משתמש:ירון קפלן/שמאי "טופסי" קנצפולסקי
שמאי קנצפולסקי, הידוע בכינויו "טופסי", היה מראשוני המצילים של תל אביב, עו"ד בהכשרתו, אבי ספורט גלישת הגלים ויצרן הגלשנים הראשון בישראל. כל חייו פעל לקידום הספורט הימי ואהבת הים והחוף, להכשרת מצילים והצלת חיי אדם בים ולקידום זכויות המצילים ובטיחות הרוחצים. על שמו של טופסי קרוי חוף טופסי במרכז תל אביב והוקם מרכז הגלישה הראשון בישראל.
סיפור חיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
ילדות ועלייה לארץ[עריכת קוד מקור | עריכה]
שמאי קנצפולסקי נולד בעיירה יאלטה ב- 15.4.1915 לצבי והלה קנצפולסקי. המשפחה, אשר מנתה את שמאי, הוריו ואת אחיו הצעיר, מישקה קנצפולסקי, עלתה לישראל ב-1922 באונייה בשם קוסטנצה והם התיישבו בתל אביב. אביו של שמאי, צבי קנצפולסקי, היה ממייסדי חברת התחבורה "המעביר"[1], לימים חברת דן לתחבורה ציבורית, ואמו, הלה קנצפולסקי, הייתה עקרת בית. שמאי למד במחזור ה' של בית הספר תל נורדאו בתל אביב. לאחר מכן, התחנך קנצפולסקי בגימנסיה נורדיה בתל אביב, ובמהלך לימודיו קפץ כיתה פעמיים.
לימודי משפטים והכשרה כמציל וכעורך דין[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שסיים את לימודיו בתיכון, נשלח קנצפולסקי על ידי הוריו ללמוד משפטים באיטליה. במהלך הלימודים, שמע קנצפולסקי מחבר ישראלי שמחפשים מציל ראשון לחוף הים של שכונת בית וגן (כיום בת ים). בשל אהבתו לים, החליט קנצפולסקי לחזור לישראל כדי לאייש את משרת המציל בבית וגן. בעודו משמש כמציל הראשון והיחיד בבית וגן, בנה קנצפולסקי, יחד עם אביו, חסקות רבות[2]. כלי הצלה זה, אשר הומצא ונבנה לראשונה על ידי מצילים תל אביביים בהשראת סירות דייגים ערביות, הפך לכלי הצלה חשוב ושימושי לכלל המצילים. קנצפולסקי קיבל את כינויו "טופסי" כבר שהיה ילד צעיר וכינוי זה נשאר שמו המוכר למשך חייו. למרות אהבתו לים טופסי לא ויתר על לימודי המשפטים, וב- 1957, סיים טופסי, במקביל לעבודתו בים, את לימודי המשפטים בבית הספר למשפט וכלכלה בתל אביב. ב- 1958 עמד טופסי בבחינות ההתמחות וקיבל רישיון עורך דין.
בהמשך קריירת ההצלה של טופסי, הוא עבד כמציל הראשי של חוף פרישמן בתל אביב ולאחר מכן כמנהל החוף חוף הדרים (הילטון) בתל אביב. במקביל פעל במישור המשפטי לקידום זכויות המצילים ובטיחות הרוחצים.
משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]
מנישואיו הראשונים לאיטה קנצפולסקי, נולדו לטופסי שני ילדים, זעירא מימון וניר אלמוג.
בנו של טופסי, ניר אלמוג, הוא אחד הבעלים של חברת אינטרסרף (Intersurf), יצרנית גלשנים מובילה בישראל. ניר אלמוג נחשב לאחד ממעצבי ויצרני הגלשנים ("שייפר") המוכרים בתולדות עולם הגלישה הישראלי[3].
נישואיו השניים היו לנעמי קנצפולסקי, עורכת דין, מצילת ים והגולשת הישראלית הראשונה[4]. להם נולדו ארבעה ילדים: הבנה אביטל, מאמנת שחייה[5], אמור קנצפולסקי, לשעבר אלוף הארץ בגלישת גלים (בשנות ה-80)[6], ד"ר אושרה קנצפולסקי, ממקימי הסנגוריה הציבורית בישראל[7], והבן הצעיר, אוריאן קנצפולסקי, שבילה את שנות ילדותו עם אביו בהדרכת גלישת גלים ולימים הקים את מרכז "טופסי" לגלישת גלים, מועדון הגלישה הראשון בישראל[8].
טופסי נפטר ב- 24.5.1992, בגיל 77. על קברו נכתב: "מגדולי מחנכי הנוער לאהבת הים".
פיתוח הספורט הימי בתל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]
ספורט החסקה[עריכת קוד מקור | עריכה]
כאשר החל טופסי לעבוד כמציל והתמקד בבניית החסקות לצורכי הצלה, הוא, וכמה מצילים אחרים החלו גם להשכיר חסקות לרוחצים וכך הפך החסקה לספורט ימי מקובל בישראל. באי החוף היו שוכרים חסקות וחותרים עליהם בים להנאתם. בשנת 1950 קיים טופסי, יחד עם שמואל צייטלין, מסע ימי מפורסם מתל אביב עד חיפה על גבי חסקה[9].
טופסי המשיך לטפח את ספורט החתירה על חסקה בכל החופים בהם עבד כמציל ומנהל חוף (בחוף בית וגן, בחוף פרישמן ולאחר מכן בחוף הילטון), ולאחר מכן במסגרת עבודתו כבעל עסק עצמאי של השכרת סירות, חסקות וגלשנים (בחוף הילטון). בשנת 1977, הפך תחום העיסוק של השכרת חסקות וסירות לכזה שצריך לקבל אישור מהמדינה במסגרת חוק רישוי עסקים (1968) וטופסי נאלץ להפסיק את פעילות השכרת החסקות. זאת לאחר שבקשתו לקבלת רישיון עסק בחוף הילטון נדחתה ועיריית תל אביב דרשה ממנו לפנות את עסקו מהחוף. העירייה הציעה לטופסי כחלופה להעתיק את עסקו לחוף גאולה בדרום תל אביב, אך באותה עת חוף גאולה היה מופקר ולא מוסדר כלל ונחשב לשטח הפקר המהווה מפגע תברואתי חמור וללא אפשרות לנהל בו עסק.
לכן, בשנת 1982, הגיש טופסי יחד עם אשתו נעמי קנצפולסקי עתירה לבג"ץ כנגד החלטת עיריית תל אביב לפנותו מחוף הילטון (בג"ץ 46/82 – שמאי קנצפולסקי ואח' נ' עיריית תל-אביב-יפו). העתירה נדחתה, אך בשולי ההחלטה הביע בית המשפט את התקווה "שלאור כל הנסיבות ובמיוחד בהתחשב עם שרותם המסור של העותרים למען הספורט הימי בתל אביב, תעמוד גם בעתיד בעינה הצעת המשיבים, כי ינתן לעותרים היתר לנהל את עסקם במקום אחר בחוף ימה של תל אביב, יהא זה בחוף גאולה או במקום מתאים אחר"[10]. כתוצאה מעניין זה, נאלץ טופסי להפסיק להשכיר חסקות ועבר להתמקד באופן מלא בהשכרת גלשנים והדרכה של גלישת גלים.
גלישת גלים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
טופסי נודע כמייסד ספורט גלישת הגלים בישראל. טופסי היה הדמות המרכזית שטיפחה את ספורט הגלישה והעלתה את הפופולאריות שלו בתל אביב ובישראל בכלל. סביבו נבנתה תרבות הגלישה התל אביבית והישראלית והוא דחף את הספורט קדימה בצורה משמעותית.
סיפור גלישת הגלים בישראל החל בשנת 1956, כאשר הגיע לישראל ד"ר דוריאן פסקוביץ', גולש מהוואי, והביא איתו גלשן אחד מעץ בלזה, שאיתו יוכל לגלוש בישראל. ד"ר פסקוביץ' הגיע לתל אביב והתחיל לגלוש בחוף פרישמן, בו עבד אז טופסי כמנהל תחנת ההצלה. טופסי התרשם ממה שראה, נוצר בינו לבין ד"ר פסקוביץ' קשר אישי עמוק ופסקוביץ' החליט להשאיר את הגלשן שלו לטופסי ולשלוח גלשנים מהוואי לישראל כשהוא יחזור לארה"ב[11].
אחרי זמן מה, ד"ר פסקוביץ' שלח לישראל עוד חמישה גלשנים שנתקעו במכס בנמל חיפה, מפני שלא הייתה להם כתובת יעד מדוייקת. אנשי המכס, שלא הבינו מהם החפצים שהגיעו, לקחו לעצמם את הגלשנים והשתמשו בהם כרהיטים וכמדפים לביתם. טופסי, נעמי אשתו ושאול זינר איתרו את חמשת הגלשנים ולקחו אותם בחזרה. כך הגיעו הגלשנים הראשונים לתל אביב.
באמצעות הגלשנים החדשים מהוואי, החל טופסי ללמד גלישה. כך החל ספורט הגלישה לצבור פופולאריות בחופי תל אביב והגולשים של אותם ימים הפכו לקבוצה מהוללת שזכתה ליחס מיוחד והערצה בתל אביב[12]. כדי לפתח את ספורט הגלישה, טופסי היה הראשון שהתחיל לייצר גלשנים והיה משכיר אותם בחוף פרישמן. טופסי הוא זה שלימד את ניר אלמוג ואת משה ירום, שהפכו לשני יצרני הגלשנים הגדולים ביותר בישראל, איך לבנות גלשן. משנת 1969, כשהגיע טופסי לחוף הדרים (חוף הילטון), הוא הביא איתו את הגלשנים ואת תרבות גלישת הגלים וכך הצליח לשלב את הספורט כחלק בלתי נפרד מהנוף התל אביבי עד היום.
בשנת 1985, היה טופסי חלק ממייסדי ארגון הגלישה הישראלי. הוא עזר לשמעון דוייב, מקים הארגון בפועל, להגות את הרעיון ולרכז את העיסוק בספורט לכדי ארגון מקצועי ורשמי. מטרת הארגון היא לאחד את הגולשים בארץ תחת קורת גג אחת ולפעול לעידוד, קידום ומינוף ענף הגלישה בישראל[13].
חיי משפחתו של טופסי התרכזו באופן גורף בים ובגלישת הגלים. רעייתו, נעמי קנצפולסקי, הייתה הגולשת הישראלית הראשונה. בנו של טופסי, אמור קנצפולסקי, היה אלוף הארץ בגלישת גלים וגם היה סגן אלוף אירופה בגלישת גלים. בנו של טופסי, ניר אלמוג, הקים את המפעל הגדול בארץ לייצור גלשנים. אוריאן קנצפולסקי, בנו הצעיר של טופסי, הקים את מרכז הגלישה הראשון בישראל, מרכז "טופסי"[14] בתל אביב, שמהווה עד היום מועדון לגולשים רבים ובו לומדים ילדים ומבוגרים את ספורט הגלישה ואת אהבת הים לפי חזונו של טופסי עצמו.
פעילות בחוף הים של תל אביב[עריכת קוד מקור | עריכה]
קורס המצילים[עריכת קוד מקור | עריכה]
לאחר שעבד בבית וגן, עבר טופסי מבית וגן לעבוד בתל אביב כמציל החמישי בתולדות העיר. במהלך עבודתו כמציל בתל אביב, פיתח טופסי קורס הצלה עבור הצבא הבריטי בתקופת המנדט ולאחר קום המדינה, פיתח את קורס ההצלה למצילי ישראל יחד עם מציל נוסף בשם אהרון בראל (אהרונצ'יק)[15]. טופסי ואהרונצ'יק העבירו בעצמם את קורס המצילים והכשירו את כל המצילים החדשים מהקורס הראשון ועד לשנת 1969.
פעילות משפטית למען זכויות המצילים ובטיחות הרוחצים[עריכת קוד מקור | עריכה]
כמציל בעל רישיון עריכת דין וידע משפטי, פעל טופסי למען זכויות המצילים ובטיחות הרוחצים גם בפן המשפטי. טופסי היה בין היוזמים של חוק הסדרת מקומות רחצה (1964)[16]. טופסי שימש כיועץ ומומחה לגיבושם וניסוחם של החוקים שנגעו בבטיחות רוחצים. בנוסף, היה טופסי, יחד עם כמה מצילים ותיקים נוספים, ממקימי הארגון הארצי של מצילי הים[17] והיה חבר הועד הארצי של הארגון במשך כל שנותיו כמציל.
טופסי השתתף בוועדת הורוביץ, שמונתה בשנת 1961 על מנת להציע רפורמה במבנה השכר לעובדים בשירות המדינה[18]. בוועדה זו, הצליח טופסי לשפר באופן משמעותי את תנאי העבודה של המצילים ואת היחס שמקצוע ההצלה קיבל מהמדינה.
עבודתו בחוף "הדרים"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1969, עבר טופסי לעבוד בחברת "אתרים", שם היה זה תפקידו להפוך את רצועת החוף שמתחת למלון הילטון, שנקראה אז חוף הדרים, לחוף פופולארי, יפה ונוח. האתגר היה שרצועת חוף זו הייתה אז בפועל מזבלה מוזנחת, בה נהגו להיפגש אנשי עולם תחתון וטיפוסים מפוקפקים למיניהם. בנוסף לכך, החוף היה סלעי ורצועת החוף הייתה צרה מאוד. גם הגישה לחוף ולנקודת ההצלה לא הייתה נוחה וכתוצאה מכך החוף היה כמעט נטוש וללא מתרחצים.
למרות האתגרים שהוצבו בפניו, החליט טופסי לפתח את החוף כמיטב יכולתו והעתיק את עבודתו לחוף הדרים. טופסי הפך את חוף הדרים מרצועת חוף נטושה לחוף נקי, בטוח ומשגשג, שמשך אליו מתרחצים רבים מתל אביב ומהסביבה ואף תיירים מרחבי העולם. אחרי זמן מה, זכה החוף לפופולאריות כה גבוהה, שכרבע מהמתרחצים בכל חופי תל אביב היו מגיעים לחוף הדרים (לימים, חוף הילטון). כעת היו בחוף הילטון תנאים נוחים עבור הרוחצים וטופסי תמיד היה מסתובב בחוף ודואג שהסדר יישמר. טופסי היה כל כך מזוהה בעיני המתרחצים עם חוף הילטון המשגשג, עד שרבים החלו לכנות את חוף הילטון "חוף טופסי" וכינוי זה הפך לשם נפוץ בקרב באי החוף ובכלל.
מופע "הים האכזר"[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחילת שנת 1965, פרצה סופה גדולה את דלת המחסן של טופסי שהיה על שפת הים והשמידה את כל הציוד הימי שלו. כדי לסייע לטופסי, החליטו אמנים רבים שהיו חבריו לאהבת הים והחוף והיו באים לרחוץ אצלו בחוף, לארגן מופע צדקה בשם "מופע הים האכזר", שהתקיים בהיכל התרבות בתל אביב, אשר כל הכנסותיו ייתרמו לטופסי כדי לשם קניית ציוד ימי חדש. במופע השתתפו: אריק איינשטיין, יהורם גאון, בני אמדורסקי, גברי בנאי, שייקה לוי, ישראל פוליאקוב, יוסי בנאי, רבקה מיכאלי, שושנה שני, אריק לביא, ניסים מנחם, יוסי חורי, ישראל גוריון, רפאל קלצ'קין, אהרן מסקין, שמואל רודנסקי, שמואל סגל, יהודה אפרוני, אילנה רובינא ועדנה גורן. מנצח הערב היה אורי זוהר והבמאי חיים טופול. מארגני האירוע היו עמיקם גורביץ, אברהם דשא, אשר חבקין וינוקא[19].
מורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]
טופסי יצר את תרבות חוף הים ואת הווי הגולשים התל אביבי. הוא היה דמות מרכזית בביסוס אהבת הים בתל אביב. כאחד המצילים הראשונים בתל אביב, היה לטופסי תפקיד משמעותי בהפיכת חוף הים למקום בילוי מרכזי בתל אביב, מראשיתה ועד היום.
טופסי הותיר אחריו את מרכז תרבות הגלישה "טופסי" שקרוי על שמו. מרכז "טופסי" מלמד את ספורט גלישת הגלים ומהווה מועדון עבור ילדים, נוער ומבוגרים אוהבי ים וספורט ימי. שגשוגה של תרבות הגלישה בישראל היא ההוכחה להצלחתו של טופסי בפרויקט חייו הגדול, טיפוח ספורט גלישת הגלים בישראל.
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
- גלישת גלים בויקיפדיה
- ספורט ימי בויקיפדיה
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- הסרט "רוח דרומית בחוף הילטון" https://vimeo.com/184353992
- אתר "טופסי" בו תולדות תרבות הגלישה בישראל https://www.topsea.co.il/history.htm
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ https://www.archives.gov.il/archives/Archive/0b07170680035627/File/0b07170684af9416 , עמ' 452, ארכיון של פעולות חברת "המעביר" בשנותיה הראשונות, ארכיון המדינה
- ^ https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1964/05/22/01/article/158/?srpos=7&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI-%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%99+%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%9c-------------1, כתבה מעיתון בה טופסי מספר על בטיחות בים, אתר הספרייה הלאומית של ישראל, כתבה מאת רנה לוינסון, עמ' 27, 28 בעיתון דבר 22.5.1964
- ^ https://intersurf.co.il/intersurf-staff, תיאור צוות חברת אינטרסרף, Intersurf surf shop
- ^ https://olam.eu-central-1.linodeobjects.com/pdfs/B-I1155-D111159.pdf, כתבה בעיתון על נעמי וטופסי, קובץ סרוק של עיתון העולם הזה, עמ' 13, 11.11.1959
- ^ https://www.topswim.co.il/My_story, קורותיה של הבנה, Top Swim
- ^ https://www.nli.org.il/he/newspapers/mar/1990/12/17/01/article/256/?srpos=2&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI-%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%99+%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%9c-------------1, ראיון עם אמור בעיתון, אתר הספרייה הלאומית של ישראל, כתבה מאת ישראלה שקד, עמ' 60 בעיתון מעריב 17.12.1990
- ^ https://www.gov.il/BlobFolder/reports/roots_1996_1/he/roots-1996-1.pdf, פרסום של משרד המשפטים על הקמת הסנגוריה הציבורית, משרד המשפטים
- ^ https://topsea.co.il/2018/about/, סיפור תולדות מרכז טופסי, Topsea
- ^ https://www.nli.org.il/he/newspapers/ahr/1950/05/09/01/article/29/?e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI--------------1, כתבה בעיתון שמתארת את המסע של טופסי ושל צייטלין, אתר הספרייה הלאומית של ישראל, כתבה מאת ג. ישראל בעיתון על המשמר עמ' 2 9.5.1950
- ^ https://lite.takdin.co.il/document/1905466, תיאור פסק הדין של העתירה של טופסי נגד עיריית תל אביב, תקדין לייט
- ^ https://vimeo.com/184353992, הסרט "רוח דרומית בחוף הילטון"
- ^ https://www.nli.org.il/he/newspapers/hadashot/1987/05/07/01/article/141/?srpos=15&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI-%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%99+%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%9c-------------1, כתבה על ספורט הגלישה, בה מסופר כיצד טופסי ייסד את תרבות הגלישה הישראלית, אתר הספרייה הלאומית של ישראל, כתבה מאת נווית זומר, עמ' 25 בעיתון חדשות 7.5.1987
- ^ http://www.isa.org.il/israelsurfingassociation/, דף על ארגון הגלישה הישאלי, ארגון גולשי הגלים בישראל
- ^ TOPSEA, אתר טופסי
- ^ https://www.nli.org.il/he/newspapers/dav/1960/06/16/01/article/42/?srpos=32&e=-------he-20--21--img-txIN%7ctxTI-%d7%a7%d7%a0%d7%a6%d7%a4%d7%95%d7%9c%d7%a1%d7%a7%d7%99-------------1, כתבה מעיתון שמספרת על קורס המצילים, אתר הספרייה הלאומית של ישראל, כתבה מאת שמעון פינס, עמ' 3 בעיתון דבר 16.6.1960
- ^ https://www.nevo.co.il/law_html/law01/285_001.htm, חוק הסדרת מקומות רחצה (1964), אתר נבו
- ^ http://lifeguard.co.il/%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%92%D7%95%D7%9F-%D7%94%D7%90%D7%A8%D7%A6%D7%99-%D7%A9%D7%9C-%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%9C%D7%99-%D7%94%D7%99%D7%9D/, אתר הארגון הארצי של מצילי הים
- ^ https://www.hilan.co.il/%D7%9E%D7%A8%D7%9B%D7%96-%D7%99%D7%93%D7%A2/%D7%91%D7%A1%D7%99%D7%A1-%D7%99%D7%93%D7%A2/%D7%9E%D7%99%D7%9C%D7%95%D7%9F-%D7%9C%D7%AA%D7%A0%D7%90%D7%99-%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94/%D7%95/%D7%95%D7%A2%D7%93%D7%AA-%D7%94%D7%95%D7%A8%D7%95%D7%91%D7%99%D7%A5/, הסבר על ועדת הורוביץ, חילן
- ^ https://www.nli.org.il/he/newspapers/?a=d&d=mar19650124-01.1.10&e=-------he-20--1--img-txIN%7ctxTI-%d7%98%d7%95%d7%a4%d7%a1%d7%99+%d7%9e%d7%a6%d7%99%d7%9c-------------1, כתבה על ערב "הים האכזר", אתר הספרייה הלאומית של ישראל, כתבה מאת תמר אבידר, עמ' 10 בעיתון מעריב 24.1.1965