מיכאיל קרייני

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מיכאיל קרייני

מיכאיל קרייניערבית: مخائيل موسى كريني; נולד ב-1964) הוא מופקד הקתדרה למשפט בינלאומי ע"ש ברוס וו. ויין ופרופסור מן המניין בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. ביולי 2016 נבחר קרייני לתפקיד דיקן הפקולטה למשפטים ובאוקטובר של אותה השנה החל את כהונתו כדיקן ה-22 של הפקולטה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל קרייני נולד וגדל בכפר יאסיף בגליל המערבי למשפחה ערבית, יוונית-אורתודוקסית. אביו, ד"ר מוסא קרייני (1939 – 1997), היה חבר סגל בפקולטה לחינוך של אוניברסיטת חיפה.

קרייני החל ללמוד מתמטיקה וכלכלה, אבל עזב לטובת משפטים. הוא בוגר תואר ראשון במשפטים מאוניברסיטת בר-אילן (1990). עשה סטאז' בחיפה והצטרף ללשכת עורכי הדין ב-1991. עשה תואר שני במשפטים על מלגה באוניברסיטת ג'ורג' וושינגטון (1994-1992). עבודת הגמר, שנכתבה בהדרכת רלף סטיינהרט, עסקה בחריג תקנת הציבור לאכיפת הסכמי שיפוט. בשנת 1996 החל את לימודיו לדוקטורט באוניברסיטה העברית. בשנת 1998 זכה בפרס למאמר הטוב ביותר שפרסם חוקר צעיר מטעם כתב העת "משפטים". הוא זכה בפרס השופט קסאן להישגים אקדמיים (1995), בפרס אליס ואלמה בירק (1997) ובפרס יעקב הרצוג (1999). את עבודת הדוקטור עשה בהדרכתה של פרופ' סיליה וסרשטיין פסברג בפקולטה למשפטים של האוניברסיטה העברית וסיים ב-2000. נושא העבודה היה: "השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית." העבודה אושרה בציון "מעולה" וקרייני זכה עליה בפרס ברונפמן. העבודה התפרסמה כספר בשנת 2002 בהוצאת מכון סאקר שבפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית. בשנים 1997 ו-2000 שהה כחוקר אורח במכון מקס פלנק למשפט בינלאומי פרטי בהמבורג, גרמניה.

קרייני נסע לארצות הברית ועשה דוקטורט שני באוניברסיטת פנסילבניה, על מלגות קרן פולברייט וקרן רוטשילד, בהדרכתו של פרופ' ג'פרי האזרד. נושא העבודה היה: "דוקטרינת הפורום הבלתי נאות בעידן המודרני". קרייני סיים את הדוקטורט ב-2003 והעבודה ראתה אור כספר ב-2004.

ב-2001 התמנה קרייני למרצה בפקולטה למשפטים שבאוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 2002 זכה בפרס צלטנר לחוקר הצעיר. בשנים 2003–2006 זכה במלגת מעוף. ב-2005 התמנה למרצה בכיר. בשנים 2004–2006 כיהן כמנהל האקדמי של מרכז מינרבה לזכויות אדם. שימש כמופקד הקתדרה על שם אדוורד סילבר להליך אזרחי. בשנת 2007 זכה בפרס מיכאל ברונו.

בשנים 2007–2008 שהה בשבתון במכון למחקר מתקדם בפרינסטון, ניו ג'רזי. בשנים 2008- 2012 כיהן כמנהל מרכז סאקר למחקר חקיקה ולמשפט משווה. ב-2012–2013 היה פרופסור אורח באוניברסיטת סטנפורד, בה לימד בפקולטה למשפטים ובפקולטה למדעי החברה. ב-2009 התמנה לפרופסור חבר, ב-2010 הופקד על הקתדרה למשפט בינלאומי ע"ש ברוס וו. ויין. ב-2013 שהה כעמית מחקר בכיר בבית הספר למשפטים של אוניברסיטת מלבורן. בשנת 2014 התמנה לפרופסור מן המניין.

ביחד עם מרדכי קרמניצר ריכז פורום יהודי-ערבי שניסה לקבוע תחומים שבהם אפשר לקדם שוויון וסובלנות בתוך החברה בישראל, כגון: תקשורת, חינוך ורשויות מקומיות. קרייני מטעם הרשויות המקומיות הערביות וקרמניצר מטעם המכון הישראלי לדמוקרטיה.

בשנים 2004–2006 קרייני היה חבר בהנהלת האגודה לזכויות האזרח. באותן שנים ישב בהנהלת בית הספר לשלום בנווה שלום. שמש כחבר בוועדה לרענון מערך האינדיקטורים לחינוך בישראל שמטעם היזמה למחקר יישומי בחינוך של האקדמיה הישראלית למדעים וכתב את הפרק שעסק בפערים ושוויון הזדמנויות.

משמש כיועץ אקדמי לשופט משה גל, שהתמנה מטעם שרת המשפטים להציע קובץ חדש של תקנות סדר הדין האזרחי. בשנים 2005–2009 זכה במענק מחקר מטעם הקרן הלאומית למדע (עם סיליה פסברג), זכה במענק מחקר מטעם הקרן גם בשנים 2012–2014. בשנת 2011 זכה בפרס הרקטור על הצטיינות במחקר ובהוראה.

מיכאיל קרייני מתגורר בנווה שלום, נשוי לאינאס, סמנכ"לית פיתוח בחברת הייטק, ולהם שלושה ילדים.

מחקריו[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיכאיל קרייני חוקר שלושה תחומים עיקריים: 1. משפט בינלאומי פרטי; 2. פרוצדורה אזרחית; 3. רב-תרבותיות ודת.

המשפט הבינלאומי הפרטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית

הספר עוסק בנושא המשפט הבינלאומי הפרטי. תחום סמכות השיפוט ותחום ברירת הדין נחשבים לשני תחומים נפרדים, קרייני טען והוכיח שהם משפיעים זה על זה. [1]

קונפליקטים בתוך קונפליקט

הספר ראה אור בהוצאת אוניברסיטת אוקספורד. [2] קרייני מנתח את המשפט הבינלאומי הפרטי של ישראל כלפי השטחים - הגדה המערבית ועזה מאז כיבושם ועד היום. עד כה, יחסים אלה נותחו מנקדת המבט של המשפט הבינלאומי הפומבי ומשפט זכויות האדם. מחקר זה מאיר ספרה שלמה של יחסים פרטיים ודוקטרינות משפטיות מתחום המשפט הפרטי שהתפתחו בצלו של הסכסוך הכללי. הספר מציג את הטענה שבהקשר לסכסוך מדיני בין שתי ישויות - המשפט הבינלאומי הפרטי משרת גם אינטרסים מדינתיים ולא רק אינטרסים פרטיים.

דת ורב-תרבותיות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר המחקר התמקד באוכלוסייה הערבית ובהסדרי הדת שלה מבחינת השיח של דת ומדינה בישראל. המחקר התחיל מהתובנה שנהוג היה להתייחס במחקר לדת ולמדינה כאל נושא העוסק בסוגיות הנוגעות ליהדות - וליתר דיוק במתח שבין מתן הכרה ותמיכה במוסדות דת יהודיים לבין ערכים ליברים. שיח הדת ומדינה לא התייחס כלל להסדרי הדת של האוכלוסייה הערבית. [3]

קרייני ניסה להסביר במחקריו למה הסדרי הדת של הערבים נפקדים מהשיח. הסיבה לכך היא שהפרדיגמה השלטת היא שהסדרי הדת קשורים קשר הדוק לזהותה היהודית של המדינה ומשום כך הם חלק מהספירה הציבורית. אולם ברמה של הערכים הליברליים הם נתפשים כהסדרים לא ליברליים וכפייתיים. לעומת זאת, הסדרי הדת של האוכלוסייה הערבית נבדלים, כי הם אינם קשורים לזהותה היהודית של המדינה, לפחות לא באופן ישיר והם נתפשים כהסדרים רב-תרבותיים שהמדינה מציעה או נותנת לקבוצות מיעוט שחיות בקירבה ולפיכך הם גם נתפשים כליברליים ולא כפייתיים. על הציר של הפרטי והציבורי הם נתפשים כהסדרים פרטיים של האוכלוסייה המשנית.

בהתבסס על האבחנה הזו קרייני שאל במחקריו שאלות כמו: האם ההסדרים הם רב-תרבותיים וליברליים ובדק מהן ההשפעות של הסיווג הזה על זכויות נשים בחברה הערבית, או מהן הדרכים האופטימליות לתיקון המצב הקיים.

פרוצדורה אזרחית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחום זה חקר קרייני את התובענות היצוגיות, מוסד הערעור וגם את נושא הגילוי המוקדם וניסה לחבר בין כללים פרוצדורליים לבין העקרונות של משפט מהותי, שצריכים להדריך את הכללים הפרוצדורליים.

התובענות הייצוגיות

הטיעון הבסיסי הוא שהליך התובענה היצוגית הוא הליך רב-תכליתי, מה שמחייב גם הסדר שונה של התובענה הייצוגית בהתאם לתכלית המיוחדת שלה. [4]

הערעור

קרייני ניסה להציע מודל שקובע את היחס האופטימלי בין הערעור על ההחלטה הסופית לבין ערעור על החלטת הביניים בהליך האזרחי. [5]

הליך הגילוי המוקדם

קרייני טען שאת היקף ההליך, כמו גם את הכללים שלו, צריך לקבוע בהתאם להכרעה של ההליך האזרחי, כהליך שמכריע בסכסוך, לעומת הליך שקובע את האמת המשפטית. [6]

ספרים שכתב[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Conflicts in a Conflict: A Conflict of Laws Study on Israel and the Palestinian Territories (Oxford University Press, New York, 2014);
  • Forum Non Conviniens in the Modern Age: A Comparative and Methodological Analysis of Anglo-American Law (Transnational Publishers, Ardsley, New York, 2004);
  • השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השאוותי ע"ש סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, 2002).

ספרים שערך[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Religion in the Public Sphere, A Comparative Analysis of German, Israeli, American and International Law (Springer and the Max Planck Institute for Comparative Public Law and International Law, Heidelberg, 2007) (with Brugger, Winfried);
  • חסמים בפני שוויון: הערבים בישראל (מכון פלורסהיימר למחקרי מדיניות, 2006) (ערך יחד עם שלמה חסון)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרצאות מצולמות באתר יו טיוב

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ השפעת הליך ברירת הדין על סמכות השיפוט הבינלאומית (המכון למחקרי חקיקה ולמשפט השוואתי ע"ש סאקר, הפקולטה למשפטים, האוניברסיטה העברית, 2002)
  2. ^ Conflicts in a Conflict: A Conflict of Laws Study on Israel and the Palestinian Territories (Oxford University Press, New York, 2014)
  3. ^ The Separate Nature of the Religious Accommodations for the Palestinian-Arab Minority in Israel”, 5 Northwestern University Journal of International Human Rights 41 (2006)
  4. ^ מיכאיל קרייני, ‏התביעה הייצוגית בישראל – על פרשת דרכים, דין ודברים, א 449 (2005)
  5. ^ תקנה 411 לתקנות סדר הדין האזרחי: גבולות כבישת אופציית הערעור על החלטות ביניים, משפטים כט 139 (1998); סדרי דין הנקראים לסדר פעם שנייה: גבולותיה החדשים של אופציית הערעור על החלטת ביניים בהליך האזרחי, מחקרי משפט כח 153 (2012)
  6. ^ הגילוי המוקדם בהליך האזרחי הישראלי: מגמות, משפטים לח 559 (2009)