מרדכי פינחס טייץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרדכי פינחס טייץ
רבי מרדכי פינחס טייץ תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 7 ביולי 1908
ח' בתמוז ה'תרס"ח
סובאט, לטביה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 26 בדצמבר 1995 (בגיל 87)
ד' בטבת ה'תשנ"ו עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה בית הקברות היהודי בהר הזיתים עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

הרב מרדכי פינחס טייץ (ח' בתמוז ה'תרס"ח, 7 ביולי 1908 - ד' בטבת ה'תשנ"ו, 26 בדצמבר 1995) היה רב אמריקאי, רבה של אליזבת, ניו ג'רזי. חבר נשיאות אגודת הרבנים דארצות הברית וקנדה, גזבר "עזרת תורה" ומראשי ועד ההצלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בסובאט שבלטביה למשפחה בת עשרה בנים ובנות.[1] אמו שינא סירא הייתה בתו של הרב משה מישל שמואל שפירא, שכיהן כרבה של רוגובה, ואביו הרב אברהם בנימין טייץ (שכיתום גדל אצל אחי אמו האדר"ת), היה אחיו של הרב אליהו עקיבא רבינוביץ', רבה של פולטבה. בהיות פינחס בן שש נאלצו הוריו להימלט ממקום מגוריהם והמשפחה התגוררה בין השנים 19141917 בבית הדוד הרב עקיבא רבינוביץ' עד פטירתו. המשפחה נשארה בפולטבה, והאב מילא את מקום אחיו ברבנות עד 1921, אז שבה המשפחה ללטביה. פינחס למד בישיבת פוניבז' במשך שנתיים ואחריהן שנה נוספת בישיבת ריגה בבירת לטביה. ב-1924 נסע ללמוד בישיבת סלובודקה, בה כונה "פינחס ריגער". אביו לא הירשה לו לעלות עם חלק מתלמידי הישיבה לסניף הישיבה בחברון, שבנו דוב יוסף (רבינא) ואשתו רוחמה עלו והתיישבו בחדרה ב-1925, ולפני שבתו יונה עלתה עם בעלה שלמה בקרמן לחיפה. במחלוקת שהתפתחה בסלובודקה סביב רבנותו של הרב יוסף זוסמנוביץ "הירושלמי", צידד טייץ ברב זוסמנוביץ, בניגוד לעמדת הרב יצחק אייזיק שר, שהייתה עמדתה הרשמית של הישיבה.

פעל רבות לבחירתו של מרדכי דובין לסיאמה הלטבי, וחבר לחבר הסיאמה שמעון ויטנברג, וליו"ר אגודת ישראל בלטביה אביגדור בלשאנק בפעילות למען בחירתו של דובין. בשנים שלאחר בחירתו סייע לדובין בעניינים רבים בקהילה היהודית והתמנה כמזכיר אגודת ישראל בלטביה. הוא ערך בריגה עיתון בשם "אונזער שטימע" (קולנו), והיה נוסע מטעם אגו‘'י ברחבי לטביה לעודד לקהילות לייסד בתי ספר ("חדרים") לספק חינוך תורני לילדיהם.

בשנים 1929-1933 היה נוסע כמה פעמים בשבוע מבית משפחתו בליבנהוף, בה שימש אביו כרב העיר, לדווינסק הסמוכה לה, ללמוד אצל הרב יוסף רוזין "הרוגאצ'ובר", שחלק מספריו [2] ראו אור על ידו.

בסוף שנת 1933 נסע עם הרב אליהו מאיר בלוך למסע לשנה להתרמת כספים מיהדות אמריקה הצפונית עבור ישיבת טלז. הרב בלוך פגש בו בחתונת אחותו אייגא להרב ישראל מעל, ממצטייני ישיבת טלז, בה נאם, והחליט לגייס את כשרונו לטובת הישיבה. בהיותם בארצות הברית שידך אותו הרב בלוך עם בתיה, בתו של רבה המנוח של אליזבת, ניו ג׳רזי, הרב אלעזר מאיר פרייל, (ידיד לאביו של הרב בלוך, הרב יוסף ליב, ראש ישיבת טלז) שנפטר חודש לפני בואם לארה׳׳ב. החתונה התקיימה בינואר 1935, והוא התמנה לפי צוואת חותנו כרב על מקומו הריק.

הוא הצטרף לאגודת הרבנים, ולמרות גילו הצעיר נתמנה ליו׳׳ר ועד הפועל, אבל עורר רגזם של כמה מהדור הוותיק בהביעו דעותיו בדבר חובות רבני אמריקה, בעיקר דרישתו שישאו את דרשותיהם באנגלית כדי לא לאבד הצעירים שלא היה להם ידע ביידיש. הדבר גרם למזכירות אגודת הרבנים לשלוח לו מכתב נזיפה ולהשיב לו את דמי החבר ששילם. אבל כעבור שנה נקרא לשוב, ובשנת 1958 נבחר יחד עם הרב אליעזר סילבר והרב דוד ליפשיץ כחברי הנשיאות.

הוא כונן באליזבת מערכת חינוך אורתודוקסית שכללה בית ספר יסודי (1941), תיכון לבנים (1955), ותיכון לבנות בשם ברוריה (1963). הוא ראה 'עם הארץ'ות אם כל חטאת, וגרס אם ערך התורה יעלה בארה׳׳ב, הוא יהווה חיסון בפני הרפורמה ווההתבוללות, יותר ממתקפות חוזרות ונשנות, ובדרך כלל חסרות תכלית, מול מנהיגיהם של הרפורמים והקונסרבטיבים.

עד 1953 כונן את מוסדות הקהילה, ודאג לבניית בית כנסת חדש, ובנינים חדשים לבתי הספר ולתלמוד התורה והישיבה הקהילתיים בקמפוס שנקרא "המרכז לחינוך יהודי" (JEC) (אנ'). קהילת אליזבת נחשבה כדוגמא להצלחה לקהילות אחרות, והרב עזר לעיירות אחרות להקים בתי ספר שלהן.[3]

עם הקמת מדינת ישראל ראה בתקופה עת מבחן ליהדות החרדית וניסה לפעול למען איחוד בין כל המפלגות הדתיות בישראל, איחוד שלא התממש. הוא התנגד לקביעת יום צום לזיכרון אימי השואה, והציע לקבוע את יום השואה בל"ב בעומר, יום לפני ל"ג בעומר, במטרה להעבירו מחודש ניסן בו נאסרה האבלות לפי המסורת.

ב-1965 נסעו בני הזוג טייץ לביקור ראשון במוסקבה שמעבר למסך הברזל. הם התמידו בשנים הבאות בביקורים אלו, יצרו קשר עם יהודים, ודיווחו בארצות הברית על מצב היהדות ברוסיה הסובייטית. הרב טייץ הדפיס אלמנכים וחומרי הסברה יהודיים והגניב אותם לרוסיה. הוא הקים למטרה זו ארגון בשם "מהיר": מפעל הצלת יהודי רוסיה. הארגון סיפק טליתות ותפילין, מזוזות וסידורים למבקשים בברית המועצות.

דף השבוע[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל בינואר 1953 הגיש הרב טייץ תוכנית שבועית ברדיו WEVD (אנ') הסוציאליסטי, בשם "דף השבוע" ובה לימד דף מן התלמוד הבבלי. השיעור הועבר ביידיש בתקווה ששמיעת השפה תעורר זכרונות בקרב יהודים שהתרחקו מהמסורת ושפת אמם תזכיר אותה להם. חוגים שמרניים ביקרו את השימוש במדיה המודרנית לצרכים אלו, אך הרב טייץ זכה לגיבוי מהרבנים: משה פיינשטיין, יצחק אייזיק הלוי הרצוג, מנחם מנדל שניאורסון, יוסף שלמה כהנמן, יחיאל יעקב וינברג ואליעזר סילבר. בשלב מסוים העלה הרב טייץ רעיון חדש, להקליט את שיעוריו על תקליטים, אך מגבלת הזמן גרמה לכך שיצאו רק 12 תקליטים בסדרה זו והרעיון נגנז. לפי הערכה של גוף ממשלתי, האזינו בשנות ה-50 לתוכנית זו 200,000 איש מדי שבוע.

בראשית שנות ה-60 של המאה ה-20 הקליט שיעורי תלמוד עבור קול ציון לגולה; שידורים אלו נקלטו גם באירופה ובברית המועצות.

שיעורי דף השבוע הועברו על ידי הרב טייץ במשך 35 שנים, החל בשנת 1980 החליף אותו לעיתים בנו.

מרכז הרבנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1981, לאחר שקריאותיו החוזרות ונשנות לחברי אגודת הרבנים לפתוח את שורות הארגון לרבנים צעירים ילידי אמריקה, נענו בשלילה. הקים הרב טייץ בשיתוף עם רבי יעקב קמינצקי, ידידו מתקופת לימודיו בסלובודקה, איגוד רבנים חדש בשם "מרכז הרבנים". הם זכו לגיבוי בכתב מהרבנים יעקב ישראל קניבסקי ואלעזר מנחם מן שך, "גדולי הדור" הליטאים בישראל. פעילות המרכז העיקרית הייתה להפנות אברכי כוללים לאחר מספר שנות לימוד, להפצת תורה בפריפריה, בתפקידי הוראה ובתפקידי רבנות. מרכז הרבנים נסגר לאחר שנות פעילות מועטות.

פטירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

קברו של הרב מרדכי פינחס טייץ

לעת זקנה, מינה את בנו הרב אלעזר מאיר טייץ, שהיה סגנו החל משנת 1958, למלא את מקומו כרב העיר ולעמוד בראש המוסדות לחינוך יהודי באליזבת.[4] הוא נפטר בד' בטבת ה'תשנ"ו, 26 בדצמבר 1995, והועלה לקבורה בבית הקברות בהר הזיתים בירושלים.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רבקה טייץ בלאו, ושמחת בחייך: תולדותיו וחזונו של הרב מרדכי פינחס טייץ, מאנגלית: שׂשׂונה יובל. ירושלים: אורים, תשס"ה, 2006. הרשומה בקטלוג הספריה הלאומית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכתביו

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רבקה טייץ בלאו, ושמחת בחייך--תולדותיו וחזונו של הרב מרדכי פינחס טייץ, אורים, 2006, עמ' 13 "למדו פינחס ותשעת אחיו ואחיותיו שיעור באומץ לב".
  2. ^ כללי המצוה חלק ג׳, ו׳׳׳צפנת פענח׳׳ על מסכתות שונות.
  3. ^ טייץ בלאו עמ' 85
  4. ^ מייל אישי מהרב אלעזר מאיר טייץ, 13 בינואר 2019