רמי רוזן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
רמי רוזן
רמי רוזן.jpg
לידה 10 בפברואר 1944 (בן 76)
חיפה, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל  ישראל
השכלה
עיסוק מחזאי, עיתונאי עריכת הנתון בוויקינתונים
מעסיק כותרת ראשית, כלבו – חיפה והצפון, הארץ עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

רמי רוזן (10 בפברואר 194421 בנובמבר 2019) היה מחזאי ועיתונאי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד ב-1944. למד בבית הספר הריאלי. סיים תואר ראשון בהנדסה כימית בטכניון[1]. שימש מספר שנים כחוקר ברפא"ל.

סיים תואר ראשון באוניברסיטת חיפה בחוג לספרות כללית וכן למד לתואר שני באוניברסיטת תל אביב בחוג לתיאטרון. לימד תקופה כמורה למתמטיקה ולפיזיקה בבית הספר להנדסאים שליד הטכניון בחיפה[1].

עם המעבר לתיאטרון החל לעסוק בכתיבת מחזות, ובמקביל עבד כעתונאי במספר עיתונים ובהם: השבועון כותרת ראשית, רשת המקומונים רשת שוקן, והמקומון כלבו החיפאי, וכן, במשך כעשר שנים בעיתון הארץ.

כתבותיו של רוזן לבשו לא פעם אופי של סיפורי פרוזה. הסופר אסף ענברי פרסם מאמר בכתב העת פרוזה, בינואר 1992[2], מאמר שבו טען שעיתונאים מסוימים יוצרים ספרות בעיתונות הישראלית, לפעמים יותר מסופרים שעוסקים לדעתו בשיכלול אמצעי ההבעה, על חשבון הפרוזה שתכליתה לספר סיפור. ענברי מנה את רמי רוזן בין העיתונאים שיוצרים ספרות באמצעות כתבות. אחת הדוגמאות שהביא היא כתבה של רוזן במוסף הארץ על פרשת הטנק בדגניה[3], שבמסגרתה ניטש ויכוח בין מגיני דגניה, מי עצר את הטנק. לדעתו הכתבה הכילה יסודות דרמטיים של סיפור ספרותי. כעבור שנים פרסם ענברי את הרומן "הטנק" המבוסס על אותה פרשה.

רוזן כתב מחזות שהועלו בתיאטראות הרפרטוארים.

בנוסף, כתב רמי רוזן פזמון לתוכנית הסאטירה "ניקוי ראש". הפזמון שכתב בשנות השבעים, "שם כספי ציבור"[4] נעשה פופולרי בתוכניות אקטואליה ברדיו מ-2015.

נפטר ב-21 בנובמבר 2019[5]. הותיר אחריו אישה ושלושה בנים. התגורר בחיפה.

מחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פשכולניק"[6], תיאטרון החאן, 1975, בימוי אהרון אלמוג. סאטירה בנוסח קברט, שכל מערכוניה ופזמוניה קשורים לשם פשכולניק המהווה צירוף של "פשלה", פאשיזם ושכול.
  • בית אבות[7], תיאטרון חיפה, 1979 בבימוי אילן תורן. דרמה קומית על דור ילידי הארץ הבאים לפרוק את צרותיהם ותסכוליהם על ראש אבותיהם הקשישים שנמצאים כבר בבית אבות, העומד בכלל להפוך לבית הבראה צבאי.
  • המשפט עיבוד לרומן של פרנץ קפקא תיאטרון חיפה 1980 בבימוי אמנון מסקין. המחזה נאמן לרוח הרומן אך מתרחק מהמשל הפילוסופי שביצירה, מספר בצורה קומית למחצה, כיצד מתרחש סיפור הזוועה הקפקאי בצורה ריאליסטית בחיי היום יום כשהגיבור, פקיד בנק, שקיימות שמועות על כך שמשפט מתנהל נגדו, בודק ללא הרף את מעמדו, ועם כל בדיקה ממשיך להדרדר אל הסוף הבלתי נמנע. המחזה הועלה גם בארצות הברית בבימויו של אמנון מסקין. בשנים האחרונות הועלה המשפט גם בהצגות הסיום של הסטודיו למשחק ע"ש ניסן נתיב בבימוי אילן תורן ויובל זמיר.
  • תל אביב ניו יורק תל אביב[8] תיאטרון החאן 1981 בבימוי אהרן אלמוג. קומדיה. זוג ישראלי חי בניו יורק, כדי להתנתק סופית מישראל. בני הזוג מובטלים. לגבר יש חלומות אמנותיים וגם אשה וילדים בישראל, אותם לא ראה זמן רב. חייהם רצופי עליות ונפילות במצב הרוח, כמו גם מריבות סוערות והתפייסויות מבטיחות, אך קצרות. יום אחד נופל עליהם כמו משמיים חבר נעורים של הגבר שבא לניו יורק כדי להתחתן אך רומה על ידי ארוסתו, שנעלמה ומצא מפלט רעוע אצל בני הזוג. השלושה חיים יחד, כשישראל "יושבת בתוכם", ולא נותנת להם מנוח, ונראה שהחיים בניו יורק עבורם הם רק מה שמתרחש בכל רגע בישראל[9].
  • החייל האמיץ שווייק - עיבוד לרומן הידוע של ירוסלב האשק, 1987, תיאטרון נוה צדק, בימוי אהרן אלמוג. המחזה מציג את שוויק כפטריוט נאמן ובכך חושף את הצביעות, הטמטום והשחיתות של כל צבא מהמפקד העליון ומטה.
  • הירושה[10], על פי סיפור של גי דה מופסאן. תיאטרון נוה צדק, 1989, בבימוי אהרן אלמוג. פקיד בנק נושא לאשה בת עשירים, ולא יודע על צוואה שאמנם מורישה את הרכוש הרב לבני הזוג, אבל בתנאי שיביאו ילד לעולם תוך שנתיים. בני הזוג משתדלים בכל כוחם, אבל נכשלים במשימה. לבסוף מובא חבר של הבעל מהבנק, שמחליף את הבעל ובניסיון הראשון האשה נכנסת להריון בקלות, ומשסיים את תפקידו הוא מסולק מיד. ההריון מסתיים בלידת תינוקת יפהפייה, ובני הזוג זוכים ברכוש, מתפטרים מהבנק, קונים יאכטה גדולה וחוגגים עליה יחד עם כל עובדי הבנק.
  • חברים, תיאטרון חיפה, 1995 בבימוי אהרן אלמוג. קבוצת חברים משכילים באזור חדרה מעריצה כבר שנים את הזוג, שבמרכז החבורה, סופר וציירת שטרם התפרסמו, אולי משום שלא ניחנו בכישרון כתיבה וציור. עולה חדש שהיה חבר ילדות וכעת הוא אדם בעל נכסים, מגיח לעולמם ומקים מקומון בסמוך לנחל אלכסנדר. החבורה מתפוררת ומעריצי הזוג הופכים למעריצי החבר הלא נחשב מהעבר.
  • יומנו של מטורף[11], על פי סיפור של ניקולאי גוגול, פסטיבל תיאטרונטו, 2001, הצגת יחיד בביצוע יונתן רוזן, בנו של רמי רוזן. בימוי מורדי גרשון. הגיבור הוא צעיר חסר השכלה ומעמד שמתאהב בביתו של יזם הייטק, ולאחר שתקוותיו נכשלו, הוא מתעקש על עצם האהבה. הוא מדמה עצמו למלך ספרד, כדי שיוכל להנשא סוף סוף לאהובת ליבו. הוא נשלח לאשפוז, עובר עינויים והתעללויות, ומבקש למות, משום שאינו מתאים לחיים בעולם.
  • עגל הזהב רוויו סאטירי בהפקה פרטית, שנפסל על ידי הצנזורה בשל מערכון [דרוש מקור][12], שבו אלוהי ישראל יורד מהשמיים וזוכה ללעג מבני עמו. בלט בהצגה גם מערכון שבו נמכרת המדינה לארצות הברית וכל משפחה אמורה לקבל מיליון דולר בתמורה למכירה.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 רמי רוזן, מדריך מאה שנה לתיאטרון העברי מאת שמעון לב-ארי
  2. ^ אסף ענברי, צריך למצוא ,, פרוזה גיליון ינואר 1992 עמ' 60 עד 72. .
  3. ^ רמי רוזן, מי הוריד את הטנק בדגניה, דצמבר 1990 מוסף הארץ
  4. ^ שם כפסי הציבור, אתר youtube
  5. ^ המחזאי והעיתונאי החיפאי רמי רוזן הלך לעולמו, ניוז חיפה והקריות (בעברית)
  6. ^ רמי רוזן, פשכולניק, הכל שקרים
  7. ^ רמי רוזן, רוזן, רמי, 1977, כתיבת מחזה הלכה למעשה – בית אבות. עבודת מ"א, בהדרכת פרופ' משה לזר, אוניברסיטת תל אביב, הפקולטה לאמנויות, החוג לאמנות התאטרון.
  8. ^ מערכת חיפוש אנשי במה - רמי רוזן, אוניברסיטת תל אביב
  9. ^ ת"א נ"י ת"א
  10. ^ הירושה - מחזה מאת רמי רוזן ע”פ רעיון של ג'י דה מופסאן., web.nli.org.il
  11. ^ יומנו של מטורף, הבמה
  12. ^ עגל הזהב