מיקונוס
ערך זה עוסק באי בים האגאי. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו  | |
| מרחובות העיר מיקונוס, בירת היחידה האזורית | |
| מדינה |
 יוון |
|---|---|
| מחוז | דרום הים האגאי |
| חבל ארץ | האיים הקיקלדים |
| רשויות מוניציפליות ביחידה האזורית | 1. מיקונוס |
| בירת היחידה האזורית | מיקונוס |
| שטח | 105.2 קמ"ר |
| אוכלוסייה | |
| ‑ ביחידה האזורית | 10,134 (נכון ל־2011) |
| ‑ צפיפות | 96 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 37°27′00″N 25°20′00″E / 37.45°N 25.333333333333°E |
| אזור זמן | UTC+2 |
| http://www.mykonos.gr/ | |
|
מיקומה של היחידה האזורית של מיקונוס (מסומנת באדום) במחוז דרום הים האגאי  החלוקה המנהלית של מיקונוס לרשויות מוניציפליות. | |
מיקונוס (ביוונית: Μύκονος) הוא אי יווני בים האגאי, השייך לארכיפלג האיים הקיקלאדיים, ומהווה, יחד עם דלוס, ריניה ומספר איים לא מיושבים אחרים, יחידה אזורית נפרדת במחוז דרום הים האגאי. מיקונוס שוכן בין האי איקרה במזרח, נקסוס ופארוס בדרום, סירוס במערב, וטינוס בצפון מערב. שטח היחידה האזורית הכולל עומד על 105.2 קמ"ר, ושטח האי עצמו עומד על 86 קמ"ר. אורך קו החוף של האי עומד על 89 קילומטרים. אוכלוסיית היחידה, המרוכזת כמעט כולה[1] באי מיקונוס בלבד, מונה 10,134 נפשות, בהתאם לסקר מפקד אוכלוסין שנערך ב-2011.
העיר הגדולה באי, שהיא גם עיר הבירה של היחידה האזורית, קרויה אף היא "מיקונוס" ולעיתים "חורה"[2], והיא שוכנת בחלקו המערבי של האי. ישנם כ-10 יישובים נוספים באי מלבד הבירה, כאשר היישוב המשמעותי היחיד שלא שוכן בשפת הים הוא אנו-מרה, המרוחק כ-9 קילומטר מהעיר מיקונוס.
מיקונוס היה אחד מהאיים היווניים הראשונים שהתפתחו כיעד תיירותי, והיא מהווה את אחד ממוקדי המשיכה העיקריים לתיירות ביוון. מאז 1960 נהרו תיירים בהמוניהם לאי. כיום חיי הלילה במיקונוס נחשבים כתוססים והפעילים ביותר באירופה, והוא נחשב יעד ידידותי לקהילת הלהט"ב.[3]
האתר המפורסם ביותר באי מכונה "ונציה הקטנה"[4], בעקבות דמיונו לונציה.
תושב האי מכונה "מיקוניוס" או "מיקוניאטיס"[5].
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מיתולוגיה ועתיקות[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי המיתולוגיה, האי נקרא על שם הגיבור מיקונוס, בנו של אניוס מקריסטוס[6] - שהיה בנו של אפולון והנימפה ריוס מזריקוס[7] - בתו של דיוניסוס (על פי סטפנוס מביזנטיון). מיקונוס היה אביה של קסנת'יפי (יוו'), שהניקה אותו כשהיה כלוא כדי למנוע ממנו למות ברעב.
האי יושב בתחילה בידי המצרים, האיקרים, הפיניקים והמינואים, ולאחר מכן על ידי האיונים, בהנהגתו של היפוקלאוס מהנילוס[8].
מסורת מיתולוגית אחרת במיקונוס העתיקה מתייחסת לרצח הענקים בידי הרקולס (על פי סטראבון), ממנו הגיע ככל הנראה הביטוי: "הכל תחת מיקונוס אחת"[9]. סטראבון מציין שתושבי מיקונוס היו קרחים, כשסופרים אחרים אף ציינו שהם נותרו חסרי שער מגיל צעיר.
במפרץ פטליה, בחופו הצפוני של האי, על גבעה נמוכה, זוהתה התיישבות מהתקופה הנאוליתית. המבנים העתיקים יותר, תוארכו ל-5000 לפנה"ס. המקום יושב במשך מספר מאות שנים וננטש במהלך האלף החמישי לפנה"ס, בערך באותו הזמן שבו ננטשה ההתיישבות באי סאליאגוס (אנ').
מבחינה היסטורית, מיקונוס מוזכרת לעיתים נדירות בלבד. במיקונוס שני מנזרים מרכזיים, האחד ב"אנו מרה"[10] והשני ב"פלאוקסטרו"[11].
המיקונים, שהשתייכו לברית הדלית, שילמו לאתונאים מס, על פי תקנות הברית.
הם סגדו, לצד האלוהויות הפאן הלניות, גם לאלים אולימפיים, במיוחד לדיוניסוס, לפוסידון ולאמה של סמלי (אנ'), דמטר. לכבודם נערכו פסטיבלים חגיגיים, בהם הוקרבו חזירים, כבשים ואיילים.
על המטבעות של מיקונוס חרוטים גופו המלא של דיוניסוס, או ראשו של פוסידון.
מיקונוס נכבשה, יחד עם איים אחרים, בידי האימפריה הרומית, לאחר מכן הפכה לפרובינציה של ויזנטינון[12] ושמרה על המנהגים ועל הדת האורתודוקסית עד תחילת המאה ה-13, אז נכבשה בידי ונטוס[13].
האי דלוס, השייך ליחידה האזורית, וממוקם כשלושה ק"מ צפונית מזרחית לאי מיקונוס, מילא תפקיד חשוב מבחינה מדינית, דתית ותרבותית ביוון העתיקה, בשל כך שנחשב למקום לידתם המיתולוגי של האלים אפולו וארטמיס. דלוס המודרני מהווה מוקד משיכה תיירותי בשל עושרו באוצרות ארכאולוגיים, ובשנת 1990 הוכרז כאתר מורשת עולמית.
ימי הביניים, ביזנטיון, שלטון ונציאני[עריכת קוד מקור | עריכה]
איסטנבול (קונסטנטינופול) נכבשה בידי הלטינים שהשתתפו במסע הצלב הרביעי, במהלכו נוצרה האימפריה הלטינית. בשנים שלאחר מכן, החלו הצלבנים את כיבוש האיים בים האגאי. האי טינוס (אנ') ומיקונוס נכבשו בידי האחים אנדראה (אנ') וג'רמיה (ירמיה) גיזי (אנ'), שהשתייכו למשפחת האצולה הונציאנית גיזי (אנ'), והיו אחייניו של הדוג'ה אנריקו דאנדולו.
אנדראה גיזי היה השליט הלטיני הראשון של האי תחת הריבונות של דוכסות הארכיפלג (אנ'), שהונהגה בידי הדוכס מרקו סנודו (אנ'). בנו של אנדראה, ברתולומיאו גיזי הראשון (אנ'), ירש אותו ב-19 במרץ 1277. זמן קצר לפני מותו של אנדראה בשנת 1303, קיבל במתנה את האיים קיאה וסריפוס. איים אלו נכבשו מחדש בידי הוונציאנים מידי האימפריה הביזנטית.
משפחת גיזי שלטה באי במשך כמאתיים שנה, ובני המשפחה הופלו לרעה.
ג'ורג' גיזי הראשון (אנ'), בנו של ברתולומיאו הראשון, נישא לבתו של גואי מדרמלאיי (אנ'), ובשל כך קיבל את התואר ברון של חלנדריצה (אנ') בנסיכות אכאיה (1286-1311). ב-1292, הוא קיבל את הכינוי קסטלן (אנ') מקלמטה.
בעקבות נישואיו השניים של ג'ורג' גיזי הראשון לאליס דלה קארצ'רי [14], נולד ברתולומיאו גיזי השני (אנ'). ברתולומיאו גיזי השני הפך להיות אחד משלושה שליטים ששלטו בממלכת נגרופונטה באי אוויה[15], והוא ירש אותה מאמו בשנת 1313. מאביו ירש את הריבונות באי טינוס (אנ').
במהלך תקופת השלטון של ג'ורג' גיזי הראשון במיקונוס הוצתה מצודת האי בידי האדמירל האראגוני רוג'יירו די לאוריה (אנ').
הצאצא האחרון של משפחת גיזי ששלט במיקונוס ובטינוס היה ג'ורג'יו גיזי השלישי (יוו'), עם מותו ללא צאצאים (1390), האי הועבר לרפובליקה של ונציה. הוונציאנים שלטו במיקונוס עד שנת 1537. בשנה זו הותקף האי בידי ח'יר א-דין ובידי סולטאן האימפריה העות'מאנית סולימאן הראשון. מאז, נפלה מיקונוס לידי הטורקים, בניגוד לטינוס השכנה שנשארה בשליטת הרפובליקה של ונציה למשך כמאתיים שנים נוספות.
שלטון עות'מאני[עריכת קוד מקור | עריכה]
מאז תחילת יוון העות'מאנית במהלך התקופה הראשונה, נרדף האי על ידי קבוצה של נוצרים. לאחר שנת 1669, התבצעה גביית מיסים באי באמצעות ועדה, ומונו נציגים ששימשו כשליטים.
גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- נופי מיקונוס
תצפית על העיר מיקונוס
הכפר אנו מרה
טחנות רוח במיקונוס
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של מיקונוס- מדריך לתיירים במיקונוס בויקימסע האנגלי (באנגלית)
- אתר מידע בעברית בשיתוף לשכת התיירות היוונית
- מיקונוס מתוך אתר איי יוון
- דובי זכאי, מיקונוס, אפשר גם אחרת, באתר ynet, 1 באוגוסט 2002
- מיקונוס: המתכון לחופשה יוונית קסומה, באתר הארץ, 28 במאי 2018
- שירי הדר, מיקונוס: למה כולם רוצים פיסה מהאי הזה?, באתר ynet, 26 ביולי 2018
- מיקונוס, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
מדריך למטייל בוויקימסע: 
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: 
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ באי דלוס מתגוררים כעשרה עד עשרים איש המופקדים על שמירת האתר הארכאולוגי ועל תחזוקתו.
- ^ ביוונית: Χώρα
- ^ Mediterranean Europe, Duncan Garwood, 2009
- ^ ביוונית: μικρή Βενετία.
- ^ ביוונית: Μυκόνιος או Μυκονιάτης, תושבת האי מכונה מיקוניאטיסה: Μυκονιάτισσα.
- ^ ביוונית: Αινίου του Καρύστου.
- ^ ביוונית: Ρυούς της Ζάρυκος.
- ^ ביוונית: Ιπποκλέους του Νήλου.
- ^ ביוונית: Πάντες υπό μία Μύκονον.
- ^ ביוונית: Ανω Μερά.
- ^ ביוונית: Παλαιόκαστρο.
- ^ ביוונית: Βυζαντινών.
- ^ ביוונית: Βενετούς.
- ^ באיטלקית: Alice dalle Carceri.
- ^ ממלכה הנשלטת בידי שלושה שליטים מכונה טריארכיה. ממלכת נגרופונטה חולקה לשלוש ברונויות, שבכל אחת מהן עמד שליט.
