המילטון (מחזמר)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המילטון
Hamilton
Playbill from the original Broadway production of Hamilton.jpg
בימוי תומאס קייל
מילות השירים לין-מנואל מירנדה
מבוסס על הביוגרפיה "אלכסנדר המילטון" מאת רון צ'רנאו
מוזיקה לין-מנואל מירנדה
מקום ההתרחשות ארצות הברית
תקופת ההתרחשות 1776-1804
סוגה מחזמר
מספר מערכות 2
שפה אנגלית
www.hamiltonbroadway.com

המילטון הוא מחזמר מאת לין-מנואל מירנדה אודות חייו של אלכסנדר המילטון, אחד האבות המייסדים של ארצות הברית. המחזמר, שמבוסס על הביוגרפיה "אלכסנדר המילטון" מאת רון צ'רנאו שיצאה לאור בשנת 2004, זכה להצלחה גדולה בקרב המבקרים ולמכירות כרטיסים חסרות תקדים. הוא היה מועמד למספר שיא של 16 פרסי טוני, מתוכם הוא זכה ב-11, כולל פרס המחזמר הטוב ביותר. בנוסף הוא זכה בפרס גראמי עבור אלבום המחזמר הטוב ביותר, ובפרס פוליצר לדרמה.

הפקה של המחזמר החלה בשיקגו ב-27 בספטמבר 2016. מסע הופעות בארצות הברית של ההפקה התחיל בסן פרנסיסקו במרץ 2017. בנוסף הפקה של המחזמר תתחיל בווסט אנד בלונדון באוקטובר 2017, בתיאטרון שעובר שיפוץ לאחר שהמחזמר בילי אליוט רץ בו במשך זמן רב.

רקע[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשדה התעופה, בדרכו לחופשה מהמחזמר המצליח שלו, In The Heights, החליט לין-מנואל מירנדה לרכוש עותק של הביוגרפיה "אלכסנדר המילטון", מאת רון צ'רנאו. לאחר שסיים כמה מהפרקים הראשונים של הספר, מירנדה התחיל לדמיין את חייו של המילטון כמחזמר וחקר האם כבר הופק בעבר מחזמר בנושא. מחזה על סיפור חייו של המילטון הוצג בברודוויי בשנת 1917, בכיכובו של ג'ורג' ארליס כאלכסנדר המילטון.

לאחר שגילה זאת, החל מירנדה פרויקט שהוא כינה The Hamilton Mixtape, ועבד עליו בזמנו הפנוי מ-In The Heights. ב-12 במאי 2009, מירנדה הוזמן לבצע שירים מתוך In The Heights בערב השירה, המוזיקה והספוקן וורד של הבית הלבן. במקום לבצע אותם, הוא ביצע את השיר הראשון מתוך The Hamilton Mixtape, גרסה ראשונית שמאוחר יותר תהפוך ל-"אלכסנדר המילטון", שיר הפתיחה של המחזמר. לקח לו עוד שנה לעבוד על My Shot, שיר נוסף מתוך ההצגה.

מירנדה, יחד עם עוד שמונה זמרים, ביצע גרסה מוקדמת של המחזמר בפסטיבל של מכללת ואסר ב-27 ביולי 2013. ההצגה בוימה על ידי תומאס קייל, עם בימוי מוזיקלי של אלכס לאקאמויר, שגם ליווה את ההופעה בפסנתר. היא הורכבה מכל המערכה הראשונה של המחזמר, יחד עם שלושה שירים מהמערכה השנייה.

מתוך אותו קאסט ראשוני, רק שלושה שחקנים מרכזיים המשיכו עם ההצגה לאוף ברודוויי: מירנדה, דויד דיגס וכריסטופר ג'קסון. רוב הקאסט של המחזמר באוף-ברודוויי המשיך איתה לברודוויי, מלבד בריאן ד'ארסי ג'יימס, שגילם את המלך ג'ורג' השלישי והוחלף על ידי ג'ונתן גרוף.

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר מתחיל עם הלהקה שמסכמת את חייו המוקדמים של אלכסנדר המילטון כיתום בקאריביים ("Alexander Hamilton").

בקיץ של 1776 בעיר ניו יורק, המילטון מחפש את אהרון בר. בר מייעץ לו "דבר פחות, חייך יותר." המילטון דוחה את הפילוסופיה הזו של בר ("Aaron Burr, Sir") ובמקום מצטרף לשלושה מהפכנים שהוא פוגש: ג'ון לורנס - שפועל לביטול העבדות, המרקיז דה לה-פאייט ושוליית החייט - הרקולס מוליגן. המילטון מדהים אותם עם כישורי הנאום שלו ("My Shot") והם חולמים להקריב את חייהם בשביל העצמאות האמריקאית ("The Story Of Tonight"). בינתיים, האחיות סקיילר העשירות - אנג'ליקה, אלייזה ופגי - משוטטות ברחובות ניו יורק, מרוגשות מאווירת המהפכה באוויר ("The Schuyler Sisters").

סמואל סיבורי הלויאליסט יוצא כנגד המהפכה, והמילטון מתנגד לטענותיו ומספר למה הן מגוחכות ("Farmer Refuted"). הודעה מגיעה מהמלך ג'ורג' השלישי, ומזכירה למהפכנים שהוא מוכן ורוצה להילחם על אהבתם ("You'll Be Back").

המהפכה יוצאת לפועל, והמילטון, בר וחבריהם מצטרפים לצבא הקונטיננטלי. כשהצבא נסוג מהעיר ניו יורק, הגנרל ג'ורג' וושינגטון מבין שהוא צריך עזרה בשביל לנצח במלחמה. למרות שהמילטון רוצה לפקד ולהילחם בחזית, הוא מזהה את ההזדמנות שוושינגטון מציע לו, ומסכים להיכנס לתפקיד יד ימינו של וושינגטון ("Right Hand Man").

בחורף של 1780, מגיעים החברים לנשף שעורך פיליפ סקיילר, והמילטון שם את עינו על הבת של פיליפ ("A Winter's Ball"). אלייזה מיד מתאהבת בו, ואחרי שאנג'ליקה אחותה מכירה ביניהם, אלייזה והמילטון מתחתנים ("Helpless"). בינתיים, אנג'ליקה נמשכת בצורה אינטלקטואלית ופיזית להמילטון, אבל שומרת את הרגשות שלה לעצמה למען האושר של אחותה ("Satisfied"). בר מגיע לחתונה לאחל את ברכתו, ומודה אישית בפני המילטון שהוא מנהל רומן עם אשתו של קצין בריטי. המילטון מייעץ לו לעשות צעד כדי שתהייה לו רק רומן ("The Story Of Tonight (Reprise)"). בר לעומת זאת, מעדיף לחכות ולראות לאן יובילו אותו החיים ("Wait For It").

כשהמהפכה ממשיכה, המילטון מבקש שוב ושוב מוושינגטון שייתן לו לפקד, אבל וושינגטון מסרב, ובמקום מקדם את צ'ארלס לי. ההחלטה הזאת מוכחת כטעות בקרב על מונמות', כשלי פוקד לסגת בניגוד לפקודתיו של וושינגטון, מה שגורם לוושינגטון להציב את לה-פאייט בפיקוד במקומו. לי, הממורמר מההחלפה, מפיץ שמועות נבזיות ונקמניות על וושינגטון. המילטון מגן על וושינגטון, אך וושינגטון מורה להמילטון להתעלם מההערות של לי. לורנס, שגם הוא עוזר של וושינגטון, מתנדב לצאת לדו-קרב כנגד לי, כדי שהמילטון לא יצטרך להפר את פקודותיו של וושינגטון ("Stay Alive"). לורנס מנצח בדו-קרב ופוצע את לי ("Ten Duel Commandments"). וושינגטון זועם כשהוא שומע על הקרב, ומורה להמילטון לחזור הביתה לאשתו ("Meet Me Inside"). כשהמילטון שב הבייתה, אלייזה מספרת לו שהיא בהיריון. היא מרגיעה את המילטון המהוסס, ואומרת לו שהוא היחיד בשבילה ("That Would Be Enough").

לה-פאייט מתקדם לתפקיד בכיר יותר בצבא המהפכה ומשכנע את צרפת להצטרף למטרה האמריקאית. וושינגטון ולה-פאייט מבינים שהם יכולים לנצח במלחמה אם ינתקו את חיל הים הבריטי מיורקטאון, אבל הם יצטרכו את המילטון כדי לעשות את זה. ווושינגטון נותן לו בחוסר רצון לפקד סוף סוף כמו שרצה ("Guns And Ships"). בערב הקרב, וושינגטון משחזר את הפקודה הראשונה שלו שהייתה אסון, ומייעץ להמליטון שאף אדם לא יכול לשלוט באיך שיזכרו אותו ("History Has It's Eyes On You"). אחרי מספר ימי לחימה, הצבא הקונטיננטלי מנצח. הבריטים נכנעים בקרב הגדול האחרון של המלחמה ("Yorktown (The World Turned Upside Down)"). לאחר שכוחותיו נוצחו, המלך ג'ורג' שואל את המהפכנים איך הם מצפים למשול בעצמם מבלי שהאנשים שלהם יישנאו אותם ("What Comes Next?").

לאחר המהפכה נולד בנו של המילטון, פיליפ, וגם ביתו של בר, תאודוז'יה ("Dear Theodosia"). המילטון ובר חוזרים לניו יורק כדי לסיים את הלימודים שלהם ולהמשיך בקריירות שלהם כעורכי דין. בר מעריץ את אתיקת העבודה העיקשת של המילטון ומתחיל יותר ויותר להיות מאויים מהצלחתו. המילטון נבחר להיות נציג בוועידת החוקה האמריקאית בקיץ של שנת 1787. המילטון מגייס את ג'יימס מדיסון וג'ון ג'יי כדי שייכתבו את כתבי הפדרליסט לאחר שבר מסרב. וושינגטון שנבחר לנשיאות מגייס את המילטון לעבודה כמזכיר האוצר, על אף בקשותיה חסרות האונים של אלייזה ("Non-Stop").

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1789, תומאס ג'פרסון חוזר לארצות הברית מצרפת, שם שימש כשגריר. וושינגטון ביקש ממנו להיות מזכיר המדינה תחת החוקה החדשה, וג'יימס מדיסון מבקש את עזרתו של ג'פרסון כדי לעצור את התוכנית הכלכלית של המילטון, זאת מכיוון שמדיסון האמין שהתוכנית תיתן לממשלה יותר מידי שליטה בכספי האזרחים ("What'd I Miss?"). ג'פרסון והמילטון מתעמתים על התוכנית הכלכלית של המילטון במהלך ישיבת קבינט. וושינגטון לוקח את המילטון הצידה, ואומר לו למצוא פשרה כדי לזכות בדעת הקהל של הקונגרס ("Cabinet Battle #1").

בזמן שהמילטון עובד בביתו, אלייזה מזכירה לו שהגיע יום הולדתו התשיעי של בנם פיליפ. פיליפ מציג להמילטון קטע ראפ קצר שהוא הכין, ומדהים את אביו. אנג'ליקה מייעצת להמילטון לשכנע את ג'פרסון בנוגע לתוכנית שלו כדי שהקונגרס יקבל אותה. לאחר מכן, אלייזה ואנג'ליקה מנסות לשכנע את המילטון להצטרף אליהם לחופשת הקיץ, אבל המילטון מסרב באומרו שהוא חייב לעבוד על התוכנית שלו לקונגרס, ונשאר בניו יורק בזמן שהמשפחה יוצאת לחופשה מחוץ למדינה ("Take A Break").

כשהוא לבדו, מגיעה מריה ריינולדס לבקר את המילטון וטוענת שבעלה מתעלל בה. כשהמילטון מציע לה עזרה, היא מפתה אותו והם מתחילים לנהל רומן. בעלה של מריה - ג'יימס ריינולדס מגלה על הרומן וסוחט את המילטון, הוא דורש כסף בשביל השתיקה שלו בנוגע לניהול הרומן, המילטון כועס על מריה אך משלם לריינולדס וממשיך ברומן ("Say No To This").

המילטון מזמין את ג'פרסון ומדיסון לארוחת ערב כדי לדון איתם בתוכנית הכלכלית שלו, והם מגיעים לפשרה שידועה כפשרה של 1790, ג'פרסון ומדיסון מסכימים לתמוך בתוכנית הכלכלית של המילטון בתמורה לכך שיעבירו את בירת ארצות הברית מניו יורק לוושינגטון די. סי., אתר שקרוב יותר לביתו של ג'פרסון בוירג'יניה. בר מקנא בהשפעה של המילטון על הממשלה ורוצה שיהיה לו כוח דומה ("The Room Where It Happens"). בר מחליף מפלגות ומנצח את אביה של אלייזה, פיליפ סקיילר, בבחירות לסנאט, מה שתוקע יתד ביחסים של המילטון ובר ("Schuyler Defeated").

בפגישת קבינט נוספת, ג'פרסון והמילטון מתווכחים האם יש ארצות הברית צריכה לעזור לצרפת במהפיכה שלהם. בסופו של דבר, וושינגטון מסכים עם עמדתו של המילטון להישאר נייטרלים ("Cabinet Battle #2"). לאחר הפגישה, בר, ג'פרסון ומדיסון תוהים כמה נחמד זה בשביל המילטון שתמיד יש לו את התמיכה של וושינגטון, והם מחפשים דרך לפגוע בתדמיתו של המילטון ("Washington On Your Side").

וושינגטון מספר להמילטון שג'פרסון התפטר ממקומו בממשלה כדי לרוץ לנשיאות, ושהוא עצמו לוקח צעד אחורה ולא ירוץ לנשיאות. המילטון בהלם, אבל וושינגטון משכנע אותו שזה הדבר הנכון לעשות, והם כותבים את נאום הפרידה של וושינגטון ("One Last Time"). באנגליה, המלך ג'ורג' השלישי מקבל את החדשות בנוגע לכך שוושינגטון לא ירוץ לנשיאות ועל בחירתו של ג'ון אדמס לנשיאות. המלך יוצא מגדרו משמחה, מוכן שארצות הברית תיפול תחת הנהגתו של אדמס ("I Know Him").

אדמס והמילטון רבים ומשתלכים אחד בשני, מה שגורם להריסת המפלגה הפדרליסטית ("The Adams Administration"). ג'פרסון, מדיסון ובר חושבים שהם גילו שערורייה שיכולה להרוס את המילטון, ומאמינים שהוא מעל בכספי הממשלה ומאשימים אותו בבגידה. מה שהם חושבים כראיות למעילה, הם בעצם מסמכים הקשורים לרומן של המילטון עם מריה ריינולדס. המילטון מבין שהאמת היא הדרך היחידה לברוח מההאשמות נגדו ומספר לשלושה על הרומן ומתחנן שלא יספרו לאף אחד ("We Know"). למרות שאמרו שלא יספרו, המילטון חושש שהם הולכים לספר על הרומן שלו, ונזכר איך כתיבה פתוחה ואמיתית הצילה אותו בעבר ("Hurricane"). ומפרסם הודאה רשמית על הרומן שלו, בתקווה שלא יצאו שמועות על מעילה שיכולות להרוס לו את המורשת הפוליטית ("The Reynolds pamphlet"). המוניטין האישי שלו לעומת זאת, נהרס. אלייזה המיואשת בוכה ושורפת את כל ההתכתבויות שלה עם המילטון, כדי להרוס את הסיכוי של המילטון שההיסטוריונים בעתיד יגאלו אותו מהאשמה ברומן ("Burn").

השנים חולפות, ובנו של המילטון - פיליפ, קורא בחור בשם ג'ורג' איקר לדו-קרב על כך שהכפיש את שמו של המילטון. פיליפ מכוון לשמים מתחילת הדו-קרב, אבל כבר כשמגיעים לשבע בספירה לעשר לתחילת הירי, איקר יורה בפיליפ ("Blow Us All Away"). פיליפ נלקח לרופא, שלא מצליח להציל אותו. המילטון ואלייזה מגיעים בנפרד ממש לפני מותו של פיליפ ("Stay Alive (Reprise)"). בעקבות מותו של פיליפ, משפחת המילטון עוברת לצפון העיר. המילטון מבקש את סליחתה של אלייזה על מעשיו בעבר, לבסוף היא סולחת לו ("It's Quiet Uptown").

הבחירות לנשיאות בשנת 1800 מסתיימות בכך שג'ון אדמס מנוצח, וג'פרסון ובר מקבלים את אותו מספר הקולות. המילטון מתעצבן שבר עוד הפעם שינה את האידאולוגיה שלו בשביל מטרה אישית, ונותן את קולו המכריע לג'פרסון, שמנצח ונבחר לנשיא, ומשנה את החוק שהאדם שנבחר במקום השני לנשיאות משמש כסגן נשיא ובכך מעיף את בר מהתפקיד ("The Election Of 1800"). בר הזועם, מתכתב עם המילטון וקורא אותו לדו-קרב ("Your Obedient Servent"). לפני הזריחה בבוקר הקרב, אלייזה רואה שהמילטון עובד, ומבקשת ממנו לחזור למיטה, אך הוא אומר לה שיש לו פגישה בשעות הזריחה, אך מחמיא לה באהבתו אליה ("Best Of Wives And Best Of Women").

בר והמילטון נוסעים לוויקהאון שבניו ג'רזי בשביל הדו-קרב, ממש ליד המקום שבו פיליפ נורה. כשיריית האקדח נשמעת, המילטון מריץ את חייו בראשו, את מערכות היחסים שלו, ואת מורשתו. הוא מכוון את האקדח שלו לשמיים והוא נפגע על ידי ירייתו של בר ומת מיד לאחר מכן. בר מקונן שלמרות שהוא שרד, הוא מקולל בכך שלנצח ייזכר כאיש הרשע בהיסטוריה, ותמיד ייזכר רק כאיש שהרג את אלכסנדר המילטון ("The World Was Wide Enough").

הלהקה מתכנסת לסיים את הסיפור. וושינגטון נכנס ומזכיר לקהל שאין להם שום השפעה על איך שהם ייזכרו. ג'פרסון ומדיסון מודים ביחד על הגאונות של עבודותיו של המילטון, המתחרה שלהם. אלייזה מסבירה שהיא נלחמה לשמור על המורשת של בעלה במשך חמישים השנים הבאות, ומתייסרת שהיא לא עשתה מספיק, ואז שואלת את הקהל מי יספר את הסיפור שלהם כשהיא תלך לעולמה. כשהיא מתה, המילטון מראה לה את כל האנשים שיידאגו לשמור על מורשתה כמו שהיא עשתה בשבילו ("Who Lives, Who Dies, Who Tells Your Story").

רשימת השירים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מערכה ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Alexander Hamilton (אלכסנדר המילטון)
  • Aaron Burr, Sir (ארון בר, אדוני)
  • My Shot (ההזדמנות שלי)
  • The Story of Tonight (הסיפור של הלילה הזה)
  • The Schuyler Sisters (האחיות סקיילר)
  • Farmer Refuted (הפרחת החלקאי)
  • You’ll Be Back (אתם עוד תחזרו)
  • Right Hand Man (איש יד ימין)
  • A Winter’s Ball (נשף חורף)
  • Helpless (חסרת ישע)
  • Satisfied (מסופקת)
  • The Story of Tonight (Reprise) (הסיפור של הלילה הזה (חזרה))
  • Wait For It (לחכות לזה)
  • Stay Alive (הישאר בחיים)
  • The Ten Duel Commandments (עשרת דיברות הדו-קרב)
  • Meet Me Inside (פגוש אותי בפנים)
  • That Would Be Enough (זה יהיה מספיק)
  • Guns and Ships (רובים וספינות)
  • History Has Its Eyes On You (עיניי ההיסטוריה עלייך)
  • Yorktown (The World Turned Upside Down) (יורקטאון (העולם התהפך))
  • What Comes Next? (מה יבוא עכשיו?)
  • Dear Theodosia (תיאודוזיה היקרה)
  • Non-Stop (בלי הפסקה)

מערכה שנייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • What’d I Miss (מה הפסדתי)
  • Cabinet Battle #1 (קרב קבינט #1)
  • Take a Break (קח הפסקה)
  • Say No To This (להגיד לזה לא)
  • The Room Where It Happens (החדר שבו זה קורה)
  • Schuyler Defeated (תבוסת סקיילר)
  • Cabinet Battle #2 (קרב קבינט #2)
  • Washington On Your Side (וושינגטון בצד שלך)
  • One Last Time (פעם אחת אחרונה)
  • I Know Him (אני מכיר אותו)
  • The Adams Administration (השלטון של אדמס)
  • We Know (אנחנו יודעים)
  • Hurricane (הוריקן)
  • The Reynolds Pamphlet (העלון של ריינולדס)
  • Burn (נשרף)
  • Blow Us All Away (מהמם את כולנו)
  • Stay Alive (Reprise) (הישאר בחיים (חזרה))
  • It’s Quiet Uptown (שקט בצפון העיר)
  • The Election of 1800 (הבחירות של שנת 1800)
  • Your Obedient Servant (עבדך הנאמן)
  • Best of Wives and Best of Women (הטובה ברעיות והטובה בנשים)
  • The World Was Wide Enough (העולם היה רחב מספיק)
  • Who Lives, Who Dies, Who Tells Your Story (מי חי, מי מת, מי מספר את סיפורך)

קונספט[עריכת קוד מקור | עריכה]

המחזמר מושר ברובו, עם מעט דיאלוג. התלבושות והתפאורה משקפים את התקופה בה העלילה מתרחשת, עם מעילי פראק מקטיפה ומכנסי רכיבה. התפאורה מורכבת מפיגומי עץ כנגד לבנים חשופות, והתאורה החמימה מזכירה אור נרות. אודות גילומם של המילטון, תומאס ג'פרסון, ג'ורג' וושינגטון ועוד דמויות היסטוריות לבנות על ידי שחקנים שחורים והיספנים, מירנדה אמר שלדעתו אין זה מצריך השעיית הספק משמעותית מצד הקהל: "הקאסט שלנו נראה כמו שאמריקה נראית היום, וזה ללא ספק בין-לאומי. זו דרך למשוך אותך לתוך הסיפור ולאפשר לך להשאיר בכניסה כל מטען תרבותי שהגעת איתו". הוא הוסיף: "אנחנו מספרים את סיפורם של גברים לבנים זקנים ומתים, אבל אנחנו משתמשים בשחקנים שאינם לבנים, וזה הופך את הסיפור ליותר נגיש לקהל עכשווי. "המילטון הוא סיפור על אמריקה, והדבר היפה ביותר בו הוא שהוא מסופר על ידי קאסט מגוון עם כאלה סגנונות מוזיקליים מגוונים", אמרה רנה אליז גולדסברי, שמגלמת את אנג'ליקה סקיילר. "יש לנו הזדמנות לקחת מחדש בעלות על היסטוריה שחלק מאיתנו לא בהכרח חושבים ששייכת לנו". מירנדה מתעקש שכל האבות המייסדים יגולמו על ידי שחקנים שאינם לבנים, והוא פתוח לאפשרות שנשים יגלמו את האבות המייסדים.

דיוק היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות שהמילטון מבוסס על אירועים אמיתיים, מירנדה לוקח לעצמו קצת חירות אומנותית בסיפור האירועים הללו. לדוגמה, בשיר Farmer Refuted ההתכתבויות של סמואל סיבורי והמילטון קרו לפני מעשיות השיר Aaron Burr, Sir אך בהצגה Farmer Refuted מוצג ארבעה שירים אחריו. לאנג'ליקה באמת היה קשר חזק עם המילטון (זה ידוע לפי התכתבויות בין השניים שיכולות להיחשב לעתים כרומנטיות), אך הקשר הזה מנופח בהצגה. במהלך השיר Satisfied, אנג'ליקה מסבירה מדוע המילטון לא מתאים לה למרות שהיא מעוניינת בו. היא מציינת בפרט ש-"אני בחורה בעולם שבו תפקידי היחיד הוא להתחתן עם גבר עשיר. לאבי אין בנים ולכן אני זו שחייבת לטפס בסולם החברתי." במציאות, הלחץ על אנג'ליקה לעשות זאת היה קטן בהרבה. לפיליפ סקיילר היו חמישה עשר ילדים, מתוכם שני בנים ששרדו עד לבגרות, ואנג'ליקה בחרה להתחתן עם ג'ון בארקר צ'רץ' כמה שנים לפני שהיא פגשה את המילטון. מירנדה ציין שהוא בחר לעשות זאת בגלל שזה חזק יותר מבחינה דרמטית אם אנג'ליקה פנויה אבל בכל זאת לא יכולה להנשא לו. כמו כן, במערכה הראשונה, תפקידו של בר בחייו של המילטון גדול יותר מאשר במציאות, והרבה מהאינטראקציות המוקדמות בין השניים הן בדיוניות. לדוגמה, בעוד שבר היה נוכח בקרב על מונמות', הוא לא שימש כסגנו של צ'ארלס לי בדו-קרב שלו מול ג'ון לורנס, כפי שמופיע בשיר Ten Duel Commandments, אלא אוון אדוארדס. כבנוסף, המילטון מעולם לא פנה לבר בבקשה שיעזור בכתיבת כתבי הפדרליסט כפי שמופיע בשיר Non-Stop.

במערכה השנייה ישנם מספר אי דיוקים לגבי שקיעתו של המילטון, ככל הנראה עקב אילוצי זמן וסיפור. על אף שג'ון אדמס והמילטון באמת לא הסתדרו ביניהם, אדמס מעולם לא פיטר את המילטון כפי שמתואר בהצגה. המילטון התפטר מתפקידו כשר האוצר ב-1795, שנתיים לפני שאדמס נבחר לנשיא. בנוסף, ג'פרסון, מדיסון ובר לא פנו להמילטון לגבי הרומן שלו, אלא ג'יימס מונרו ופרדריק מולנברג ב-1792. מונרו היה חבר קרוב של ג'פרסון וחלק איתו את המידע על הרומן של המילטון. העיתונאי ג'יימס קלנדר פרסם את הסיפור על הבגידה ב-1796. המילטון האשים את מונרו, והסכסוך ביניהם כמעט הסתיים בדו-קרב. לבסוף, המילטון פרסם הודאה רשמית ברומן.

בשיר Blow Us All Away היו כמה וכמה אי דיוקים. לדוגמה, בשיר אפשר לשמוע שהם אומרים שהכל חוקי בניו ג׳רזי, אבל באותה תקופה חוקי ניו ג׳רזי וניו יורק היו שווים לגמרי ולכן, מה שהיה ניתן לעשות בניו ג׳רזי היה ניתן לעשות גם בניו יורק בלי שום שינוי. בנוסף, במחזמר, ג׳ורג׳ איקר ירה בפיליפ כאשר הגיעו לספרה שבע בספירה עד עשר, לעומת זאת, בדול האמיתי, הספירה הגיעה עד עשר ואפילו אחרי. פיליפ ואיקר לא עשו כלום, וכשאיקר הרים את אקדחו לשמיים לבסוף, הוא בטעות ירה בפיליפ.

כמו כן, לא היו אלה הבחירות של שנת 1800 שהובילו לדו-קרב בין בר להמילטון. באותן בחירות בר מונה לסגן הנשיא של ג'פרסון, אך כשג'פרסון החליט שלא לרוץ שוב עם בר לבחירות של 1804, בר החליט להתמודד על תפקיד מושל ניו יורק. הוא הפסיד ברוב קולות למורגן לואיס. לאחר מכן פורסם מכתב מאת צ'ארלס ד. קופר אל פיליפ סקיילר, ובו נטען שהמילטון קרא לבר "איש מסוכן שאין לבטוח בו עם מושכות הממשל". פרסום זה הוביל לאותה התכתבות בין בר להמילטון שמוצגת בשיר Your Obedient Servant.

ביקורות[עריכת קוד מקור | עריכה]

המילטון זכה לתשבחות מצד המבקרים, והוגדר על ידי רבים כתופעה תרבותית.

ביקורת על ההפקה של המחזה במגזין וריאטי היללה: "המוזיקה משלהבת, אבל המילים הן ההפתעה הגדולה. ההרגשה והצליל של הדיאלוג המושר הותאמו במיוחד לכל דמות. ג'ורג' וושינגטון, דמות ממלכתית בגילומו המרשים של ג'קסון, שר בפרוזה מלוטשת... אבל בסופו של דבר, הנראטיב המרגש של מירנדה על סיפור חייו של אדם אחד הופך לנראטיב של אומה שלמה, אומר שנבנתה על ידי מהגרים שלעתים זקוקים לתזכורת מהיכן הגיעו."

בביקורת על ההפקה בברודוויי במגזין טיים-אאוט ניו יורק נכתב: "אני אוהב את המילטון. אני אוהב אותו כמו שאני אוהב את ניו יורק, או את ברודוויי כשהוא מצליח לעשות את זה נכון. וזה כל כך נכון... שילוב עילאי של היפ-הופ ברמה שמתאימה להשמעה ברדיו (כמו גם רית'ם אנד בלוז, בריטפופ ושירי מחזות זמר מסורתיים), היסטוריה אמריקאית שלא סופרה מספיק יחד עם נקודת המבט הייחודית והאישית של מירנדה בתור דור ראשון למהגרים פורטוריקנים וכישרונו הבלתי נדלה עם מילים. המילטון לוחץ חזק על כפתורים תרבותיים בכל כך הרבה רמות... הדרמה האנושית והעומק הסיפורי של היצירה פשוט מדהימים."

ביקורת במגזין האקונומיסט ציינה שההפקה נהנית מהצלחה ביקורתית אוניברסלית כמעט. ברק אובמה התלוצץ שההערצה למחזמר היא "הדבר היחידי שדיק צ'ייני ואני מסכימים עליו."

הצלחה קופתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הכרטיסים לכל הצגות המחזמר בתיאטרון הציבורי באוף-ברודוויי נמכרו כולם. עוד לפני הצגת הבכורה של המחזמר בברודוויי, הוא הספיק לגרוף מיליוני דולרים במכירות כרטיסים מראש (כ-30 מיליון דולר על פי הדיווחים). בשבוע של יום העבודה שהסתיים ב-6 בספטמבר 2015, המילטון היה ההצגה השנייה הכי רווחית בברודוויי, שני רק למלך האריות. עד לאותו חודש נמכרו כמעט כל הכרטיסים עבור כל ההצגות המתוכננות של המחזמר בברודוויי.

כמו הצגות אחרות בברודוויי, המילטון מציע הגרלת כרטיסים מוזלים לפני כל הופעה. בהגרלה מוצעים עשרים ואחד מקומות בשורות הראשונות, ולעתים גם כמה מקומות בעמידה. שלא כמו הצגות אחרות בברודוויי, ההגרלה של המילטון משכה קהל גדול במיוחד, ויצרה בעיה של דחק ברחוב של התיאטרון. היות שרק מעט אנשים יכולים לזכות בהגרלה, לין מנואל מירנדה העלה הופעות קטנות שהוצגו לפני ההגרלה עצמה, כך שגם אלה שלא זכו בכרטיסים יוכלו לחוות חלק קטן מההופעה. ההופעות הללו זכו לשם #Ham4Ham, כלומר המילטון עבור המילטון, היות שהזוכים בהגרלה נדרשים לשלם 10$, ערך השטר עליו מופיעה דמותו של אלכסנדר המילטון, בעבור הכרטיסים למחזה.

הקהל הגדול שהגיע להגרלות החל לגרום לבעיות בטיחות, והוחלט להעביר את ההגרלה לאינטרנט באופן זמני. ביום הראשון של ההגרלה הדיגיטלית, יותר מ-50,000 אנשים נרשמו וגרמו לאתר לקרוס.

מורשת והשפעה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-2015, משרד האוצר של ארצות הברית הודיע על עיצוב מחודש של שטר ה-10$, שבו תוחלף דמותו של המילטון בדמות נשית כלשהי מההיסטוריה האמריקאית. בעקבות העלייה בפופולריות של המילטון שיצר המחזמר, החליט שר האוצר האמריקאי ג'ק ליו לבטל את התוכניות להחלפת דיוקנו של המילטון. במקום זאת, הוחלט להחליף את דיוקנו של אנדרו ג'קסון שעל שטר ה-20$ בדיוקנה של הארייט טאבמן.

ב-18 בנובמבר 2016, הגיע מייק פנס, סגנו של הנשיא הנבחר של ארצות הברית דונלד טראמפ (חודשיים לפני כניסתו לבית הלבן), לצפות במחזמר המילטון, בסך הכל 11 ימים לאחר בחירת דונלד טראמפ כנשיא ארצות הברית, במהלך הקמפיין דונלד טראמפ דיבר כנגד הגירה וכנגד אוכלוסיות רבות ביניהם היספנים (שמשמשים חלק מרכזי בשחקנים בהצגה). בסוף ההצגה לאחר ההשתחוויה, החליטו שחקני ההצגה לפני הירידה מהבמה, להקריא מספר דברים לסגן הנשיא החדש, בדבריהם הביעה ההפקה חשש מפני חוסר שמירה על זכויותיהם והפיכתם על ידי הממשל החדש לאזרחים סוג ב', ובביקשו שהממשל החדש יעבוד בשביל כולם ודאגו להזכיר את היות השחקנים מכלל העדות, הדתות, הגזעים והמינים שחיים בארצות הברית. תוך כדי הקראת הדברים יצא פנס מהאולם כשהקהל צועק לו קריאות בוז. דונלד טראמפ הנשיא הנבחר הגיב בפייסבוק על דבריהם בהתייחסו לאיכות ההצגה.

המיקסטייפ של המילטון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המיקסטייפ של המילטון (באנגלית: The Hamilton Mixtape) הוא דיסק שיצא ב-2016 שבו זמרים מפורסמים שרים את שירי המחזמר בביצועים שלהם ומספר שירים נוספים המבוצעים על ידי השחקנים עצמם. בין המשתתפים היו יוצר המחזמר לין מנואל מירנדה, הזמרת סיה הזמר אשר ועוד.

דמויות מרכזיות ושחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמות ואסר (2013) אוף ברודוויי (2015) ברודוויי (קאסט מקורי) (2015) ברודוויי (קאסט נוכחי)
אלכסנדר המילטון לין-מנואל מירנדה לין-מנואל מירנדה / חוויאר מוניוז חוויאר מוניוז / מייקל לווייה
ארון בר אוטקארש אמבודקאר לזלי אודום ג'וניור ברנדון ויקטור דיקסון
אליזבת סקיילר המילטון אנה נוגווירה פיליפה סו לקסי לוסון
אנג'ליקה סקיילר צ'רץ' אניקה נוני רוז רנה אליז גולדסברי
המרקיז דה לה פאייט / תומאס ג'פרסון דויד דיגס
ג'ורג' וושינגטון כריסטופר ג'קסון
המלך ג'ורג' השלישי ג'ושוע הנרי בריאן ד'ארסי ג'יימס ג'ונתן גרוף רורי או'מאלי
פגי סקיילר / מריה ריינולדס פרסילה נונייז ג'זמין ספאס-ג'ונס
ג'ון לורנס / פיליפ המילטון חוויאר מוניוז אנת'וני ראמוס
הרקולס מוליגן / ג'יימס מדיסון ג'ושוע הנרי אוקייריאטה אונאודוואן

חילופים משמעותיים בקאסט של ברודוויי[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ג'ונתן גרוף החליף את ברייאן דארסי ג'יימס בתפקיד המלך ג'ורג' השלישי כשההצגה עברה מאוף ברודוויי לברודוויי ב-3 במרץ 2015.
  • אנדרו ראנלס החליף את גרוף בתפקיד המלך ג'ורג' השלישי מה-27 באוקטובר עד ה-29 בנובמבר 2015, אז גרוף חזר לתפקיד.
  • רורי או'מאלי קיבל את תפקיד המלך ג'ורג' השלישי מגרוף ב-11 באפריל 2016.
  • ג'ונתן גרוף חזר לשחק את תפקיד המלך ג'ורג' השלישי להופעה אחת ב-28 ביוני 2016, לצילומי ההצגה.
  • חוויאר מוניוז, שהיה המחליף של המילטון, קיבל את התפקיד הראשי של אלכסנדר המילטון מלין מנואל מיראנדה ב-11 ביולי 2016, מיכאל לואי קיבל את תפקיד המחליף של המילטון מחוויאר מוניוז.
  • לקסי לוסון קיבלה את התפקיד של אלייזה המילטון מפיליפה סו ב-11 ביולי 2016.
  • ברנדון ויקטור דיקסון קיבל את התפקיד של אהרון בר ב-23 באוגוסט 2016. התפקיד בוצע על ידי המחליפים לתפקיד - סידני ג'יימס ארקווט ואוסטין סמית' - בששת השבועות בין יציאת לזלי אודום ג'וניור מהתפקיד לכניסתו של דיקסון.
  • דויד דיגס עזב את ההפקה ב-15 ביולי 2016. הוא הוחלף על ידי סת' סטיוארט.
  • מנדי גונזאלס החליפה את רנה אליז גולדסברי בתפקיד אנג'ליקה סקיילר צ'רץ' ב-6 בספטמבר 2016. גולדסברי עזבה את הקאסט ב-3 בספטמבר.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא המילטון בוויקישיתוף