם. בשנת 2001 יצא לאקרנים הסרט "החייט מפנמה", בכיכובם של פירס ברוסנן, ג'פרי ראש וג'יימי לי קרטיס, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם. בשנת 2001 יצא לאקרנים הסרט "הגנן המסור", בכיכובם של רייף פיינס ורייצ'ל וייס, שנעשה על פי הספר בעל אותו השם.

"החפרפרת" ו"כל אנשי סמיילי" זכו לעיבוד למיני סדרה טלוויזיונית על ידי ה-BBC, את דמותו של סמיילי, איש השירות החשאי הבריטי, גילם השחקן אלק גינס ואילו את "קארלה", רב המרגלים של ה-K.G.B, גילם השחקן פטריק סטיוארט. מיני הסדרה "החפרפרת" נחשבת ליצירת מופת, וזכתה לביקורות משבחות רבות[22]. הסצנה בה חושף סמיילי בפני טובי אסתרהזי את מזימתו של קארלה, לקראת סיום הסדרה, היא מופת של איכות משחק ודיאלוג, ועל אף מורכבותה נחרטת היטב בזיכרון הצופה. "החפרפרת" גם עובד לסרט קולנוע שהקרנתו החלה בשנת 2011, כאשר דמותו של סמיילי מגלם השחקן גארי אולדמן[23].

"איש מבוקש מאוד" זכה לעיבוד קולנועי על ידי הבמאי אנטון קורבין, ויצא לאקרנים ב-2014. בסרט מככב פיליפ סימור הופמן בתפקיד המרגל גנתר באכמן, הופעתו הקולנועית האחרונה של הופמן.

"בוגד משלנו" זכה לעיבוד קולנועי על ידי הבמאית סוזנה וואייט. בכיכובם של יואן מקגרגור, נעמי האריס וסטלאן סקארסגארד[24]. הסרט יצא לאקרנים בספטמבר 2016[25].

"מנהל לילה" זכה לעיבוד טלוויזיוני מאת רשת BBC כמיני סדרה בכיכובו של טום הידלסטון ששודרה ב-2016. העלילה מתמקדת ג'ונתן פיין, מלונאי, מנהל לילה במלון פאר בציריך. ריצ'רד אונסלו רופר הוא איש עסקים, עתיר נכסים ודמות מוכרת בחוג הסילון הבינלאומי. שניהם בריטים, שניהם מצליחים בתחומם, ושניהם חיים חיים כפולים. תחת מסווה של איש עסקים, ריצ'רד אונסלו רופר שקוע כולו בעסקות אפלות של נשק וסמים. מסך הברזל אמנם קרס והמלחמה הקרה תמה, אך הסכנה טרם חלפה. אנשים כמו ריצ'רד אונסלו רופר הם המאיימים עתה על שלום העולם. ג'ונתן פיין נשלח על ידי אנשי המודיעין הבריטי להיאבק באיש העסקים המייצג את חורשי הרעה, למרות מאבקי הכוח הפנימיים שבין גופי המודיעין והממסד השונים שידיהם אינן תמיד נקיות[26].

בסוף 2018 "המתופפת הקטנה" זכתה לעיבוד טלוויזיוני כמיני־סדרה, שעלתה לשידור ב־BBC, ברשת AMC האמריקאית ובישראל בהוט[27].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ יובל פלוטקין, הסופר ג'ון לה קארה הלך לעולמו בגיל 89, Ynet, ‏14 בדצמבר 2020
  2. ^ 1 2 ראובן מירןגורלו של סוכן אנושי, באתר הארץ, 17.05.2004
  3. ^ ג'יל לולס, עכבר העיר אונליין, המרגל שפיספס הכל, באתר הארץ, 15.10.2008.
  4. ^ 1 2 הסופר ג'ון לה קארה מודה: הייתי מרגל, באתר ynet, 26 בדצמבר 2000.
  5. ^ ג'ון לה קארה, "הקדמה:אחד ממספרי הסיפורים הגדולים בעולם, או למה אנחנו אוהבים את קולו של ווטסון", מתוך הספר "כלבם של בני בסקרוויל, ועוד סיפורים", מאת ארתור קונן דויל, הוצאת אריה ניר, 2008, עמודים 8–9.
  6. ^ ג'ון לה קארה, המרגל שחזר מן הכפור, הוצאת זמורה ביתן, 1983, גרהם גרין: "ספר הריגול הטוב ביותר שקראתי אי פעם".
  7. ^ ג'ון לה קארה, המרגל שחזר מן הכפור, הוצאת זמורה ביתן, 1983, עמוד 185, "'זאת מלחמה,' השיב לימאס, 'מלחמה לא- נעימה, כיוון שלוחמים אותה בקנה מידה מצוצמם, מטווח קצר, וכיוון שלפעמים נופלים בה בני- אדם חפים מפשע, אני מסכים. אבל זה לא כלום, לא כלום לעומת מלחמות אחרות- המלחמה האחרונה או המלחמה הבאה".
  8. ^ Spy vs. Spy vs. Spy
  9. ^ Staff (9 בנובמבר 2006). "East German spymaster who inspired novelist John Le Carre, dies". Mail Online. בדיקה אחרונה ב-26 בספטמבר 2011. 
  10. ^ גד שמרון, האיש שלנו בברלין, nrg, ‏ 12 בנובמבר 2006
  11. ^ John le Carré: Writer of Tinker Tailor Soldier Spy dies, באתר סקיי ניוז
  12. ^ גל פרל פינקל, לא מנוער ולא מעורבב, באתר זמן ישראל, 18 בדצמבר 2020.
  13. ^ גל פרל פינקל, בחזרה אל הכפור, דבר ראשון, ‏ 20.02.2018.
  14. ^ גל פרל פינקל, ‏זעם פוליטי: אנטיתזה לדמותו של ג'יימס בונד, בעיתון מקור ראשון, 23 באוגוסט 2020.
  15. ^ אמנון ז'קונטכך דועכת תהילת עולם, באתר הארץ, 21 באוגוסט 2001
  16. ^ ספר חדש לג'ון לה קארה, באתר הארץ, 16 בדצמבר 2003
    בתיה גורהמרגל שהתלבט מה לבחור, באתר הארץ, 24 בדצמבר 2003
  17. ^ סקירות:
    ג'ון לה קארה, שוב חוזר מהכפור, באתר ynet, 8 בדצמבר 2009
    אמנון ז'קונטקר שם בחוץ: לה קארה מתגעגע למלחמה הקרה, באתר הארץ, 8 בינואר 2010
    יצחק לאורהמתופף הגדול, באתר הארץ, 12 במרץ 2010
  18. ^ אירי ריקיןשובו של סוכן, באתר הארץ, 14 בספטמבר 2011
  19. ^ יצחק לאורהזעם של ג’ון לה-קארה, באתר הארץ, 3 באוקטובר 2013
  20. ^ סקירות
    אילת נגב"מנהרת היונים": ג'ון לה־קארה מרגל אחרי עצמו, באתר הארץ, 3 בפברואר 2017
    רונן טל, ג'ון לה קארה יודע לספר סיפור, גם כשמדובר בקורות חייו, באתר ynet, 21 בינואר 2017
  21. ^ אורן נהרי‏, המרגל שחזר אל הכפור: ג'ון לה קארה כבר לא מאמין במטרה, באתר וואלה!‏, 08 במרץ 2018
  22. ^ אורון שמיר, עכבר העירהחפרפרת: קר כקרחון, עז כאהבה, באתר הארץ, 17 בנובמבר 2011
  23. ^ טרנס רפרטי, הניו יורק טיימסג'ון לה קארה חוזר מן הכפור, באתר הארץ, 18 באוקטובר 2011
  24. ^ אורון שמיר, עכבר העיר"בוגד משלנו": כשג'ון לה קארה נופל בין הכיסאות, באתר הארץ, 1 ביוני 2016
  25. ^ אורי קלייןהסרט הקלוש ביותר שנוצר על פי ספר של ג'ון לה קארה, באתר הארץ, 7 ביוני 2016
  26. ^ רוגל אלפר"מנהל לילה": מיני־סדרה לשמאלנים בלבד, באתר הארץ, 16 ביוני 2016
  27. ^ חן חדד, "המתופפת הקטנה" היתה יכולה להיות אחת מהסדרות הטובות של השנה. היא בחרה בקיטש, באתר הארץ, 20 בנובמבר 2018
    איתי שטרן"המתופפת הקטנה": ההאדרה של המוסד הישראלי בסרטים הוליוודיים נוכחת גם כאן, באתר הארץ, 4 בדצמבר 2018