מבצר גאגרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מבצר גאגרון
गागरौन दुर्ग
מבצר גאגרון
מבצר גאגרון
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 2013, לפי קריטריונים 2 ו-3
שטח האתר 230 דונם
שטח אזור החיץ 7.2 קילומטרים רבועים
חלק מתוך מבצרי הגבעות בראג'סטאן
מידע כללי
סוג מצודה עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום Jhalawar district עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה הודוהודו  הודו
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה עד 1592
מידות
שטח 23 הקטאר עריכת הנתון בוויקינתונים
קואורדינטות 24°37′41″N 76°10′59″E / 24.628°N 76.183°E / 24.628; 76.183
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מבצר גאגרוןהינדית: गागरौन दुर्ग) הוא מבצר עתיק, כ-10 קילומטרים צפונית-מערבית לעיר ג'הלאוור (אנ') בדרום-מזרח מדינת ראג'סטאן שבצפון-מערב הודו. המבצר הוא דוגמה למבצר שההגנה עליו מסתמכת על גבעה ומים.[1][2] המבצר נבנה על ידי ביג'לדב במאה ה-12. מאוחר יותר, המבצר היה בבעלותם של שר שאה סורי (אנ') ואכבר מהאימפריה המוגולית. המבצר בנוי על מפגש הנהרות אהו וקאלי סינד (אנ') ומוקף במים משלושה צדדים וחפיר בצד הרביעי ומכאן זכה לשם ג'לאדורגה (जलदुर्ग, "מבצר מים").[3]

בשנת 2013, במושב ה-37 בוועדת המורשת העולמית שהתקיימה בפנום פן בקמבודיה, הוכרז מבצר גאגרון, יחד עם חמישה מבצרים נוספים של ראג'סטאן, כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו, כקבוצת מונומנטים הקרויה מבצרי הגבעות בראג'סטאן.[4]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצר גאגרון נבנה במהלך המאה ה-12 על ידי המלך ביג'לדב והמצודה נשלטה על ידי ממלכת קינצ'י במשך 300 שנה. התאריך המדויק שבו נבנה המבצר אינו ידוע, אך היסטוריונים מעריכים כי המבצר נבנה מהמאה השביעית עד המאה הארבע עשרה.[3]

השליט האחרון במבצר זה היה המלך אצ'ל דאס קינצ'י. הושאנג שאה (אנ') הסולטאן הראשון של סולטנות מאלווה (אנ') תקף את המבצר בשנת 1423 עם צבא שכלל 30 אלף פרשים ו-84 פילים. כשהבין אצ'ל דאס קינצ'י שהתבוסה שלו היא בלתי נמנעת בשל העדיפות המספרית של הלוחמים בצבא הסולטן וכלי הנשק הטובים יותר שעמדו לרשותם, לא נכנע ונלחם עד שאיבד את חייו, בהתאם למסורת ראג'פוט (אנ'). יתר על כן, נשים רבות ביצעו ג'אוהר (אנ') (הצתה עצמית), על מנת להימנע מלהילקח בשבי כוחות הסולטן.[3][5] על פי הדיווחים ההיסטוריים, נערכו במבצר 14 קרבות ו-2 ג'אוהרים של מלכות.[3][5]

המבצר נכבש גם על ידי שר שאה סורי (אנ') ואכבר מהאימפריה המוגולית. אכבר הפך את מבצר זה למטה שלו ומאוחר יותר נתן אותו לפרתוויראג', וסאל של אכבר מביקאנר (אנ'), כחלק מנחלתו.[3]

כיום מתגוררים במבצר כ-300 תושבים.[6]

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

מבצר גאגרון הוא היחיד בצפון הודו המוקף במים

מבצר גאגרון משתרע על כל שטח רמה שהיא חלק מרכס וינדייה (אנ') והוא מוקף במים משלושה צדדים וחפיר מלא במים בצד הרביעי. המבצר בנוי על מפגש הנהרות אהו וקאלי סינד (אנ') המבצר מוקף בשתי חומות בגובה בין 10 ל-15 מטרים עם מגדלים עגולים בגובה 25 מטרים.[6] פסגת הגבעה מוגנת בצד הנהר על ידי צוק אנכי בגובה 93.6 מטרים, מה שמונע גישה למבצר מצד זה. הצוק שימש גם כמקום להוצאות להורג.[6] למבצר שתי כניסות עיקריות. שער אחד מוביל לכיוון הנהר, בעוד השער השני מוביל לכיוון הדרך ההררית.[3]

אדריכלות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור הארמון במבצר ממוקם בצפון-מערב המתחם הפנימי, וכולל בעיקר מבנים מהמאות ה-18 וה-19, כמו שיש מהאל או ההרמון ומרדנה מהאל, עם עיטורי העלים ופתחים מקושתים של מתקופתו של זלים סינג ג'אלה (המאה ה-19).

מבנים נוספים הם מקדש וישנו ההינדי הנקרא מדאן מוהאן (המאות ה-18–19), מקדש הנומאן ההינדי ומסגד מוסלמי, הדרגה (המאה ה-16). מבצר גאגרון כולל גם אנדרטאות, מאגרי מים ובארות וכן מבני אחסון ובתי מגורים.[6]

תרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצה של שישה מבצרים של ראג'סטאן: מבצר גאגרון, מבצר צ'יטורגר, מבצר קומבלגר, מבצר רנתמבור, מבצר אמבר ומבצר ג'איסלמר נוספו לרשימת אתרי המורשת העולמית של אונסק"ו בשם מבצרי הגבעות בראג'סטאן במהלך הישיבה ה-37 של ועדת המורשת העולמית בפנום פן ביוני 2013. הם נכללו ברשימת אתרי המורשת העולמית כנכס תרבותי סדרתי ודוגמאות לאדריכלות הצבאית של הראג'פוטים.[4]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מבצר גאגרון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]