משתמש:אסף טל דורון 317/הקרב השלישי על פניפאת

הקרב השלישי על פניפאת
د پاني پت دريمه جگړه

מלחמה: המלחמה המרתית-דוראנית
תאריך הסכסוך	14 בינואר 1761
מקום	פניפאת, חבל פנג'אב
עילה	סכסוך דתי-מדיני בין המרתים והאפגנים
תוצאה	ניצחון דוראני האימפריה המרתית איבדה את השפעתה על חבל פנג'אב
הצדדים הלוחמים האימפריה המרתית האימפריה הדוראנית תמיכה האימפריה המוגולית מנהיגים רג'אראם השני מסאטארה בלאג'י באג'י ראו  אחמד שאה דוראני אחמד שאה  מפקדים סדישבארו באו טימור שאה דוראני כוחות 55,000 חיילים 200,000 אזרחים חיילים 73,800 אבדות 90,000-120,000 20,000

הקרב השלישי על פניפאת התרחש ב-14 בינואר 1761 בפניפאת, כמעט מאה ק"מ צפונית לדלהי בין כוח המשלחת הצפוני של האימפריה המרתית לבין קואליציה של שאה האימפריה הדוראנית, אחמד שאה דוראני עם שתי ממלכות מוסלמיות על גדול האינדוס. מבחינה צבאית עמדו בצד אחד של הקרב תותחים צרפתיים שנמכרו בסחר וחיל הפרשים של המרתים כנגד הפרשים הכבדים והארטילריה הרכובה של הדוראנים. הקרב נחשב לאחד הגדולים שנלחמו במאה ה-18.

שקיעתה של האימפריה המוגולית בעקבות מלחמתה נגד המרתים הביאה לכיבושים רבים בידי הכוחות המרתים. תחת הפיקווה (ראש ממשלה) המרתי באג'י ראו הראשון, הגיעה האימפריה לשיאה. לבסוף, בשנת 1737, באג'י ראו הביס את המוגולים בפאתי דלהי, והביא הרבה משטחי המוגולים לשעבר מדרום לדלהי לשליטת המרתים. בנו של באג'י ראו, בלאג'י באג'י ראו, האדיר עוד יותר את השטח שבשליטת המרתים על ידי פלישה לחבל פנג'אב בשנת 1758. פעולה זאת הביאה את המרתים לעימות ישיר עם האימפריה הדוראנית של אחמד שאה דוראני. בשנת 1759, לאחר התפרקות ההשפעה הפרסית עליו עקב מות נאדיר שאה, דוראני הקים צבא משבטי הפתאנים והקים אימפריה משלו ביחד עם תומכים מאזור ח'ייבר פח'טונח'ווה ובלוצ'יסטן. ביחד עם בעלי ברית אלו הקים קואליציה אנטי-מרתית. המרתים, בפיקודו של באג'י ראו השני, הגיבו באיסוף צבא של בין 45,000-60,000, אשר לוו בכ-200,000 תושבים שתמכו בלוחמים, חלקם פעלו בשביל עלייה לרגל לאתרי הקודש של צפון הודו. הכוחות המרתים החלו לנוע צפונה ב-14 במרץ 1760.

מחנה המרתה הגיע לבסוף לדלהי ב-1 באוגוסט 1760 ולקח את העיר למחרת. בעקבות סדרת התכתשויות לאורך גדות נהר ימונה, ספגו האפגנים מכה התחלתית לכוחותיהם. עם זאת, דוראני חצה בנועזות את נהר ימונה ב-25 באוקטובר, וניתק את מחנה המרתים המתקדם מבסיסם בדלהי. בסופו של דבר הוביל דוראני למצור בן חודשיים נגד הכוחות המרתים שהתכנסו בעיירה פניפאת. במהלך המצור שני הצדדים ניסו לנתק את אספקת האחר. בכך האפגנים היו יעילים במידה ניכרת, כך שבסוף נובמבר 1760 הם ניתקו כמעט את כל אספקת המזון למחנה המרתים הנצור. ב-13 בינואר ראשי מרתה התחננו למפקדם, סדישבארו באו, שיאפשר להם למות בקרב מאשר למות ברעב. למחרת המרתים עזבו את מחנותם לפני עלות השחר וצעדו דרומה לעבר המחנה האפגני בניסיון נואש לשבור את המצור. שני הצבאות נתקלו פנים אל פנים בסביבות השעה 8:00 בבוקר, והקרב השתולל עד הערב.

הקרב הארוך כלל השתתפות של מעל 125,000 חיילים. התכתשויות ממושכות התרחשו, עם הפסדים והישגים משני הצדדים. הכוחות בראשות אחמד שאה דוראני ניצחו לאחר שהרסו כמה מאגפי המרתים. היקף ההפסדים משני הצדדים שנוי במחלוקת רבה על ידי היסטוריונים, אך ההערכה היא שבין 60,000-70,000 נהרגו בלחימה, בעוד שמספר הפצועים והאסירים שנלקחו משתנה במידה ניכרת. על פי כרוניקות שכתבו העדים למאבק, כ-40,000 אסירים מרתים נטבחו בדם קר יום לאחר הקרב.

תוצאת הקרב הייתה עצירת התקדמות נוספת של המרתים בצפון, והבאת יציבות מעורערת בשטחים למשך כ-10 שנים. תקופה זו של עשר שנים מסומנת על ידי שלטון חדש באימפריה המרתית, אשר לבסוף יצא בשנת 1771 לקרב חוזר וקטל את הכוחות הדוראנים בעבר פנג'אב וגדות האינדוס.

רקע

האימפריה המרתית

ערך מורחב – האימפריה המרתית

מאז המאה ה-16 המוקדמת, האימפריה המוגולית, מבין המדינות שירשו את השושלת הטימורית, הייתה בהליך של פיתוח והתחזקות. תחת מספר קיסרים (פאדישאה) מוכשרים, בהם באבור, אכבר, ג'האנגיר ושאה ג'האן, האימפריה המוגולית התפרשה על רוב תת-היבשת ההודית, מסינד לקשמיר ומההימלאיה עד לבנגל בעוד רק דרום הודו נותרה תחת שליטת ממלכות הינדיות עצמאיות. בין השינויים התרבותיים והשינויים בחיי היום יום שהביאו איתם המוגולים הייתה גם האדרת דת האסלאם, אשר החלה את התפשטותה בתוך הודו מאז המאה ה-12 המאוחרת, במסעות הכיבושים של מוחמד מגהור. עם התפשטותן של ממלכות מוסלמיות נוספות בדרום ומרכז הודו, גברה בתדירות סדירה ההתנגדות ההינדית לשלטון המוסלמי. בשנת 1680, לאחר מאבק ממושך של בני מרטה ההינדים (כיום במַהָארָאשְׁטְרַה) נגד השלטון המוגולי תחת הפאדישאה אורנגזב, השיגו המרטים עצמאות והקימו את האימפריה המרתית תחת שיוואג'י, קיסר הודו.

שלטונו של אורנגזב יתברר להיות זה שהביא לקריסתה של האימפריה המוגולית. לאחר המרתים, ממלכות הינדיות וסיקיות מרחבי האימפריה המוגולית החלו להילחם לעצמאותן ובהמשך גם כוחות מוסלמים פנימיים החלו להילחם לעצמאות. ראש הממשלה המרתי, באג'י ראו הראשון, השתמש בהילשות המוגולים ויצא במסע כיבושים למרכז וצפון הודו. ממלכות מוסלמיות בדרום הודו, שנשענו על המסחר עם המרתים, החלו להתפרק גם הן, שכן החזקת האסלאם באזור הייתה החלשה ביותר מכל אזורי הודו. התפרקותה של האימפריה המוגולית הותירה אחריה סדרה של ממלכות צעירות חלשות ברחבי הודו אשר ניתנו להשפעה של המרתים. באג'י ראו הראשון שירת בתור ראש הממשלה המרתי בין 1720-1740, בתקופת כהונתו האימפריה המרתית התפרשה האימפריה המרתית על מהאראשטרה כמו גם על מֶאדְהְיַה פְּרֶדֵש וגוג'ראט, כמו כן שלטה האימפריה על המסחר הימי מהים הערבי לתת היבשת. המרתים המשיכו בהתפשטות כוחם והשפעתם לעבר צפון, מרכז ומזרח הודו גם לאחר מותו של באג'י ראו הראשון.

מלחמות נאדיר

ערך מורחב – נאדיר שאה#הפלישה להודו

לאורך רוב ההיסטוריה של אפגניסטן, האזור היה נתון למאבקים בין אימפריות על השפעה ושליטה. העם הפשטוני החל בשנת 1709, תחת מירוויס הותכ, במרד נגד שלטון האימפריה הספווית הפרסית. המאבק של הפשטונים היווה מאבק לעצמאות ומאבק דתי, שכן הפשטונים היו סונים והספווים שיעים. הפשטונים הקימו את האימפריה ההותכית אשר תחת שלטונו של מחמוד הותכ החלה לנוע לעבר כיבוש ממלכת פרס הספווית עצמה. מתוך המאבק עלה מצביא מוכשר לשלטון בממלכת פרס, נאדיר שאה, אשר הקים את השושלת האפשארית וכבש את האימפריה ההותכית. שלטונו של נאדיר על ממלכת פרס נודע בסדרה של מאבקים צבאיים כמעט נגד כל השכנים של פרס, בהם גם האימפריה המוגולית. המוגולים שלטו באותה העת בדלהי וסביבתה בלבד, אך הייתה להם השפעה על גם צפון אפגניסטן, קשמיר ועמק האינדוס. נאדיר שאה פלש אל תוך הודו בהמשך לתמיכת המוגולים בהותכים ובסדרה של ניצחונות צבאיים הוא הביא לבסוף את הצבא המוגולי לרגליו לאחר הניצחון במעבר ח'ייבר. נאדיר שאה נכנס מאוחר יותר בשערי דלהי ולאחר פרשיית מרד הוא בזז את העיר והביא את הפאדישאה המוגולי, מוחמד שאה, לשלם במיליוני מטבעות זהב ובחפצים יקרים כגון הקוהינור. הפלישה הזאת הרסה לגמרי את מה שנותר מהאימפריה המוגולית ולאחר שנאדיר שאה שיחרר את השטחים הכבושים מצבאו, הוא אפשר את עליית ההשפעה והסמכות המרתית על שטחים אלו בצפון הודו. מנקודה זאת היו המרתים האימפריה החזקה ביותר בתת-היבשת.

האימפריה הדוראנית

ערך מורחב – האימפריה הדוראנית

שלטונו של נאדיר שאה הגיע לסוף דרכו בעת נרצח האחרון בשנת 1747 וממלכת פרס נפלה חזרה לכאוס שלטוני כפי שהיה לפני עלייתו של נאדיר. באותה העת, אחמד שאה דוראני מפקד פשטוני בצבאו של נאדיר שאה אשר טען להיות יורשו של שאול, הניע את חיל המוצב שלו אשר פעל להגנת הגבול עם תת היבשת ההודית, לעבר אפגניסטן. עם 4,000 חיילים אחמד שאה דוראני כבש את קנדהאר ביולי 1747 והכריז עצמו אמיר (נסיך) של האימפריה הדוראנית החדשה ועל קנדהאר כבירת האימפריה. התפרקותה של השושלת האפשארית אפשרה במהרה את כיבוש מזרח ח'וראסאן בידי דוראני כמו גם את בלוצ'יסטן. בהמשך דוראני ריכז את כוחותיו לכיבוש שטחים עשירים בתת היבשת ההודית. במשך עשור שנים, הכוחות האפגנים תחת דוראני פלשו לתוך תת היבשת ההודית שלוש פעמים. הערים פשאוור ולאהור נפלו למסעות הכיבוש הללו ואיתן גם האומות הסיקיות שישבו על גבי עמק האינדוס. סינד וכלל חבל פנג'אב נפלו לשלטונו של דוראני, מה שהפך את האימפריה הדוראנית לרבת השפעה על האימפריה המוגולית הקורסת. במסגרת הפלישות היה דוראני יוצא בראש צבאו לא לספח שטחים אלא לפשוט ולבזוז את מרכזי העושר על גבי עמק נהר הגנגס.

עושרה של האימפריה הדוראנית נבע בעיקר מהעליונות הצבאית שנראתה במערכות המלחמה של אחמד שאה דוראני. דוראני אף פעל להקים ברית של אומות מוסלמיות במרכז אסיה שיצאו למאבק נגד התפשטותה של האימפריה הסינית, תחת שלטון שושלת צ'ינג. לבסוף, ריבוי המלחמות של דוראני הביאו להיחלשות האימפריה מבחינה כלכלית שכן כוחותיו נתקלו בסדרה של מפלות צבאיות. עליונותם האזורים של הדוראנים אפשרה להם אפילו לבזוז את משהד, בירת שרידי האימפריה האפשארית כמעט ללא כל התנגדות צבאית. יתרה מזאת, עליונותו הצבאית של אחמד שאה דוראני אפשרה לו לשלוט בתור פשטוני על הטג'יקים, אוזבקים, טורקמנים, הזארים והעמים הרבים האחרים אשר חיו ברחבי אפגניסטן עוד באותה העת. היחידים שהיוו מעצור לכוחו של דוראני היו הבנגלים, אשר נותרו נאמנים למוגולים אך עצמאים בפועל. העליונות הבנגלית לא נמשכה זמן רב, שכן ההתערבות של מדינות שונות בתת היבשת בתוך מלחמת שבע השנים שמרכזה היה באירופה, הביא לנפילת בנגל לידי האימפריה הבריטית ולתחילת ההתפשטות של הודו הבריטית מאזורי החוף לפנים תת היבשת ההודית.