דורון בראונשטיין

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דורון בראונשטיין
Doron Braunshtein.jpg
לידה 2 במאי 1976 (בן 44) עריכת הנתון בוויקינתונים
עיסוק סופר, מוזיקאי, מעצב אופנה עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

דורון בראונשטיין (נולד ב-2 במאי 1976) הוא אמן דאדא רב-תחומי ישראלי. ספריו עוסקים בין היתר בתחום הלהט"ב, שוויון לטרנסג'נדרים, אימוץ ילדים בזוגות חד-מיניים בישראל וחקר השואה.

דורון בראונשטיין

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בנעוריו היה סולן להקת הפאנק-רוק "פאנקייק" ("Punkcake", יחד עם דן שדור ועידו תבורי). החל מגיל 17, תחת שם העט דורון בראון, כתב בעיתונים שונים, ביניהם "במעלה" (עיתון תנועת הנוער העובד והלומד), "זמן תל אביב", "ראש 1", "אנשים" ו"מלאבס". בין השנים 1999–2001 הגיש פינת סיקור אירועי תרבות בתוכנית "יוצאים קבוע" בהנחיית יואב גינאי אשר שודרה בערבי שישי בערוץ הראשון בטלוויזיה.

בראונשטיין התגורר בניו יורק בשנים 2001–2009 והופיע בשם אפולו בראון (אנ'). בהופעותיו כאמן פרפורמנס בלטו הסיסמאות הפרובוקטיביות, הטעונות מבחינה פוליטית, בעיקר בחולצות הטריקו שהכין בעצמו. בשנת 2001 הוציא אלבום בכורה ומספר סינגלים.[1] אחד מהם, "Party In My Pants" הופיע בסרט Religulous (בדיחדת).[2][3]

ב-2003 פתח בראונשטיין שני בוטיקים בלואר איסט סייד של ניו יורק. אחד בסנט-מרקס פלייס (נסגר בשנת 2004), והשני ברחוב אורצ'רד (נסגר ב-2009).

ב-2008 יצר ופרסם סדרה של חולצות טריקו עם סיסמאות פרובוקטיביות על המועמד לנשיאות ברק אובמה בבחירות לנשיאות ארצות הברית של אותה שנה, כולל "אובמה = היטלר", "אובמה הוא העבד שלי", "יהודים נגד אובמה" ו"מי הרג את אובמה?"[4]

בשנת 2015 הופיע בתוכנית הטלוויזיה הישראלית "הכוכב הבא", תחת שם הבמה אפולו, שם הוא שר שני שירים מקוריים.[5]

המוזיקה של בראונשטיין מורכבת בעיקר ממילה מדוברת, ולעיתים קרובות כוללת התייחסויות לסלבריטאים, פוליטיקאים ואנשי דת. ב-1999 החל לכתוב ספרים ומאז הוציא לאור עשרות ספרים באנגלית ובעברית. תוכן הכתיבה שלו כולל חיבורים פילוסופיים, מחזות, שירה, ולעיתים קרובות נוגע למיניות. בראונשטיין עצמו הוא ביסקסואל מוצהר ואקטיביסט להט"בי.

בשנת 2017 הוציא את השיר People without feelings המבקר את דונלד טראמפ על כך שלא נתן לטרנסג'נדרים להתגייס לצבא האמריקאי, השיר מתכתב עם תמונה אימפרסיוניסטית של כרמלה גרוס ואגנר ובקליפ נראה בראונשטיין לובש חולצה עליה כתוב "טראמפ, היטלר, ביבר."

בנוסף, החל מ-2016, הוא כותב את הבלוג "חי תרבות".[6]

מוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המוזיקה של בראונשטיין היא בעיקר שירת ספוקן וורד. עם זאת, הוא יצר גם שירים אינסטרומנטליים ווקאליים. השירים שלו מתמקדים לעיתים קרובות בסלבריטאים אמריקנים והוא בוחן באופן סאטירי את האובססיביות של תרבות הפופ האמריקאית.

שירתו של בראונשטיין עוסקת תכופות בנושא היהדות, בנאציזם ובאדולף היטלר. אחד משיריו אומר: "אם לא הייתי יהודי, הייתי נאצי". נושא נפוץ אחר במוזיקה של בראונשטיין הוא הביטוי "אחרי הכל", שפעמים רבות פועל במקום הצדקה רציונלית להצהרה סוריאליסטית. דוגמה לשימוש כזה באה בשירו "המילים האחרונות של מישל אובמה", אשר קובע: "אחרי הכל, ישו היה גם שחור!"

ממחזותיו שהוצגו על במות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במסגרת היותו אמן פרפורמנס חבר לאמנית מלבה לרוז (Melba LaRose)[7]. מחזה אחד שלו הוצג ב-2007 בפסטיבל Cringe שהפיקה. והשני, ב-2010, באוף ברודוויי. ב-2020, הועלה המחזה שלו "המעלית" (מתוך ספר המחזות שלו "מה זאת אמנות, לעזאזל?![8]") על ידי קבוצת "שחקנים ויוצרים בבידוד" דרך אפליקציית זום. את התפקיד הראשי של ניצולת אושוויץ, חדוה, גילמה רבקה מיכאלי. באותה שנה הועלה גם המחזה שלו "מלמעלה", אף הוא על ידי קבוצת "שחקנים ויוצרים בבידוד".

  • (Artist Vs. Landlord (2007[9]
  • (Oh My Josh! (2010[10]
  • (2020) המעלית[11]
  • (2020) מלמעלה[12]

דיסקוגרפיה (סינגלים ואלבומים)[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • סקס עם האקס (2001)
  • אני אוהב אותך (2002)
  • אפולו (2003)
  • הבה נגילה (2005)
  • מספר 1 באיראן (2006)
  • ריקוד בתל אביב! (2008)
  • מיין קאמפף (2009)
  • מישל אובמה (2011)
  • ביני לבין אלן גינזברג (2011)
  • המשורר האובססיבי (2011)
  • שני האבות של סופי (2012)
  • הייאוש האלוהי של המצב האנושי (2012)
  • מילים הן הבית שלי (2012)
  • הייקו מודרני עבור אנשים עתיקים (2014)
  • שירי שלום ואהבה (2015, בשם "ישו")
  • כאשר אין לך במה להחזיק, אתה מחזיק במה שיש לך (2015)
  • אני דאדא (2015)
  • דורון בראונשטיין הוא אבי או: החוקים של חוסר החוקים (2016, בשם "ישו א'")
  • יומני ניו יורק האבודים (2016)
  • המשמעות של אבסטרקט (2016)
  • אני אוהב אותך (כמו שאת אוהבת אותי) (2016)
  • אנשים ללא רגשות (2017)
  • יעל (2018)

ספרים ומחזות[עריכת קוד מקור | עריכה]

באנגלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • (America, My Whore (Poetry, 2006
  • (Love Counts On The Inside (Novella, 2009
  • (2009 ,Opposites Do Not Exist: A Breakthrough Philosophical Theory (Philosophy
  • (Sophie’s Two Dads (Children’s Book, 2011
  • (The Divine Desperation Of The Human Condition (Poetry, 2011
  • (The Gay Dating Rules: The Bible Of Gay Dating (A Gay Guide For Dating, 2012
  • Ego and Homosexuality + The Misconception of the Definition “American” In the 21st century + The Philosophy of the Artist = Three Philosophical Essays (Philosophy, 2014)
  • (Bread Vs. Water: A Collection of Plays (Plays, 2014
  • VERY POSITIVE THINKING: 100 Excellent Advices for a Healthy life with HIV in the 21st Century (Research, 2017)
  • Henry's Dad has HIV (And he lives with it fantastically!) (Children's book, 2017)
  • Shoah business: looking for the Jews of Plovdiv, Bulgaria, who survived during the holocaust (Photography book, 2018)
  • Why do Gay Men Love the Eurovision: The Philosophy and Rational behind the Obsessive Love of the Gay Community for the Eurovision Song Contest (Research, 2018)
  • Love memories from Puerto Vallarta, Mexico (Photography book, 2018)
  • What do they know in China about the holocaust Or: Made in China: China of the 21st century in the eyes of an Israeli tourist A photography book by Doron Braunshtein (Photography book, 2019)
  • MADONNA: the greatest gay obsession: Interpreting The Essence of The Emotion, The Rational And The Never-Seen-Before Admiration By Gays Towards The Greatest Diva in The World (Research, 2019)

ספרים בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "הפעם הראשונה שלי עם מלאך” (קובץ סיפורים, 1999, תחת שם העט שלו דורון בראון)
  • “הזונות של פתח תקווה” (רומן, 2009)
  • “כל החיים כותבים שיר אחד” (שירה, 2010)
  • “לכרות עץ זה כמו לכרות רחם” (שירה, 2011)
  • “המנטליות של הנפש: הפילוסופיה של דורון בראונשטיין” (פילוסופיה והגות, 2011)
  • “לדנה שני אבות” (ילדים, 2011)
  • “ביום שתל אביב מתה” (רומן מדע בדיוני / פנטזיה, 2011)
  • “הקיפוד שאהב ארנבת (ועוד סיפורי ילדים)” (ילדים, 2011)
  • “באהבה, היטלר: אוסף מחזות מאת דורון בראונשטיין” (אוסף מחזות, 2013)
  • “101 סיבות למה גברים לא יכולים להתחייב לאישה אחת” (ספר רעיון, 2013)
  • “לזיין ולהרוג: סיפורי אהבה” (קובץ סיפורים, 2014)
  • “ליובל יש שתי אמהות לסביות גאות (ועוד סיפורי ילדים פורצי דרך)” (ילדים, 2015)
  • “המלכות של אושוויץ” (רומן, 2015)
  • “חבר הכנסת א’ הוא הומו וחברת הכנסת נ’ היא לסבית: על הקושי של חברי כנסת מכהנים לצאת מהארון ועל זכות ציבור בוחריהם לדעת” (מחקר, 2015)
  • “ימי שלישי עם שאול בראונשטיין: אוסף מחזות דאדאיסטיים אוונגרדיים” (אוסף מחזות, 2015)
  • “גברים. נשים. אהבה.” (רומן, 2016)
  • “נפיחות בחברה: הטאבו האחרון” (מחקר, 2016)
  • “האלוהים האדירים של הזיכרונות” (שירה, 2016)
  • “שני אנשים זה שני עולמות” (שירה, 2016)
  • “לאבא של יהלי יש HIV (והוא חי עם זה מצוין!)” (ילדים, 2016)
  • “אהבה היא הצעצועים הגדולים והמסוכנים ביותר” (שירה, 2016)
  • "הומוסקסואליות ופמיניזם" (מסה פילוסופית מחקרית, 2019)
  • "הומואים: העם הנבחר" (מסה 2020)
  • "לנועה יש קורונה" (ילדים 2020)
  • "קורונה: המחלה שמשגעת את העולם" (מחקר 2020)

סרטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • “With love, Hitler” (דוקומנטרי, 2004, ארצות הברית)
  • “!Shut up, Apollo” (עלילתי, 2006, ארצות הברית)
  • “ג’וזף מנגלה הציל את חיי באושוויץ'” (דוקומנטרי, 2014, ישראל)
  • “והשחור היה שחור מאוד: אושוויץ בעיניים שלי – סיפור הישרדותה הלא ייאמן של חדווה רט-קליין במחנה ההשמדה” (דוקומנטרי, 2016, ישראל)
  • “המלכה של אושוויץ” (דוקומנטרי, 2016, ישראל)
  • "האלוהים האדירים של הזיכרונות" (דוקומנטרי, 2018, ישראל)
  • "ביער: סיפור חייה של ינינה קמפלר בשואה" (דוקומנטרי, 2018, ישראל)
  • "יעל דיין: סיפור גאווה" (דוקומנטרי, 2018, ישראל)
  • "במקלט, בשואה, בלי לראות אור יום במשך שנים: קורותיה של סופי פריזן בשואת יהודי רומניה" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "השואה בעיניים שלנו: קורותיהם של אלה ומריאן קמינסקי בתקופת השואה" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "בלילות, סיוטי השואה חוזרים: קורותיו של אליהו גלר בשואה" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "ילדה יהודייה מיוון בשואה: קורותיה של רחל פנקס בשואת יהודי יוון" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "תינוקת יהודייה בתקופת השואה בהולנד: קורותיה של רות וייל-וולף בתקופת השואה בהולנד" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "אמא שלי פגשה את אנה פרנק באושוויץ: קורות משפחתו של בנימין בן-פרח בשואת יהודי הולנד" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "כשהמראה משתקפת בשמש: קורותיה של בטי וולף בר בשואת יהודי בוטושאן, רומניה" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "גם בגיל 96, זיכרונות השואה אינם מרפים: קורותיה של ציפורה גלאי מחייה בתקופת השואה" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "הנוף של עקיבא: אמנות, פוליטיקה, ומה שביניהם", סרט תיעודי אודות עקיבא נוף (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "אושוויץ 2019 בעיני נער בן 17: חוויותיו של הנער בן ה-17 יובל ירום מביקורו באושוויץ ב-2019" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "כשהוויזואליות עולה על כל המילים: איתי זלאיט - ביקור סטודיו (הומאז’ לסרט האילם)" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "איתי זלאיט: Do It Yourself" (דוקומנטרי, 2019, ישראל)
  • "אבא שלי, הקומידיאן מאושוויץ: קורותיו של ניצול אושוויץ שמחה פליגלמן, כפי שהובאו על ידי בנו, מאיר פלג" (דוקומנטרי, 2020, ישראל)

אמנות פלסטית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בראונשטיין הציג את עבודות האמנות שלו (ציורים, מיצבים ופסלים) בתערוכות קבוצתיות נבחרות, ביניהן ב"חומות חימר[13]", תערוכה קבוצתית שאצר אילן מויאל ב"גלריה מרכזית" בתל אביב בדצמבר 2018, "וואו, איזה אבסורד"[14], תערוכה קבוצתית שאצרה יעל פיבק אילן ב"גלריה המקרר" בתל אביב באפריל 2019 ואף פתח את פסטיבל "Legs Tel Aviv 2019" [15]במופע הפרפורמנס שלו "מטרונום" ב"גלריה נולובז" בתל אביב במאי 2019.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]