ימת הלשון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
ימת הלשון
Lisan formation.jpg
מידע כללי
סוג אגם שהתייבש עריכת הנתון בוויקינתונים
מידות
אורך 230 קילומטר
רוחב ממוצע 15 קילומטר
מידע נוסף
מליחות 20 עריכת הנתון בוויקינתונים
Lisan.svg
בחום נראית צורתה של ימת הלשון הקדומה, ואילו בתכלת ניתן לראות את צורתם של ים המלח והכנרת
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אגם הלשון (וכן, ימת הלשון) הוא אגם שכיסה בעבר את בקעת הירדן וחלק מאזור הערבה. האגם השתרע מהכנרת בצפון, ועד לאזור חצבה בדרום (נחל גדרון). אורכו המרבי היה כ-230 ק"מ ורוחבו המרבי כ-17 ק"מ. האגם מכונה "לשון" על שם רובדי הסלע המורכבים מארגוניט וחרסיות מהם בנויה לשון ים המלח. רובדי סלע אלה נקראים תצורת הלשון ובשמם העממי "חוואר הלשון".

אגמי הבקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

שרידי אצות בדרום בקעת הירדן

לגונת סדום

ראשיתם של גופי מים עמוקים ומלוחים בבקע ים המלח הוא בפלישה של מי הים התיכון אל הבקע במהלך תקופת הפליוקן (לפני 2.6 - 5.3 מיליוני שנים). מי הים חדרו קרוב לוודאי דרך עמק יזרעאל אל תוך הבקע, ויצרו לשון של ים צרה וארוכה מאזור הכנרת ועד לאגן הדרומי של ים המלח. לשון ים זו מכונה "לגונת סדום". השילוב של זרימת מים מוגבלת מהים התיכון אל הבקע, ותנאי אקלים מדבריים עם קצב אידוי גבוה, הביאו לעלייה בריכוז המלחים בלגונה ולהשקעת שכבות עבות של מלח (הליט) לאורך כל הבקע. לפני כ- 3 - 3.4 מיליון שנים נותק הקשר אל הים התיכון, עתה נותר במקום אגם מלוח שמקור מימיו הם מי גשמים ומי מעיינות

אגמי הבקע, אגמים טרמינליים

ניתוק הקשר מהים הפתוח הפך את אגמי הבקע לאגמים טרמינליים (סופיים). אגם טרמינלי הוא אגם סגור שמים מתנקזים אליו, אך אינם יוצאים ממנו באמצעות נחל אחר (הכנרת למשל, אינה אגם טרמינלי, מי הירדן נכנסים אליה מצפון ויוצאים ממנה בדרום). באגם טרמינלי מושפע מפלס המים בעיקר מהיחס שבין כמות המים הנכנסת לאגם על ידי נחלים ומעיינות, לעומת כמות המים היוצאת בתהליכי התאדות. משמעות הדברים היא שבתקופות גשומות בהן זורמים מים רבים באגן הניקוז, יעלה מפלס האגם, לעומת תקופות שחונות שיגרמו לירידת מפלס האגם. שינויים במפלס האגם יביאו לשינוי בסוגי המשקעים השונים המורבדים על קרקעית האגם. למשל ירידה משמעותית במפלס תביא להשקעת מלח (הליט). מתוך כך אפשר להניח כי שינויי המפלס בעבר ושינויים בסוג סלעי המשקע המופיעים בקרקעית האגם, יכולים לשקף לנו את השינויים האקלימיים שהתרחשו באזור.

אגם עמורה

אגם עמורה הוא גוף המים הראשון בבקע לאחר ניתוק לגונת סדום מהים התיכון. אגם עמורה התקיים בכמה מחזורי התפשטות והתכווצות עד תחילת תקופת הקרח האחרונה לפני 70,000 שנים. באגם עמורה הורבדו סלעי משקע קלסטים, ארגוניט, חוואר, גבס, וכן יחידות חול וקונגלומרטים. עובי שכבות הסלע במרכז האגן הוא כ-5 קילומטרים.

אגם הלשון

אגם הלשון התקיים בבקע בתקופה שבין 14–70 אלפי שנים לפני זמננו. האגם השתרע בין אזור חצבה שבדרום לכנרת שבצפון. בשיאו, לפני כ-26,000 שנים, הגיע מפלסו עד כ-160 מטרים מתחת לפני הים, כלומר יותר מ-270 מטרים מעל מפלס ים המלח הנוכחי. עליה במפלס מי האגם הביאה להיווצרות מפרצים ארוכים אל תוך קניוני הנחלים של מדבר יהודה. עליה במפלס מי האגם מקורה בעליה בכמות המשקעים באגן הניקוז של האגם. בתחתיתו של מצוק ההעתקים במדבר יהודה, אפשר לראות את קווי החוף הקדומים של ימת הלשון.

באגם הלשון הושקעו שכבות סלע דקיקות (ורוות). סלע זה מכונה תצורת הלשון . הורוות, אלה רבדים דקים בסלע שמקורם בשינויים עונתיים בתנאי ההרבדה באגם. הורוות הבהירות מורכבות מהמינרל ארגוניט ( שקיעת ארגוניט בקיץ, כתוצאה מעליה בריכוזו מעבר לנקודת הרוויה). הורוות הכהות מורכבות מחרסיות (מקור החרסיות הוא בסחף נחלים המגיע בשיטפונות החורף). הפיתולים בתצורת הלשון מקורם ברעידות אדמה שגרמו לשינוי בתנוחת השכבות. עובי תצורת הלשון הוא כ-80-60 מטרים. ריכוז המלחים באגם היה כ-20-17% (לשם השוואה, ריכוז המלחים בים המלח כיום הוא כ-34%, ובים התיכון % 3.6 - 3.9). במשקעי ימת הלשון נמצאו שרידי אצות צורניות. אצות אלה עמידות מאוד למליחות. בתצורת הלשון זוהו כ-300 מינים של אצות צורניות המסוגלות לחיות בתחום רחב של ריכוזי מליחות מים.

השינויים בסוגי המסלע במשקעי אגם הלשון והשינויים במפלסי האגם מבטאים שינויי אקלים שחלו במזרח התיכון בתקופת הקרח האחרונה. תקופת הקרח הסתימה לפני כ - 10,000 שנה עם הנסיגה הסופית של הקרחונים מצפון אירופה וצפון אמריקה. עליה בהתאדות והקטנה בכמות המשקעים, הביאה להתכווצות אגם הלשון. בסופה של התכווצות זו, נשארו ים המלח וים הכנרת כפי שאנו מכירים אותם כיום.


קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]