מרים מרבה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
מרים מרבה
Myriam Marbe
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן.
נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה 9 באפריל 1931
בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 25 בדצמבר 1997 (בגיל 66)
בוקרשט, רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות רומניה עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק מלחינה, במאית קולנוע, מוזיקולוגית, פסנתרנית, מבקרת מוזיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה פסנתר עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים נאוסיקא מרבה
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מרים לוצ'יה מרבהרומנית: Myriam Lucia Marbé, ‏ 9 באפריל 1931 בוקרשט - 25 בדצמבר 1997 בוקרשט) הייתה מלחינה קלאסית רומנייה, יהודיה במוצאה. היא לימדה כמרצה בכירה להלחנה ולקונטרפונקט בחוג להלחנה של האוניברסיטה הלאומית למוזיקה בבוקרשט.

מרבה היא אחת ממלחיני האוונגרד של רומניה המאה ה-20, והטביעה את חותמה על זירת המוזיקה המשכילה במדינה זו בשנים 1960–1980. לפי הערכת המוזיקולוג קורנליו דן ג'ורג'סקו, היא השתייכה למגמה הלירית-מתבוננת של היצירה המוזיקלית הרומנית. בסגנונה כמלחינה בלטה נימה מדיטטיבית בנוגע לנושאים קיומיים כמו החיים והמוות.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדות וצעירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים לוצ'יה מרבה נולדה בשנת 1931 בבוקרשט. אביה, ד"ר מקסימיליאן מקס מרבה, רופא ובקטריולוג ממוצא יהודי ספרדי, דובר לדינו וגרמנית, עבד במכון פסטר בבוקרשט (לימים מכון יון קנטקוזינו) שהיה סמוך לביתו. הוא היה חייל בצבא הרומני בימי מלחמת העולם הראשונה והיה החוקר היהודי היחיד בתחום הרפואה שהושאר לעבוד במוסד ממשלתי בבוקרשט בימי הדיקטטורה הצבאית-פשיסטית של יון אנטונסקו.[1] אחרי סיום מלחמת העולם השנייה עלו רוב בני משפחתו לישראל. האם של מרים מרבה, אנגלה לבית ולטר, הייתה מורה לפסנתר בתיכון למוזיקה ידועה בבוקרשט, בת לאאוג'ן ולטר, אדם שלפי מסורת המשפחה שורשיו היו באירלנד ובארצות הברית, ושהתיישב בעיירה טופליצה בטרנסילבניה. אשתו של וולטר הייתה יהודייה. בבית משפחת מרבה נפגשו רבים מאנשי האליטה האינטלקטואלית של בוקרשט, כולל אמנים כמו הצייר דומיטרו גיאצה או מבקר האמנות ג'ורג'ה אופרסקו. על האווירה שוחרת התרבות ששררה בבית סיפרה מרבה: "אצלנו בבית ניגנו מוזיקה קאמרית, ולפעמים בין הערביים, אמא ניגנה בפסנתר "אהבת המשורר" מאת שומאן, בעוד אבא עקב ומלמל את חרוזיו של היינה...".

מרבה למדה פסנתר בילדותה אצל אמה, והתלבטה הרבה לבחור בין לימודי רפואה ולמוזיקה. בגיל 13 בשנת 1944, אחרי הדחת המשטר האנטישמי, נרשמה ללימודים בקונסרבטוריון למוזיקה בבירת רומניה. היא למדה בו עד שנת 1954 אצל מורים ידועים, דוגמת פלוריקה מוזיצ'סקו (1887–1969) וסילביה קפצנה (פסנתר), יון קירסקו (תאוריית המוזיקה), מרציאן נגריה, מיכאי ז'ורה (1891–1971), לאון קלפר (1900–1991), שלימד קונטרפונקט והלחנה, יון דומיטרסקו (הרמוניה) ותאודור רוגלסקי (תזמור). באותה תקופה התוודעה למלחין מיכאיל אנדריקו שקירב רבים מהמוזיקאים הצעירים למוזיקה העכשווית. השתתפה בעניין רב בקורסים לחקר הפולקלור הרומני שהועברו על ידי ג'ורג'ה בריאזול ואחרים. לא פעם השתתפה מרבה בשיעורים ובמפגשים שהתקיימו בבתיהם הפרטיים של מורים כמו ז'ורה ואנדריקו (השמיע תקליטים עם מוזיקה של אנטון וברן ואחרים) או אצל חברים כמו המלחין אאורל סטוריה כשקראו בסתר בבספרו של המוזיקולוג הצרפתי רנה ליבוביץ על הטכניקה של ארנולד שנברג. אנדריקו סבל בהמשך מהשלכות תמיכתו בחידושים במוזיקה ונרדף על ידי השלטון.

אחרי נישואים ראשונים וגירושים התחתנה מרבה עם הסופר בעל המוצא היווני עם השורשים היהודיים אריסטידה פולופול, בן למשפחה אריסטוקרטית מהאמידות ברומניה, שסבלה מאוד מהדיכוי בתקופה הקומוניסטית. אבי בעלה, דמוסטנה פולופול, שמילא תפקיד של מזכיר מדינה במשרד המשפטים בזמן השר לוקרציו פטרשקנו, שם קץ לחייו בתקופה שבה התחילו הרדיפות של המשטר החדש נגד פטרשקנו והאנשים שהיו בקשר איתו.

פעילותה האמנותית והפדגוגית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 1954–1988 לימדה מרבה כמרצה לקונטרפונקט והלחנה באקדמיה למוזיקה (ה"קונסרבטוריון") של בוקרשט, שנקראת כיום האוניברסיטה הלאומית למוזיקה. היא לא קודמה למעמד של פרופסור בין היתר בגלל סירובה להצטרף למפלגת הפועלים הרומנית (המפלגה הקומוניסטית).

לצד שטפאן ניקולסקו, טיבריו אולאך, אאורל סטוריה, אנטול ויארו - בבוקרשט, ובקורנל צראנו - בקלוז', בלטה מרים מרבה בין המורים שקידמו אצל תלמידיהם חדשנות בתחום ההלחנה, ויצרה בעצמה מוזיקה של סריאליזם, סונוריזם, מוזיקה מרחבית וכו'.

עם תלמידיה הרבים נמנו מלחינות כמו ויולטה דינסקו, מאיה צ'ובאנו, מיכאלה סטנקולסקו-ווסגניאן וליביה תאודורסקו-צ'וקניה. בשיעוריה שמה מרבה דגש גם על שילוב האמנויות - היא עודדה את תלמידיה לבקר במוזיאונים, להביט באלבומי אמנות, ולקרוא ספרי מופת מן הספרות הרומנית והעולמית.

בשנים 1968–1972, בתקופה של הליברליזציה היחסית החולפת שהתחוללה אז ברומניה הקומוניסטית, הרשה לה השלטון לנסוע למערב אירופה ולהשתתף בבית ספר הקיץ למוזיקה חדשה בדרמשטאט בגרמניה וב-1971 בצרפת בפסטיבל הבינלאומי רואיאן לאמנות עכשווית.

בשנת 1963 נולדה לה בת, נאוסיקאא מריה פולופול-מרבה, לימים סופרת ופובליציסטית. הבת עקרה להולנד בשנת 1982 ולמדה והתיישבה שם. בעלה של מרבה, אריסטידה פולופול, נשאר גם הוא במערב בסוף שנות ה-80 ונרצח ב-1989 במחנה מהגרים בגרמניה על ידי דייר חולה נפש.

אחרי קריסת המשטר הקומוניסטי, בשנים 1989–1990 זכתה מרבה במלגת עבודה מטעם העיר מנהיים בגרמניה.

פרט לפעילותה כמלחינה כתבה מרבה מאמרים בתחום המוזיקה הקלאסית. בין השאר, כתבה מונוגרפיה על המלחין הלאומי של רומניה, ג'ורג'ה אנסקו, מסות וניתוחים ביקורתיים על הסגנון במוזיקה.

על יצרתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם יצירותיה הידועות ניתן למנות לידר על טקסטים של משוררים רומנים וזרים, את "טקס עבור צמאון האדמה" (Ritualul pentru setea pământului) שזיכה את המקהלה הרומנית "מדריגל" בניצוחו של מרין קונסטנטין באחד מהצלחותיה הגדולות בעולם, Timpul regasit (הזמן שנמצא) להרכב כלים בארוקיים, Vocabular (מילון), Trommelbas, הסימפוניה "אור-אריאדנה" (Simfonia Ur-Ariadna) "הגן הקסום "Grădina fermecată" לחלילית ) הרקוויאם פרה אנג'ליקו-שאגאל-וורונץ (Fra Angelico-Chagall-Voroneț), יצירות רבות למוזיקה קאמרית, קונצ'רטי לכלים שונים וכו'. לדברי המוזיקולוגית עדה ברומארו, המוזיקה של מרבה אקפרסיבית, נאמנה לגישה אמנותית הומניסטית, ואינה מופשטת או משועבדת למגמות האוונגרדיות הקפדניות שהיו פעילות בשלהי המאה ה-20 ושאותן הכירה היטב.[2]

פרסים ואותות הוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1970-1971, 1974-1973, 1980, 1982 - פרסים של איגוד המלחינים של רומניה
  • 1972 - פרס ברניה של האקדמיה לאמנויות יפות בפריז
  • 1977 - פרס האקדמיה הרומנית
  • 1989-1990 - מלגת עבודה מטעם העיר מנהיים בגרמניה
  • פרס לאשה אמנית מטעם מדינת באדן-וירטמברג בגרמניה

הנצחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • עזבון כתביה נמצא במכון סופי דרינקר בברמן, גרמניה רוב הפרטיטורות של יצירותיה מפורסמים באתר של המכון ברשת.

יצירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרים מרבה הלחינה כ-100 יצירות מוזיקליות מקוריות .[3]

מוזיקה קאמרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nr. שם הרכב כלי שנה
1. סונטה לקלרינט ולפסנתר קלרינט, פסנתר 1961
2. סונטה לחליל ולוויולה חליל, ויולה 1965
3. סונטה לשתי ויולות ויולות 1965
4. Timpul inevitabil - הזמן הבלתי נמנע סרט, פסנתר 1971
5. קונצ'רטו לצ'מבלו ו- 8 כלים צ'מבלו, כינור, ויולה, צ'לו, קונטרבס, חלילית, קלרינט, קרן יער, קרן אנגלית, סקסופון 1978
6. Souvenir d'un paysage inconnu - זכריון של נוף לא ידוע חליל, ויולה 1979
7. רביעיית מיתרים מס. 1 Les musiques compatibles 1 המוזיקות התואמות רביעיית מיתרים 1981
8. רביעיית המיתרים מס. 2 רביעיית מיתרים 1985
9. Trommelbass (תוף גדול) שלישיית מיתרים וכלי הקשה 1985
10. Des-Cântec - (הסרת כישוף -[4] חליל, אבוב, קלרינט, קרן יער, פגוט 1986
11. Après Nau (אחרי נאו) צ'לו ועוגב 1987
12. Le Monde est une Scène העולם הוא במה קלרינט, טרומבון, כינור, קונטרבס וכלי הקשה 1987
13. Cvartet de coarde nr.3, Lui Nau - רביעיית מיתרים מס.3 "לנאו" רביעיית מיתרים 1988
14. Contact - מגע קלרינט, כינור, ויולה, קונטרבס 1989
15. E–Y–The קלרינט ו-4 צ'לי 1990
16. Diapente - דיאפנטה (קווינטה מושלמת) 5 צ'לי 1990
17. Paos פאוס ויולה, קלרינט 1995
18. Arc-en-ciel קשת וענן סרט וחליל 1997
19. Song of Ruth שירת רות 5 צ'לי 1997

מוזיקה סימפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם שנה
1. הסרנדה "מוזיקה קטנה של השמש" Serenada Mică muzică a soarelui 1974
2. - טריום Trium קטע סימפוני לתזמורת גדולה 1978
3. - סימפוניה מס.1 אור-אריאדנה Ur-Ariadna למצוסופרן, סקסופון ותזמורת 1988

מוזיקה קונצ'רטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם הרכב כלי שנה
1. Timpul Inevitabil הזמן הבלתי נמנע פסנתר ותזמורת 1971
2. משל עליית הגג ב' (La Parabole du Grenier II) צ'מבלו והרכב כלי 1977
3. קונצ'רטו לוויולה ולתזמורת ויולה ותזמורת 1977
4. קונצ'רטו לוויולה דה גמבה ולתזמורת ויולה דה גמבה ותזמורת 1982
5. קונצ'רטו לדניאל קינצקי, לסקסופון ולתזדמורת סקסופון ותזמורת 1986

מוזיקה כלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם כלי שנה
1. סונטה לפסנתר פסנתר 1956
2. סונטה לקלרינט סולו, Incantatio כישוף קלרינט 1964
3. משל עליית הגג א' (La Parabole du Grenier I) פסנתר, צ'מבלו וגלוקנשפיל ופעמונים צינוריים 1976-1975

מוזיקת בלט[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם שנה
1. Nunta Zamfirei - חתונת זמפירה - לפי ג'ורג'ה קושבוק 1954

מוזיקה קולית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם הרכב שנה
1. Colind קולינדה Mélodies isolées מלודיות בודדות 1950
2. Madrigalele liricii japoneze המדריגלים של הליריקה היפנית מקהלת נשים 1964
3. Ritual pentru setea pământului פולחן לצמאון האדמה 7 קולות, כלי הקשה ופסנתר ממוכן 1968
4. Joc Secund משחק משני - לפי שירו של יון בארבו הרכב כלי, הרכב קולי וסרט 1969
5. Vocabularul I – Cântec המילון א - שיר סופן, קלרינט, פסנתר, פעמונים 1974
6. Les oiseaux artificiels צפורים מלאכותיות הרכב כלי וקריינים 1979
7. Timpul regăsit הזמן שנמצא סופרן או טנור, סרט או חליל, 3 ויולות, צ'מבלו 1982
8. An die Musik על המוזיקה אלטו, חליל ועוגב 1983
9. An die Sonne על השמש מצוסופרן וסקסופון 1986
10. Farbe und Klang צבע וצליל - מחזור לידר על טקסטים מאת אולריך פון ליכטנשטיין, היינריך פון פלדקה, היינריך היינה, פרידריך פון האוזן, המלך קונרד וכריסטיאן מורגנשטרן מצוסופרן, חליל וצ'מבלו 1990
11. Prețuitorul השמאי רביעיית מיתרים, טנור, קריין, טרומבון וכלי הקשה 1990
12. Passages dans le Vent מעברים ברוח Mélodies isolées : voix-instruments מלודיות בודדות:קולות-כלים 1994

מוזיקה דתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

Nr. שם הרכב מוזיקלי שנה
1. Stabat Mater סטאבט מאטר 12 קולות, חליל, אבוב, קלרינט, פגוט, חצוצרה, קרן יער, טרומבון, כלי הקשה, ויולה, קונטרבס

אופרה ומוזיקה לירית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מס. שם שנה
1. In Memoriam יזכור - קטע לירי לאבוב, שתי קרנות יער, פסנתר, צ'לסטה, תופים ותזמורת מיתרים - סויטה מקהלתית על טקסטים מאת איליה קונסטנטין ופאול אריסטידה 1959
2. Fra Angelico - Chagall – Voroneț, Requiem רקוויאם - פרה אנג'ליקו- שאגאל - וורונץ

למצוסופרן, מקהלה והרכב קאמרי

1990
3. Atmosphères אטמוספירות 1966
4. Dialogi -nicht nur ein Bilderbuch für Christian Morgenstern שיחות - לא רק ספר איורים לכריסטיאן מורגנשטרן 1989
5. Sym-phonia סימ-פוניה - למצוסופרן והרכב קאמרי לפי שירים מאת אלזה לסקר-שילר 1990

מרבה כתבה גם שירים (לידר) על טקסטים מאת טודור ארגזי, ג'ורג'ה טופרצ'אנו, פרנסואה ויון, פדריקו גארסיה לורקה

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Ada Brumaru cap Muzică în N.Cajal, H. Kuller, - Contribuția evreilor din România la cultură și civilizație Hasefer, București 2004
  • Detlef Gojowy -Myriam Marbe: neue Musik aus Rumänien 2007

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פ.מאנו 2012
  2. ^ לפי Ada Brumaru 2004 עמ' 513
  3. ^ A.Brumaru 2004 עמ' 513
  4. ^ ברומנית משחק מלים "שמובן בו זמנית משהו כמו "פירוק שיר"