חמאם אל-מליח

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: ייתכן שהערך סובל מפגמים טכניים כגון מיעוט קישורים פנימיים, סגנון טעון שיפור או צורך בהגהה, או שיש לעצב אותו.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
חמאם אל-מליח
Burj el Maleh view to vadi el Maleh.jpg
זרימת המים בוואדי אל-מליח לאחר הנביעה
מיקום המעיין
מדינה ישראל
מחוז השומרון
אזור נחל מלחה במזרח השומרון
קואורדינטות 32°19′45″N 35°28′43″E / 32.329144°N 35.478609°E / 32.329144; 35.478609קואורדינטות: 32°19′45″N 35°28′43″E / 32.329144°N 35.478609°E / 32.329144; 35.478609
נתוני המעיין
סוג זרימה מעיין איתן
סוג נביעה מעיין שכבה
גישה למעיין
שמורת טבע נחל בזק עילי
נגישות לציבור פתוח
דרך גישה כ-3 קילומטר מערבית לכביש הבקעה, בסמוך לכביש המחבר את כביש אלון לעיירה טובאס (כביש 5799)
(למפת צפון השומרון רגילה)
North-shomron.svg
 
חמאם אל-מליח
חמאם אל-מליח

חמאם אל-מליח הוא אתר בנחל מלחה (ואדי אל-מליח) במזרח השומרון, בו נובעים מים חמים. האתר נמצא כשלושה קילומטר מערבית לכביש הבקעה, בסמוך לכביש המחבר את כביש אלון לעיירה טובאס (כביש 5799).

המעיינות בחמאם אל-מליח שייכים לקבוצת המעיינות החמים הנובעים בשקע הירדן. נביעות דומות יש בחמת גדר ובחמי טבריה. אין במקום סידורים לרחצה מסודרת במים החמים.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המרחצאות נטושים מאז מלחמת ששת הימים. הכנסייה הלטינית, בעלת המקום, בנתה במקום מבנה גדול ומבנים קטנים מעל המעיינות, שכיום נטושים ומוזנחים.

בסמוך למקום נהגו להתאמן יחידות החי"ר של צה"ל. ב-1981 הוקם במקום בסיס האימון המתקדם של חטיבת הצנחנים שכונה על שם האתר- בסיס חמאם אל-מליח. הבסיס פורק ב-2003 עם הקמת בסיס האימונים החטיבתי החדש של הצנחנים סמוך לקיבוץ שומריה, מחנה "איתן"[1].

ב-19 במרץ 2002, תקפו שני מחבלים צוות טירונים מיחידת מגלן, אשר באותה עת החל את האימון המתקדם, בשעה שתירגל לינה בשטח. ממכת האש הראשונה נהרג מפקד הצוות, טל צמח, ונפצעו מספר חיילים. לוחמי הצוות שהקיצו משנתם הרגו את אחד המחבלים. מפקד האימון המתקדם בבסיס הטירונים של הצנחנים, רס"ן גיא חזות שהגיע עם כוחות הכוננות ניהל את הקרב במהלכו נהרג המחבל הנוסף[2].

גאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המעיינות נובעים בעמק צר, בו זורם "ואדי אל-מאליח" ונשפך אל נהר הירדן. העמק משתרע מדרום מזרח לצפון מערב. מבחינים בזווית במקום מסוים בעמק, כאשר נוצרת מעין "ברך" בזווית של 90 מעלות.

הבקעה נוצרה כתוצאה מתנועת אנכיות ואופקיות ב"תפר" שבין הלוחות טקטוניים המצויים משני צידי בקעת הירדן. כתוצאה מהתנועות נמצא כי הצד המזרחי של בקעת הירדן "זז" צפונה יחסית לצד המערבי. מכאן ההשערה כי הלוח הערבי הועתק למרחק של 105 ק"מ צפונית ללוח האפריקני בקטע שעד ים הכנרת (כך למשל המקום המקביל לבקעת תמנע מצדו המזרחי של השבר הסורי־אפריקני מצוי 100 קילומטר צפונית לו בפינון שבירדן), ו-40 ק"מ בקטע שלאחריו. שני הלוחות נעים צפונה, אולם הלוח הערבי המזרחי לו, נע במהירות רבה יותר. מהירות התנועה היחסית בין הלוחות היא בסביבות 4 מילימטרים לשנה (לעומת מהירות של כ-4 סנטימטרים לשנה בהעתק סן אנדראס).

בנחל מלחה מתגלה נוף טרשי קרסטי שנוצר במחשוף של סלעים קדומים מגיל יורה עליון. המחשוף הוגדר בתור תצורת מאליח. סלעים דומים נחשפו באזור החרמון, שידוע בנופים הקרסטיים. על סלעי היורה מונחת שכבה של סלעים וולקניים.[3] האתר בנחל אל-מלח, הוא אחד המקומות הבודדים, בהן נחשפים בארץ ישראל סלעים מעידן זה. גם צפונית מהנחל התגלו ממצאים נוספים המעידים על פעילות וולקנית.

מאפייני המעיינות[עריכת קוד מקור | עריכה]

חומם של המים במעיינות מגיע ל-36 מעלות צלזיוס, המתאימים לרחצה; אך בהיעדר תחזוקה, הם מוזנחים ומימיהם לא מומלצים לרחצה. המים מכילים 1,500 מ"ג כלור לליטר ושפיעתם 162 מטרים מעוקבים לשעה. הם מדיפים ריח גופרית המורגש היטב בסביבה.

מקורם של המים החמים הוא ממי תהום הזורמים באקוויפר ומגיעים לעומק רב מתחת לפני הקרקע. בעומק כדור הארץ שכבת הסלע חמה יותר. המים שבאים במגע עם הסלע החם מתחממים, וכאשר הם פורצים אל פני השטח, הם יוצרים מעיינות חמים. בדרך כלל המעיינות החמים עשירים במינרלים שונים.

ליד חמאם אל-מליח, היכן שה"ברך", נובע מעיין מים מתוקים "עין חילו", שפרושו "המתוק" שתכולת הכלור שלו רק 371 מ"ג לליטר אך שפיעתו נמוכה: 7 מטרים מעוקבים לשעה.

ממערב לחמאם אל-מליח, על גבעה רמה, נמצא ברג' אל-מלח - שרידי מבצר צלבני. הגבעה בנויה מסלעים מתקופה היורה, המצויים רק בהר החרמון ובמכתש רמון.

המרחב כולו נמצא בתחומי שמורת הטבע "נחל בזק עילי", ששטחה כ-55 אלף דונם.[4]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • צבי אילן, בקעת הירדן ומדבר שומרון, עם עובד - תרבות וחינוך, תל אביב, 1973.
  • מפת טיולים וסימון שבילים 6-5: בקעת הירדן ומזרח השומרון. בהוצאת "הועדה לסימון שבילים בישראל".

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"חמאם אל-מליח", באתר "עמוד ענן"

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הבא"ח החדש, מתוך האתר הרשמי של חטיבת הצנחנים.
  2. ^ עמוס הראל, גדעון אלון ויהונתן ליס‏, "ליקויים בהיערכות צה"ל איפשרו הפיגוע בבקעה", באתר וואלה! NEWS‏, 20 במרץ 2002.
  3. ^ מקור: י' מימרן, מחקרים גאולוגיים, עמ' 28
  4. ^ שמורת נחל בזק עילי, באתר הטיולים "טבע ונופים בישראל"