יוחנן בדר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
יוחנן בדר
Yochanan Bader.jpeg
תאריך לידה 19 באוגוסט 1901
תאריך פטירה 16 ביוני 1994 (בגיל 92)
כנסות 1 - 8
סיעה תנועת החרות, גח"ל, הליכוד
תפקידים בולטים
קבר יוחנן בדר ואשתו לאורה בבית הקברות נחלת יצחק

ד"ר יוחנן בַּדֶר (19 באוגוסט 190116 ביוני 1994) היה חבר הכנסת מהכנסת הראשונה ועד הכנסת השמינית.

תולדות חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

יוחנן בדר נולד בעיר קרקוב שבגליציה, אז בשליטת האימפריה האוסטרו-הונגרית (בסוף נעוריו נכללה בתחומי פולין), ללאופולד (אריה) ולאוגניה לבית ברקשטיין. למד בגימנסיה ממשלתית בעיר, ואחר כך למד משפטים באוניברסיטה היגלונית בקרקוב. קיבל תואר דוקטור למשפטים והוסמך לעריכת דין.

בשנת 1925 הצטרף לתנועה הצה"ר. היה עורך שבועון הנוער בפולנית "טריבונה נרודובה". בספטמבר 1939, לאחר הפלישה הנאצית לפולין וחלוקתה בין גרמניה הנאצית לברית המועצות, לפי הסכם ריבנטרופ-מולוטוב, עבר למזרח פולין שתחת השלטון הסובייטי. בשנת 1940 נעצר ונידון לעבודת פרך בצפון רוסיה. ב-1941 שוחרר בעקבות הסכם שיקורסקי–מייסקי, ובאוגוסט 1942 עזב את ברית המועצות עם צבא אנדרס. בדצמבר 1943 עלה לארץ ישראל והצטרף לאצ"ל, על אף שבנעוריו היה חבר המפלגה הסוציאליסטית היהודית "הבונד", לאחר מכן ב"השומר הצעיר". ב-1945 נעצר על ידי השלטונות הבריטיים, והוחזק במחנה המעצר בלטרון עד מאי 1948.

בדר היה ממייסדי "תנועת החרות" (1948), שהפכה ברבות הימים לתנועת הליכוד, ועורך העיתון "חרות", והיה חבר ברציפות מהכנסת הראשונה ועד השמינית מטעם התנועה. הוא נודע בחריפות לשונו, והיטיב לעשות שימוש בכישרון הרטורי שלו בנאומיו בכנסת; כבעל השכלה רחבה נהג לעתים רבות לתבל את נאומיו באמרות כנף וציטוטים של אישים היסטוריים. לא פעם התבטא באיטלקית או בלטינית מעל במת הכנסת על מנת להוכיח את טענותיו.

ביחד עם יו"ר תנועתו, מנחם בגין, נחשב בדר לאחד הנואמים המבריקים בקדנציות הראשונות של הכנסת. ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, נדרש לא מעט פעמים לתוכן נאומיו על מנת להשיב לטענותיו ולהגיגיו.

ד"ר בדר התמחה בתחום הכלכלה, וריכז מטעם סיעתו את המאבק נגד התקציב של ממשלות מפא"י לדורותיהן. זכורים במיוחד העימותים שלו עם לוי אשכול, עת שהאחרון כיהן כשר האוצר בממשלת בן-גוריון. אשכול, אשר נודע אף הוא בחריפות לשונו וביכולתו הרטורית מעל במת הכנסת, נהג להתנצח עם בדר שנה אחר שנה בסוגיית תקציב המדינה ונחשב לבר-פלוגתא שלו.

ד"ר בדר לא הצליח לממש את חלומו ולהפוך לשר אוצר בממשלתו של מנחם בגין; בדיון על תקציב המדינה של שנת 1959 ייחל לכך כאשר פנה ליו"ר הכנסת באומרו: "אדוני היו"ר, זוהי הפעם העשירית שיש לי הכבוד, בשם סיעתי, לפתוח את הדיון על התקציב השנתי של המדינה. בהזדמנות זו, מר שפרינצק, הרשני נא להודות לך על שאתה שומע לי בפעם העשירית בהקשבה מסוימת וגם בסבלנות. אני רוצה בהזדמנות זו לאחל למר שפרינצק שישב על הכיסא החשוב הזה כאשר במקומי, בתפקיד דומה, יופיע מר אשכול". ב-1964 נתמנה לחבר המועצה המייעצת של בנק ישראל.

אחד הדברים שבהם התפרסם בדר כחבר הכנסת היה החוק לשינוי שיטת חלוקת עודפי הקולות בבחירות לכנסת, שאותו יזם יחד עם אברהם עופר ממפא"י. החוק המיטיב עם המפלגות הגדולות, שנקרא על שם יוזמיו חוק בדר-עופר, הוא תיקון מס' 5 לחוק הבחירות לכנסת [נוסח משולב], ה'תשכ"ט-1969, אשר התקבל בכנסת ב-4 באפריל 1973 והופעל לראשונה בבחירות לכנסת השמינית.

בדר, שהיה חבר עד הכנסת השמינית, הודיע על פרישה מהחיים הפוליטיים לפני הבחירות לכנסת ה-9 בשנת 1977 ב"מהפך" שהעלה לשלטון את תנועת הליכוד. מכיוון שכך, נותר מחוץ לממשלת בגין הראשונה. בשנת 1979 יצא לאור ספרו "הכנסת ואני" (הוצאת ידיעות אחרונות-עידנים), שבו מספר בדר על פעילותו הפרלמנטרית העניפה ומביא ממקור ראשון מידע על פעילותה של הכנסת במשך עשרים ותשע שנים. דוד בן-גוריון נהג לכנות את מנחם בגין "הג'נטלמן היושב לימינו של מר בדר".

ד"ר יוחנן בדר הוא יקיר רמת גן לשנת 1982.

נפטר ב-16 ביוני 1994 בביתו בשיכון ותיקים ברמת גן. נקבר בבית הקברות נחלת יצחק. היה נשוי ללאורה אלחנן ופרומט גרבשריפט. על שמו רחובות ברמת גן ובבאר שבע.

מכּתביו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • הכנסת ואני, ירושלים: עידנים, 1979.
  • דרכי לציון, 1901–1948: אוטוביוגרפיה, ירושלים: הספרייה הציונית על יד ההסתדרות הציונית העולמית, תשנ"ט.
  • אסופת מאמרים (העורך: יוסף קיסטר), ירושלים: מרכז למורשת ירושלים על שם זאב ז’בוטינסקי, תשס"ז-2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]