נורמן ליר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נורמן ליר
Norman Lear
ליר ב-1975
ליר ב-1975
לידה 27 ביולי 1922
ניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית
פטירה 5 בדצמבר 2023 (בגיל 101)
לוס אנג'לס, קליפורניה, ארצות הברית
שם לידה נורמן מילטון ליר
מדינה ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
תקופת הפעילות 19462023 (כ־77 שנים)
עיסוק מפיק ‏•‏‏ תסריטאי
מקום לימודים קולג' אמרסון עריכת הנתון בוויקינתונים
בת זוג שארלוט רוזן (1943–1956)
פרנסס לואב (1956–1985)
לין דייוויס (1987–2023)
מספר צאצאים 6 עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
https://www.normanlear.com/
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

נורמן מילטון ליראנגלית: Norman Milton Lear;‏ 27 ביולי 19225 בדצמבר 2023) היה מפיק ותסריטאי יהודי-אמריקאי. ליר היה ידוע בשל קומדיות מצבים פורצות דרך משנות ה-70 שעסקו בנושאים פוליטיים וחברתיים, בהן "הכל נשאר במשפחה".

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נורמן מילטון ליר נולד ב-1922 בניו הייבן, קונטיקט, לזוג הורים יהודים ממוצא רוסי.[1] הוא נשר ממכללת אמרסון בבוסטון כדי להתגייס לחיל האוויר של ארצות הברית בשנת 1942, ושירת שם במהלך מלחמת העולם השנייה. לאחר המלחמה עבר ללוס אנג'לס, והחל בעבודתו כתסריטאי בטלוויזיה.[1]

הוא המשיך והפך לדמות מוכרת בתעשיית הבידור. ליר יצר, הפיק וכתב עבור למעלה מ-100 תוכניות לאורך הקריירה שלו, והותיר חותם משמעותי בטלוויזיה האמריקאית.

התרומות הבולטות ביותר שלו הגיעו בצורה של קומדיות מצבים טעונות חברתית ופוליטית שאתגרו את המוסכמות. הבולטות ביניהן היו "הכל נשאר במשפחה", ששודרה בשנים 1971 עד 1979, "מוד" (1972–1978) (אנ'), "סנפורד ובנו" (1972–1977) (אנ'), "כל יום מחדש" (1975–1984) (אנ'), "משפחת ג'פרסון" (1975–1985) (אנ'), ו"זמנים טובים" (1974–1979) (אנ'). תוכניות אלו התמודדו עם נושאי טאבו והכניסו שיח פוליטי לז'אנר קומדיות המצבים, מה שחולל מהפכה בטלוויזיה.

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליר זכה לשבחים רבים על תרומתו לטלוויזיה, כולל שישה פרס אמי לבידור בפריים טיים, שני פרסי פיבודי, המדליה הלאומית לאמנויות בשנת 1999, ופרס הצטיינות ממרכז קנדי בשנת 2017. בשנת 2021, הוא זכה בגלובוס הזהב על שם קרול ברנט. השפעתו של ליר על הטלוויזיה זכתה להכרה נוספת כאשר הפך לחבר בהיכל התהילה של האקדמיה לטלוויזיה.

פעילות פוליטית ותרבותית[עריכת קוד מקור | עריכה]

מעבר לקריירת הבידור שלו, ליר היה ידוע באקטיביזם הפוליטי שלו. בשנת 1980 הוא הקים את הקבוצה "People for the American Way" (אנ'), ארגון הסברה שמטרתו להתמודד עם השפעת הימין הנוצרי בפוליטיקה.[2] המחויבות שלו למטרות פרוגרסיביות הייתה היבט מכונן בחייו.[3]

חיים אישיים ומורשת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליר היה נשוי שלוש פעמים והיו לו שישה ילדים.[4] תרומתו לטלוויזיה ולתרבות נחשבת מונומנטלית, שכן הוא קרא תיגר על הנורמות החברתיות והעלה נושאים קריטיים לקדמת הבמה של השיח החברתי האמריקאי.[5] ליר נפטר ב-5 בדצמבר 2023, בגיל 101.[6]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא נורמן ליר בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


הקודם:
1998: ז'אק ד'אמבואז, פאטס דומינו, רמבלינג ג'ק אליוט, פרנק גרי, ברברה הנדמן, אגנס מרטין, גרגורי פק, רוברטה פיטרס, פיליפ רות, תאגיד שרה לי, להקת תיאטרון סטפנוולף וגוון ורדון
זוכי המדליה הלאומית לאמנויות
1999: איירין דיימונד, אריתה פרנקלין, מייקל גרייבס, אודטה, בית הספר ג'וליארד, נורמן ליר, רוזטה לנואר, הארווי ליכטנשטיין, לידיה מנדוזה ג'ורג' סיגל ומריה טולצ'יף
הבא:
2000: מאיה אנג'לו, אדי ארנולד, מיכאיל ברישניקוב, בני קרטר, צ'אק קלוז, הורטון פוט, לואיס מנילו, NPR, קלאס אולדנבורג, יצחק פרלמן, הרולד פרינס וברברה סטרייסנד
הקודם:
2011: נייג'ל ליתגו
פרס המייסדים של האמי הבינלאומי
2012: אלן אלדה / נורמן ליר / ראיין מרפי
הבא:
2013: ג'יי ג'יי אברהמס
הקודם:
2014: ג'יימס שיימוס
פרס אוולין אף. בורקיי
2015: נורמן ליר
הבא:
2016: אל פרנקן
הקודם:
2016: מרתה ארחריץ', האיגלס, אל פצ'ינו, מאוויס סטייפלס וג'יימס טיילור
זוכי פרס מרכז קנדי
2017: כרמן די לבלייד, גלוריה אסטפן, אל אל קול ג'יי, נורמן ליר וליונל ריצ'י
הבא:
2018: שר, פיליפ גלאס, ריבה מקנטייר, ויין שורטר ו"המילטון"
הקודם:
2020: אלן דג'נרס
גלובוס הזהב על שם קרול ברנט
2021: נורמן לי
הבא:
2023: ראיין מרפי