פילומנה (סרט)

פילומנה
Philomena
	כרזת הסרט
בימוי	סטיבן פרירס
הופק בידי	סטיב קוגן, גבריאל טנה, טרייסי סיוורד
תסריט	סטיב קוגן, ג'ף פופ
עריכה	ולריו בונלי
שחקנים ראשיים	ג'ודי דנץ'; סטיב קוגן
מוזיקה	אלכסנדר דספלה
צילום	רובי ראיין
מדינה	הממלכה המאוחדת, צרפת, ארצות הברית
חברת הפקה	פאתה
חברה מפיצה	The Weinstein Company
שיטת הפצה	וידאו על פי דרישה
הקרנת בכורה	27 בנובמבר 2013; 20 במרץ 2014
משך הקרנה	98 דק'
שפת הסרט	אנגלית
סוגה	סרט דרמה, סרט להט"בי, סרט ביוגרפי
תקציב	12 מיליון דולר
הכנסות	$100,129,872
הכנסות באתר מוג'ו	philomena
פרסים	קוויר ליון
	philomenamovie.com
	דף הסרט ב־IMDb

פילומנה (באנגלית: Philomena) הוא סרט קולנוע בריטי-צרפתי-אמריקאי מסוגת דרמה קומית בבימויו של סטיבן פרירס משנת 2013. הסרט מבוסס על הספר "The Lost Child of Philomena Lee" של העיתונאי מרטין סיקסמית'. בסרט משחקים ג'ודי דנץ' וסטיב קוגן, ועלילתו מגוללת את סיפורה האמיתי של פילומנה לי המחפשת את בנה כ-50 שנים.

הסרט זכה בפרסים רבים בקרב פסטיבלי סרטים בינלאומיים. קוגן וג'ף פופ זכו בפרס התסריט הטוב ביותר בפסטיבל הסרטים של ונציה. בנוסף הסרט זכה בפרס בפסטיבל הסרטים הבינלאומי בטורונטו. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי באפט"א^[1], ולשלושה פרסי גלובוס הזהב^[2]. הסרט היה מועמד לארבעה פרסי אוסקר; הסרט הטוב ביותר, השחקנית הטובה ביותר, התסריט המעובד הטוב ביותר והפסקול הטוב ביותר^[3].

עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיתונאי מרטין סיקסמית' איבד את עבודתו כיועץ למפלגת הלייבור, והוא חוכך בדעתו בנוגע לכתיבת ספר על תולדות רוסיה. במהלך מסיבה ניגשת אליו ביתה של פילומנה לי. היא מציעה לו לכתוב כתבה על אימה שאולצה לוותר על בנה, אנתוני, לפני חמישים שנה כשהיא הייתה במנזר. למרות חוסר רצונו הראשוני לכתוב כתבה מסוג זה, מרטין שומע את סיפורה של פילומנה, והוא מחליט להירתם למשימה.

בשנת 1951 פילומנה, שנשלחה למנזר שון רוס באירלנד על ידי אביה, נכנסה להריון לא מתוכנן. לאחר הלידה, היא נאלצה לעבוד ארבע שנים כדי לממן את שהותה במקום. יום אחד, ללא התראה מוקדמת, הנזירות מסרו את בנה לזוג הורים מאמצים. פילומנה הסתירה את הסיפור מבני משפחתה, אך היא ביקרה בקביעות במנזר כדי לברר מה עלה בגורלו של בנה, אנתוני. מנהלת המנזר טענה במשך שנים שאין בידיה מידע על הבן וכי המסמכים אבדו.

פילומנה ומרטין מבקרים יחדיו במנזר, ותוצאות הביקור דומות לקודמות. הנזירות טוענות שבעקבות שרפה נאבדו כל רישומי האימוץ של המנזר. אולם בעת ביקור בפאב מקומי מרטין מגלה כי ישנה שמועה שאנשי המנזר שרפו בכוונה את הרישומים ושהם מכרו את הילדים לאזרחים אמריקאים.

חקירתו של מרטין לא צולחת באירלנד, והוא מזמין את פילומנה לטוס עמו לארצות הברית. מאוחר יותר מרטין מגלה כי אנתוני אומץ על ידי מארג' ודוק האס ששינו את שמו למייקל. הוא גילה כי מייקל עבד כעורך דין ופקיד בכיר בממשלותיהם של רונלד רייגן ושל ג'ורג' הרברט ווקר בוש. מרטין גילה שמייקל נפטר לפני תשע שנים.

למרות מצב רוחה של פילומנה, היא מחליטה לבקר את מכריו של מייקל. היא פוגשת ידידה שלו שמספרת שהוא היה הומוסקסואל ושהוא נפטר ממחלת האיידס. פילומנה ומרטין מבקרים את אחותו של מייקל, מרי, המגלה להם אודות בן זוגו, פיט אולסון. לאחר ניסיונות רבים להידבר עם פיט, פילומנה מצליחה לשכנע אותו לדבר איתה. לשמחתה של פילומנה, פיט מספר לה כי מייקל תמיד תהה לגבי עברו, ואף נסע למנזר באירלנד כדי לברר על אימו הביולוגית. להפתעתם, פיט טוען כי הנזירות אמרו למייקל כי אימו נטשה אותו. בנוסף מתברר כי מייקל נקבר בבית הקברות של המנזר.

הסיפור נגמר במנזר. מרטין מתעמת עם הנזירה הילדגרד שטוענת שהיעלמותו של מייקל היא עונשה של פילומנה. להפתעת הנוכחים, פילומנה מוחלת לנזירה. כאשר השניים פוקדים את קברו של מייקל, מרטין מודיע לפילומנה שהוא החליט לא לפרסם את הסיפור, אולם פילומנה מבקשת ממנו לחשוף את הפרשה.

צוות שחקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ג'ודי דנץ' - פילומנה לי
- סופי קנדי קלארק - פילומנה בצעירותה
סטיב קוגן - מרטין סיקסמית'
ברברה ג'פורד - הנזירה הילדגרד
- קייט פליטווד - הנזירה הילדגרד בצעירותה
מייר וינינגהם - מרי
מישל פיירלי - סאלי מיטשל
רות מק'ביי - האם ברברה
אנה מקסוול מרטין - ג'יין
פיטר הרמן - פיט אולסון

קבלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסרט זכה לביקורות מהללות. האתר "Rotten Tomatoes" נתן ציון של 92% בהתבסס על 164 ביקורות. האתר ציין כי הסרט בנוי על תסריט עוצמתי והופעות מעולות של ג'ודי דנץ' ושל סטיב קוגן. האתר "Metacritic" נתן לסרט ציון של 76 מתוך 100 בהתבסס על 41 ביקורות.

למרות הביקורות החיוביות, מבקרים רבים יצאו נגד הסרט עקב משנתו האנטי-קתולית. העיתון "ניו יורק פוסט" הגדיר את הסרט כ"מתקפה נוספת על הקתולים". מבקר העיתון קייל סמית' אמר שאם היה מדובר על היהדות או על האסלאם הסרט לא היה נעשה. מפיץ הסרט, הארווי ויינשטיין, פרסם מודעה ב"ניו יורק טיימס" היוצאת נגד טענות המבקרים. סמית' טען שזוהי מגמתו של המפיק להוציא סרטים אנטי-קתוליות כמו "כומר" (1994), "The Butcher Boy" ‏ (1997) ו"האחיות מגדלנה" (2002).

הסרט היווה הצלחה כלכלית עם הכנסות של 35,223,747 דולר ברחבי ארצות הברית בלבד. נכון ל-6 במרץ 2014 הסרט הכניס כ-89.3 מיליון דולר ברחבי העולם.

פרסים ומועמדויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרס	תאריך הטקס	קטגוריה	מועמדים ומקבלי הפרס	תוצאה
פרסי האקדמיה האמריקאית לקולנוע (פרס אוסקר)	2 במרץ 2014	הסרט הטוב ביותר	גבריאל טנה, סטיב קוגן וטרייסי סיוורד	מועמדות
		השחקנית הטובה הראשי הטוב ביותר	ג'ודי דנץ'	מועמדות
		התסריט המעובד הטוב ביותר	סטיב קוגן וג'ף פופ	מועמדות
		הפסקול המקורי הטוב ביותר	אלכסנדר דספלה	מועמדות
פרסי האקדמיה הבריטית לאומנויות הקולנוע והטלוויזיה	16 בפברואר 2014	הסרט הטוב ביותר		מועמדות
		הסרט הבריטי הטוב ביותר		מועמדות
		השחקנית הראשית הטובה ביותר	ג'ודי דנץ'	מועמדות
		התסריט המעובד הטוב ביותר	סטיב קוגן וג'ף פופ	זכייה
פרסי גלובוס הזהב	12 בינואר 2014	הסרט הטוב ביותר - דרמה		מועמדות
		השחקנית הטובה ביותר - סרט דרמה	ג'ודי דנץ'	מועמדות
		התסריט הטוב ביותר	סטיב קוגן וג'ף פופ	מועמדות
פרסי גילדת שחקני המסך	18 בינואר 2014	ההופעה הטובה ביותר על שחקנית ראשית - סרט קולנוע	ג'ודי דנץ'	מועמדות