משתמשת:AllaRo/ארגז חול
חיים גורי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ביוגרפיה (להוסיף)[עריכת קוד מקור | עריכה]
במלחמת העצמאות לחם כסגן מפקד פלוגה בגדוד השביעי של חטיבת הנגב בקרבות חזית הדרום. במבצע האחרון של מלחמת העצמאות − מבצע עובדה היה סגנו של אברהם אדן (ברן) − מפקד פלוגת אנשי גח"ל. במלחמת ששת הימים השתתף בקרב על ירושלים כמפקד פלוגה. במלחמת יום הכיפורים היה קצין חינוך לוחם בעוצבת שיריון בחצי האי סיני[1].
בשנים 1950−1952 למד ספרות עברית, פילוסופיה ותרבות צרפתית באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1953 למד בסורבון. משנת 1954 פרסם טור בעיתון למרחב, ולאחר מכן בעיתון דבר לצד יצירתו הספרותית[2].
משנת 1949 גורי גר בירושלים. ב-1952 נשא לאשה את עליזה, חברתו לנשק מימי הפלמ"ח. במשפחה של גורי שלוש בנות, נכדות ונכדים[2][3].
גורי פרסם יותר מ-12 ספרי שירה, 10 ספרי פרוזה, רשימות ועדויות עיתונאיות, וגם תרגומי שירה צרפתית, פרוזה ומחזות[1]. הוא דוקטור לשם כבוד מטעם אוניברסיטת בן-גוריון[4] והאוניברסיטה העברית בירושלים[5], אזרח כבוד של העיר תל-אביב[6] ו"יקיר ירושלים"[7]. כיום גורי ממשיך בפעילות ספרותית ועיתונאית, כתבות שלו מתפרסמות ב"הארץ" ובעיתונים אחרים. הספר "עיבל" יצא לאור ב-2009. פרופסור ניסים קלדרון מאונוברסיטת בן גוריון כותב על הספר[8]: ”חיים גורי כתב ספר שירים נוקב ובלתי נשכח”.
יצירתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
ראובן שהם[9], פרופסור באוניברסיטת חיפה, כותב בספר "בין הנודרים ובין הנדרים: פואטיקה, תמטיקה ורטוריקה ביצירת חיים גורי"[10] על יצירתו של חיים גורי:
יצירתו היא חוליה במסורת הגדולה של הספרות העברית החדשה, שנטלה על עצמה את עול 'הצופה לבית ישראל', שראשיתו במסורת הנבואית של הנביא יחזקאל, חידושו בסאטירות של יצחק ארטר (אמצע המאה התשע עשרה), והמשכו בשירת יל"ג, ביאליק, גרינברג, שלונסקי ורבים אחרים... נושאי מפתח המעסיקים אותו מראשית הופעתו על בימת השירה העברית: מלחמות הקיום של העם היהודי, השואה, זהותו הישראלית-יהודית, עמדתו כ'צופה לבית ישראל' וכ'צליין חילוני
מלחמת העצמאות והשפעתה בשיריו[עריכת קוד מקור | עריכה]
שירים של גורי מהווים חלק בלתי נפרד מהאתוס הישראלי[11][12]. אחד משיריו הידועים ביותר, "הנה מוטלות גופותינו", נכתב בתקופת מלחמת השחרור לזכרם של חבריו ממחלקת הל"ה, שנפלו בדרכם לגוש עציון הנצור. השיר מעלה על נס את התפיסה המקדשת את ההקרבה למען הכלל. הוא פורסם בספר הראשון של חיים גורי "פרחי אש".
כתב גם מספר פזמונים ידועים. שניים מהם, "הרעות" ו"באב אל ואד" הפכו לסמל המלחמה על הקמת המדינה. פזמונים שלו ושל חיים חפר מאותה התקופה מופעים בספר "משפחת הפלמ"ח"[13].
"הרעות" (המלחין סשה ארגוב), שבוצע במקור על ידי להקת הצ'יזבטרון שנה לאחר פתיחת מלחמת השחרור, נהפך לשיר זיכרון ידוע לזכר הנופלים, והשורה מתוכו "ונזכור את כולם, את יפי הבלורית והתואר" נהפכה לביטוי שגור לתיאור לוחמי תש"ח. השיר ידוע גם בביצוע להקת הנח"ל, שושנה דמארי, יהורם גאון ובעז שרעבי[14].
"באב אל וואד" (המלחין שמואל פרשקו) נכתב לזכר חבריו שלחמו ונפלו בשיירות האספקה לירושלים באותה המלחמה. השיר ידוע בביצוע יפה ירקוני, שושנה דמארי, יהורם גאון, יזהר כהן, בעז שרעבי, ושלמה גרוניך[15].
השפעת השואה בסרטיו ובכתיבתו[עריכת קוד מקור | עריכה]
(פה הטקסט מהכתבה המקורית, הוספתי רק הערות שוליים)
השפעת השואה ניכרת היטב בשיריו ובסרטיו של גורי, אף שלא חווה אותה על בשרו. הוא ספג את השפעתו ממנה עוד כשהיה שליח במחנות העקורים, כששוחח ארוכות עם ניצולי השואה שוכני המחנות. מצבם העגום של הניצולים וסיפוריהם על השואה חדרו עמוק לליבו, דבר שהתבטא בהמשך ביצירותיו[16].
אירוע שהשפיע עליו מאוד היה משפט אייכמן. הוא סקר את המשפט בשנת 1961 כעיתונאי בעיתון "למרחב". הרשימות, בהם הביא את מבטו האישי בהתייחסותו לעדויותיהם הנוראות של ניצולי השואה, כונסו בספר "מול תא הזכוכית"[16].
בשנת 1972 הזמינו אותו חברים מקיבוץ לוחמי הגטאות ליצור סרט עבור מוזיאון השואה שבקיבוץ. אף שלא היה לו ניסיון קודם בתחום, קיבל על עצמו גורי את המשימה, ובעזרת ז'קו ארליך ודוד ברגמן, הוא יצר במשך 13 שנים טרילוגיה תיעודית-היסטורית בנושא. הסרט הראשון שראה אור ב-1974 נקרא "המכה ה-81". הסרט מתחיל בעליית הנאצים לשלטון ומסתיים בהשמדת היהודים. שם הסרט לקוח מעדותו של אחד משורדי הגטו, שחטף מהנאצים שמונים מכות שוט, אך המכה השמונים ואחת באה, לדבריו, כתוצאה מההתעלמות שהייתה בארץ ישראל לסיפורי הניצולים[17]. הסרט השני שראה אור ב-1979 נקרא "הים האחרון". הסרט מתאר את מסעם של ניצולי השואה בדרכם לארץ ישראל בספינות ההעפלה של הפלי"ם, בעלייה בלתי ליגאלית (העפלה). הסרט השלישי שיצא בשנת 1985, נקרא "פני המרד". הוא עוסק בפנים השונות של ההתנגדות היהודית באירופה – מהפירנאים ועד יערות מינסק[16]. הסרטים תורגמו לחמש שפות והוצגו בכל העולם ואף זכו בפרסים רבים. הסרט הראשון היה אף מועמד לאוסקר, והשני זכה בפרס "נשר הכסף" בצרפת.
פעילות ציבורית ופוליטית (להוסיף)[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1975 שימש בתור מתווך לא רשמי בין מנהיגי שלטון המערך לבין המתנחלים בפרשת קדומים[18][19].
ראיית עולם[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 חיים גורי, קורות חיים באתר הפלמ"ח
- ^ 1 2 קורות חיים של חיים גורי באתר שירשת
- ^ קורות חיים של חיים גורי באתר של הקרן לירושלים, עיטור טדי קולק
- ^ חיים גורי באתר של האקדמיה ללשון העברית
- ^ Honorary Doctorates באתר של האוניברסיטה העברית בירושלים
- ^ אלי אליהו, הבהוב שעתו היפה עכבר העיר 10.04.2009
- ^ חיים גורי באתר של עיריית ירושלים
- ^ ניסים קלדרון, הנמר הזקן עוד נושך, Ynet , 04.05.2009
- ^ ראובן שהם בלקסיקון הספרות העברית החדשה
- ^ בין הנודרים ובין הנדרים: פואטיקה, תמטיקה ורטוריקה ביצירת חיים גורי עמ. 334, לקסיקון הספרות העברית החדשה, 2006
- ^ חמש תחנות תרבות של חיים גורי, מעריב-אן-אר-ג'י, 22.6.2006
- ^ מרדכי חיימוביץ אלה ימים רעים, מעריב-אן-אר-ג'י, 14.8.2009
- ^ אתר הפלמ"ח, ספרים
- ^ "הרעות" באתר שירונט
- ^ "באב אל וואד" באתר שירונט
- ^ 1 2 3 חיים גורי באתר של בית הספר החקלאי כדורי
- ^ מימי אש ואסף טל "אימה מוחלטת איננה ברת-מסירה" באתר יד ושם
- ^ קדומים באתר "טבע ונופים בישראל"
- ^ ניסים קלדרון, היומנים של חיים גורי, תשוקות ופצעים, באתר הארץ, 22.10.2008