מנזר וורונץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
Gnome-colors-emblem-development.svg
ערך זה נמצא בתהליך עבודה מתמשך. הערך פתוח לעריכה.
אתם מוזמנים לבצע עריכה לשונית, ויקיזציה וסגנון לפסקאות שנכתבו, וכמו כן לעזור להרחיב ולהשלים את הערך.
Gnome-colors-edit-find-replace.svg
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: ניסוחים, שמות.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
מנזר וורונץ
Mănăstirea Voroneț
הכניסה לכנסיית המנזר וורונץ
מידע כללי
סוג מנזר נשים
על שם גאורגיוס הקדוש
כתובת כיום רובע וורונץ
מיקום גורה הומורולוי
מדינה רומניהרומניה
בעלים הארכיבישופות- האורתודוקסית הרומנית של סוצ'אבה ורדאוץ ;הוקם על ידי שטפאן הגדול
זרם נצרות אורתודוקסית
נוסח תפילה ביזנטי
מידע על ההקמה
תקופת הבנייה 26 במאי 148814 בספטמבר 1488 (16 שבועות)
סגנון אדריכלי מולדובי
מידות
שטח 370 דונם
קואורדינטות 47°31′01″N 25°51′51″E / 47.5170438°N 25.8641623°E / 47.5170438; 25.8641623
http://www.manastireavoronet.ro/
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg
מנזר וורונץ
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית בשנת 1993
חלק מתוך הכנסיות המצוירות של מולדובה
קואורדינטות 47°31′01″N 25°51′51″E / 47.5170438°N 25.8641623°E / 47.5170438; 25.8641623
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

מנזר וורונץרומנית:Mănăstirea Voroneț) הוא מנזר מימי הביניים בכפר הרומני וורונץ, כיום חלק מהעיר גורה הומורולוי. הוא אחד המנזרים המצוירים המפורסמים של צפון מולדובה, השוכנים במחוז סוצ'אבה שבדרום בוקובינה. המנזר נבנה בשנת 1488 על ידי השליט שטפאן הגדול לזכר ניצחונו על הטורקים העות'מאנים בקרב וסלוי. ציורי הפרסקו בוורונץ נצבעו בגוון כהה של כחול הידוע ברומניה כ"כחול של וורונץ", המבוסס בעיקר על לפיס לזולי המעניק לו עמידות.

המנזר נמצא בדרומה של גורה הומורולוי בעמק הנחל וורונץ. האגדה על יוזמת בניית המנזר מתייחסת לשתי דמויות חשובות במסורת ההיסטורית של העם הרומני: מייסד המנזר, שליט הנסיכות מולדובה, שטפאן הגדול (1504-1457) והאב הראשון של המנזר, דניאיל המתבודד, קדוש של הכנסייה האורתודוקסית הרומנית. קברו של דניאל נמצא בתוך המנזר. הכנסייה היא אחת מהכנסיות המצוירות של מולדובה שנבחרו ברשימת אתרי מושרת עולמית של אונסק"ו.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי נסיכות מולדובה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המנזר וורונץ נבנה במקום שבו פעלה בעבר כנסייה מעץ. אגדה המופיעה בספרו של הכרוניקן יון נקולצ'ה O samă de cuvinte ("שורה של דברים", מבוא ל"כרוניקת ארץ מולדובה")[1] מספרת כי בעת משבר במהלך מלחמתו בעות'מאנים, ביקר השליט שטפאן הגדול אצל הנזיר המתבודד דניאל בכוך שלו ("סקיט") בוורונץ וביקש את עצתו. דניאל עודד אותו ויעץ לו לא להרים ידיים. אחרי שינצח יהיה על שטפאן לבנות מנזר המוקדש לגאורגיוס הקדוש. בנרתקס של כנסיית המנזר נמצא שריד של הכניסה לכנסייה המקורית ומעליה כתובת בה ניתן לקרוא:

אני הוויווד שטפאן, שליט מולדובה בחסד האל, בנו של בוגדאן, התחלתי לבנות את מנזר וורונץ לכבוד גאורגיוס הקדוש והידוע, המרטיר הגדול והמנצח, בשנת 6996 במאי ב-26 , ביום שני, אחרי חג הפנטקוסט וסיימתי אותו באותה שנה, בספטמבר 1488

[2]

עוד לפני סיום עבודות הבנייה העניק שטפאן הגדול למנזר את אחוזת שטילביקאן (Ştilbicani). בהמשך העניק השליט למנזר תרומות רבות - אחוזות, ספרים כולל ספר ארבע הבשורות ("טטראוונגליון") משנת 1490, בגדים וכלי קודש, מזון ( שמן, דגן, יין, פירות ים), קטורת, שעווה, וגם כסף. כך עשו גם שליטים אחרים אחריו כמו בוגדאן השלישי, פטרו רארש ואלכסנדרו לפושניאנו. לעיתים קרובות הוענקו התרומות לרגל חג הקדשת הכנסייה וחגים אחרים. בין היתר נשמרו תעודות המעידות על תרומות של השליטים ירמיה מובילה ב-27 במרץ 1598 ו-3 באפריל 1602, שטפאן טומשה ב-21 באפריל 1614 או קונסטנטין מברוקורדט ב-7 בנובמבר 1733 בפנקס האזכרות ("פומלניק") של המנזר נרשמו לצורך אזכרה בויארים בכירים ביותר ובני משפחותיהם.

תמונת שטפאן הגדול ומשפחתו במנזר וורונץ

הכנסייה נבנתה לפי תוכנית תלת אפסידיאלית (טריקונכית) עם קנצלה, ספינה עם צריח ואכסדרה. בשנת 1547 בנה המיטרופוליט גריגוריה רושקה אקסונרתקס (פורטיקו או פרידבור) בקצה המערבי של הכנסייה והוסיף ציורים על הקירות החיצוניים. תרומתו מוזכרת משמאל לכניסה:

ברצון האב ובעזרת הבן והשלמת רוח הקודש ועל ידי העמל הרב של הנאמן קיר גריגוריה, מיטרופוליט כל ארץ מולדובה, התווסף פורטיקו זה וצויירו הקירות החיצוניים של כל הכנסייה, לגאולת נשמתו, בשנת 7055 (1547)

[2] במנזר נמצאים קברותיהם של דניאל המתבודד, גריגוריה רושקה וכמרים ואצילים אחרים.

כבר בימי שטפאן הגדול הפך המנזר למרכז דתי חשוב. דניאל המתבודד הגיע לכאן ממנזר פוטנה והפך לרוח החיה של המקום. ב-1490 הוקמה במנזר סדנה להעתקת ספרי הדת הדרושים. נזיר מקומי בשם פחומיה העתיק בשנת 1490 את הספר ה"טטראאוונגליון"( ארבעת האוונגליונים). יש סבורים שהוקם במנזר בית ספר לשפה סלאבית כנסייתית שבו למדו, כמו במנזרים אחרים ילדי אצילים ופרחי כמורה, כתבנים ומעתיקי ספרים, פקידי ממשל, מורים בבתי הספר ובכנסיות. בבית הספר למדו גם קליגרפיה, קריאה, כתיבה ותרגום של טקסטים דתיים. בשנת 1871 נתגלה קודקס וורונץ וב-1882 ספר התהלים (פסלטריון) מוורונץ. פריטים אלה נשמרים עד היום באקדמיה הרומנית.

המנזר ידע פריחה בתקופתו של האגומן[3] מקאריה (1782-1756); נבנו תאים חדשים, הכנסייה עברה שיפוצים שכללו גם שיפוץ של נכסי המנזר, נרכשו ספרים ומספר הנזירים גדל. בשנת 1775 נערך קודקס נכסי המנזר (תורגם ושופר על ידי ברתולומיי מאיריאנו).

בימי השלטון ההבסבורגי (1918-1774)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי סיפוחה של בוקובינה לאימפריה ההבסבורגית הקתולית בשנת 1774, איבדו המנזרים והכנסיות האורתודקסיות הרומניות באזור את הפריבילגיות שלהם. ב-13 בנובמבר 1782 התכנסו אבות שבעת המנזרים שנפגעו מכך ובחרו בשני נציגים כדי להציג את בקשותיהם בפני הקיסר יוזף השני וכן בפני הבישוף האורתודוקסי של צ'רנוביץ. בסופו של דבר הושגה פשרה, לפיה הוסכם על צמצום מספר הנזירים, סגירת המנזרים הקטנים (ה-"סקיטים") והקמת קרן כנסייתית שתפקח על הכנסות הכנסיות והמנזרים. אדמות המנזרים, כולל של מנזר וונורץ, הופקעו. החל מ-1785 מנזר וורונץ הפסיק להתקיים כמנזר גברים למשך 206 שנה. פעילות כנסיית גאורגיוס הקדוש (גאורגה) נמשכה ככנסייה פרוכית. רוב השרידים הקדושים שבה הועברו למנזרים דרגומירנה, סוצ'ביצה ופוטנה.

בימי השלטון הרומני המחודש[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1918 בוקובינה חזרה לשלטון רומניה במסגרת ממלכת רומניה הגדולה (1940-1918). המנזר וורונץ לשעבר הוכרז כמונומנט היסטורי של רומניה ב-1918, מעמד אותו הוא שומר עד היום. בתקופת השלטון הקומוניסטי ברומניה (1989-1947) נערכו באתר חפירות ארכאולוגיות ומספר שיפוצים.

אחרי מהפכת 1989[עריכת קוד מקור | עריכה]

בעקבות הדחת המשטר הקומוניסטי, ב-1991 הוקם מחדש מנזר וורונץ כמנזר נשים. הצו לשם כך נחתם ב-14 במרץ 1991 על ידי פימן, הארכיבישוף הרומני של סוצ'אבה ורדאוץ. בהמשך נבנו מגורים לנזירות, קפלה חדשה, בארות, אורוות ואסמים וכמו כן אכסניה לעולי רגל.

המבנה והאמנות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקתוליקון -הכנסייה המרכזית - על שם גאורגיוס (גאורגה) הקדוש בוורונץ היא אחת הכנסיות המפורסמות ברומניה. נודעה בעולם הודות לציורי הקירות החיצוניים - פרסקואות בצבעים בוהקים עם מאות תמונות של דמויות, שנשמרו היטב, על רקע כחול. חלונותיה הקטנים, עם מסגרות מלבניות ממוטות צלובים, וקשתותיהם הנסוגות המחודדות או הכתפיות של המשקופים הפנימיים נוצרו בסגנון גותי. לדלתות הצפוניות והדרומיות של האקסונרתקס משנת 1547 מסגרות מלבניות, כמין מעבר בין סגנון גותי לסגנון רנסאנס. על כל קיר יש חלון גבוה עם קשת גותית מצועצעת. החזית המערבית נעדרת פתחים כלשהם, מה שמעיד על כוונת המיטרופוליט רושקה בזמנו לשמור אותה עבור ציורי הקיר. בחזית הצפונית עדיין נראה הקישוט המקורי של הכנסייה, שורות דיסקים מקרמיקה מצופה אמאיל בצבעים צהוב, חום וירוק, והמעוטרים בתבליטים. הקישוט כולל מוטיבים הרלדיים כמו אריה מתפרע וראש ביזון (סמל מולדובה) ויצורים בהשראת ספרות ימי הביניים מערבית כמו בתולות ים דו זנביות. המגדל מעוטר באחת עשרה גומחות, ארבע מהן עם חלונות. מעליהן שורת נישות קטנות המקיפות את המגדל. הגג המקוטע נבנה, ככל הנראה, לפי הגג המקורי.

הציורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הציורים הפנימיים של הכנסייה נוצרו רובם בשנת 1496 בימי שטפאן הגדול. בתמונות המזבח והספינה שאף האמן להעביר את המשמעות התאולוגית של הסצנות, תוך יצירת מכלול מהודר, בעל צביון מונומנטלי. במזבח בולטות מיוחד תמונות "הסעודה האחרונה", "הקומוניון של השליחים", "רחיצת הרגליים" ובספינה - "מחזור הייסורים" ותמונתו של השליט שטפאן הגדול.

הציורים על הקירות החיצוניים של הכנסייה, הם מימי שלטונו של פטרו רארש וימי כהונתו של המיטרופוליט גריגורה רושקה, ונחשבים לפסגה של האמנות המולדובית בימי הביניים. הדמויות מכתבי הקודש נראות ריאליות, טבעיות. ציורי הקיר מתאפיינים בצבע בוהק, קרוב לזה של הטבע מסביב ושולטים בהם הצבעים ירוק וכחול.

בחזית המערבית נראית סצנה מרשימה של יום הדין המורכבת מארבעה מרכיבים: סביב ציר המרכזי נראה השילוש הקדוש של הנצרות, אלהים האב, ישו ורוח הקודש. בחלק העילי מתחת לקרניז נראה אלהים האב, הבד של הזמן , ארבעה מלאכים והארכימלאכים מיכאל וגבריאל וסימני המזלות המסמלים חלית הזמן. במרכז החלק השני נראית תמונת ה"דאיסיס" (Cinul) שבה יושב על כסא מלכות ישו "שליט העולם" כשופט החיים והמתים, כשמצדיו אמו מרים ויוחנן המטביל .הוא מחזיק בידו את "מאזני הצדק" מסביבו שליחים היושבים על ספסלים בסגנון עממי רומני . מרגלי ישו יוצא נהר של אש שבו מתענים החוטאים. במרכז המרכיב השלישי של הציור נראים אדם וחוה המשתחווים בפני ה"הטימסיה" (ה"הכנה") של רוח הקודש, אותה מסמלת יונה, עם "אוונגליון הקדוש" המבשרים את חזרתו של ישו כמשיח רואים בצד גם "האבות הקדמונים של האומה הרומנית". בכיוון צפון -מתוארת קבוצת מאמינים בהדרכת השליח פאולוס ההולכים אל גן עדן ובכיוון הדרומי - קבוצות של כופרים כולל טטרים, טורקים, יהודים, ארמנים הננזפים על ידי משה בדרך אל הגיהנום. במרכיב הרביעי- באמצע נראים המאזניים השוקלים את המעשים הטובים והרעים, והמאבק בין המלאכים לשדים על הנשמות, בכיוון צפון - גן העדן ובכיוון דרום -הגיהנום

הציירים הכניסו ביצירות יסודות מההווי הרומני, למשל כשמציגים את הארכימלאכים (ארכאנגלים) צופרים בבוצ'ום, כלי נשיפה אופייני לרועי הצאן בהרי רומניה. בפנים הכנסייה בולטים הכיסאות ועמדות המוזיקה עם מדפי הספרים (ה"קלירוס" או ה"סטראנה") מהמאה ה-16 וכן כורסה מלכותית, מלאכת מחשבת של הפיסול בעץ. ניתן לראות גם את קברו של המטרופוליט גריגוריה רושקה בפורטיקו ("פרידבור") ואת קברו של דניאל המתבודד בפרונאוס.

גלריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביבליוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Elena Simionovici - The sacred monastery of Voroneț, Thausib, Sibiu 2001; transl

Ligia Doina Constantinescu (באנגלית)

  • Biserica Voroneț, Mitropolia Moldovei și Sucevei, Editura Mitropolia Moldovei și Sucevei, 1971
  • Michelin - Romania, Ghidul Verde, Meteor Press, Bucuresti, 2011

(מישלן - המדריך הירוק של רומניה, תרגום מצרפתית לרומנית מאת Eugen Damian, Irina Ohanisian)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא מנזר וורונץ בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Ion Neculce O Samă de cuvinte
  2. ^ 1 2 E.Simionovici 2001
  3. ^ הגמון, אבל לא במובן בישוף, אלא אב המנזר