גאולוגיה של ישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תצלום לווין של ישראל

הגאולוגיה של ישראל עשירה ומורכבת מאירועים גאולוגיים רבי עוצמה שהשאירו את חותמם בסלעים ובגאומורפולוגיה המקומית. אירועים אלה אינם רק נחלת ההיסטוריה - מיקומה של ישראל על הגבול בין שלושה לוחות טקטוניים מותיר אותה חשופה להשפעתם של תהליכים המתקיימים גם כעת.

מסע גאולוגי בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החרמון[עריכת קוד מקור | עריכה]

החרמון הוא קמר גבוה – 2,814 מ' מעל פני הים – שתחילת קימוטו בתקופת הקרטיקון העליון, במקביל לקימוט הקשת הסורית. המשך התרוממותו חל ביחד עם יצירת בקעת הירדן ונבע מתזוזה אופקית של לוח ערב לעומת הלוח הלבנטיני. בשיא התרוממותו הגיעה פסגתו לגובה של 4 ק"מ, אולם בליה נמרצת הסירה את השכבות העליונות, והשכבות שנחשפות כיום, הן מגיל יורה (תצורות חרמון וכידוד). למרגלות החרמון מצויות שכבות צעירות יותר מגיל הקרטיקון התחתון (אבני חול, כמו אלו החשופות על יד היישוב נמרוד בדרך למג'דל שמס). בשכבות סלעי הגיר השונות (במיוחד בתצורת כידוד) נראים מאובנים רבים ושונים: קיפודי ים, אמוניטים, אלמוגים, צדפות ושבלולים.

הקשת הסורית[עריכת קוד מקור | עריכה]

קימוטי הקשת הסורית
קילוחי בזלת ברמת הגולן דמויי מקלעת חבלים

תוואי גאולוגי שישראל מהווה חלק ממנו הוא הקשת הסורית (או "קשת הקמטים הסורית" - Syrian arc deformation belt), שהיא מערכת של קמטים העוברת ממצרים ומדבר סיני דרך שדרת ההר בישראל ורמת הגולן אל אזור תדמור בסוריה. למעשה מורכבת הקשת הסורית משתי קשתות מתמשכות והפוכות זו לזו היוצרות צורת S: קשת דרומית ממצרים עד צפון ישראל וקשת צפונית בסוריה, מרמת הגולן עד תדמור. תהליכי הקימוט של הקשת החלו בסוף הטורון והמשיכו לאורך הסנון, האאוקן ואף לנאוגן. בקרטיקון עליון חלה התנגשות בין הלוח האפריקאי לבין הלוח של לאוראסיה מצפון, שיצרה אזור הפחתה בשולי ים טתיס – שהתחיל להיסגר - ואת הקימוט האלפיני. אזור הקשת הסורית היה מרוחק מאזור ההתנגשות, והתרחשו בו לחצי קימוט חלשים. במהלך זה התקמטו השכבות ויצרו מערכת קמרים וקערים.

הגולן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בקטע הצפוני של הקשת הסורית נמצא קו התלים הישראלי - רצף של הרי געש רדומים ברמת הגולן, מהר רם בצפון ועד תל סאקי בדרום, בהם תלים מרכזיים כהר פרס - בעל לוע מושלם של הר געש, והר אביטל - שבמורדותיו ניתן להבחין בזרמים פירוקלסטיים. בקו התלים קיימים גם עשרות תלים קטנים יותר כגבעת טליה ליד מושב קשת. ממזרח ובמקביל לקו התלים הישראלי משתרע רצף דומה של הרי געש, המכונה קו התלים הסורי. התלים נבנו מלבה שפרצה מסדקי-משנה שנוצרו בעקבות הבקע הסורי-אפריקני.

הגולן הוא חלקו הצפוני-מערבי של הבשן, מזרחית לנהר הירדן, והוא נחשב לאחד האזורים הגאוגרפיים הגדולים בעולם המכוסים בזלת ברציפות. פני השטח מכוסים בשכבות לבה אשר פרצה אל פני השטח בעת העתיקה - לפני 4,000 שנה. העובי הממוצע של הלבה הוא 300 עד 400 מטר, והוא הולך ופוחת בשולי האזור. רמת הגולן נראית מישורית. ברם, היא למעשה בקע אשר התמלא מהקילוחים המגוונים של הלבה שהתפרצה מתוך סדקים בקרום כדור הארץ ומילאה בקעות. קילוחים אלה יצרו את מישורי הבזלת המוכרים ברמת בגולן.

הגליל[עריכת קוד מקור | עריכה]

היסטוריה גאולוגית מעניינת התרחשה בשני אזורי הגליל: הגליל העליון והגליל התחתון. הגליל נוצר בתהליכים סותרים של קימוט ושבירה והוא מתאפיין בשלוש תכונות גאולוגיות עיקריות:

שילוב של תכונות אלה אחראי לגאומורפולוגיה המעניינת של הגליל: מצוקים תלולים לצד קניונים ונוף טרשי.

בגליל התחתון קיימות עדויות לפעילות געשית וטקטונית, והדוגמאות הטובות ביותר לכך הן בזלת הכיסוי, הר הגעש הכבוי קרני חיטין והר תבור שהוא הורסט - גוש שהורם מעל סביבתו עקב פעילות טקטונית.

העמקים הצפוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שדרת ההר העוברת לאורך מרכזה של ישראל נקטעת בצפון על ידי עמק זבולון, עמק הקישון, עמק יזרעאל, עמק חרוד ועמק בית שאן. עמקים אלה הם העתקים טקטוניים ברובם. קילוחי לבה עתיקים יצרו את שכבת הבזלת התחתונה הנחשפת ליד עפולה, מגדל העמק ובאזור כוכב הירדן, אשר מופיעים בה גבישי אוליבין ירוקים. בכוכב הירדן, נחל תבור ורמות מנשה נותרו שרידיהם של הרי געש כבויים.

הכרמל[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – גאולוגיה של הכרמל

פעילות טקטונית וגעשית התרחשה גם באזור הכרמל, שהיה פעיל מאוד בשני התחומים. סימנים לתהליכים אלה ניכרים עד היום בהרי הגעש התת-ימיים הקדומים וסלעי הטוף בכרם מהר"ל, בהר אלון ובשפיה, ובהעתק החוצה את העיר חיפה ועובר בסמוך לאזור התעשייה בעמק זבולון. הכרמל הוא קמר חריג בנוף הישראלי בשל כיוונו – מדרום-מזרח לצפון-מערב, בניגוד לרוב הקמרים בישראל שכיוונם מדרום-מערב לצפון-מזרח או צפון-דרום. הכרמל עשיר גם בנופים קארסטים: מערות שבחלקן הן מערות נטיפים, טרשונים ואף בולענים. ריבוי המערות העניק לכרמל את הכינוי "הר אלף המערות".

מישור החוף[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישור החוף הוא רצועה חופית במערבה של ישראל אשר מתחילה בצוקי ראש הנקרה ומסתיימת ברפיח, ונחלקת לחמישה אזורים:

את מישור החוף עיצבו הצפות ונסיגות מחזוריות של מי הים התיכון החל מן הנאוגן, אשר הותירו את חותמן ברכסי הכורכר מן הפליסטוקן שביניהם נוצרו פרוזדורים מישוריים ארוכים, קונגלומרטים ודיונות.

השפלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפלה היא קער - אזור שבו שכבות הסלע התקמטו והן פונות כלפי מטה. הקער התמלא בסנון בסלעים רכים ובהירים, בעיקר קירטון וחוואר, שהתכסו בנארי – קרום גירי קשה שעוביו אינו עולה על 2 מטרים. השפלה מורכבת משתי יחידות:

  • השפלה הנמוכה – גבעות נמוכות (עד 250 מ') בחלקה המערבי שחלקן העליון נסחף על ידי הצפה במיוקן
  • השפלה הגבוהה – גבעות גבוהות יותר (250-450 מ')

בין שתי היחידות עוברים העתק וקו חוף קדום מן המיוקן. אזורים נרחבים בשפלה מכוסים דיונות.

יהודה ושומרון[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוש הררי שנמשך מעמק בית שאן בצפון עד באר שבע בדרום. גוש זה מורכב מקמרים בגדלים שונים בעלי מסלע רך אשר מתאפיינים בתופעות קארסטיות שניתן לראות במערות נטיפים, דוגמת מערת אבשלום. באזור זה מתקיים לרוב מתאם בין הגאולוגיה לגאומורפולוגיה, גם במבני הקימוט וגם במבני השבירה. שני יוצאי הדופן הם הר עיבל והר גריזים שהם היפוך תבליט בעלי מסלע גירי קשה.

הנגב[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנגב הוא אזור מדברי הפרוש על כמחצית משטחה של ישראל. בקעת באר שבע המצויה בצפונו קער חרוטי באורך של 35 ק"מ שקודקודו הצר במזרח והולך ומתרחב לכיוון מערב. בבקעה סלעי משקע (אבן חול, חרסית וקונגלומרט) וקרקע לס, שהיא הקרקע הנפוצה בנגב. בקעה זו היא שריד לקניון באר שבע-עזה שנוצר במיוקן והגיע לשיא עומקו בעת האירוע המסיני – סגירת מצר גיברלטר וייבוש כמעט מוחלט של הים התיכון כתוצאה מהתקרבות בין הלוח האפריקאי אל הלוח האירו-אסיאתי.

בהר הנגב ולאורך הקשת הסורית מצויים המכתשים, הייחודיים באופיים ובדרך היווצרותם. המכתשים נמצאים בראשי קמרים א-סימטריים המתונים בחלקם הצפון-מערבי ותלולים בחלקם הדרום-מזרחי, תהליך היווצרות הקמרים החל בטורון כחלק מקימוט הקשת הסורית. מדרום למכתשים שתי בקעות גדולות: בקעת עובדה ובקעת סיירים. בדרום הנגב נמצאים הרי אילת – חלקו הצפוני של השילד הערבו-נובי, ובהם נחשפים הסלעים הקדומים ביותר בישראל: סלעי יסוד, הבולט בהם הוא סלע גרניט ואבן החול הנובית.

הקרקעות בנגב אופייניות לאזור מדברי – קרקעות מלוחות שאין בהן חומרים אורגניים.

הבקע הסורי-אפריקני[עריכת קוד מקור | עריכה]

נחל ערוגות

ישראל נמצאת באזור פעיל מבחינה גאולוגית, בעיקר בשל הימצאותה באזור מפגש של שלושה לוחות טקטונייםהלוח האירואסייתי, לוח ערב והלוח האפריקאי. למעשה נמצאת ישראל בחלק של הלוח האפריקאי - הלוח הלבנטיני, אשר בינו ובין לוח ערב נוצר העתק המוכר יותר כבקע הסורי-אפריקני. בתחומו של העתק זה נמצאים בקעת הירדן, הערבה ובקעת תמנע, העשירה במינרלי נחושת ירוקים ומהווה "חלון גאולוגי" שבו נחשף מגוון של סלעים מתקופות שונות. הבקעה נמצאת בקצה הצפוני של השילד הערבו-נובי, במערבם של הרי אילת. בתחומו של הבקע התקיימו כמה אגמים עתיקים (אגם עובדיה ואגם הלשון) אשר שרידיהם מהווים את הכנרת וים המלח.

תוואי מעניין נוסף הוא מצוק ההעתקים, שחלקו המערבי נמצא בשטח מדינת ישראל וחלקו המזרחי בשטח ירדן, ואשר נוצר מתנועה טקטונית במסגרת הבקע. פעילויות טקטוניות כאלה גרמו לרעידות אדמה רבות, אשר הקשות בהן היו רעש שביעית באמצע המאה השמינית לספירה ורעידת האדמה בצפת (1837) אשר החריבה את העיר צפת ואת סביבותיה והותירה אלפי הרוגים.

סטרטיגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

סטרטיגרפיה עוסקת בתיאור סלעים, סדר היווצרותם, גילם היחסי והיחסים ביניהם. שימוש בעקרונות גאולוגיים ובמאובנים מסייע לחלק את המסלע ליחידות ליתוסטרטיגרפיות:

  • חבורות – רצף של שתי תצורות או יותר שיש להן מכנה משותף
  • תצורות – רצף של מסלע הנבדל מן היחידות שמעליה ומתחתיה
  • פרטים – יחידות משנה של תצורות שיש להן ייחודיות משלהן אולם שטחן קטן מכדי להגדירם כתצורות

החלוקה הסטרטיגרפית של ישראל מחלקת את טור הסלעים לשש יחידות עיקריות:

קרקעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באזורים השונים קיימות קרקעות אופייניות:

  • בהרי הצפון והמרכז:
  • במישור החוף:
  • גרומוסול – קרקע חרסיתית
  • חמרה – גרגירי קוורץ קטנים המצופים בתחמוצות ברזל
  • חול העשוי מגרגירי קוורץ קטנים וחול גס ("זיפזיף") האופייני למישור החוף הצפוני ומורכב מכמות גדולה של קלציט ודולומיט עם כמות קטנה יותר של גרגירי קוורץ גסים
  • בנגב:
  • הקרקע העיקרית בנגב היא לסאבק וחלקיקים קטנים של קוורץ, דולומיט וקלציט, ושחק סלעים הנובע מבליה, והיא מופיעה בעומק משתנה: רדוד בצפון הנגב ועמוק במרכזו
  • חול - גרגירי קוורץ גסים המאפשרים חלחול מים
  • רג – קרקע סחף זעירת גרגר המכוסה בחלוקים ובשברי סלעים
  • חמאדה – קרקע מדברית המכוסה בחלוקים ובשברי סלעים שנחשפו לאחר שהרוח העיפה את גרגירי החול
  • מלחה (נקראת גם "סבחה") – קרקע בעלת ריכוז מלחים גבוה הנובע מהתאדות מים באגני ניקוז סגורים
  • קרקעות סחף נהרות השוקעות במקומות נמוכים

אוצרות טבע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בריכות האידוי בים המלח

גילוי והפקה של אוצרות טבע בישראל החל עוד בתקופות פרה היסטוריות, אך מופיעים גם בספרו של הרצל "אלטנוילנד" כחלק מחזון המדינה היהודית. הוא ראה בהפקת אשלג, ברום ומגנזיום אתגר פוליטי, הנדסי וכלכלי, ואף הגה את רעיון תעלת הימים להפקת אנרגיה הידרו-אלקטרית. חזונו של הרצל התממש במידה רבה והוא מהווה חלק חשוב במחקר הגאולוגי בישראל.

מים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שני מקורות עיקריים הם מים עיליים – מי נחלים, מאגרים ואגמים, ומי תהום – מים הנכלאים בין שכבות סלע. המקור החשוב למים עיליים הוא הכנרת, האוגרת את מי נהר הירדן אשר נשאבים ומוזרמים באמצעות המוביל הארצי לדרום ולמרכז הארץ. נחלים ומי שטפונות מהווים גם הם מקור למים עיליים, ובכמה מקומות נבנו מאגרים כדי לצבור אותם ולהשתמש בהם להשקיה חקלאית. מי תהום נאגרים באקוויפרים – אגנים תת-קרקעיים שמהם מתבצעת שאיבה של מים והזרמתם, בעיקר לאזורים שהמוביל הארצי אינו מגיע אליהם. חלוץ מחקר מי התהום בארץ היה יהודה ליאו פיקרד, ותוצאות מחקריו הובילו לקידוחים פוריים רבים.

מלחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מלח – מלח הוא מצרך חיוני והוא שימש בעבר כמטבע חשוב. הר סדום שימש לכריית מלח עוד בתקופות פרה היסטוריות, וחפירות ארכאולוגיות חשפו מתקנים להטענת מלח מן התקופה הרומית. בעת המודרנית הוקמו מפעלים להפקת מלח בעתלית, באילת ובעיקר בים המלח. המלח מופק בתהליך של אידוי סולרי בבריכות ובהתפלת מי ים.

מתכות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פיר כריית נחושת בבקעת תמנע
  • נחושת – הפקת הנחושת בבקעת תמנע מוזכרת עוד בתנ"ך וממצאים ארכאולוגיים מתארכים את ראשית הפקתה בארץ לסוף האלף הרביעי לפני הספירה. בשנת 1955 נפתח בבקעת תמנע מכרה נחושת אשר נסגר כעבור 25 שנים. בשנת 2004 נשכרו חלקים משטח המכרה על ידי נציגות ישראלית של חברה מקסיקנית לשם חידוש כריית הנחושת במקום החל משנת 2009.

אבנים יקרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1999 הוקמה בישראל חברת "שפע ימים" שקיבלה רישיונות מהממונה על המכרות במשרד האנרגיה והמים לחיפושי יהלומים ואבני חן באזור עמק זבולון, עמק יזרעאל ורכס הכרמל. לפי דיווחיה נמצאו 77 יהלומים וכן מספר רב של אבני ספיר ואודם. כמו כן דווח כי בעזרת חברת דה בירס נמצא סלע המקור של היהלומים - הקימברליט - ברכס הכרמל, עם אלפי מינרלים אינדיקאטורים כמו גארנט (פירופ) ספינל ואילמניט, ואף מינרל נדיר בשם מואסניט.

אנרגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נפט – כמויות קטנות של נפט הופקו באזור חלץ דרום-מזרחית לאשדוד ונערכים חיפושים אחר שדות נפט נוספים.
  • גז טבעי – מאז שנת 1958 התגלו שדות אחדים של גז טבעי: בשדה מול חופי אשקלון מופקות כמויות מסחריות החל משנת 2004. ב-2009 התגלו שלושה מאגרי ענק של גז טבעי בקידוח "תמר 1" כ-90 ק"מ מול חופי חיפה. הפקה מסחרית של גז לא החלה עדיין מקידוח זה.
  • פצלי שמן, הנקראים גם "אבן ביטומנית", הם סלע משקע עשור בחומר אורגני בשם קרוגן המשמש חומר גלם ראשוני בתהליך הפקת אנרגיה. מרבית מרבצי פצלי השמן מצויים בנגב הצפוני.

תעשייה ובניין[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצרים טבעיים רבים משמשים בתעשייה ובבניין והם נכרים ונחצבים ברחבי הארץ: צור, חול, שיש, גבס, חרסית, אבן גיר ואספלט, וכן זכוכית המופקת מחול העשיר בקוורץ.

גאולוגיה ישראלית בבולאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2002 הנפיק השירות הבולאי גליונית מזכרת בשם "גאולוגיה של ארץ ישראל"[1] שעוצבה על ידי משה פרג. מוצגים בה ממצאים מאוספי המכון הגיאולוגי לישראל והאוניברסיטה העברית שצילם ד"ר דוד דרום. בגליונית מוצגים מפה גאולוגית של ארץ ישראל (במרכז) וסלעי המשקע של נחל ארדון והדייק החוצה אותם (משמאל).

פרטים נוספים המופיעים בבול, מימין לשמאל:

ישראל בלוח הזמנים הגאולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]

עידן על עידן תור תת-תור תקופה גיל גאולוגי מאורעות עיקריים התחלה למ"ש
פנרוזואיקון קנוזואיקון רביעון הולוקן עידן הקנוזואיקון התאפיין בפעילות טקטונית נמרצת, אשר במהלכה התחוללה האורוגנזה האלפינית. בישראל הייתה זו תקופה של אי שקט טקטוני ובסופה נוצר בקע הירדן כסעיף של הבקע הסורי-אפריקני. תהליכים אלה לוו גם בפעילות געשית ובשינויים במפלס פני הים. המעבר בין הפליוקן לפליסטוקן לווה בנסיגה של הים, בבליה ניכרת ובהתפתחות נהרות גדולים. 0.0118
פליסטוקן פליסטוקן עליון בפליסטוקן הקדם קרחוני התחילו תהליכי הקרחה ניכרים ברחבי העולם שהתבטאו בריבוי גשמים במזרח התיכון שמקורם באוקיינוס האטלנטי. במעבר בין הפליסטוקן הקדם קרחוני לפליסטוקן הקרחוני השתנה כיוון הפעילות של הבקע הסורי-אפריקני, והוא התפתח באילת, בערבה ובעמק הירדן, תוך התרוממות משני צדי הבקע אשר השפיעה על עיצוב הנוף בארץ ישראל. בפליסטוקן הקרחוני פעלו במרץ תהליכי הקרחה וחלה הצפה שהגיעה לשיאה באותו זמן, הנמצאת מאז בנסיגה עקב הצטברות המים בקטבים וירידת מפלס הים העולמי. עמק הירדן הפך לאזור ניקוז נפרד מהים התיכון, אליו היה קשור קודם לכן. לאורכו של הבקע נוצרו אגמים, שגודלם השתנה לפי כמות המשקעים. ההתרוממות משני צדי הבקע גרמה גם לתהליך של "שביית נחלים", אשר בו נחלים ונהרות שזרמו קודם לכן לים התיכון או למפרץ הפרסי, שינו את כיוון זרימתם והחלו זורמים אל הבקעה. אזור העמקים והגליל התאפיין בתקופה זו בהתפרצויות געשיות שיצרו את בזלת הכיסוי, המכסה שטחים נרחבים. 0.126
פליסטוקן תיכון 0.500?
פליסטוקן תחתון 1.806± 0.005
גלס 2.588± 0.005
שלישון נאוגן פליוקן בסוף המזוזואיקון ובתחילת הקנוזואיקון חלה פעילות טקטונית שהתבטאה בשלושה חלקים עיקריים:
  • הקימוט הלבנטיני - במעבר בין הסנון לטורון חלה תזוזה של הלוח האפריקאי לכיוון צפון, שגרמה לסגירתו של ים טתיס ויצרה העתקים הפוכים בתשתית הפריקמברית. סלעי המשקע הרכים והגמישים התקמטו ונוצרה הקשת הסורית - מערכת קמרים וקערים א-סימטריים בעלי מפנה תלול יותר לכיוון דרום מזרח ומתון יותר לכיוון צפון מערב.
  • השבירה האריתראית – בסוף המיוקן עד תחילת הפליוקן הסתובב הלוח האפריקאי בכיוון השעון, גרם לפתיחתו של ים סוף ולשתי מערכות העתקים עיקריות. המערכת הראשונה ניכרת עד היום בעמק יזרעאל ובשומרון, ובה העתקים נורמליים בכיוון צפון-מערב – דרום-מזרח המקבילים לים סוף. המערכת השנייה היא מערכת של העתקי תזוזה אופקית ימנית, העתקי חילוף, בכיוון מזרח-מערב שנגרמו מתנועת מתיחה על פניו הכדוריים של כדור הארץ.
  • השבירה הלבנטינית – בסוף עידן הקנוזואיקון חל שינוי בכיוון הפתיחה של ים סוף: ניוון של סעיף מפרץ סואץ ותחילת פעילותו של סעיף ים סוף בכיוון צפון-דרום. מערכת ההעתקים שנגרמה עקב כך פעילה עד היום. מפרץ אילת – שהוא חלק ממערכת זו – מהווה אוקיינוס בשלבי פתיחה ראשוניים, והמורפולוגיה שלו דומה לזו של רכסים מרכז אוקייניים: בקע צר וארוך באמצע הרכס והתרוממות משני צדדיו.

בפליוקן חלה הצפה נוספת: חדירה אחת מהים התיכון דרך עמק יזרעאל אל עמק הירדן וים המלח, ובשיאה אף לפתחו של מכתש חצרה, וחדירה שנייה מים סוף עד אילת. בשלב זה כבר פסקה חדירה מהמפרץ הפרסי לאחר שהמדבר הסורי התרומם ונפתח מצר הורמוז. בתקופה זו חלה פעילות געשית בעיקר במרכז עמק הירדן ובצפונו, אך גם במישור החוף ובשפלה.

5.332
מיוקן המעבר בין האוליגוקן למיוקן התבטא בנסיגה ניכרת של פני הים ובהמשך התחתרות הנחלים שהתחילו להיווצר באוליגוקן, אשר זרמו לשלושה אגני ניקוז: מערבה לים התיכון, צפון-מזרחה למפרץ הפרסי ודרומה לים סוף. בנוסף חלה פעילות געשית ערה שמרכזה בכוכב הירדן. בשלהי המיוקן חלה נסיגה נרחבת של הים והתייבשות כמעט מוחלטת של אגני הניקוז. במעבר בין המיוקן לפליוקן החלה השבירה האריתראית, אשר גרמה להעמקת אגן הים התיכון, להתרוממות סיני והמדבר הסורי, לפתיחת ים סוף אל האוקיינוס ההודי וליצירת גראבנים דוגמת עמק יזרעאל. 23.03
פלאוגן אוליגוקן בתום האאוקן החלה התרוממות טקטונית, שגרמה לנסיגה סופית של ים טתיס משטח ארץ ישראל. סלעים ימיים נוצרו רק באזורים הנמוכים מלשון הים שחדרה מהמפרץ הפרסי, ובשאר המקומות חלה סחיפה. 33.9± 0.1
אאוקן באאוקן היה האזור מכוסה מהצפה ימית נרחבת, חוץ מקמרים אחדים, וחלה השקעת סלעים בשלושה אגנים עיקריים:
  • אגן השקעה צפון-מערבי – אגן צר וארוך שהשתרע מרכס חלץ-בארי ועד קמרי הקשת הסורית במזרח
  • הקשת הסורית – לאורכה שקעו סלעים באי התאמה על גבי סלעים קדומים יותר
  • אגן השקעה דרום-מזרחי – מזרחית לקשת הסורית עד הערבה ואילת
55.8± 0.2
פלאוקן 65.5± 0.3
מזוזואיקון קרטיקון קרטיקון עליון סנון מסטריכט בעידן זה התרחשה פעילות ערה באזור: יצירת סלעים נרחבת ופעילות טקטונית רבה, ובסופו חלו נסיגת ים נרחבת ושינוי קיצוני בתנאים בכדור הארץ שגרם להכחדתם של מינים רבים, בהם גם הדינוזאורים. תקופה זו בגבול הקרטיקון והשלישון נקראת גם "גבול K.T" או הכחדת קרטיקון-שלישון. 99.6± 0.9
קמפן
סנטון
קוניאק
טורון
קנומן
קרטיקון תחתון סלעי המשקע שנוצרו בקרטיקון תחתון מושפעים ישירות מהאירועים הטקטוניים והגעשיים של סוף היורה. היווצרות אבן חול במכתשים בנגב נקטעה על ידי חדירות ימיות, ובמקומות רבים נוצרו סלעים פירוקלסטיים. 145.5± 4.0
יורה מלם סלעים מהיורה נחשפו במכתשים בנגב, בשומרון ובחרמון. אופיים של הסלעים מהיורה שונה בין האזורים הגאוגרפיים השונים: בצפון סיני, בנגב ובירדן הם סלעים חוליים, פצלים ומעט אבן גיר. עובי השכבות מגיע ל-2 ק"מ בקירוב. במרכז הארץ ובצפונה הם בעיקר סלעי גיר, כמעט ללא חול ופצלים, שעובי החתך שלהם הוא יותר מ-2 ק"מ. ביורה שרר באזור אקלים טרופי חם ולח, המשתקף בשוניות האלמוגים הרבות, בקרקעות הלטריטיות, המעידות על שטיפה נמרצת של הסלע, ובמאובני שרכים מבורזלים. פיריט - המאפיין סביבת השקעה דלה בחמצן, למשל עקב פעילות ביוגנית נמרצת – נמצא גם כן בסלעי היורה.

פעילות מגמטית ערה התקיימה בעיקר במלם והותירה גופי חדירה רבים, בהם "שן רמון", דייקים רבים באזור הר ארדון וסילים רבים.

161.2± 4.0
דוגר 175.6± 0.2
ליאס 199.6± 0.6
טריאס טריאס עליון בטריאס הציף ים טתיס שטחים רבים שהפכו לים רדוד ונוצרו בעיקר סלעי אבן חול, פצלים ודולומיט. בתצורת מוחילה נמצא גיר לווחי המעיד על הרבדה של אצות, וקיימים בה שינויים אזוריים בעובי המעיד על תנועה של השתפלות גושים בעת השקעתה. סלעי הטריאס בנגב נחלקים לשלוש יחידות: 228.0± 2.0
טריאס תיכון 245.0± 1.5
טריאס תחתון 251.0± 0.4
פלאוזואיקון פרם סלעים מעידן הפלאוזואיקון מצויים על גבי מישור גידוע אשר נוצר בתקופת "ההרס הליפאלי" – ארוזיה ממושכת ששיטחה את פני השילד הערבו-נובי כמעט לגמרי בסוף הפרקמבריון. הסלעים הם סלעי משקע – רובם קלאסטיים יבשתיים ומיעוטם קרבונטים ימיים. עומקו של טור הסלעים כ-4 ק"מ, אולם הטור אינו רציף בשל תהליכי בליה. בתקופה זו חלו אירועי הרמה טקטוניים בכיוונים שונים, אך לא חלה אורוגנזה אחידה אלא רק השפעות של מבנים מרוחקים יותר. התרוממות האזור גרמה לנסיגת הים (רגרסיה), בעוד שתנועות כלפי מטה גרמו להתקדמות קו המים אל תוך היבשה (טרנסגרסיה). בחתך הסטרטיגרפי של האזור ניתן להבחין לפיכך בשינויים באופי הסלעים ובמישורי אי התאמה, שנבעו משינוי צורת פני השטח בתקופות היבשתיות.

תור הפרם מסיים את עידן הפלאוזואיקון ופותח פרק זמן ממושך של הצפה ימית. הצטברות המשקעים של הפרם החלה לאחר התרוממות מסיבית שאירעה בין הקרבון לפרם, והייתה חלק מתקופת האורוגנזה ה"הרצינית" בעולם. התרוממות זו לוותה בבליה חריפה, אשר במקומות אחדים חדרה עד סלעי התשתית הקדומים. לקראת סוף הפרם שקע האזור שוב בים תטיס, ובסופו הייתה ההצפה הנרחבת ביותר בכל הפלאוזואיקון. סלעים מהצפה זו נחשפו בטור שעוביו כ-500 מ'. בישראל לא נמצאו מחשופים מתקופת זו, אך אלה נתגלו בקידוחים רבים.

299.0± 0.8
קרבון קרבון פנסילבני בתור זה חלו שינויים טקטוניים שהשפיעו על אופי הסלעים ותפוצתם. קיימת אי בהירות לגבי סלעים קרבוניים בישראל הנוגעת לסלעי תצורת סעד שנמצאו בקידוחים בנגב, הבנויה אבן חול לבנה ובה רובדי ביניים פצליים-פחמיים. יש המסווגים אותה כקרבון עליון ויש כפרם תחתון. 318.1± 1.3
קרבון מיסיסיפי 359.2± 2.5
דבון אורדוביק, סילור ודבון – תורים המיוצגים על ידי רצף עבה של סלעי משקע קלאסטיים הבונה את רובו של טור אבן החול הנובית בדרום ירדן ובצפון-מערב ערב הסעודית. בישראל ובסיני לא נמצאו סלעים מתורים אלה, וההנחה המקובלת היא שהם התקיימו עד לבליה נרחבת שהסירה אותם. להנחה זו לא נמצאו ראיות. 416.0± 2.8
סילור 443.7± 1.5
אורדוביק 488.3± 1.7
קמבריון בתור הקמבריון הושקע חלקה התחתון של אבן החול הנובית המכילה בצרים של נחושת ומנגן. המסלע רדוד (עד 475 מ'), פזור על פני שטח רחב, ואינו מכיל עדויות לאירועי שבירה או קימוט. הרכב הסלעים שונה מהרכבם של הסלעים שקדמו לו: כמות פחותה של פצלת השדה בסוג אשלגני במקום פלגיוקלז, גרגרי החול קטנים יותר, וחלוקים מעוגלים של קוורציט השתלבו בסלע. הבדלים אלה עשויים להיות תוצאה של תהליכי בליה שנבעו מהתרוממות השילד הערבו-נובי. 542.0± 1.0
פרקמבריון פרוטרוזואיקון נאופרוטרוזואיקון אדיקר עידן הפרקמבריון התאפיין באורוגנזה ממושכת ובהתמרתם של מרבית הסלעים. סלעי היסוד של עידן זה בונים את השילדים היבשתיים. ישראל נמצאת בקצה הצפון-מזרחי של השילד הערבו-נובי, שסלעיו נחשפים בסיני ובאילת. סלעי השילד בישראל הם סלעים מותמרים וסלעי יסוד פלוטוניים וגעשיים שנוצרו לאחר ההתמרה, והם מחולקים לחמישה גושים: מסיב אילת, מסיב רודד, מסיב עמרם, מסיב תמנע ומסיב נשף. בגוש אילת ניתן לשחזר את סדר האירועים:

את סופו של עידן הפרקמבריון מציין שינוי משמעותי – הופעת בעלי חיים ימיים בעלי שלד קשה. שינוי זה מאפשר למעשה את תחילת התיארוך הגאולוגי של סלעי משקע.

1,000
קריוגן
טון
מזופרוטרוזואיקון 1,600
פלאופרוטרוזואיקון 2,500
ארכאיקון נאוארכאיקון 2,800
מזוארכאיקון 3,200
פלאוארכאיקון 3,600
אאוארכאיקון 3,800
האדן 4,570

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]