תיבת תהודה (תקשורת)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-edit-clear.svg ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: אין קישוריות פנימיות, ההגדרה אינה ברורה.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.

תיבת תהודה[1] (או "מרחב הדהוד תקשורתי"[2], באנגלית: Echo chamber; הפירוש המילולי: תיבת תהודה) הוא מונח מתחום התקשורת, המתאר מצב בו מידע, רעיונות או אמונות מוגברים על ידי הפצתם במרחב תחום.

אופן הפעולה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ערוץ תקשורת אחד מפיץ מידע ורבים חוזרים עליו בכלי תקשורת שונים. המידע עובר שינויים וממשיך להתפשט, לרוב תוך הגזמה או תוך כדי עיוות אחר. בסופו של דבר גרסה קיצונית של הסיפור קונה אחיזה בציבור.

תאגיד תקשורת, השותף בבעלות על כלי תקשורת מגוונים, יכול ליצור אפקט כזה בין ערוצי התקשורת שלו, הנפרדים לכאורה, וכך ליצור מצג כאילו בכוחו של צרכן התקשורת להצליב את המידע ולאמתו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד התיאורים הראשונים של המושג נמצא בדו"ח שפורסם בשנת 1996 על ידי "קרן העם למען הדרך האמריקאית" וכותרתו "לקנות תנועה". הדו"ח מסביר, כי כל שנה קרנות שמרניות מממנות ביד רחבה ארגונים שמרניים למיניהם. אותן קרנות פיתחו אסטרטגיית מימון, שבמסגרתה ניתנו מענקים לקבוצות שונות שכל אחת מהן קידמה עמדות ימניות קיצוניות בקרב קהל אחר: אמצעי תקשורת, צוותי חשיבה, תוכניות לימודים אקדמיות, עיתוני מכללות ומלגות. רבים ממקבלי המענקים כמעט שלא זכו למימון ממקורות אחרים[3].

בשנת 1998 נכתב על ידי חברת הטבק פיליפ מוריס מזכר, שכותרתו "גישה של מרחב הדהוד תקשורתי לשדלנות". המזכר מסביר אסטרטגיה בשם זה, שהוצעה לשימוש בסקרים, בעיקר במסגרת המאבק בבלו שעמד על הפרק. על פיה מנסים לגרום למידע מועדף להדהד ממקורות שונים וביניהם, כדי להגביר את אמינותו בקרב קהל המטרה[4].

הפצת מידע שגוי[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונח מתייחס גם לאפקט התקשורתי שבו סיפור שגוי - לרוב שמועה שהופיעה לראשונה בניו מדיה - מדווח בערוץ תקשורת באופן מעוות ויוצר דיון תקשורתי. הסיפור מגיע לתקשורת המרכזית. זאת מתמקדת במחלוקת ומסתמכת על מקורות מתווכים ופרשניים, כשהיא נוטה להזניח את הדיווח על העובדות כהווייתן. טענות שווא הרווחות בציבור יכולות לקבל לגיטימציה בדרך זו, גם אם רובם של המקורות מטילים ספק בדיוק העובדתי של הסיפור המקורי.

השפעה על קהילות מקוונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קבוצות של משתמשים עם חיבור טוב בין חבריהן, כגון קהילות מקוונות שונות (אך גם תושביו של יישוב קטן) יכולים במקרים רבים "להדהד" את הדעות המובעות. מי שרואה שרוב מכריו מחזיקים באותה דעה, יכול לחשוב כתוצאה מכך שזוהי הדעה המקובלת בכל העולם.

כשמשתתפים בקהילה מקוונת מגלים שדעתם מהדהדת, אמונתם בה עלולה להתחזק יותר מדי. הדבר עלול לפגוע בשיח הביקורתי באותה קהילה.

בנוסף, הגברת השפעתם של יחידים במרחב ההדהוד עלול למסך שינויים בשפה ובתרבות ברשת.

כאשר מנועי חיפוש או רשתות חברתיות מתוכנתות בצורה בה הן מתאימות את המידע אליו נחשף המשתמש לתכנים המתאימים לדעותיו ותחומי עניינו, עלול להיווצר מצב של מציאות מוכתבת.

תכנות אלוגריתמים בניו מדיה יוצרים סינון התכנים על ידי פילטרים נסתרים מהעין המשתמש וכפועל יוצא, המשתמש מקבל תכנים מותאמים בלי שיודע למעשה שעברו סינון בהתאם למה שהוא אוהב לקרוא, ויותר מזה אינו יודע אילו תכנים סוננו החוצה[5]. מאחר שהסינון נסתר מהעין והוא חלק מהמערכת, הסכנה היא שכשאנשים ייחשפו רק למדיה שמחזקת את ההשקפות הקיימות שלהם, מצב שיכול להוביל לצמצום דעות, צמצום מציאות שתוביל לקיטוב חברתי ופער בין אוכלוסיות שונות שרק ילך ויגדל[6].

פייסבוק (מאנגלית: Facebook), הרשת החברתית הפופולרית, אשר תפסה תאוצה ובעלת יכולת השפעה רבה על דעת הקהל, עשתה צעד משמעותי בצמצום אפקט "תיבת תהודה". בשנת 2013, מנכ"ל פייסבוק, מארק צוקרברג הכריז על תוכניתו להפוך את פייסבוק לעיתון מותאם אישית לכל משתמש, בשנת 2017 שינתה חברת פייסבוק את הסינון ונושאי החדשות הפופולריים שמציגה למשתמשים שלה, והוא עומד להפסיק להיות מותאם אישית. צעד זה הוא צעד ראשון להתמודד עם ההשלכות השליליות של אפקט "תיבת התהודה".[7]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ עמוס הראלהאם צבא העם מאבד את העם, באתר הארץ, 11 במאי 2016: "בארצות הברית מתנהל בשבוע האחרון דיון תקשורתי סוער על רקע טענות שממשל אובמה עשה שימוש בעיתונאים כ"תיבת תהודה" במסגרת מאמציו להכשיר את דעת הקהל לקראת תמיכה בהסכם הגרעין עם איראן".
  2. ^ המונח אושר על ידי האקדמיה ללשון העברית. ר' בדף השיחה.
  3. ^ Buying a Movement: Right-Wing Foundations and American Politics, Washington, DC: People for the American Way, 1996
  4. ^ John Scruggs, "The "Echo Chamber" Approach to Advocacy", Philip Morris, Bates No. 2078707451/7452, December 18, 1998.
  5. ^ http://www.ted.com/talks/eli_pariser_beware_online_filter_bubbles?language=en
  6. ^ http://www.nytimes.com/roomfordebate/2011/04/21/barack-obama-and-the-psychology-of-the-birther-myth/the-echo-chamber-effect
  7. ^ http://holesinthenet.co.il/blog/2017/01/29/%D7%A4%D7%99%D7%99%D7%A1%D7%91%D7%95%D7%A7-%D7%A2%D7%A9%D7%AA%D7%94-%D7%A6%D7%A2%D7%93-%D7%9E%D7%A9%D7%9E%D7%A2%D7%95%D7%AA%D7%99-%D7%9C%D7%91%D7%99%D7%98%D7%95%D7%9C-%D7%90%D7%A4%D7%A7%D7%98-%D7%AA/