לשון ים המלח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תצלום לוויין: הלשון מחלקת את ים המלח לשני חלקים
תמונה על בסיס מפה ישנה - עם חצי אי הלשון

לשון ים המלח היא לשון יבשה בין האגן הצפוני של ים המלח לבין האגן הדרומי שלו.

בעבר הייתה הלשון חצי אי, אך עקב שינויי מפלס ים המלח, היא מחלקת כיום את ים המלח לשני חלקים נפרדים. חלקה הצפוני נקרא כף קוסטיגן, על שם החוקר האירי כריסטופר קוסטיגן שחקר את הימה ב-1835, וחלקה הדרומי-מערבי - כף מולינה, על שם תומאס הווארד מולינה, קצין ים באוניית מלחמה בריטית שחקר אף הוא את ים המלח, ב-1847. שניהם נספו מפגעי האקלים בעת חקירתם את הימה, קפטן ויליאם פרנסיס לינץ' מהצי האמריקאי שסייר וביצע מדידות בים המלח ב-1848 נתן לכפים את שמותיהם. על שמו של לינץ' נקרא מיצר לינץ' שהוא המיצר בין הלשון לחוף המערבי של ים המלח (כיום המיצר יבש).

השינויים במפלס המים הביאו לשינוי שטח הלשון וגובהה מעל פני ים המלח. יש עדויות כי בעבר עברו את ים המלח ברגל או בעזרת בהמות, כאשר חלק מהדרך היה על הלשון. אירבי ומנגלס, קצינים אנגלים, כתבו כי בשנת 1812 עברה שיירה בים הרדוד ובלשון ונאמר להם שאפשר לעבור את הים במקום זה בכל ימות השנה. תיאור מפורט של הימה מביא הנוסע הנרי בייקר טריסטראם שביקר בארץ ישראל בשנים 1863 - 1864 וכתב את רשמיו בספר "מסע לארץ ישראל".

המונח "לְשׁוֹן יָם הַמֶּלַח" מקורו בתנ"ך, שם שימש דווקא לציון קצהו הצפוני של ים המלח[1]. לשון ים המלח של ימינו קרויה בערבית "אל-לסאן", והיישוב הסמוך אליה ממזרח הוא הכפר מזרעה, הנזכר כבר במכתבי בר כוכבא.

תכונות הלשון[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקרים ותצפיות שנערכו על הלשון, העלו את הממצאים הבאים:[דרוש מקור]

  • הלשון כולה צחיחה.
  • גובהה, נכון לעת המחקר, כ-80 עד 90 מטרים.
  • על הלשון יש פסגה שהיא רכס מרכזי המתמשך מצפון לדרום. שפת הרכס תלולה יותר לצד צפון.
  • כלפי מערב הרכס משתפל אל הים ועטור בפס שפל היוצר שלוחת חוף בפינה הדרומית-מערבית.

בשנת 1961 נצפתה הופעה של איים ליד חצי האי. האיים נוצרו מהרס צוקי החוואר. אורך שניים מהם הגיע ל-200 מטר. הגורם לכך היה פעולת גלי הים על חופי הלשון. האיים התמוססו עם הזמן[2].

מסלע הלשון מורכב לסירוגין משכבות דקיקות ובהירות של ארגוניט מהשקעה קיצית ומשכבות כהות יותר של חומר דטריטי (משקע זעיר-גרגיר שמקורו בשחק סלעים ביבשה) מהשקעה חורפית. כך נוצרים הרבדים המכונים על שם הלשון חוואר הלשון. זהו מסלע שונה מחוואר רגיל המוכר משכבות גאולוגיות בישראל, אשר מורכב מחרסית וקירטון. עוד נכלל במסלע גם הליט.

נסיבות היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

טריסטראם סבר כי היבשה מתקדמת על חשבון הים בפינה הדרומית-מערבית. הוא שיער כי הלשון נוצרה מהיקוות ארבעה נחלים לימה. הוא מוצא תמיכה להשערתו בכך שהחלק הרדוד של האגן הצפוני מתחיל מצפון ללשון. הוא סבר כי הלשון הוא מרבץ של חוואר אשר נסחף מההרים באמצעות הנחלים.

לעומת זאת, הדמיון בין מבנה השכבות של הלשון לבין אלה של הר סדום מראה כי הלשון והר סדום היו קשורים בעבר בקשר יבשתי. הר סדום וחצי-אי הלשון בנויים בעיקר משכבות מלח שהושקעו לפני תצורת הלשון. רק תנודות טקטוניות הביאו לשקיעת האגן הדרומי ולחשיפת הלשון[2]. מכאן שמקור המלח הוא זהה והתצורה שותפה להר ולחצי האי. חוואר הלשון מעל התצורה יכול לנבוע מסחף הנחלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ספר יהושע, פרק ט"ו, פסוק ה', ספר יהושע, פרק י"ח, פסוק י"ט.
  2. ^ 2.0 2.1 ראו ספרו של צבי אילן בסעיף "לקריאה נוספת".



קואורדינטות: 31°17′04″N 35°24′36″E / 31.2845681°N 35.4100367°E / 31.2845681; 35.4100367