חקיקה פרסונלית – הבדלי גרסאות

תוכן שנמחק תוכן שנוסף

בשורה

גרסה מ־04:29, 28 באוגוסט 2023

חוק מייצג נורמה כללית, הרלוונטית לציבור כולו או לחלק ניכר ממנו. לעיתים נחקק חוק הנוגע לאדם יחיד או לגוף יחיד. חוק כזה קרוי חוק פרסונלי ותהליך יצירתו קרוי חקיקה פרסונלית, ונחשב בדרך כלל כשימוש לא ראוי במנגנון החקיקה.^[1] אהרן ברק ציין כי יש הסבורים שחקיקה פרסונלית פוגעת בעיקרון של הפרדת הרשויות, בנמקם: "חוק לאיש מיוחד או לעניין מיוחד יש בו משום התערבות בעניין של הרשות המבצעת (אם העניין הוא מנהלי) או בעניינה של הרשות השופטת (אם העניין הוא שיפוטי), בלא לקיים את הדרישות המצדיקות התערבות זו."^[2]

מאפיינים

לעיתים רחוקות חוק פרסונלי נוקב במפורש בשם האדם או הגוף שהחוק עוסק בו. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא חוק הנשיא חיים ויצמן (גמלה ועזבון), התשי"ג-1953^[3], המכונה גם "חוק ורה וייצמן", הקובע כי "לוירה ווייצמן, אלמנתו של נשיא המדינה המנוח חיים ווייצמן, תשולם מאוצר המדינה גימלה כל ימי חייה". דוגמה נוספת היא חוק החברה לישראל בע״מ, תשכ״ט–1969,^[4] המעניק הטבות מס לחברה לישראל בלבד. בדרך כלל גם חוק פרסונלי מנוסח בצורה כללית, כמקובל בחוקים, אך גלוי וידוע שהוא בא להתמודד עם מקרה ספציפי, הנוגע לאדם יחיד או לגוף יחיד.

מקרה מובהק של חקיקה פרסונלית, שעל אף ניסוחה הכללי ידוע בוודאות שהיא נוגעת לאדם אחד בלבד, משום שהחוק מתייחס רק לאירועי העבר, הוא חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון,^[5] שנתן תוקף למפרע למינויו של הרב שמחה אסף, ביולי 1948, לשופט בבית המשפט העליון, על מנת לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, אף שלא היה בעל הכישורים שנקבעו בחוק למשרה זו. החוק זכה לכינוי "חוק הרב אסף".^[6]

פעמים רבות חוק פרסונלי מכונה על שם האדם שאליו כוון החוק, אף שייתכן שבעתיד יושפעו מהחוק אנשים נוספים. דוגמה לכך הוא חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה,^[7] המוכר בשם "חוק בשארה", משום שהאדם היחיד שהחוק רלוונטי לגביו בעת חקיקתו הוא חבר הכנסת לשעבר עזמי בשארה.

מרדכי, קרמניצר ופוקס מציינים:

בשעה שמחוקק מעוניין לחוקק חוק פרסונלי (אם במוצהר ואם לאו), הרי יש חשיבות לסוגיה אם החוק נועד לפגוע בזכויות של פרט מסוים ולמנוע ממנו פעולות מסוימות, כלומר להרע את מצבו, או שמטרתו להסיר מחסומים ולעזור לו להגשים את זכויותיו, דהיינו להיטיב עמו. למשל, חוק המטיל תקופת צינון על בעל תפקיד שנועד למנוע מאדם מסוים להתמודד בבחירות לכנסת; ולעומתו חוק המסיר תקופת צינון כזו כדי לאפשר למועמד מסוים לעמוד לבחירה. ניתן לומר שפגיעתו של חוק פרסונלי שתכליתו לסייע במימוש זכויותיו של אדם קשה פחות מחוק פרסונלי שנועד לפגוע בזכויותיו של אדם. ... גם חקיקה פרסונלית מיטיבה אינה ראויה אם בגין ההטבה עלולות להיפגע זכויותיהם של בני אדם אחרים. ניתן לטעון כי הצעות החקיקה של הכנסת ה-19 בנוגע לשינוי השיטה לבחירת הרב הראשי לישראל, הצעות שנועדו לשנות את תנאי הסף לתפקיד (גיל, היעדר קדנציה קודמת) כדי להיטיב עם מועמדים ספציפיים, הן דוגמה לחקיקה פרסונלית שמנסה להיטיב עם האחד על חשבון האחר.^[8]

מיכל טמיר ציינה "חוק סלקטיבי פוגע אפוא באותם כללי מסגרת שהם הבסיס שעליו מושתתים גם חוקי היסוד שלנו. במקרים המתאימים שבהם מדובר בבירור בשימוש לרעה בכוחו של המחוקק על בית המשפט לא להירתע מהפעלת ביקורת שיפוטית על בסיס עקרונות היסוד של השיטה ולא להסתפק בבחינה חוקתית על בסיס פגיעה בשוויון ובחינת התקיימות מרכיביה של פסקת ההגבלה",^[9] ובהתייחסה לתיקון פרסונלי של חוק יסוד ציינה: "תיקון יכול שיהא לא חוקתי בשל הסלקטיביות שבו, שהרי אם שלטון החוק ועקרונות הפרדת הרשויות מחייבים כלליות של נורמות חקיקתיות, הדברים חלים מקל וחומר באשר לנורמות החוקתיות, אשר אמורות לכלול את עקרונות היסוד הבסיסיים ביותר של השיטה המשפטית שלנו."^[10]

לעיתים נחקק חוק בעקבות מקרה ספציפי, אך אין לראותו כחקיקה פרסונלית, משום שהחוק רלוונטי למקרים נוספים. דוגמה לכך הוא "חוק דרומי" (סעיף 34י1 לחוק העונשין), שנחקק לאחר פרשת שי דרומי שבה שי דרומי ירה למוות במסיג גבול.

סעיף 19 לחוקת גרמניה שולל במפורש חקיקה פרסונלית שבאה לפגוע בזכות יסוד: "אם על פי חוק יסוד זה ניתן להגביל זכות יסוד באמצעות חוק או על יסוד חוק, החוק חייב לחול על הכלל ולא על המקרה הפרטי."^[11] הגבלה דומה קיימת בסעיף 36 של חוקת דרום אפריקה.^[12] בית המשפט העליון של ארצות הברית פסל מקרים של חקיקה פרסונלית הפוגעת בזכויות, בנימוק שהיא סותרת את חוקת ארצות הברית.^[13]^[14]

בפסיקה בישראל

לעיתים מתעוררת מחלוקת האם חוק מסוים הוא בגדר חקיקה פרסונלית, ולכן אינו ראוי, או שהוא חקיקה ראויה, גם אם נוצרה בעקבות מקרה פרטי. בדיון בעתירה נגד חקיקה פרסונלית יכול בית המשפט לפסול את החקיקה הפרסונלית, בעילות המקובלות לפסילת חקיקה, כגון סתירה לחוק יסוד. דרך פחות אגרסיבית להגשמת מטרת העתירה היא השארת החקיקה על כנה, בנימוק שאין בה פסול כשלעצמה, תוך שלילת המרכיב הפרסונלי שבה, למשל בדרך של דחיית כניסתה לתוקף של החקיקה, כך שלא תשפיע על האדם שעליו נועדה להשפיע.

מחלוקת כזו עלתה בבג"ץ שיינפלד נגד הכנסת, שעסק בעתירה לביטול תיקון לחוק יסוד: הממשלה, שבו בסעיף 6(ג) המילה "מאסר" הוחלפה במילים "מאסר בפועל",^[15] ובכך התאפשר מינויו של אריה דרעי, למרות הרשעתו בעבירת מס. לטענת העותרים, עקב תחולתו המיידית של התיקון ובשל ההיבט הפרסונלי המובהק שבו, התיקון מהווה שימוש לרעה בסמכות המכוננת של הכנסת, ולא הוצג צידוק למהלך זה המעגן בחוק-יסוד הסדר הפוגע בטוהר המידות, בעקרון שלטון החוק ובאמון הציבור ברשויות השלטון. גם ארבעה פרופסורים למשפט ציבורי, ביקשו להצטרף כידידי בית המשפט בנוגע לשאלת חוקתיות התיקון לחוק היסוד, ובפרט בכל הנוגע לשאלה האם נעשה שימוש לרעה בסמכות המכוננת, וטענו שהתיקון נחזה כתיקון כללי, אך למעשה מדובר בתיקון פרסונלי ורטרוספקטיבי, המערער את היציבות החוקתית, שנועד לתת מענה לצורך פוליטי נקודתי של הקמת קואליציה וכינון ממשלה. לעומתם טענה הכנסת כי עצם העובדה שמקרה פרטי הוא זה שהיווה תמריץ לחקיקה או שקיימים מניעים פרסונליים שהניעו את תהליך החקיקה – אינה משנה מן המסקנה כי הוא עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה לזיהויה של נורמה חוקתית.

נשיאת בית המשפט העליון, אסתר חיות ציינה בפסק דינה שהליך חקיקת התיקון "אכן מדיף ריח חריף של פרסונליות משום שהוא נועד בראש ובראשונה כדי לסלול את הדרך למינויו של דרעי לשר." היא הוסיפה שהתיקון מהווה נקודת שפל של התופעה לפיה חברי הכנסת מנצלים את הקלות שבה ניתן לתקן את חוקי היסוד לצרכים פוליטיים נקודתיים, ובכך הם גורמים לשחיקה ולזילות מסוכנת במעמדם של חוקי היסוד שנועדו להיות פרקים מפוארים במפעל החוקה הישראלית. בסופו של דבר נפסק שיש לבטל את מינוי של דרעי לשר, אך התיקון לא נפסל.

חקיקה פרסונלית נחשבת בדרך כלל כשימוש לא ראוי במנגנון החקיקה, אך במקרים חריגים נמצאת לה הצדקה. דוגמה לכך היא סעיף 74 לחוק למניעת מפגעי אסבסט ואבק מזיק העוסק ב"חברות שעסקו במועד שקדם ליום התחילה בייצור אסבסט בגליל המערבי" - הניסוח אמנם כללי, אך למעשה הוא חל על חברה אחת בלבד איתנית - מוצרי בניה בע"מ. החברה עתרה לבג"ץ, בנימוק שזהו חוק פרסונלי הפוגע בזכות הקניין, ולכן אינו עומד בתנאיה של פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. פסק הדין הגיב לטענה זו:

אמנם נכון הוא, ועל כך אין מחלוקת, כי רק איתנית עונה על ההגדרות שבסעיף 74. עניין זה עשוי להגביר את הצורך לוודא שהחוק מידתי, ואיננו פוגע יתר על המידה בזכויות הקנייניות של איתנית. עם זאת, אין בנתון לפיו החוק בפועל מתייחס לאיתנית בלבד כדי להביא לכך שהחקיקה איננה "בחוק".^[16]

המשך פסק הדין קבע שהחוק הוא לתכלית ראויה ומידתי, משום ש"הסעיף נועד לתת מענה למצב הייחודי שנוצר: מצבורי פסולת אסבסט בהיקף גדול, באזור גיאוגרפי מוגדר, שנוצרו באופן שיטתי על ידי גורם אחד דומיננטי", ולכן נדחתה העתירה.

קישורים חיצוניים

נדיב מרדכי, מרדכי קרמניצר, עמיר פוקס, מדריך למחוקק, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015, הפרק "עקרון כלליות החוק והימנעות מחקיקה פרסונלית", עמ' 61–66
מיכל טמיר, ‏חקיקה פרסונלית – חקיקה סלקטיבית?, חוקים י"ב, ‏2018
מיכל טמיר, חקיקה פרסונלית, באתר LawFlex,‏ 30 במרץ 2020
משה בכר, חקיקה פרסונלית – האם המטרה מקדשת את כל האמצעים?, באתר "דיומא", 12 בינואר 2022
עידן צין, "חוק דרעי": על שחיקת חוקי היסוד המוסדיים, ICON-S-IL Blog,‏ 9 בינואר 2023

הערות שוליים

^ סוזי נבות, עזמי בשארה ויגאל עמיר נכנסים לחוקה, באתר ynet, 20.12.2007;
יוחנן בדר, חוקים השוברים את החוק, חרות, 7 ביולי 1950;
אביעד הכהן, חקיקה אישית מנוגדת לשלטון החוק, באתר ישראל היום, 9 במרץ 2020
^ אהרן ברק, מידתיות במשפט, נבו הוצאה לאור, 2010, עמ' 152–153
^ חוק הנשיא חיים ויצמן (גמלה ועזבון), התשי"ג-1953, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת
^ חוק החברה לישראל בע״מ, תשכ״ט–1969, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט
^ חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון, התש"י-1950, באתר הכנסת
^ שמעון שטרית, על השפיטה - מערכת הצדק במשפט, ידיעות ספרים, 2004, עמ' 82–83
^ חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א-2011, ס"ח 2277 מיום 17 בפברואר 2011
^ נדיב מרדכי, מרדכי קרמניצר, עמיר פוקס, מדריך למחוקק, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015, הפרק "עקרון כלליות החוק והימנעות מחקיקה פרסונלית", עמ' 65
^ מיכל טמיר, ‏חקיקה פרסונלית – חקיקה סלקטיבית?, חוקים י"ב, ‏2018, עמ' 201–202
^ שם, עמ' 203
^ רועי בר, ‏חוק יסוד עבור הרפובליקה הפדרלית של גרמניה - זכויות היסוד, באתר Academia.edu
^ 36. Limitation of rights, Constitution of the Republic of South Africa, 1996
^ United States v. Brown, 381 U.S. 437 (1965)
^ מיכל טמיר, ‏חקיקה פרסונלית – חקיקה סלקטיבית?, חוקים י"ב, ‏2018, עמ' 194–195
^ חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 11), ס"ח 3011 מ-27 בדצמבר 2022
^ בג"ץ 6971/11 איתנית מוצרי בניה בע"מ נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב־2 באפריל 2013

[1] סוזי נבות, עזמי בשארה ויגאל עמיר נכנסים לחוקה, באתר ynet, 20.12.2007;
יוחנן בדר, חוקים השוברים את החוק, חרות, 7 ביולי 1950;
אביעד הכהן, חקיקה אישית מנוגדת לשלטון החוק, באתר ישראל היום, 9 במרץ 2020

[2] אהרן ברק, מידתיות במשפט, נבו הוצאה לאור, 2010, עמ' 152–153

[3] חוק הנשיא חיים ויצמן (גמלה ועזבון), התשי"ג-1953, במאגר החקיקה הלאומי באתר הכנסת

[4] חוק החברה לישראל בע״מ, תשכ״ט–1969, ספר החוקים הפתוח, באתר ויקיטקסט

[5] חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון, התש"י-1950, באתר הכנסת

[6] שמעון שטרית, על השפיטה - מערכת הצדק במשפט, ידיעות ספרים, 2004, עמ' 82–83

[7] חוק שלילת תשלומים מחבר הכנסת ומחבר הכנסת לשעבר בשל עבירה, התשע"א-2011, ס"ח 2277 מיום 17 בפברואר 2011

[8] נדיב מרדכי, מרדכי קרמניצר, עמיר פוקס, מדריך למחוקק, המכון הישראלי לדמוקרטיה, 2015, הפרק "עקרון כלליות החוק והימנעות מחקיקה פרסונלית", עמ' 65

[9] מיכל טמיר, ‏חקיקה פרסונלית – חקיקה סלקטיבית?, חוקים י"ב, ‏2018, עמ' 201–202

[10] שם, עמ' 203

[11] רועי בר, ‏חוק יסוד עבור הרפובליקה הפדרלית של גרמניה - זכויות היסוד, באתר Academia.edu

[12] 36. Limitation of rights, Constitution of the Republic of South Africa, 1996

[13] United States v. Brown, 381 U.S. 437 (1965)

[14] מיכל טמיר, ‏חקיקה פרסונלית – חקיקה סלקטיבית?, חוקים י"ב, ‏2018, עמ' 194–195

[15] חוק-יסוד: הממשלה (תיקון מס' 11), ס"ח 3011 מ-27 בדצמבר 2022

[16] בג"ץ 6971/11 איתנית מוצרי בניה בע"מ נ' מדינת ישראל ואחרים, ניתן ב־2 באפריל 2013

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

@@ שורה 2: / שורה 2: @@
 ==מאפיינים==
-לעיתים רחוקות חוק פרסונלי נוקב במפורש בשם האדם או הגוף שהחוק עוסק בו. דוגמה לכך היא חוק החברה לישראל בע״מ, תשכ״ט–1969,{{הערה|{{ויקיטקסט חוק|חוק החברה לישראל בע״מ, תשכ״ט–1969}}}} המעניק [[הטבת מס|הטבות מס]] ל[[החברה לישראל|חברה לישראל]] בלבד. בדרך כלל גם חוק פרסונלי מנוסח בצורה כללית, כמקובל בחוקים, אך גלוי וידוע שהוא בא להתמודד עם מקרה ספציפי, הנוגע לאדם יחיד או לגוף יחיד.
+לעיתים רחוקות חוק פרסונלי נוקב במפורש בשם האדם או הגוף שהחוק עוסק בו. הדוגמה המובהקת ביותר לכך היא חוק הנשיא חיים ויצמן (גמלה ועזבון), התשי"ג-1953{{הערה|{{חוק בכנסת|150125|חוק הנשיא חיים ויצמן (גמלה ועזבון), התשי"ג-1953|משני}}}}, המכונה גם "חוק [[ורה ויצמן|ורה וייצמן]]", הקובע כי "לוירה ווייצמן, אלמנתו של נשיא המדינה המנוח חיים ווייצמן, תשולם מאוצר המדינה גימלה כל ימי חייה". דוגמה נוספת היא חוק החברה לישראל בע״מ, תשכ״ט–1969,{{הערה|{{ויקיטקסט חוק|חוק החברה לישראל בע״מ, תשכ״ט–1969}}}} המעניק [[הטבת מס|הטבות מס]] ל[[החברה לישראל|חברה לישראל]] בלבד. בדרך כלל גם חוק פרסונלי מנוסח בצורה כללית, כמקובל בחוקים, אך גלוי וידוע שהוא בא להתמודד עם מקרה ספציפי, הנוגע לאדם יחיד או לגוף יחיד.
 מקרה מובהק של חקיקה פרסונלית, שעל אף ניסוחה הכללי ידוע בוודאות שהיא נוגעת לאדם אחד בלבד, משום שהחוק מתייחס רק לאירועי העבר, הוא חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון,{{הערה|[https://main.knesset.gov.il/Activity/Legislation/Laws/Pages/LawBill.aspx?t=LawReshumot&lawitemid=174513 חוק לאישור מינויי שופטים של בית המשפט העליון, התש"י-1950], באתר הכנסת}} שנתן [[חקיקה רטרואקטיבית|תוקף למפרע]] למינויו של הרב [[שמחה אסף]], ביולי [[1948]], ל[[שופט]] ב[[בית המשפט העליון]], על מנת לתת ייצוג גם לחוגים הדתיים, אף שלא היה בעל הכישורים שנקבעו בחוק למשרה זו. החוק זכה לכינוי "חוק הרב אסף".{{הערה|[[שמעון שטרית]], '''על השפיטה - מערכת הצדק במשפט''', [[ידיעות ספרים]], 2004, עמ' 82–83}}