מאיר דודזון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מאיר דודזון
מאיר דודזון (מימין) ושמעון אבידן ב-1948
מאיר דודזון (מימין) ושמעון אבידן ב-1948
לידה 5 במרץ 1916
ריישא, האימפריה האוסטרו-הונגרית
פטירה 29 ביוני 2003 (בגיל 87)
ישראל
תאריך עלייה 1922
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השתייכות Hahaganah.png ההגנה
Palmach.svg פלמ"ח
הצבא הבריטיהצבא הבריטי הצבא הבריטי
Badge of the Israeli Defense Forces 2022 version.svg צבא הגנה לישראל
Emblem of Israel Police Blue.svg משטרת ישראל
תקופת הפעילות 1936–1950
1974 – 1979
דרגה סגן אלוף  סגן אלוף
תת ניצב  תת ניצב
תפקידים בשירות
פעולות ומבצעים
המרד הערבי
מלחמת העולם השנייה
מלחמת העצמאות  מלחמת העצמאות
תפקידים אזרחיים
פסל
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
פסלי מוזאיקה של מאיר דודזון, בגן דודזון בקיבוץ אילון. פסלי משפחת האדם בדמות טוטם

מאיר (מאירק'ה) דודזון (5 במרץ 1916 - 29 ביוני 2003) היה מפקד בהגנה ובפלמ"ח, תת-ניצב במשטרת ישראל ממקימי המשמר האזרחי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דודזון נולד בעיר ריישא שבפולין, בנם של הורים שגורשו מארץ ישראל על ידי שלטונות האימפריה העות'מאנית. ב-1922 עלה עם משפחתו לישראל וגדל בתל אביב. למד בבית הספר אחד העם ובגיל 14 עזב את הלימודים לצורך עבודה במסגרות ובבניין לעזרה בפרנסת משפחתו. בגיל 15 הצטרף לתנועת השומר הצעיר בתל אביב, בהמשך היה ממקימי קומונה בעיר, בה הכיר את אשתו לעתיד רות.

גויס להגנה בשנת 1936[1] על ידי אליהו בן חור מפקד אזור פתח תקווה. בשנת 1937 עבר קורס מפקדים בכפר ויתקין ולאחריו פיקד על טנדר במסגרת המשמר הנע בגוש עפולה, שעסק באבטחת צינור הנפט כירכוכ-חיפה ושמירה על שדות חקלאיים בעמק יזרעאל בתקופת המרד הערבי. במסגרת הפו"ש השתתף עם הנדר בהקמת חניתה ב-1938. לאחר מכן פיקד על פלוגת השרון. היה ממייסדי קיבוץ אילון בנובמבר 1938, בו התגורר מאז. בשנת 1939 היה מפקד גדוד חי"ש בירושלים[1].

היה ממקימי הפלמ"ח ביוני 1941, נשלח, יחד עם שניים מעמיתיו, על ידי יצחק שדה להוביל את הגדוד האוסטרלי מרמות נפתלי לבינת ג'בייל במסגרת המערכה בסוריה ולבנון במלחמת העולם השנייה. בעקבות פציעתו של משה דיין נקרא להחליפו בפיקוד על פלוגה ב'.

ב-1943 החליט יחד עם חברו ישראל ליברטובסקי להתנדב לצבא הבריטי והוצב בפלוגת ההובלה 462, שקלטה מגויסים חדשים אחרי אסון הארינפורה. באיטליה פגשו בניצולי השואה וסייעו להעלותם לארץ ישראל במסגרת המוסד לעלייה ב'. היה חלק מ"החבורה" שעסקה בהקמת נקודת הכשרה לפליטים היהודים הצעירים בעיר מג'נטה צפונית למילאנו, בה אספו נשק וציוד ושלחו את תשע ספינות המעפילים הראשונות מאיטליה לארץ ישראל.

לאחר שחרורו וחזרתו לישראל מונה על ידי דוד בן-גוריון למפקד גדוד 51 של חטיבת גבעתי, באותה תקופה חטיבת חי"ש בתל אביב. בהמשך מונה לקצין מבצעים ובהמשך לסגן וראש מטה החטיבה[1]. השתתף בקרבות מלחמת העצמאות באזור תל אביב, מבצע נחשון, קרב גשר עד הלום ומבצע יואב. ב-1949, עבר להיות סגנו של שמעון אביטן במחלקת המבצעים במטכ"ל[1].

במהלך כנס קצינים בכירים בתחילת 1950 העביר ביקורת על בן-גוריון באשר לארגון הצבא. לימים הוא תיאר את שאירע:

"באותו כינוס השמעתי דברי ביקורת על צורת האימון מחדש מתוך ידיעתי את העובדות הקובעות, בהיותי בוועדה בין־מחלקתית במטה הכללי לארגון מחדש. בקורתי הייתה גלויה וחריפה. מייד אחר מלחמת השיחרור ראו שר־הביטחון, הרמטכ"ל והנלווים אליהם — בחזונם צבא ממושמע בצורה עיוורת ... הנתון למרות בלתי מסויגת, ללא הרהור. אנחנו רצינו לראות צבא, היונק השראתו, מוסרו וכוחו מהגופים של התנועות החלוציות, שהם הערובה הטובה ביותר לאנשים מעולים בפיקוד, לא אנוכיים. לא רודפי קריירה, ערובה לצבא עממי בעל חזון כדוגמת חטיבות הפלמ"ח במלחמת השיחרור."

לאחר מכן כתב מכתב ביקורת על רקע נזיפתו של בן-גוריון ברמטכ"ל יעקב דורי. דודזון הועבר מתפקידו והסכים להשתחרר. ב-1950 השתחרר וחזר לקיבוץ אילון, שימש במשך מספר שנים כמרכז ועדת הביטחון של הקיבוץ הארצי. בעקבות טבח מעלות ב-1974 נקרא על ידי מולה כהן להתגייס למשטרת ישראל ולהקים את מרחב הגליל של המשמר האזרחי. בהמשך מונה לסגנו של כהן במטה הארצי בדרגת תת-ניצב.

ב-1979 פרש מהמשטרה, היה בין המקימים של מפעל המוזאיקה בקיבוץ אילון. היה פסל והקים משאריות המפעל גן ובו כ-150 פסלים מצופים באבני פסיפס. הגן נקרא על שמו גן דודזון. ב-1995 זכה בפרס יגאל אלון למעשה מופת חלוצי על מפעל חייו.

היה אב לארבעה ילדים, בנו יונתן נפצע קשה במלחמת יום הכיפורים ונהרג ב-1985 בתאונת דרכים.

ספריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]