מאיר אוירבך
 | |||||
| קבר הרב מאיר אויערבאך בהר הזיתים | |||||
| לידה |
10 בפברואר 1815 ל' בשבט תקע"ה דוברי  | ||||
|---|---|---|---|---|---|
| פטירה |
8 במאי 1878 (בגיל 63) ה' באייר תרל"ח ירושלים, האימפריה העות'מאנית | ||||
| מקום קבורה |
בית הקברות היהודי בהר הזיתים | ||||
| מדינה |
פולין, האימפריה הרוסית | ||||
| תקופת הפעילות |
? – 8 במאי 1878 | ||||
| השתייכות |
יהדות אורתודוקסית | ||||
| תחומי עיסוק | הלכה, תלמוד | ||||
| תפקידים נוספים |
הרבנות הראשית לישראל | ||||
| שם השושלת |
משפחת אוירבך | ||||
| |||||
  | |||||
רבי מאיר אוירבך (לעיתים אוירבאך; בכתיב יידי: אויערבאַך; ל' בשבט תקע"ה, 10 בפברואר 1815 – ה' באייר תרל"ח, 8 במאי 1878) היה רב בפולין, ולאחר עלייתו לארץ ישראל כיהן כנשיא כולל פולין, וממנהיגי העדה האשכנזית בירושלים. למשך כ-18 שנה כיהן כרבה האשכנזי של ירושלים. מחבר הספר "אמרי בינה" שעל שמו הוא מכונה.
תולדות חייו
[עריכת קוד מקור | עריכה]בפולין
[עריכת קוד מקור | עריכה]נולד בעיירה דוברי שבמחוז קאליש, אביו היה הרב יצחק איציק אוירבך, שכיהן אז כרב בעיירה. אמו, הענא, נפטרה בינקותו והוא לא זכה להכירה. בגיל 25 נתמנה לרב בעיירת מולדתו, דוברי. לאחר מכן כיהן שבע שנים כרב בעיר קובל שבווהלין, בתחום המושב של האימפריה הרוסית (כיום באוקראינה). בשנת תר"ו (1846) נקרא לכהן כרב בעיר קולו (Koło), בה ישב תשע שנים כאב בית דין.
בשנת תרט"ו 1855 עבר לקהילת קאליש, שם עסק ברבנות וגם במסחר, וצבר נכסים. בדרשותיו אל בני קהילתו לא חדל מלדבר על "יישוב ארץ ישראל, שהיא ראשית הגאולה".[1]
היה בקשר עם המקובל רבי ידידיה רפאל אבולעפיה בירושלים ונחשב אחד מתלמידיו.
בארץ ישראל
[עריכת קוד מקור | עריכה]בשנת תרי"ט (1859) עלה לארץ ישראל, וקבע את מקום מושבו בירושלים. לדבריו רצה "לפרוק מעלי עבודתי בצורכי ציבור וחשקה נפשי אך לחבק תורתינו הקדושה ולשבוע נפשי בצחצחות אורות התורה ותקעתי אוהלי בקדש לשבת בעיר אשר בחר ה' ללמוד וללמד... הקרבתי על מזבח ציון וירושלים כל מחמדי ... בחרתי לשבת גלמוד בארבע אמות של הלכה בקודש ". כשהרב שמואל סלנט היה צריך לנסוע מארץ ישראל, הוא מינה את הרב אוירבך לעמוד במקומו בראש בבית הדין של הקהילה האשכנזית בירושלים, ולאחר חזרתו של רבי שמואל, השאירו בתפקידו זה.[דרוש מקור][מפני ש...] ב-1860 מינה הרב סלנט את הרב אוירבך במקומו לרב הראשי לירושלים, תפקיד בו החזיק עד פטירתו.[2] מרץ רב השקיע ביסוד הישיבה "אהל יעקב". הרב מאיר אוירבך היה נשיאו של בית הכנסת בית יעקב שבבית כנסת חורבת רבי יהודה החסיד אשר בו דרש תדיר, וכן היה נשיא מוסדות עץ חיים ובית החולים ביקור חולים שהיה ממייסדיו.
כאשר ביקש למנות שוחטים שינהגו לפי מנהגי הרמ"א, פרצה מחלוקת גדולה עם העדה הספרדית, וכנגדו יצא החכם באשי הרב חיים דוד חזן, והמריבה הגיעה עד לחצר הסולטאן הטורקי.
עם עלותו לארץ ישראל היה עד למחלוקות וסכסוכים בין הכוללים, המוסדות שקיבלו וחילקו את כספי התמיכה מהתפוצות. ליישוב הסכסוכים ייסד בשנת תרכ"ו (1866) את "הוועד הכללי כנסת ישראל" ("ועד כל הכוללים") בירושלים, בהשתתפות הרב שמואל סלנט.
במכתב גלוי ששיגר לנדיב משה מונטיפיורי יצא הרב נגד דברי הדיבה שהופצו על היישוב, כי יושבי הארץ הם "עריקים שברחו מארצות אירופה היות שברחו מעבודת הצבא".
לאחר שבשנת תר"ך (1860) נוסדה "חברת יישוב ארץ ישראל", הצטרף אליה הרב צבי הירש קאלישר. הרב מאיר אוירבך כתב דברי הסכמה לספרו של הרב קאלישר "מאזניים למשפט", והצטרף לקריאה לפעולות יזומות לבניין הארץ,[3] אך הסתייג מחידוש הקורבנות שהוצע על ידי הרב קאלישר.
הרב אוירבך כינס בביתו צעירים ירושלמיים והשפיע עליהם שיצאו לעבודות האדמה. בסיועו נרכשה הקרקע שעליה הוקמה השכונה "מאה שערים", וכן השתתף בבניית "משכנות ישראל" נחלת שבעה ועוד. כמו כן קנה מהערבים מגרש גדול, שלימים היה לשכונת בית דוד. היה גם ממייסדי בית הכנסת ישועות יעקב.
אחת מתוכניותיו הקשורות בגאולת הארץ הייתה "החברה לקניית אדמת יריחו".[4] לאחר שניתנה הרשאה מהשלטונות העות'מאניים והקנייה עמדה לצאת לפועל, הופסק המשא ומתן.
מיוחסת לו תקנה שלא לנגן בכלי נגינה בחתונות בירושלים, כנראה לשם חיזוק גדרי הצניעות. מאוחר יותר הוסיף המהרי"ל דיסקין הסבר נוסף לתקנה זו, בשל האבלות על חורבן בית המקדש שיש להחמיר בה בירושלים שהחורבן ניצב לעיני יהודיה כל העת. תקנה זו תוקנה לאחר התפרצות כולרה ומחלות נוספות בירושלים שבהן נספו רבים מאנשי היישוב ובהם רבנים ודמויות ציבוריות אחרות, בהם: הרב משה יהודה לייב מקוטנא, הרב נחום שאדיקר והרב יוסף זונדל מסלנט, והרבנים אליהו ריבלין ויהוסף שוורץ; הסמיכות הביאה להתפתחות אגדה עממית לפיה אסר הרב אוירבך את השימוש בכלי נגינה בחתונות לאחר שאלת חלום שערך בעקבות המגפה.[5]
הרב אוירבך נפטר בירושלים בה' באייר תרל"ח ונקבר בהר הזיתים.
על שמו נקרא רחוב אמרי בינה בשכונת קריית צאנז בירושלים.
תלמידיו היו ממייסדי פתח תקווה. נכדו היה הרב מנחם נתן נטע אוירבך בעל אורח נאמן מראשי המזרחי בירושלים.
לקריאה נוספת
[עריכת קוד מקור | עריכה]- אהרן בראנד, "רבני קולו", ספר אהרן בראנד אורבן, הוצאת ראובן מס, ירושלים: תשל"ח.
- אליעזר ריבלין, ביוגרפיה של הרב מאיר אוירבאך (בסדרת "חכמי ירושלים"), הדביר, תרע"ט-1919 ואילך.
- גאולה בת יהודה, ראשונים לציון הנה הינם, מוסד הרב קוק ירושלים תשס"ט, עמ' לא-לה.
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
- דוד תדהר (עורך), "הרב מאיר אויערבאך מקאליש", באנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו, כרך ג (1949), עמ' 1103
- "אויערבאך, מאיר בן יצחק", יהודה דוד אייזנשטיין (עורך), אנציקלופדיה אוצר ישראל, ניו יורק: פרדס, תשי"ב, חלק א, עמוד 177, באתר היברובוקס
- דוד הלחמי, רבי מאיר ברבי יצחק איציק אורבאך אב"ד קאליש (בעל „אמרי בינה”), חכמי ישראל, תל אביב תשי"ח, חלק א', עמ' שכ"ה, באתר אוצר החכמה (צפייה מוגבלת למנויים)
- הרב יהושע זליג דיסקין, בעקבות ההתעוררות הרוחנית: מי היו החלוצים הראשונים לשיבת ציון (המשך), בתוך פנחס יעקב הכהן לוין, בית יעקב
- ספריו
- ספרי רבי מאיר אויערבאך, באתר אוצר הספרים היהודי השיתופי
- שו"ת אמרי בינה: חלק א', חלק ב', חלק ג'
מאיר בן יצחק איצק אוירבך (1815-1878), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ אהרן בראנד, "רבני קולו", ספר אהרן בראנד אורבן, ירושלים: הוצאת ראובן מס, תשל"ח.
- ^ Rossoff, Dovid. Where heaven touches earth, Feldheim Publishers, 2001. Pg. 233. ISBN 0873068793
- ^ מכתב גלוי אל השר הצדיק סיר משה מונטיפיורי לונדון התרל"ה, הלבנון, שנה א, גיליון ג', תרכ"ג.
- ^ וראו: יוסף ריבלין, חברה להתנחלות על אדמת יריחו, הלבנון, ירושלים, ח' בסיון תרל"ו
- ^ על התפתחות האגדה, פרי עטו של מ. ג־ץ בספרו ירושלים של מעלה, ועל טעמי התקנה המקוריים, ראו: יהושע מונדשיין, סיפורים וגלגוליהם: אדמור מוהר"ש והכליזמר מירושלים, וטוביה פריינד, תקנת עיה"ק ירושלים ת"ו, קובץ בית אהרן וישראל, גיליון ס"ה, סיון-תמוז תשנ"ו. הערה 33, באתר היברובוקס.
| תקופת חייו של הרב מאיר אוירבך על ציר הזמן |
|---|
 |
| הקודם: - |
רבה הראשי האשכנזי של ירושלים 1860-1878 |
הבא: הרב שמואל סלנט |