פורטל:רפואה/ערך נבחר/גלריה
אוסף ערכים נבחרים של פורטל רפואה
לעריכת תקצירי הערכים לחצו על המספר בכותרת ואחר כך "עריכה".
1
איידס או תסמונת הכשל החיסוני הנרכש היא מחלה קשה של מערכת החיסון. המחלה הקטלנית וחשוכת המרפא הופיעה לראשונה במדינות המערב בסוף שנות ה-70 של המאה ה-20. מאז הפכה מחלת האיידס למגפה עולמית – ומתוקף כך לאחת המחלות המדוברות והנחקרות ביותר כיום. ארגון הבריאות העולמי מעריך שלמעלה מ-25 מיליון בני אדם מתו עד סוף 2006 מהמחלה. המצב חמור מאוד באפריקה שמדרום לסהרה, ובמיוחד בדרום אפריקה ובסביבותיה, שם יותר מ-20% מהתושבים הבוגרים נדבקו במחלה.
נגיף האיידס שזוהה לראשונה בשנת 1981 הוא רטרו וירוס הקרוי HIV. הנגיף תוקף את תאי הדם הלבנים שתפקידם לאתר חיידקים, נגיפים ותאים סרטניים בגוף ו"לקרוא" לתאי דם לבנים אחרים להילחם בהם.
2
אספירין (Aspirin או Acetylsalicylic acid) היא אחת התרופות הידועות והנמכרות ביותר בכל הזמנים. האספירין היא האבטיפוס של משפחת המדכאי דלקת שאינם סטרואידים (באנגלית: Nonsteroidal anti-inflammatory Drugs או בקיצור NSAIDs). פעילותה הרפואית העיקרית היא בשיכוך כאבים, אך היא יעילה גם בהורדת חום הגוף, עיכוב הצמדת טסיות הדם (נקרא גם באופן שגוי "דילול דם") ומשמש כתרופה אנטי-קרישתית, ובטיפול בדלקות כרוניות כגון דלקת מפרקים.
חשיבותו בהיסטוריה של הכימיה גדולה ביותר, שכן זוהי התרופה הראשונה שסונתזה במעבדה; עד לסינתוזה, בשנת 1897, היו כל התרופות מבוססות על חומרים שנמצאו בטבע. יצור האספירין מסמל את תחילתו של ענפי הפרמקולוגיה והכימיה תרופתית במדעי הרוקחות בצורתם המודרנית ושל התעשייה הפרמצבטית (תעשיית התרופות).
3
אקסטזי הוא סם פסיכואקטיבי סינתטי (מלאכותי) נפוץ במיוחד ממשפחת האנטקטוגנים, ששמו המדעי 3,4-methylenedioxy-N-methylamphetamine ובקיצור MDMA. לאקסטזי כינויים נוספים רבים כגון "אקסטה", E ,XTC, "אדם" (Adam), "סם האהבה" ועוד. האקסטזי מגיע בדרך כלל בצורה של טבלית לבליעה, אשר מיוצרות בצבעים, צורות וגדלים שונים, ואף הרכבן הכימי אינו אחיד – לעיתים הן מכילות MDMA בלבד, אולם לעיתים מוסיפים אליהן חומרים אורגניים מלאכותיים או סמים אחרים (לרוב תוצרי משנה של ייצור הסם, כמו MBDB ו-MDEA או "אמפטמין", למשל). האקסטזי נגזר מקבוצת האלקלואידים פנתילאמינים (ותת-הקבוצה אמפטמינים) והשפעתו העיקרית היא גרימת עלייה חדה ברמות המוליך העצבי סרוטונין, וכמו כן דופמין ונוראפינפרין במוח. כמויות גדולות של סרוטונין במערכת העצבים המרכזית גורמת לתחושה של אופוריה.
4
ניסוי העגבת בטסקיגי, שנערך בין 1932 ל-1972, הוא אירוע ידוע לשמצה בהיסטוריה של האתיקה הרפואית. המדובר בניסוי קליני שנערך בטסקיגי שבמדינת אלבמה, באוכלוסייה של מספר מאות עובדי כפיים שחורים, עניים וברובם בלתי משכילים, שנבחנו לבדיקת ההתפתחות הטבעית של מחלת העגבת לאחר שלקו בה. הכשל האתי העיקרי בניסוי היה שעל אף שבשנות ה-40 הוכנס לשימוש נרחב הפניצילין שהביא למתן מרפא למחלת העגבת, החולים שהשתתפו בניסוי לא קיבלו טיפול למחלתם, ולא נעשה כל ניסיון לרפאם, אלא במשך עשרות שנים המשיכו הרופאים שערכו את הניסוי לנטר בקבוצה זו את התקדמות המחלה, הכרוכה בייסורים רבים ואף במוות. ניסוי זה נודע לשמצה והפך לאבן דרך בהתייחסות לחולה המשתתף בניסוי הקליני ובהגנת זכויותיו הבסיסיות, בשל העובדה שהוא נערך ללא כל התחשבות בבריאות ובכבוד האדם של המשתתפים בו. המחקר נמשך עד לשנת 1972, כאשר הדלפה לעיתונות, ולא שיקולים מוסריים או אתיים, הובילה לסיומו. המחקר נחשב לאחת מההפרות המזעזעות של האתיקה הרפואית ושל היחס הנאות בין רופא וחולה בהיסטוריה הרפואית. בארצות הברית ובעולם כולו הובילו אירועי המחקר להקמת מוסדות לפיקוח ולבקרה על ניסויים קליניים ברוח הצהרת הלסינקי.
5
דֶבֶר הוא שם כולל לשלוש מחלות מידבקות חריפות של מכרסמים ובני אדם הנגרמות על ידי חיידק ומופיעות בתנאים מסוימים בצורת מגפות המוניות שהקטל בהן רב. המחלה נגרמת על ידי חיידק מקבוצת החיידקים הארגמניים בשם Yersinia pestis. זהו חיידק קטן המתקיים בטבע בחולדות בית, בנברני בר ובמכרסמים אחרים. הדבר מועבר ממכרסם למכרסם וממכרסמים לאדם על ידי עקיצת פרעושים. אחר כניסתו למערכת הדם, יש שהחיידק מתיישב בקשרי הלימפה, ובהם הקשרים באזור המפשעה (bubones – ומכאן שם אחת המחלות) וגורם בהם לדלקות. קשרי הלימפה מתאדמים ומתנפחים. אם הוא מתיישב בריאות גורם החיידק לדלקת ריאות ומופץ מהן באמצעות דרכי הנשימה, וזו למעשה דרך ההדבקה לאחר שהמגפה פורצת. הסימנים הראשונים למחלה הם צמרמורות, חום וכאבי ראש. אחרי כן, גורם החיידק לזיהום מערכת הדם ומתחיל דמום תת-עורי שגורם לכתמים שחורים להופיע על פני העור ומכאן השם המוות השחור. בהיעדר טיפול, נע שיעור התמותה בדבר קשרי הלימפה בין 60% ל-90%. כשמתפתחת דלקת ריאות, שיעור התמותה הוא 100%. התפרצויות גדולות של מגפת הדבר היוו גורם חשוב בזעזועים החברתיים שפקדו את האנושות במהלך ההיסטוריה משום התמעטות האוכלוסייה ושינוי הרכבה.
6
דימום תוך-גולגולתי או שבץ דימומי הוא סוג של שבץ הנגרם מדימום פנימי בתוך הגולגולת. דימום תוך-גולגולתי מתרחש כאשר כלי דם בראש נבקע או דולף. מצב זה יכול להיגרם כתוצאה מטראומה גופנית, כפי שקורה בפציעת ראש, או מסיבות נוירוטראומטיות כגון מפרצת שנבקעה (כלי דם שהתנפח והתבקע).
דימום תוך-גולגולתי הוא מצב חירום רפואי חמור ביותר, כיוון שהעלייה בלחץ הדם בתוך הגולגולת עלולה לגרום לעליית הלחץ התוך-גולגולתי, עלייה שיכולה למחוץ את רקמת המוח העדינה או להגביל את זרימת הדם אליה. דימומים תוך-גולגולתיים מסוכנים יותר כאשר הם מאסיביים בהשוואה לדימום קל. סריקה באמצעות מכשיר טומוגרפיה ממוחשבת (CT) היא הכלי שבאמצעותו מבצעים אבחנה מדויקת של דימום תוך-גולגולתי.
שבץ בכלל ודימום תוך-גולגולתי בפרט נכללים ברשימת גורמי המוות העיקריים בעולם המערבי. בישראל הובלט המקרה של אריאל שרון, ראש ממשלת ישראל לשעבר, ששקע בתרדמת בעקבות דימום תוך-גולגולתי שעבר ב-4 בינואר 2006.
7
תסמונת אַלפּוֹרט היא ביטוי קליני של מספר פגמים גנטיים הגורמים למחלה קשה הגורמת לאובדן הדרגתי של תפקודי הכליות, עד לאי-ספיקת כליות סופית. בדרך כלל, הביטוי הראשוני הוא הֶמַטוּרִיָה – הימצאות דם בשתן. קיימות פגיעות גם בשמיעה ובראייה. התסמונת פוגעת באדם אחד מכל 5,000 עד 10,000 (היחס משתנה באוכלוסיות שונות).
8
ניסוי קליני הוא ניסוי מבוקר בבני אדם שתפקידו למצוא את היעילות והבטיחות שבשימוש בטיפול רפואי מסוים. הטיפול יכול להיות תרופה, שילוב של תרופות, מכשור רפואי, פרוצדורה כירורגית, טיפול רדיותרפי, או כל טיפול אחר. חשיבותו של הניסוי הקליני היא בכך שהוא מונע שימוש בתרופות ובטיפולים חסרי יעילות או בעלי תופעות לוואי המסכנות את המטופל.
הניסויים הקליניים המאורגנים הראשונים נערכו בשנת 1902 עם הפיקוח על מרכיביהן של תרופות וחיסונים כדי למנוע מעשי מרמה על ידי רוקחים. לאחר תום מלחמת העולם השנייה הוכר הצורך בקביעת כללים אתיים לעריכת ניסויים רפואיים בבני אדם. בהמשך, בשנת 1964 נקבעו לראשונה כללי אתיקה למחקר רפואי בהשתתפות בני אדם, במסגרת מסמך בינלאומי הקרוי הצהרת הלסינקי שגובש על ידי ההסתדרות הרפואית העולמית (WMA).
9
סרטן השד הוא מחלה סרטנית שמקורה בשד, אך היא עלולה לשלוח גרורות אל איברים שונים בגוף. בשלביה הראשוניים המחלה מתאפיינת בגושים לא כואבים בשד, לאחר מכן חודרים תאים סרטניים לקשרי הלימפה של בית השחי ומשם עלולים התאים לחדור לזרם הדם ודרכו להגיע לאיברים מרוחקים כגון הכבד, הריאות והמוח. המחלה מתפתחת בעיקר בנשים מעל גיל חמישים והיא נדירה בגברים ונשים צעירות. הסוג הנפוץ של סרטן השד הוא קרצינומה, אך קיימים סוגים נדירים יותר של סרטן השד המסווגים כסרקומה או לימפומה.
מקורו של סרטן השד מסוג קרצינומה הוא ברקמה המצפה את צינורות ובלוטות החלב שבשד. בשלבי המחלה המוקדמים תאי האפיתל ממלאים את חלל צינוריות החלב, בהמשך חודרים תאי האפיתל את דופן צינור החלב ופולשים לרקמה התומכת. גוש התאים שנוצר (הגידול הראשוני) יכול לחדור את דופן בית החזה או את העור. מן הגידול הראשוני יכולים להתנתק תאים ליצירת גרורות.
העובדה שהשד אינו מהווה איבר חיוני לשרידות החולה מאפשרת לכרות את הגידול הראשוני ללא נזק למערכות הגוף, כך שגידול זה כשלעצמו אינו מהווה בדרך כלל סכנת חיים. הסכנה העיקרית בסרטן השד היא היווצרות גרורות באיברים החיוניים שאינם מאפשרים הוצאה בניתוח.