מרים מרבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מרים מרבה
מרים מרבה תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
מרים מרבה
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 9 באפריל 1931
בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בדצמבר 1997 (בגיל 66)
בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע מלחינה, במאית קולנוע, מוזיקולוגית, פסנתרנית, מבקרת מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים נאוסיקא מרבה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרים מרבה או מרים לוצ'יה מרבהרומנית:Myriam Lucia Marbé, ‏ 9 באפריל 1931 בוקרשט - 25 בדצמבר 1997 בוקרשט) הייתה מלחינה רומנית של מוזיקה קלאסית, יהודיה במוצאה. היא לימדה כמרצה בכירה להלחנה ולקונטרפונקט בחוג להלחנה של האוניברסיטה הלאומית למוזיקה בבוקרשט. מרבה נחשבת לאחת ממלחיני האוונגרד של רומניה המאה ה-20 שהטביעה את חותמה על זירת המוזיקה המשכילה במדינה זו בשנים 1960–1980. לפי הערכת המוזיקולוג קורנליו דן ג'ורג'סקו, היא השתייכה למגמה הלירית - מתבוננת של היצירה המוזיקלית הרומנית. בסגנונה כמלחינה בלטה נימה מדיטטיבית בנוגע לנושאים קיומיים כמו החיים והמוות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים לוצ'יה מרבה נולדה בשנת 1931 בבוקרשט. אביה, ד"ר מקסימיליאן מקס מרבה, רופא ובקטריולוג ממוצא יהודי ספרדי, דובר לדינו וגרמנית, עבד במכון פסטר בבוקרשט (לימים המכון קונטקוזינו) שהיה סמוך לביתו. הוא היה וטרן הצבא הרומני מימי מלחמת העולם הראשונה והיה החוקר היהודי היחיד בתחום הרפואה שהושאר לעבוד במוסד ממשלתי בבוקרשט בימי הדיקטטורה הצבאית-פשיסטית של יון אנטונסקו[1]. אחרי סיום מלחמת העולם השנייה רוב בני משפחתו עלו לישראל. האם של מרים מרבה, אנגלה, לבית ולטר, הייתה מורה לפסנתר ידועה בבוקרשט, מורה בתיכון למוזיקה, בת לאאוג'ן ולטר, אדם שלפי מסורת המשפחה שורשיו היו באירלנד וארצות הברית, ושהתיישב בעיירה טופליצה בטרנסילבניה, בעוד שאשתו הייתה יהודיה. בבית משפחת מרבה נפגשו רבים מאנשי האליטה האינטלקטואלית של בוקרשט, כולל אמנים כמו הצייר דומיטרו גיאצה או מבקר האמנות ג'ורג'ה אופרסקו. על האווירה שוחרת התרבות ששררה בבית, מרבה סיפרה:"אצלנו בבית ניגנו מוזיקה קאמרית, ולפעמים בין הערביים, אמא ניגנה בפסנתר "אהבת המשורר" מאת שומן, בעוד אבא עקב ומלמל את חרוזיו של היינה...

מרבה למד פסנתר בילדותה אצל אמה, התלבטה הרבה בין לימודי רפואה ולמוזיקה. בגיל 13 בשנת 1944, אחרי הדחת המשטר האנטישמי, נרשמה ללימודים בקונסרבטוריון למוזיקה בבירת רומניה. היא למד בו עד שנת 1954 והיו לה מורים ידועים:פלוריקה מוזיצ'סקו (1969-1887) וסילביה קפצנה (פסנתר), יון קירסקו (תאורית המוזיקה), מרציאן נגריה, מיכאי ז'ורה (1971-1891), לאון קלפר (1991-1900) (קונטרפונקט והלחנה), יון דומיטרסקו (הרמוניה) ותאודור רוגלסקי (תזמור). באותה תקופה התוודעה למלחין מיכאיל אנדריקו שקירב רבים מהמוזיקאים הצעירים למוזיקה בת זמנם. לקחה בעיניין רב חלק בקורסים לחקר הפולקלור הרומני שהועברו על ידי ג'ורג'ה בריאזול ואחרים. לא פעם השתתפה בשיעורים ובמפגשים שהתקיימו בבתיהם הפרטיים של מורים כמו ז'ורה ואנדריקו (השמיע תקליטים עם מוזיקה של אנטון וברן ואחרים) או אצל חברים כמו המלחין אאורל סטוריה כשקראו בסתר בבפסרו של רנה ליבוביץ על הטכניקה של ארנולד שנברג. אנדריקו סבל בהמשך מהשלכות עמדתו החיובית כלפי החידושים במוזיקה ונרדף על ידי השלטון. אחרי נישואים ראשונים וגירושים התחתנה מרבה עם הסופר ממוצא יווני עם שורשים יהודים אריסטידה פולופול, בן למשפחה אריסטוקרטית מהאמידות ברומניה, שסבלה מאוד מהדיכוי בתקופה הקומוניסטית. אבי בעלה, דמוסטנה פולופול, שמילא תפקיד של מזכיר מדינה במשרד המשפטים בזמן השר לוקרציו פטרשקנו שם קץ לחייו בתקופה שבה התחילו הרדיפות של המשטר החדש נגד פטרשקנו והאנשים שהיו בקשר איתו.

פעילותה האמנותית והפדגוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1954 -1988 לימדה מרבה כמרצה לקונטרפונקט והלחנה באקדמיה למוזיקה (ה"קונסרבטוריון") של בוקרשט, בימינו האוניברסיטתה הלאומית למוזיקה. היא לא קודמה למעמד של פרופסור בין היתר, בגלל סירובה להצטרף למפלגת הפועלים הרומנית (המפלגה הקומוניסטית). לצד שטפאן ניקולסקו, טיבריו אולאך, אאורל סטוריה, אנטול ויארו - בבוקרשט, ובקורנל צראנו - בקלוז', בלטה מרים מרבה בין המורים שקידמו אצל תלמידיהם חדשנות בתחום ההלחנה, יצרה בעצמה מוזיקה של סריאליזם, סונוריזם, מוזיקה מרחבית וכו'.

עם תלמידיה הרובים נמנו מלחינות כמו ויולטה דינסקו, מאיה צ'ובאנו, מיכאלה סטנקולסקו-ווסגניאן וליביה תאודורסקו-צ'וקניה בשיעוריה שמה דגש מרבה גם על שילוב האמנויות, עודדה את תלמידיה לבקר במוזיאונים, להביט באלבומי אמנות, לקרוא ספרי מופת מן הספרות הרומנית והעולמית.

בשנים 1968–1972 התמזל מזלה ובתקופה של הליברליזציה היחסית החולפת שהתחוללה אז ברומניה הקומוניסטית, הצליחה לקבל אישור מהשלטון כדי לנסוע למערב אירופה ולהשתתף בבית ספר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטאט בגרמניה וב-1971 בצרפת בפסטיבל הבינלאומי רואיאן לאמנות עכשווית .

בשנת 1963 נולדה לה בת, נאוסיקאא מריה פולופול-מרבה. כיום סופרת ופובליציסטית. הבת עקרה להולנד בשנת 1982 ולמדה והתיישבה שם. בעלה של מרבה, אריסטידה פולופול, נשאר גם הוא במערב בסוף שנות ה-1980 ונרצח ב-1989 במחנה מהגרים בגרמניה על ידי דייר חולה נפש.

אחרי ריסת המשטר הקומוניסטי, בשנים 1989–1990 זכתה מרבה במלגת עבודה מטעם העיר מנהיים בגרמניה.

פרט לפעילותה כמלחינה כתבה מרבה מאמרים בתחום המוזיקה הקלאסית. בין השאר, היאכתבה גם מונוגרפיה על המלחין הלאומי של רומניה, ג'ורג'ה אנסקו, מסות וניתוחים ביקורתיים על הסגנון במוזיקה.

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1970-1971, 1974-1973, 1980, 1982 - פרסים של איגוד המלחינים של רומניה
  • 1972 - פרס ברניה של האקדמיה לאמנויות יפות בפריז
  • 1977 - פרס האקדמיה הרומנית
  • 1989-1990 - מלגת עבודה מטעם העיר מנהיים בגרמניה
  • פרס לאשה אמנית מטעם מדינת באדן-וירטמברג בגרמניה

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עזבון כתביה נמצא במכון סופי דרינקר בברמן, גרמניה רוב הפרטיטורות של יצירותיה מפורסמים באתר של המכון ברשת.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nr. שם הרכב כלי שנה
1. סונטה לקלרנית ולפסנתר קלרנית, פסנתר 1961
2. סונטה לחליל ולוויולה חליל, ויולה 1965
3. סונטה לשתי ויולות ויולות 1965
4. Timpul inevitabil - הזמן הבלתי נמנע סרט, פסנתר 1971
5. קונצ'רטו לצ'מבלו ו- 8 כלים צ'מבלו, כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס, חלילית, קלרנית, קרן יער, קרן אנגלית, סקסופון 1978
6. Souvenir d'un paysage inconnu - זכריון של נוף לא ידוע חליל, ויולה 1979
7. רביעיית מיתרים מס. 1 Les musiques compatibles 1 המוזיקות התואמות רביעיית מיתרים 1981
8. רביעיית המיתרים מס. 2 רביעיית מיתרים 1985
9. Trommelbass (תוף גדול) שלישיית מיתרים וכלי הקשה 1985
10. Des-Cântec - (הסרת כישוף -[2] חליל, אבוב, קלרנית, קרן יער, פגוט 1986
11. Après Nau (אחרי נאו) צ'לו ועוגב 1987
12. Le Monde est une Scène העולם הוא במה קלרנית, טרומבון, כינור, קונטרבס וכלי הקשה 1987
13. Cvartet de coarde nr.3, Lui Nau - רביעיית מיתרים מס.3 "לנאו" רביעיית מיתרים 1988
14. Contact - מגע קלרנית, כינור, ויולה, קונטרבס 1989
15. E–Y–The קלרנית ו-4 צ'לי 1990
16. Diapente - דיאפנטה (קווינטה מושלמת) 5 צ'לי 1990
17. Paos פאוס ויולה, קלרנית 1995
18. Arc-en-ciel קשת וענן סרט וחליל 1997
19. Song of Ruth שירת רות 5 צ'לי 1997

מוזיקה סימפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם שנה
1. הסרנדה "מוזיקה קטנה של השמש" Serenada Mică muzică a soarelui 1974
2. - טריום Trium קטע סימפוני לתזמורת גדולה 1978
3. - סימפוניה מס.1 אור-אריאדנה Ur-Ariadna למצוסופרן, סקסופון ותזמורת 1988

מוזיקה קונצ'רטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם הרכב כלי שנה
1. Timpul Inevitabil הזמן הבלתי נמנע פסנתר ותזמורת 1971
2. משל עליית הגג ב' (La Parabole du Grenier II) צ'מבלו והרכב כלי 1977
3. קונצ'רטו לוויולה ולתזמורת ויולה ותזמורת 1977
4. קונצ'רטו לוויולה דה גמבה ולתזמורת ויולה דה גמבה ותזמורת 1982
5. קונצ'רטו לדניאל קינצקי, לסקסופון ולתזדמורת סקסופון ותזמורת 1986

מוזיקה כלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם כלי שנה
1. סונטה לפסנתר פסנתר 1956
2. סונטה לקלרנית סולו, Incantatio כישוף קלרנית 1964
3. משל עליית הגג א' (La Parabole du Grenier I) פסנתר, צ'מבלו וגלוקנשפיל ופעמונים צינוריים 1976-1975

מוזיקת בלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם שנה
1. Nunta Zamfirei - חתונת זמפירה - לפי ג'ורג'ה קושבוק 1954

מוזיקה קולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם הרכב שנה
1. Colind קולינדה Mélodies isolées מלודיות בודדות 1950
2. Madrigalele liricii japoneze המדריגלים של הליריקה היפנית מקהלת נשים 1964
3. Ritual pentru setea pământului פולחן לצמאון האדמה 7 קולות, כלי הקשה ופסנתר ממוכן 1968
4. Joc Secund משחק משני - לפי שירו של יון בארבו הרכב כלי, הרכב קולי וסרט 1969
5. Vocabularul I – Cântec המילון א - שיר סופן, קלרנית, פסנתר, פעמונים 1974
6. Les oiseaux artificiels צפורים מלאכותיות הרכב כלי וקריינים 1979
7. Timpul regăsit הזמן שנמצא סופרן או טנור, סרט או חליל, 3 ויולות, צ'מבלו 1982
8. An die Musik על המוזיקה אלטו, חליל ועוגב 1983
9. An die Sonne על השמש מצוסופרן וסקסופון 1986
10. Farbe und Klang צבע וצליל - מחזור לידר על טקסטים מאת אולריך פון ליכטנשטיין, היינריך פון פלדקה, היינריך היינה, פרידריך פון האוזן, המלך קונרד וכריסטיאן מורגנשטרן מצוסופרן, חליל וצ'מבלו 1990
11. Prețuitorul השמאי רביעיית מיתרים, טנור, קריין, טרומבון וכלי הקשה 1990
12. Passages dans le Vent מעברים ברוח Mélodies isolées : voix-instruments מלודיות בודדות:קולות-כלים 1994

מוזיקה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nr. שם הרכב מוזיקלי שנה
1. Stabat Mater סטאבט מאטר 12 קולות, חליל, אבוב, קלרנית, פגוט, חצוצרה, קרן יער, טרומבון, כלי הקשה, ויולה, קונטרבס

אופרה ומוזיקה לירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם שנה
1. In Memoriam יזכור - קטע לירי לאבוב, שתי קרנות יער, פסנתר, צ'לסטה, תופים ותזמורת מיתרים - סויטה מקהלתית על טקסטים מאת איליה קונסטנטין ופאול אריסטידה 1959
2. Fra Angelico - Chagall – Voroneț, Requiem רקוויאם - פרה אנג'ליקו- שאגאל - וורונץ

למצוסופרן, מקהלה והרכב קאמרי

1990
3. Atmosphères אטמוספירות 1966
4. Dialogi -nicht nur ein Bilderbuch für Christian Morgenstern שיחות - לא רק ספר איורים לכריסטיאן מורגנשטרן 1989
5. Sym-phonia סימ-פוניה - למצוסופרן והרכב קאמרי לפי שירים מאת אלזה לסקר-שילר 1990

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

Detlef Gojowy -Myriam Marbe: neue Musik aus Rumänien 2007

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פ.מאנו 2012
  2. ^ ברומנית משחק מלים "שמובן בו זמנית משהו כמו "פירוק שיר"