בדיקת עובדות

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

בדיקת עובדותאנגלית: Fact-checking) היא פעולה הכרוכה בבדיקת הטענות העובדתיות בטקסט שאינו בדיוני, במטרה לקבוע את אמיתותן ונכונותן של ההצהרות העובדתיות בטקסט. הדבר עשוי להיעשות לפני או אחרי פרסום הטקסט.

בדיקת עובדות לפני פרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת עובדות נעשית, למשל, על ידי עורך של כתב עת כדי לוודא שכל הטענות במאמר לפרסום נכונות עובדתית. לבדיקת עובדות חשיבות מיוחדת כאשר פרסום עובדות לא נכונות עלול לגרור תביעה נגד המפרסם, כגון תביעת לשון הרע או תביעה בגין נזק שגרם הפרסום השגוי. גם כאשר אין חשש מתביעה, בדיקת עובדות באה להבטיח את המוניטין של המפרסם כמקור מידע אמין.

אנשים שעוסקים בבדיקת עובדות, לעיתים רבות עושים זאת עבור תוכן שמיועד לפרסום בכתב עת. תהליך בדיקת העובדות דורש יכולת לבצע מחקר מהיר ומדויק לכל הטענות.

משום שנחוצים בדרך כלל משאבים וזמן לבדיקת עובדות, לעיתים רבות אנשים המתמחים בבדיקת עובדות אינם עובדים עבור עיתונים, והעיתונאים עצמם, אשר מיומנים בתיקון ואימות הנתונים והמידע שהם כותבים, הם האחראים לרוב על האספקט הזה. כאשר מדובר בכתבי עת היוצאים לאור על בסיס שבועי או חודשי, לעיתים רבות כן יועסק אדם המתמחה בבדיקת עובדות.

תהליך בדיקת העובדות קריטי במיוחד כאשר הוצאות לאור מעוניינות לפרסם חומר שנכתב על ידי אנשים שאינם כותבים מיומנים - לרוב, קיימת סבירות רבה יותר שלכותבים הללו יהיו שגיאות עובדתיות.

לפי ה-Columbia Journalism Review, השבועון הגרמני "דר שפיגל" מעסיק את צוות בודקי העובדות הגדול ביותר בעולם - נכון ל-2010 היו כ-80 בודקי עובדות, שהועסקו עבור ה"דר שפיגל" במשרה מלאה.[1]

בדיקת עובדות לאחר הפרסום[עריכת קוד מקור | עריכה]

בדיקת עובדות לאחר הפרסום נעשית בידי גורמים העוסקים בביקורת של אמצעי התקשורת, שהצבעה על עובדות שגויות היא חלק ממטרתם. מדורי בדיקת עובדות בישראל כוללים את המדור "המשרוקית" של העיתון "גלובס"[2] ותוכנית הטלוויזיה "מהצד השני עם גיא זהר" בערוץ "כאן 11".

כאשר מתפרסמת כתבה העוסקת באדם מסוים או בגוף מסוים, העובדות שבה נבדקות על ידי נשוא הכתבה, ולעיתים נדרש אמצעי התקשורת לפרסם תיקון או התנצלות על טעות עובדתית שנפלה בכתבה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]