לדלג לתוכן

אילנה רובינא

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
אילנה רובינא
לידה 10 בפברואר 1934
ירושלים, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 18 באוקטובר 2020 (בגיל 86)
פרדס חנה, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה תל אביב-יפו עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת פעילות 1959–2007 (כ־48 שנים)
שפה מועדפת עברית עריכת הנתון בוויקינתונים
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
אלמה קוגן (מימין) עם אילנה רובינא (משמאל) בחנות משכית בתל אביב, 1963

אילנה רובינא (10 בפברואר 1934 – 18 באוקטובר 2020) הייתה זמרת, שחקנית ודוגמנית ישראלית, שהייתה פעילה בעיקר בשנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-20.

ביוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

אילנה רובינא הייתה בתם של שחקנית התיאטרון חנה רובינא והמשורר אלכסנדר פן. נולדה בבית החולים הדסה בירושלים, עקב רצונה של אמה, שירושלים תופיע כמקום לידתה של בתה בתעודות. לאחר הלידה סבלה אמה מרעלת הריון ונאלצה להמשיך ולשהות בבית החולים כחמישה חודשים. שמה ניתן לה מפני שנולדה בסמוך לט"ו בשבט[1]. אביה לא גר עם אמה לאחר לידתה ואמה התקשתה בטיפול בה. בגיל שלוש שהתה קרוב לשנה יחד עם אמנון מסקין בחברת הילדים בקיבוץ גבע, כיוון שאמה יצאה עם להקת הבימה לשני סיבובי הופעות בחו"ל. בקיץ 1940 שלחה אותה אמה לירושלים מפחד ההפצצות האיטלקיות. רובינא התגוררה אצל משפחה אומנת בבית הכרם במשך ארבע שנים. לקראת כיתה ח' נשלחה שוב כ"ילדת חוץ" לקיבוץ גבע, עקב יציאת אמה להופעות בחו"ל. היא שבה לגור עם אמה לאחר שלוש שנים. עקב ציונים נמוכים, פרשה מן התיכון בלי לסיים את הלימודים והתגייסה. בשירותה הצבאי שירתה כקצינה וכרל"שית אלוף[2].

את הופעתה הראשונה על הבמה עשתה בשנת 1953 כחלק מהמקהלה במחזה ״זעקי ארץ אהובה״ בתיאטרון הבימה. לאחר מכן, לאורך שנות החמישים היא דגמנה[3] בתצוגות אופנה[4] בארץ ובאיטליה,[5] בה שהתה כשלוש שנים בכדי ללמוד לשיר באופן מקצועי. על פי עצת אמה, למדה רובינא זמרה קלאסית בבית האופרה לה סקאלה במילאנו. במהלך לימודיה הכירה את ביל סטוארט, סטודנט אמריקאי שלמד גם הוא זמרה[6]. ב-30 בספטמבר 1956 נישאה לסטוארט[7] בשנתה השלישית התפרנסה מדוגמנות[8].

לאחר גירושיה מסטוארט חזרה לישראל, המשיכה לעסוק בדוגמנות, והחלה להופיע במועדון התיאטרון. באותה עת יצא לאור להיטה הראשון, "שיר הדרך" ואחריו, "שיר הפילפל" ו"איריסים". היא הצטרפה לתוכניתה הרביעית של להקת "בצל ירוק" ושרה עם שמעון ישראלי את הביצוע המקורי ל"כשאנחנו נצא ביחד" ("השמלה הסגולה"). משנת 1959 הייתה בזוגיות עם אורי זוהר, במאי התוכנית, לו נישאה בספטמבר 1961. [9]אך הם נפרדו כעבור שנתיים[10]. טרם פרידתם הספיקו להקליט מספר שירים ביחד. בין היתר, הפזמון "החופש בבית הבראה", שהוקלט לתוכנית הרדיו "שלושה בסירה אחת"[11]. בעקבות הצלחתו של השיר הוא צולם לקליפ שבו מופיע בין היתר שמואל רודנסקי שנזכר בפזמון כבדרן שהופיע באותו בית הבראה. באותה תקופה הפכה אילנה רובינא לזמרת פופולרית. בין השירים שהקליטה אז היה להיט נוסף, "ביקשתי אש". בשנת 1960 שיחקה רובינא בסרט "איי לייק מייק" המבוסס על המחזה, לצידם של גאולה נוני, חיים טופול ועוד[12]. באותה שנה הקימה יחד עם אריק איינשטיין את הצמד המוזיקלי "צמד הגפרורים", אשר הופיע והוציא מספר שירים עד שנת 1964[13].

בשנת 1963 הגיעה רובינא למקום השני בפסטיבל הזמר הבינלאומי (Konkurs Sopot Festival 1963) שנערך בגדנסק שבפולין, בפסטיבל השתתפו 39 זמרים מ-24 מדינות, ורובינא שרה את השיר "לילה ועשן"[14].

בשנת 1965 רובינא נסעה לפריז, כיוון שהוזמנה על ידי יונתן כרמון להופיע במופע ישראלי באולם ה"אולימפיה". כרמון היה באותה תקופה המנהל האמנותי של האולם. במופע ליווו אותה דני בירון ורמי ניר, עמם שרה שלושה שירים: ״ונצואלה״, "סתיו בחלונות״ ו״בלילה״- תרגום עברי לשיר של הזמרת מרים מקבה. בעקבות ההופעה זכתה בחוזה תקליטים בצרפת והקליטה מספר שירים בצרפתית שיצאו על גבי תקליטי שדרים. בפריז הכירה רובינא את גוריון וייסמן, איש עסקים שחי שם, ובנו של יעקב ויסמן. בשנת 1967 נישאה לו, לבני הזוג נולדה הבת, מאיה. באותה תקופה היא שהתה ארבע שנים בצרפת.

בשנת 1970 שבה רובינא לישראל והגיעה למקום הראשון בפסטיבל הזמר החסידי השני עם השיר "יברכך" שאת לחנו כתב דוד וינקרנץ. באותה שנה הופיעה גם בפסטיבל שירי הילדים הראשון, עם השיר "לילך רוצה לקטוף את הירח" למילותיו של יוסי גמזו. ב-1971 יצא בחברת "פונדור" אלבומה הראשון "שני הצדדים" שכלל את הלהיט "לך איתה", שכתבו קובי רכט וקובי אשרת. שירי האלבום, שעובדו על ידי דוד קריבושי, אלכס וייס ואלברט פיאמנטה, כללו גם שלושה לחנים של צביקה פיק לשירים: "אהבה של אבא ואמא" "רק אל לך תלך מהר" והדואט "שבועה" שבוצע עימו.

בנובמבר 1971 הוציא פיק את אלבום הסולו הראשון שלו - זוהי הדרך שלי. באלבום נמשך שיתוף הפעולה המוזיקלי עם רובינא, שמופיעה בו בשני דואטים - "מעשה כשפים" ו"שב בצד". שני השירים נכתבו על ידי יהונתן גפן ולא עברו את הצנזורה דאז בשל אזכור מיניות וסמים. עוד בשנת 1971 הנחתה בקול ישראל ברשת ב' תוכנית בשם "שירי ואני"[15].

בפסטיבל הזמר באפריל 1972 ביצעה את שירה של תרצה אתר ללחן של סשה ארגוב, "בלדה על נערי שגדל" (באותו יום נפטר אביה, אלכסנדר פן, אולם הדבר נודע לה רק למחרת)[16]. עוד באותה שנה הוזמנה להקליט שיר חדש ל"תקליט הזהב 72' של להיטון" ובו שרה את "ספני שלמה המלך" למילותיו של נתן אלתרמן וללחן של נעמי שמר. כמו כן שרה בדואט עם יוסי בנאי גרסה עברית של "הגבירה בחום" - שירו של ז'ורז' מוסטקי.

רובינא הופיעה בפני לוחמים במלחמת יום הכיפורים, במסגרת צוות הווי יחד עם מתי כספי, אושיק לוי, פופיק ארנון ואף לאונרד כהן, אותו פגשו במקרה בבית קפה בתל אביב.[17] בשנת 1974 השתתפה בפסטיבל הזמר בשיר ״נערי״ שכתב נתן יונתן. בעלה השלישי, גוריון וייסמן, נפטר ממחלת הסרטן בשנת 1974. לאחר מכן, בהמשך שנות השבעים, מיעטה להופיע ולהקליט, עד שפרשה לחלוטין מהבמה, ועברה להתגורר בלונדון, עקב רצונה לגור ליד בתה, מאיה.[18]

בתחילת שנות ה-90 הכירה רובינא באחד הביקורים אצל בתה, את רפי וייזר, איש עסקים יליד הארץ, שפעל בלונדון. הוא היה אלמן עם שלושה ילדים. בני הזוג התחתנו בשנת 1992[19] ועסקו בנדל"ן - קנו דירות, שיפצו אותן והשכירו או מכרו אותן. עקב הסתבכותו של וייזר בחובות הוא התאבד בבית בני הזוג ב-2005. ביולי 2006, לאחר שעברה סדרת משברים, בהם התאבדותו של בעלה הרביעי והתמודדות עם חובות כספיים גדולים, חזרה רובינא לישראל[2]. בדצמבר 2006 הקליטה את השיר "ציור ירושלמי" שכתבו חיים קינן ומשה וילנסקי. השיר, שמעולם לא הוקלט לפני כן, נכלל באלבום אוסף משולש משירי וילנסקי, "כלניות וזמר", שיצא בינואר 2007. בדצמבר 2006 יצאה אילנה רובינא במופע משותף,, עם שחקן התיאטרון שלמה בר-שביט. המופע נקרא ״חופש בבית הבראה״, כלל שירים וסיפורים מהווי תיאטרון ״הבימה״ ועלה לראשונה בתיאטרון ״צוותא״ בינואר 2007.[20]

ב-1993 התפרסם הרומן "נשף חברים" מאת הסופר והאמן עמוס אריכא, המתבסס על פרשת האהבים של חנה רובינא ואלכסנדר פן. דמות הבת ברומן, אלכסנדרה, עוצבה בדמותה של אילנה רובינא.

בשנים האחרונות לחייה חייתה רובינא לבדה בדירתה בצפון תל אביב, במצב כלכלי קשה.[21]כשנה לפני מותה נתגלתה בגופה מחלת סרטן .[22]בחודש האחרון לחייה, כשסרטן העצמות כבר התפשט בגופה, נדבקה בקורונה ואושפזה במרכז הרפואי שוהם בפרדס חנה, שם נפטרה ב-18 באוקטובר 2020, בגיל 86[23][24]. היא נקברה בהלוויה מצומצת בבית העלמין ירקונים, בה שרו הנוכחים את שירה ״יברכך״ ובעלה לשעבר אורי זוהר אמר עליה קדיש[25].

במאי 2025 עלה לאקרנים סרטה התיעודי של סיגל ראש ״רובינא: היה רע לתפארת״, המגולל את סיפור חייהן של חנה ואילנה רובינא ואת מערכת היחסים המורכבת ביניהן.[26]

דיסקוגרפיה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אילנה רובינא בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ אילנה רובינא, באתר נוסטלגיה אונליין
  2. ^ 1 2 אביבה לורי, אוי אילנה, באתר הארץ, 25 בינואר 2007
  3. ^ ⁨נ$_תח ש_*.ק ארגון אמהות עוברות בתל"אביב ⁩ | ⁨דבר⁩ | 24 מרץ 1959 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  4. ^ ⁨הגברים לא פיהקו ⁩ | ⁨הארץ⁩ | 1 ינואר 1959 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  5. ^ ⁨ישראלית במילנו ⁩ | ⁨הבקר⁩ | 25 דצמבר 1957 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  6. ^ על פי ריאיון עם רובינא בתוכנית הרדיו "כל ההתחלות", מראיין אלי לפיד, שודר ברשת ג', 21 במאי 2010
  7. ^ כוס לנישואי אילנה רובינא, מעריב, 13 בנובמבר 1956
  8. ^ יוסף לפיד, אילנה - בצילו של אילן, מעריב, 14 באוקטובר 1959
  9. ^ אשים, באתר העולם הזה, ‏https://olam.eu-central-1.linodeobjects.com/pages/1252/f-20.png
  10. ^ על פי ראיון ב"כל ההתחלות"
  11. ^ על פי ראיון ב"כל ההתחלות", לדברי רובינא, השיר הוקלט לפני נישואיהם
  12. ^ דוד גרינברג, סרטי השבוע, על המשמר, 20 בדצמבר 1960
  13. ^ צמד הגפרורים, באתר האתר הרשמי של אריק איינשטיין
    יוסי פנטילט, כמה חם: כל הסיפורים שלא הכרתם על אריק איינשטיין, באתר nrg‏, 25 במרץ 2012
  14. ^ אילנה רובינא זכתה במקום שני בפסטיבל זמר בפולין, דבר, 26 באוגוסט 1963
  15. ^ תוכניות הרדיו, מעריב, 8 בינואר 1971
  16. ^ על פי ראיון ב"כל ההתחלות", לדברי רובינא, הטענה כי נודע לה על מות אביה בזמן ההופעה איננה נכונה
  17. ^ ועידת ז'נווה / לאונרד כהן, באתר מתי כספי – האתר הרשמי
  18. ^ יעקב בר-און, ‏לאחר כל הצרות, באה הקורונה ולקחה את אחת מגדולות הזמר העברי, באתר מעריב אונליין, 18 באוקטובר 2020
  19. ^ ⁨ציפורה⁩ | ⁨חדשות⁩ | 3 אפריל 1992 | אוסף העיתונות | הספרייה הלאומית, באתר www.nli.org.il
  20. ^ עדי שורץ ועינת וילף, כל כך מכאן, כל כך משם, באתר הארץ, 13 בינואר 2007
  21. ^ גל אוחובסקי, הו אילנה, באתר מאקו, 18 באוקטובר 2020
  22. ^ אבי קורן, ‏אין חלום שלא יחלוף: פרידה מאילנה רובינא ז"ל, שאמורה הייתה לחגוג 87 השבוע, באתר מעריב אונליין, 30 בינואר 2021
  23. ^ רן בוקר, הזמרת והשחקנית אילנה רובינא הלכה לעולמה בגיל 86, באתר ynet, 18 באוקטובר 2020
  24. ^ רן בוקר, הזמרת והשחקנית אילנה רובינא הלכה לעולמה בגיל 86, באתר ynet, 18 באוקטובר 2020
  25. ^ אתר למנויים בלבד מורן שריר, היא היתה מפץ גדול של כישרון וקסם. זה נגמר בשיכחה עצובה, באתר הארץ, 21 באוקטובר 2020
  26. ^ יאיר קטן, הסרט על חנה ואילנה רובינא: האמא כוכבת גדולה, הבת ננטשה – וזה לא הכל, באתר ynet, 24 במאי 2025
  27. ^ אילנה רובינא שרה שירי אהבה באתר סטריאו ומונו
  28. ^ שני הצדדים באתר סטריאו ומונו
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=אילנה_רובינא&oldid=42272779"