ניק קלג
_(cropped).jpg) | |||||||||||||||||||||
| לידה |
7 בינואר 1967 (בן 57) צ'לפונט סנט גילס, הממלכה המאוחדת  | ||||||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מדינה |
הממלכה המאוחדת | ||||||||||||||||||||
| השכלה |
| ||||||||||||||||||||
| מפלגה |
המפלגה הליברל-דמוקרטית | ||||||||||||||||||||
| בן או בת זוג |
Miriam González Durántez (ספטמבר 2000–?) | ||||||||||||||||||||
|
www | |||||||||||||||||||||
| |||||||||||||||||||||
| פרסים והוקרה | |||||||||||||||||||||
|
Knight Bachelor (2018) | |||||||||||||||||||||
| חתימה |
 | ||||||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||||||
ניקולס ויליאם פיטר קְלֵג (באנגלית: Nicholas William Peter Clegg; נולד ב-7 בינואר 1967) הוא פוליטיקאי בריטי, אשר כיהן כסגן ראש ממשלת בריטניה בממשלת קמרון הראשונה, וכמנהיג המפלגה הליברל-דמוקרטית בין השנים 2007–2015. בין השנים 1999 – 2004 היה חבר בפרלמנט האירופי, ובשנים 2005–2017 כיהן כחבר בפרלמנט הבריטי.
עם תבוסת מפלגתו בבחירות הכלליות במאי 2015, התפטר מתפקידו כמנהיג המפלגה הליברל-דמוקרטית[1]. באוקטובר 2018 הצטרף לפייסבוק, כסגן נשיא גלובלי לתקשורת, בניסיון לסייע לחברה להתמודד עם הביקורת הגוברת נגדה מצד משתמשים וורגולטורים ברחבי העולם[2], בעקבות משבר קיימברידג' אנליטיקה[3].
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
קלג נולד בעיירה צ'אלפונט סיינט ג'יילז (Chalfont St Giles) בבקינגהאמשייר שבדרום-מזרח אנגליה בשנת 1967, השלישי מתוך ארבעה ילדים במשפחתו. אביו, ניקולאס קלג, ממוצא חצי-אנגלי וחצי-רוסי, היה בנקאי. אמו, הרמאנס ואן דן ואל בייק, היא הולנדית במוצאה. קלג דובר אנגלית, הולנדית, צרפתית, גרמנית וספרדית.
הוא למד בדרום בקינגהאמשייר בבית הספר קלדיקוט, ואחר כך בתיכון וסטמינסטר בלונדון. בגיל 16 השתתף בתוכנית חילופי תלמידים שבמהלכה למד במינכן שבגרמניה. לאחר הלימודים עבד שנה כמדריך סקי באוסטריה ובבנק בהלסינקי. כשחזר לממלכה המאוחדת החל ללמוד ארכאולוגיה ואנתרופולוגיה בקולג' רובינזון באוניברסיטת קיימברידג'. באוניברסיטה היה פעיל בחוג התיאטרון ובנבחרת הטניס. בסיום הלימודים קיבל מלגה ללימודים במשך שנה באוניברסיטת מינסוטה, שם כתב תזה על הפילוסופיה הפוליטית של תנועת האקולוגיה העמוקה. בתום הלימודים עבר לניו יורק, שם עבד כמתמחה תחת כריסטופר היטצ'נס, בשבועון "The Nation". אחר כך עבר לבריסל, שם עבד במשך שישה חודשים כמתלמד בארגון שעסק בסיוע למדינות ברית המועצות לשעבר. עשה תואר שני נוסף בקולג' אירופה בברוז', שם גם פגש את מי שהפכה להיות אשתו, מרים.
בשנת 1993 זכה בפרס דייוויד תומאס של העיתון הכלכלי "Financial Times". בשנת 1994 החל לעבוד בעבור הנציבות האירופית, בתוכנית סיוע למדינות ברית המועצות לשעבר. במשך שנתיים ניהל תוכניות סיוע במרכז אסיה ובקווקז בשווי עשרות מיליוני אירו, ובסך הכל עבד כחמש שנים בפרויקט.
קריירה פוליטית[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 1998 נבחר לייצג את המפלגה הליברל-דמוקרטית בבחירות לפרלמנט האירופי במחוז מזרח המידלנדס. בשנת 1999 נבחר לתפקיד והיה לליברל הראשון שנבחר לתפקיד במחוז מאז שנת 1931. בשנת 2005 נבחר לפרלמנט הבריטי מטעם הליברל-דמוקרטים במחוז שפילד-הלאם (חלק מהעיר שפילד). עם היבחרו לתפקיד מונה כדובר המפלגה לענייני אירופה וסגן דובר בנושאי יחסי חוץ. בשנת 2006 מונה לדובר המפלגה לענייני פנים. בתפקיד זה בלט בהדגשת הקו של הליברל-דמוקרטים בעד זכויות אזרח ופעל נגד תוכנית הממשלה להנפקת תעודות זהות ביומטריות בבריטניה ונגד החזקת DNA של אזרחים ללא הרשעה פלילית.
ב-18 בדצמבר 2007 נבחר לכהן כראש המפלגה הליברל-דמוקרטית[4]. לקראת הבחירות הכלליות בבריטניה 2010, באפריל 2010, הודיע כי יעדיף לחבור לשמרנים ולא למפגלת הלייבור בראשות ראשות הממשלה המכהן גורדון בראון[5]. בנוסף אמר לראשונה כי הנהגת רפורמה בשיטת הבחירות בבריטניה, שמעוות לשלילה את הצבעה למפלגות קטנות יותר (דוגמת המפלגה הליברל-דמוקרטית)[6], תהיה תנאי מוקדם להצטרפות לקואליציה ממשלתית כלשהי[7]. בבחירות שהתקיימו ב-6 במאי 2010, המפלגה זכתה ב-57 מושבים בפרלמנט. קלג הודיע מיד כי על השמרנים בראשות קמרון להקים את הממשלה בקואליציה עם הליברל-דמוקרטים[8]. לאחר הבחירות הצטרף יחד עם מפלגתו לקואליציה בראשות דייוויד קמרון ומונה לסגן ראש הממשלה[9].
חודש לאחר הבחירות קלג תמך בהעלאת המע"מ בבריטניה מ-17.5% ל-20%, אף על פי שבמסע הבחירות יצא כנגד העלאת המע"מ[10].
על פי ההסכם הקואליציני, נערך ב-5 במאי 2011 משאל עם בנושא שינוי שיטת הבחירות. קלג ומפלגתו ביקשו לעבור לשיטת הצבעה חלופית, שהייתה מעניקה למפלגות קטנות סיכויים רבים יותר לזכות בשלטון, אולם הדבר נדחתה בהפרש עצום, כאשר 67.9% מהמצביעים התנגדו לשינוי ורק 32.1% הצביעו בעד השינוי[11].
בינואר 2012, הכריז קלג כי "הבנייה בהתנחלויות היא ונדליזם מכוון מצד מדינת ישראל במטרה למנוע הסכם שלום באמצעות פתרון שתי המדינות"[12].
באוגוסט 2012, פרץ משבר בין שתי המפלגות המרכיבות את הקואליציה, המפלגה השמרנית והמפלגה הליברל-דמוקרטית, אלרח שהחליטו לנטוש את מאמציהן לבצע שינוי יסודי בבית הלורדים. רפורמה מקיפה בבית הלורדים הייתה אחד היעדים העיקריים לשמם הצטרפה המפלגה הליברל-דמוקרטית לקואליציה. רפורמה לשינוי הרכב חברי הבית, המושתת ברובו על לורדים שמונו לתפקיד בידי הממשלה, וכאלה שזכו בו בירושה, לגוף שמרבית חבריו ממונים בבחירות כלליות. שינוי שהמפלגה הליברל-דמוקרטית ניסתה לקדם עשרות שנים[13].
לקראת הבחירות הכלליות בבריטניה 2015, קלג ספג את רוב הביקורת על הקיצוצים החדים שביצעה הממשלה השמרנית בראשות דייוויד קמרון[14]. לאחר שהמפלגה זכתה ב-8 מושבים בלבד בבחירות, הודיע ביום שלמחרת על התפטרותו מראשות המפלגה[1]. בבחירות הכלליות ב-2017 הפסיד את גם מושבו בפרלמנט לטובת מועמד הלייבור[15].
קריירה בפייסבוק[עריכת קוד מקור | עריכה]
באוקטובר 2018, החל קלג לעבוד בחברת "מטא" (שפעלה אז בשם "פייסבוק"), המפעילה את הרשתות החברתיות פייסבוק ואינסטגרם, את תוכנות המסרים המיידיים וואטסאפ ופייסבוק מסנג'ר, בתפקיד מנהל התקשורת והמדיניות העולמי של החברה. קלג גויס לאחר המשבר שפרץ במרץ 2018, בעקבות החשיפה כי חברת "קיימברידג' אנליטיקה" עשתה שימוש במידע אישי מפייסבוק, שמלכתחילה נאסף על ידי חוקר חיצוני למטרות אקדמיות, לטובת מטרות פוליטיות. בין השאר הייתה החברה מעורבת, בשנת 2016, במסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית של דונלד טראמפ ובקמפיין הברקזיט ליציאת בריטניה מהאיחוד האירופי[16].
הוכרז כי קלג נשכר כלוביסט, איש יחסי ציבור ויועץ פוליטי, במקום בעיר אחר ששימש כסגן נשיא לעניינים גלובליים ותקשורת. הוא הודיע כי הצטרף לפייסבוק מכיוון שהיה "משוכנע שהתרבות של החברה משתנה בעקבות פרשת "קיימברידג' אנליטיקה"" וש"מחוקקים צריכים לנהל שיחה רצינית אם חברות עתירות נתונים, המאפשרות לחברות אחרות לשתף ולהשתמש בנתונים". הוא הודה ששערוריית הנתונים של קיימברידג' אנליטיקה "זיעזעה את פייסבוק עד היסוד שלה" ואמר ל-BBC כי החברה "לא עשתה מספיק בעבר" בכל הקשור לפרטיות הנתונים של המשתמשים שלה[17].
באפריל 2019, לאחר שיזם שורה של הנחיות חדשות לפרסום פוליטי בפייסבוק, קלג הואשם על ידי הנציבה האירופית לצדק, צרכנים ושוויון מגדרי, במכתב שנחתם על ידי מספר בכירים באיחוד האירופי, באי הבנה של חוקי האיחוד האירופי, וקבע כי הנחיות המוצעות של פייסבוק בנושא פרסום פוליטי "יפגעו בזכויות הבחירה של האיחוד האירופי". במאי 2019, הוא דחה את קריאותיהם של המועמדות האמריקאיות לנשיאות אליזבת וורן וקמאלה האריס, כמו גם מייסד פייסבוק כריס יוז לפרק את פייסבוק, ואמר שפייסבוק היא "סיפור הצלחה אמריקאי ענק" וכי "אני לא חושב שזו מסורת אמריקאית מאוד להתחיל להעניש הצלחה"[18]. ביוני 2019, קלג אמר כי "אין שום הוכחה" לכך שרוסיה השפיעה על תוצאות משאל העם של האיחוד האירופי באמצעות פייסבוק. הוא אמר שהחברה פועלת לרגולציה מוגברת של חברות טכנולוגיה. באוקטובר 2019, דמיאן קולינס, יו"ר ועדת הדיגיטל, התרבות, המדיה והספורט של בית הנבחרים הבריטי, ביקש רשמית מקלג להסביר מדוע פייסבוק פטרה הצהרות פוליטיות מהנחיות לבדיקת עובדות[19].
בשנת 2020, קלג עזר להוביל את הקמת המועצה המפקחת על פייסבוק[20], שמדווחת אליו, ושכנע את ראש ממשלת דנמרק לשעבר והחברה לשעבר בהנהלת קולג' אירופה, הלה ת'ורנינג שמידט, לשמש כיושבת ראש משותפת של המועצה[21]. בנוסף גייס בישראל את אמי פלמור, לשעבר מנכל"ית משרד המשפטים[22]. לאחר מכן הוא מילא תפקיד בהשעיית חשבון הפייסבוק של נשיא ארצות הברית דונלד טראמפ באמצע 2021[23].
לקראת פרסום המסמכים שהודלפו מהחברה באוקטובר 2021, כתב קלג מזכר פנימי שאומר שאין ראיות שפייסבוק היא הגורם העיקרי לקיטוב ושהחברה לא "מרוויחה מקיטוב, למעשה, בדיוק להפך"[24]. מאוחר יותר הוא פרסם הצהרה פומבית האומרת שהדיווח על המסמכים "יחס מניעים כוזבים להנהגה ולעובדים של פייסבוק", ואמר שזה "פשוט שקרי שפייסבוק התעלמה מהמחקר הפנימי שלה על הנזק שהיא גורמת"[25]. לאחר פרסום המסמכים, הוא ערך מספר ראיונות פומביים בהגנה על החברה. באחד הראיונות הוא הצהיר כי "אני לא יכול לתת לך תשובה כן או לא", כשנשאל אם פייסבוק מילאה תפקיד בהגברת תוכן קיצוני לקראת ההסתערות על הקפיטול ב-2021. קליג ספג ביקורת על תפקידו בהגנה על החברה, בין השאר כאשר עיתונאי "הגרדיאן" ג'ון האריס, כינה אותו: "the fall guy for Facebook's failures" (אדם שמיוחסת לו האשמה במכוון באופן שקרי, על מנת להסיט את האשמה מגורם אחר)[26].
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנת 2000 נישא למרים גונזלס דורנטס, עורכת דין ספרדייה מואיאדוליד. הם הורים לשלושה בנים. אשתו קתולית, וכך גם הם מגדלים את ילדיהם, אולם קלג הצהיר כי אינו מאמין באלוהים.
קלג מתגורר באתרטון, קליפורניה, לאחר שהתגורר בעבר בשכונת היוקרה פוטני, שבדרום מערב לונדון. יש לו גם בית במחוז הבחירה שלו לשעבר בשפילד. בעת שהיה סגן ראש ממשלת בריטניה, קלג ושר החוץ ויליאם הייג חלקו את השימוש באחוזת צ'בנינג, שהיא בדרך כלל מעונו הרשמי של שר החוץ של בריטניה.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ניק קלג
- ניק קלג, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
- אדר פרימור, בחירות בבריטניה | ניק קלג: אני מעריץ גדול של ישראל אבל אמשיך לבקר את ממשלתה, באתר הארץ, 6 במאי 2010 - ראיון ל"הארץ" לקראת הבחירות ב-2010
- ניק קלג, בכיר בפייסבוק במאמר מיוחד: "אנחנו לא מרוויחים משנאה", באתר גלובס, 1 ביולי 2020 - מאמר שכתב עבור "גלובס"
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ 1 2 גרדיאן, מפלה קשה לליברל־דמוקרטים: המנהיג ניק קלג הודיע על התפטרותו, באתר הארץ, 8 במאי 2015
- ^
סוכנויות הידיעות, הג'וב החדש בפייסבוק של סגן ראש ממשלת בריטניה לשעבר, באתר TheMarker, 19 באוקטובר 2018
- ^ ויקי אוסלנדר, הסוף של קיימברידג' אנליטיקה? תופתעו - ממש לא, באתר גלובס, 3 במאי 2018
- ^ דנה הרמן, כתבת בבריטניה, בריטניה בוחרת עוד 21 יום: ניק קלג ניצח בעימות הטלוויזיוני הראשון בבריטניה, באתר הארץ, 16 באפריל 2010
- ^ גרדיאן, פטריק ינטור, ני, אט, בחירות בבריטניה - ניק קלג: אעדיף לחבור לשמרנים אם הלייבור יגיעו למקום ה-3, באתר הארץ, 27 באפריל 2010
- ^ אלוף בן, הבריטים בעקבותינו, באתר הארץ, 5 במאי 2010
- ^ דנה הרמן, כתבת "הארץ" באירופה, התיקו הצפוי בבחירות בבריטניה: הרגע הגדול של המפלגה הליברל-דמוקרטית, באתר הארץ, 8 באפריל 2010
- ^ דנה הרמן, כתבת "הארץ" באירופה, בחירות בבריטניה | ניק קלג: על השמרנים בראשות קמרון להקים את הממשלה, באתר הארץ, 7 במאי 2010
- ^ דרכם המשותפת של נסיכי הפוליטיקה הבריטית, באתר הארץ, 12 במאי 2010
- ^ סוכנויות הידיעות, ניק קלג חתם על העלאת המע"מ בבריטניה - המצביעים מאיימים בעזיבה, באתר TheMarker, 27 ביוני 2010
- ^ דנה הרמן, תבוסה למפלגה הליברל-דמוקרטית בבריטניה: משאל העם על שינוי שיטת הבחירות נדחה ברוב גורף, באתר הארץ, 8 במאי 2011
- ^ דנה הרמן, סגן ר"מ בריטניה: הבנייה בהתנחלויות היא ונדליזם מכוון, באתר הארץ, 16 בינואר 2012
- ^ ג'ון ברנס, ניו יורק טיימס, עימות בין דיוויד קמרון לניק קלג עלול להביא לבחירות מוקדמות, באתר הארץ, 7 באוגוסט 2012
- ^ סטיבן קאסל, ניו יורק טיימס, כוכב הבחירות הקודמות בבריטניה הפך לכבשה השחורה, באתר הארץ, 7 באפריל 2015
- ^ הגרדיאן, הצעירים עזרו לג'רמי קורבין לחזור מהשממה, באתר TheMarker, 11 ביוני 2017
- ^ עידו אמין, קיימברידג' אנליטיקה: הדרך לעולם אורווליאני, באתר הארץ, 28 במרץ 2018
יובל דרור, שערוריית "קיימברידג' אנליטיקה" היא קו פרשת המים של פייסבוק, באתר העין השביעית, 22 במרץ 2018 - ^ "Facebook rocked to its very foundations, says Clegg", BBC, 25 July 2019.
- ^ אושרית גן-אל, צוקרברג משיב לקריאה לפירוק פייסבוק: "זה לא יעזור בדבר", באתר גלובס, 12 במאי 2019
- ^ Alex Hern, UK queries Facebook decision to exempt political statements from fact-checking, The Guardian, 2 בספטמבר 2019
- ^ בן סמית, ניו יורק טיימס, "בית המשפט העליון של פייסבוק": החבורה הסודית שחורצת גורלות, באתר TheMarker, 25 בינואר 2021
- ^ נבו טרבלסי, השעיית טראמפ ותרופות לקורונה: בנוגע למה פנתה פייסבוק למועצה המפקחת?, באתר גלובס, 15 ביולי 2021
- ^ אורי ברקוביץ', מנכ"לית משרד המשפטים לשעבר אמי פלמור תכהן ב"בית משפט עליון" לתוכן של פייסבוק, באתר גלובס, 6 במאי 2020
- ^ בלומברג, פייסבוק השעתה את חשבונו של דונלד טראמפ לשנתיים, באתר TheMarker, 4 ביוני 2021
נבו טרבלסי, השעיית טראמפ ותרופות לקורונה: בנוגע למה פנתה פייסבוק למועצה המפקחת?, באתר גלובס, 15 ביולי 2021 - ^ נבו טרבלסי, לקראת חשיפת המדליפה בפייסבוק בטלוויזיה: בחברה מנסים למזער נזקים, באתר גלובס, 3 באוקטובר 2021
- ^ ניו יורק טיימס והגרדיאן, עובדת פייסבוק לשעבר שהדליפה מסמכים פנימיים נחשפת, באתר TheMarker, 4 באוקטובר 2021
- ^ John Harris, ‘Insufficient and very defensive’: how Nick Clegg became the fall guy for Facebook’s failures, The Guardian, 4 בספטמבר 2021
