קומדיית מצבים

קומדיית מצבים (או סִיטְקוֹם, מאנגלית: Sitcom – הקיצור המקובל ל-Situation Comedy, שבתרגום חופשי מתורגם ל"קומדיית מצבים") היא סוגה באמנויות הבמה שמקורה בשידורי רדיו, אך התפתחה ונפוצה יותר כסוגה של סדרות טלוויזיה.

מאפייני הז'אנר

קומדיית מצבים מתאפיינת במספר דמויות קבועות הנקלעות מדי פרק למצבים קומיים ולעתים אף אבסורדיים. לא תמיד ישנו קשר עלילתי בין פרק אחד של קומדיית מצבים למשנהו, ולעתים יש אף סתירות ברורות בין הפרקים. פרק בסדרה נמשך בדרך כלל בין 20 ל-30 דקות (פרקים "מיוחדים" כמו פרקי התחלה/סיום של עונה יכולים להמשך יותר). במהלך הפרק מופיעים, בדרך-כלל, דיאלוגים הומוריסטיים, קצרים ובמקרים רבים עוקצניים. לעתים באים לידי ביטוי עזרים קומיים או דמויות מזדמנות המשתלבים בסיטואציה הקומית או יוצרים אותה.

הפקה

רובן הגדול של קומדיות המצבים מצולמות באולפן, ברוב המקרים בשנים או שלושה אתרי צילום ("סטים") מרכזיים בלבד. הסיבה לכך היא החסכון הכספי שנובע מצילום באולפן. גם צילומי "חוץ" (כגון סצנות המתרחשות ברחוב או תוך כדי נסיעה במכונית) מצולמים הרבה פעמים באולפן באמצעים טכניים מגוונים. טכניקות נוספות שמאפיינות קומדיות מצבים הם הוספה של צחוק מוקלט (צחוק שהוקלט בנפרד מהתוכנית ומוכנס לאחר שנאמרת בדיחה או רפליקה מצחיקה או לאחר סיטואציה מבדרת/אבסורדית) ושימוש בצילום במצלמות-רבות בו זמנית, אולם השימוש באמצעים מלאכותיים אלה פחת עם השנים.

הדמויות

דמויות בקומדיית מצבים הן לרוב שטוחות יחסית וניתנות לאפיון על ידי מספר מצומצם של תכונות אופי, לעתים סטריאוטיפיות, המשמשות כבסיס לבדיחות הקשורות לאותה הדמות. קיימים מספר ארכיטיפים של דמויות החוזרים על עצמם בסדרות רבות. למשל:

• "השוטה הנאיבי" שלרוב מבין דברים כפשוטם ומצטייר כטיפש חביב (דוגמאות: ג'ואי מ"חברים", וודי מ"חופשי על הבר", מייקל קלסו מ"מופע שנות ה-70" ולוק דאנפי מ"משפחה מודרנית").
• "ההפוגה הקומית" - דמות שמאופיינת בהתנהגות אקסצנטרית ומגוחכת, שמאפשרת שימוש בהומור אבסורדי (דוגמאות: קריימר מ"סיינפלד", סקריץ' מ"הצלצול הגואל", פיבי מ"חברים", ג'יי די מ"סקראבס" או בארני מ"איך פגשתי את אמא").
• ה"לוזר" - מפסידן שמאופיין על ידי כשלונותיו ורחמיו העצמיים (דוגמאות: צ'נדלר מ"חברים", ג'ורג' מ"סיינפלד", אל באנדי מ"נשואים פלוס", קליף מ"חופשי על הבר", אריק פורמן מ"מופע שנות ה-70", טד מ"סקראבס" אלן הארפר מ"שני גברים וחצי").
• ה"בדחן" - ליצן שנוהג לספר בדיחות (דבר שאינו נפוץ יחסית אצל שאר סוגי הדמויות) ולועג, לעתים קרובות בסרקזם, לדמויות האחרות (דוגמאות: ג'רי מ"סיינפלד", צ'נדלר מ"חברים", זאק מ"הצלצול הגואל", פרי מ"סקראבס" וסטיבן הייד מ"מופע שנות ה-70").
• ה"חכמולוג" שמפגין עליונות אינטלקטואלית על הדמויות האחרות (ולפעמים גם על הצופים), אך הופך בעיקר למושא לבדיחות בשל כך, ולרוב זוכה לתיוג של חנון (דוגמאות: רוס גלר מ"חברים", שלדון קופר מ"המפץ הגדול", סטיב ארקל מ"אריזה משפחתית", פרייז'ר מ"חופשי על הבר"/"פרייז'ר" לעתים גם טד מ"איך פגשתי את אמא". דמות "חכמולוג" בולטת היא אלכס דאנפי מ"משפחה מודרנית").
• ה"מפונקת" - דמות אשר נוהגת להתפנק ולהתנהג בשטחיות, ובדרך כלל בת למשפחה עשירה בעברה. לעתים מתנשאת על המצב הכלכלי של הדמיות האחרות (דוגמאות: רייצ'ל מ"חברים", ג'קי מ"מופע שנות ה-70", ליסה מ"הצלצול הגואל", אליוט מ"סקראבס" ולעתים גם לילי מ"איך פגשתי את אמא").

לעתים ישנו שילוב בין הדמויות.

מבנה העלילה

לרוב, קומדיות המצבים מתאפיינות ב"נקודת מוצא": מצב התחלתי קבוע כלשהו בו מתחיל כל פרק. בדרך כלל, בתחילתו של כל פרק מתרחש מאורע כלשהו שמאיים על אותה נקודת מוצא, ולקראת סוף הפרק יש חזרה לנקודת המוצא, כך שיהיה ניתן להתחיל מאותה נקודת מוצא בפרק הבא. המאורע יכול להיות כל דבר שבסופו של דבר מאיים על נקודת המוצא: בין אם מדובר בעזיבתה של דמות כלשהי את הסביבה בה מתרחשת העלילה, פשיטת רגל, שני אויבים מושבעים הופכים לחברים וכדומה. לעתים החזרה אינה מדויקת (לדוגמה מישהו מכיר בת זוג חדשה או מתחיל עבודה חדשה) ולכך תהיה השפעה בפרקים הבאים או שהחזרה תהפוך למדויקת מחוץ לעלילה הנצפית.

התייחסות משעשעת לנקודת המוצא הועלתה ב"משפחת סימפסון": באחד הפרקים, הומר סימפסון ונד פלנדרז נעשים לחברים, וכשבארט תוהה על עצם הדבר, ליסה מרגיעה אותו שבסופו של יום הם יחזרו לנקודת המוצא המוכרת להם. בסופו של הפרק אכן יש חזרה לנקודת המוצא, אך אין הסבר כיצד קרה הדבר.

הכותבים

רוב קומדיות המצבים נכתבות על ידי צוות של כותבים ולא על ידי כותב יחיד. נהוג שהתסריטאי הראשי מכריז על נושא כל פרק והעלילה המרכזית, ושאר הכותבים משלימים את פרטי הבדיחות והדיאלוגים בהתאם. בישיבות הצוות קם כל כותב ומקריא את מה שכתב. למרות זאת, ישנן קומדיות מצבים שנכתבו על ידי כותב יחיד, גם בישראל, לעתים בגלל חוסר בתקציב לסגל מלא של כותבים.

כותבי הקומדיות באים לרוב מתחום הסטנד-אפ. קומדיות המצבים לא רק נכתבות על ידי אמני סטנד-אפ אלא הם אף מרבים לשחק בהן ולעתים לבנות אף את הסדרה כולה סביבם. התוכניות שנוצרות כך נקראות פעמים רבות על שם אותם כוכבים ("סיינפלד", "אלן", "דרייק וג'וש", "ריבה", "החברים של נאור" ועוד רבות). סטנדאפיסטים אמריקאים רואים בתוכניות אלה את המסלול המהיר לתפוצה ארצית (בקנה מידה אמריקאי), לכסף ולתהילה.

היסטוריה

מקור קומדיית המצבים הוא הרדיו. קומדיית המצבים הטלוויזיונית הראשונה ששודרה הייתה "מרי קיי וג'וני", החל מנובמבר 1947. קומדיית המצבים הקלאסית "לוסי אהובתי", ששודרה החל מאוקטובר 1951, היא כיום כנראה קומדיית המצבים המוקדמת ביותר שעדיין משודרת, הודות לכך שהוקלטה על גבי סרט שהחזיק מעמד בשידורים חוזרים.

בישראל

קומדיית המצבים המקורית הראשונה ששודרה בישראל הייתה "קרובים קרובים", שנחשבת לאחת ההצלחות הגדולות ביותר של הטלוויזיה הלימודית ושודרה בערוץ 1. אחריה נוצרו סיטקומים נוספים ובהם: "כן מה?!", "המסעדה הגדולה", "אחד העם 1", "שמש", "החיים זה לא הכל", "רמזור","החברים של נאור", "הפיג'מות", "סברי מרנן", "בלתי הפיך", "משפחה שולטת", "יוני והמחוננים" ועוד רבים.

קישורים חיצוניים

• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
  פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית נמרוד דביר, בדיחה של מאסטר, באתר ynet, 22 ביולי 2009
• מתן שירם, הוליווד מחפשת את "מסודרים" הבא, באתר גלובס, 26 ביולי 2009
• 
  שגיאות פרמטריות בתבנית:Nrg
  פרמטרים [ 7 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית הילו גלזר, אין מצב: קומדיית המצבים הישראלית תקועה באייטיז, באתר nrg‏, 13 במאי 2012