מצודת בם
 |
ערך מחפש מקורות
| |
| ערך מחפש מקורות | |
 | |||||||
 אתר מורשת עולמית | |||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|
| |||||||
| מידע כללי | |||||||
| סוג |
מבצר, אדמה נגוחה  | ||||||
| כתובת |
בם | ||||||
| מיקום |
פרובינציית כרמאן | ||||||
| מדינה |
איראן | ||||||
| הקמה ובנייה | |||||||
| תקופת הבנייה | ? – המאה ה־5 לפני הספירה | ||||||
| תאריך פתיחה רשמי |
המאה ה־5 לפנה״ס | ||||||
| חומרי בנייה |
טיט | ||||||
| מידות | |||||||
| אורך |
1,815 מ' | ||||||
| שטח |
180,000 מ"ר | ||||||
| קואורדינטות | 29°07′01″N 58°22′07″E / 29.116855555556°N 58.368475°E | ||||||
  | |||||||
מצודת בם (בפרסית: ارگ بم; תעתיק: ארג-י בם) הייתה מצודת טיט הגדולה בעולם. מצודה כבירה זו, השוכנת בבם, איראן, על דרך המשי, נבנתה במאה החמישית לפני הספירה, ונעשה בה שימוש עד ל־1850, אז ננטשה מסיבות לא ידועות.
למעשה מדובר במבצר שבמרכזו שוכנת המצודה, אך בשל ממדיה המרשימים, ומאחר שהיא הנקודה הגבוהה במבצר, נהוג לכנות את המבצר כולו כ-"מצודה".
ממדים וארכיטקטורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
שטחה של המצודה הוא 180,000 מ"ר, המוקפים על ידי חומות בגובה 6–7 מטרים, שאורכן 1,815 מטר. במצודה שוכנים שני "מגדלי הישאר־ער" מבין 67 הפזורים ברחבי העיר העתיקה של בם, ואשר בהם נודעת בם.
המצודה בנויה כך, שכל חלק שנבנה בה, היה ראוי לשימוש עם בנייתו, ושאר חלקי המצודה שנבנו לאחר מכן "נתפרו" לחלקים שכבר בנויים באופן מושלם.
ישנם שני חלקים נפרדים במצודה:
- אזור השליטים - האזור הפנימי, שם שוכנים המצודה, מתקני הצבא, טחנה, בית ארבע העונות, באר ואורווה ל־200 סוסים.
- אזור התושבים - האזור המקיף את אזור השליטים, כלל אף את הכניסה הראשית למבצר. באזור זה היו באזאר, 400 בתים ומבני ציבור כבית ספר ומתקני ספורט. 400 הבתים נחלקו לשלושה סוגים עיקריים:
- בתים קטנים בני 2–3 חדרים, לפשוטי העם.
- בתים בינוניים בעלי 3–4 חדרים, עבור שכבת הביניים.
- בתי מידות מפוארים, בני מספר חדרים הפונים לכיוונים שונים לשימוש בעונות השנה השונות. בתים אלה כללו אף חצר גדולה ואורווה בקרבת מקום. ישנם בתים ספורים כאלה במבצר.
כל הבתים עשויים מטיט.
ביטחון ומיזוג אוויר[עריכת קוד מקור | עריכה]
המצודה הייתה הנקודה הגבוהה ביותר בעיר, וכך חלשה על האזור. בנוסף, בעת צרה היה נסגר שער העיר, ותושביה היו יכולים לחיות זמן רב במצור, בשל הגישה לבאר ולגנים, ובשל העובדה שבעיר גידלו בעלי חיים. חומותיה ומגדליה הגבוהים של העיר אפשרו הגנה נוחה בעת מצור שכזה.
בנוסף, נבנו מגדלי רוח גבוהים מסוגים שונים, שמטרתם הייתה ללכוד רוח נעימה שנשבה באזור, ולהובילה לתוך המבנים שנזקקו לרוח לשם קירור, העפת האבק או שבירת החום המדברי.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
 | |
|---|---|
|