קבר KV55

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הסרקופג המפורק שנמצא בקבר. היום במוזיאון המצרי בקהיר

KV55 הוא קבר שנמצא בעמק המלכים בנקרופוליס של תבאי במצרים. הקבר התגלה בשנת 1907 על ידי אדוארד ר. איארטון (Edward R. Ayrton) שעבד בשביל תאודור מ. דוויס (Theodore M. Davis). לאחר גילויו הקבר נחפר. הממצאים שהוצאו מתוכו עוררו מחלוקת בקרב החוקרים בשאלות למי נועד הקבר, של מי המומיה שנמצאה בו, כיצד הגיעו החפצים ששייכים לדמויות מלכותיות שונות לקבר, ומה הסיבות להשחתה ולמחיקות שנעשו בחפצים. בפברואר 2010 התפרסמו תוצאות של מחקר גנטי ובדיקות מדעיות נוספות שקבעו שהמומיה שהוצאה מהקבר הוא בנו של אמנחותפ השלישי, ואביו של תות ענח אמון. תוצאות אלו לא הביאו לסוף המחלוקת, מכיוון שישנם חוקרים שסבורים שמדובר במלך אחנתון[1], ואילו אחרים סבורים שמדובר באחיו סמנח כא רע שירש אותו לאחר מותו.

תוכנית הקבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

הקבר ממוקם מספר קילומטרים מערבית לקבר של רעמסס התשיעי בביבאן אל מולוכ. אל הקבר מובילות 21 מדרגות, שהובילו לכניסה שהייתה חסומה על ידי קיר של אבני גיר שהונח על גבי פסולת הריסות. מאחורי הקיר ישנה חסימה נוספת של בלוקי גיר שסודרו על מלט, ומכוסים מבחוץ במלט שנושא טביעות חותם עגול של תן שרובץ על 9 שבויים. סמל זה מופיע לעתים קרובות בחותמות בקברים בתבאי, והוא נמצא גם בכניסה לקבר של תות ענח אמון.

תוכנית הקבר: A - כניסה, B - מסדרון, J - חדר קבורה, Ja- חדר צדדי לא גמור

הכניסה נמצאה הרוסה חלקית, מה שמצביע על כך שהקבר נאטם לאחר פתיחה אחת. הכניסה מובילה למסדרון שרוחבו 1.8 מטר ו-2.5 מטרים גובה שהיה מלא בשברי גיר. בסוף המסדרון היה חדר מלבני גדול שאורכו 7 מטרים, רוחבו 5 מטרים, גובהו 4 מטרים, והוא היה במפלס נמוך במטר אחד מהכניסה. מהסף הייתה רמפה של שפוכת אבנים שנמשכה לחדר. הקירות בחדר טויחו אך לא קושטו. בחלק הדרומי ניתן לראות שהתחילו לחצוב חדר שני, אך לא סיימו את העבודה. ממדי החדר הם 1.8 מטר גובה, 1.4 מטר רוחב ו-1.5 מטר עומק[2]. ישנם סימנים שחורים בקיר המזרחי שמצביעים על כך שהייתה כוונה לחצוב חדר נוסף, ובשנת 1993 בעקבות ניקוי הקבר התגלה אוסטרקון שעליו מצוירת התוכנית המקורית של הקבר. ניתן לראות בו שהייתה כוונה להרחיב את הכניסה, ומהסימנים על הקירות עולה שלאחר החציבה של הכניסה והמדרגות, הכניסה הורחבה, התקרה הוגבהה, ומספר המדרגות עלה[3].

הממצאים בקבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • ארון הקבורה - חלק ממנו נמצא כמה מטרים מהכניסה, וחלק נוסף נמצא בשפוכת בכניסה לחדר הגדול, על הרצפה שכב חלק נוסף, ובקיר ממול לכניסה שכבו שאר החלקים שלו. זהו ארון קבורה מעץ מצופה זהב.
  • כד אלבסטר גדול - נמצא בשפוכת בכניסה לחדר הגדול.
  • ארון מתים - קצת לפני החדר שכב ארון מתים שהונח על מיטה עם ראש אריה, המיטה התמוטטה מריקבון ובעקבותיו נפל גם הארון. בתוך הארון שכבה מומיה.
  • ארבע לבנים מאגיות - שלוש מהן כנראה הונחו בקירות, ואחת נמצאה מתחת למיטה.
  • ממצאים נוספים - נמצאו מספר כדים, קופסאות, קמעות, בסיס פסל מעץ, פיסלונים ודגמי בומרנגים מפאיינס, וכלים פולחניים ששימשו לטקסי קבורה. כד אחד מאבן נושא את שמו של אמנחותפ השלישי, כד נוסף עם שם המלכה תיה ואמנחותפ השלישי, ושריד עץ מאחד הרהיטים נושא את השמות של תיה ואמנחותפ השלישי. נמצא קמע מאבן עם השם של תיה. בפסולת שמתחת למיטה ומאחורי הפאנלים של ארון הקבורה, בסמוך לקיר המזרחי התגלו כמה חותמות קטנים מחימר, חלקם עם הקרטוש של תות ענח אמון.

לחופרים היה ברור שהקבר סבל נזק משני גורמים. הנזק הראשון נוצר מסדק גדול בתקרת המסדרון, שללא הצלחה ניסו לאטום אותו במלט. דרך הסדק חילחלו מי גשמים שגרמו לריקבון בחפצי העץ והמומיה. הנזק השני נגרם על ידי האדם, למסקנה זו הגיעו מהעובדות ששמות שהיו על ארון המתים נמחקו, מסכת הזהב הוסרה מהמכסה, רצועות מזהב שהקיפו את המומיה שנושאות קרטושים נחתכו, ודמויות מסוימות ושמות הוסרו ונמחקו מארון הקבורה. הקמעות על הלבנים המאגיות גם הוסרו. הרס זה כנראה לא נגרם על ידי שודדי קברים, מכיוון שהשודדים היו לוקחים את כל הזהב ולא היו טורחים לסגור את הכניסה לקבר אחריהם[4].

ארון הקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ארון הקבורה נמצא מפורק במסדרון ובחדר המרכזי, הארון העשוי מעץ ארז נמצא במצב רע של ריקבון. הוא היה מכוסה בטיח, מגולף ומוזהב. בחזית הארון ישנן שתי כתובות שפונות כלפי השנייה. בקורות הדלת, במזוזה השמאלית ישנה כתובת שבה מחוק שמו של אחנתון, ושמו של אמנחותפ השלישי מופיע בדיו אדומה.

שתי דלתות מהארון נמצאו עם צירי הנחושת שלהן. דוויס תיאר את מה שמופיע על הדלתות: המלכה תי מקדישה פרחים לאתון, שמופיע בצורת דיסק עם קרניים בצד שמאל. חלק מהקרניים מקבלות את המנחה וחלק מגנות על המלכה ודמות נוספת שנמחקה, כאשר הידיים בסוף הקרניים אוחזות את סמל החיים. המזבח שממוקם מתחת לדיסק נושא שישה קרטושים של אתון ושל אחנתון שנמחקו. בצמוד למה שמונח על המזבח, יש שולחנות עם לחם ומוצרי מזון וקנקנים. הדמות המחוקה היא במרכז, כנראה מדובר באחנתון שחובש כובע עם שני סרטים ומחזיק שרביט. מאחוריו המלכה תיה לבושה בחלוק ארוך, לצווארה מחרוזת, ראשה עם פיאה שעליה מולבש כתר שעליו יש שני הורוסים עם קרניים של איסיס, זהו כתרה של האלה חתחור, שזה דיסק שמוקף בשתי נוצות ארוכות[5].

האגיפטולוג אלן גרדינר בחן יותר מאוחר את הארון, וזיהה באחד מהפאנלים הארוכים בשמו של אחנתון, שנמחק בשאר חלקי הארון. הוא מתאר את הדמות המחוקה כאחנתון שמגיש מנחה לאתון על מזבח, כאשר מאחוריו המלכה תיה שופכת קטורת ללהבות במזבח שני. על המזוזה השמאלית ישנם שני קרטושים עם השם אתון בצורתו המאוחרת, ובהמשך כתוב: "מלך מצרים העליונה והתחתונה, החי באמת (אחנתון)", ובסוף כתוב: "אמו של המלך, תיה, מי יתן ותחיה לנצח". החלק שמעל הדלתות יש לו שתי כתובות סימטריות שמתחילות מהמרכז. מימין: "מלך מצרים העליונה והתחתונה, חי באמת (אחנתון), מה שהוא עשה עבור אמו של המלך, אשתו של המלך הגדול- תי". משמאל: "מלך מצרים העליונה והתחתונה, אדון שתי הארצות, אמנחותפ השלישי, אמו של המלך, אשתו של המלך הגדול- תיה, מי יתן ותחיה (לנצח)"[6].

ארון המתים, הכדים הקנופיים והלבנים המאגיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחד מארבעת הכדים הקנופיים, הכד של קיה אשתו של אחנתון

גרדינר בדק את ארון המתים והכתובות עליו. ארון המתים עשוי מעץ ארז, מכוסה בזהב ומשובץ באבנים חצי יקרות. ישנו הורוס מברונזה שמחובר למצח ונושא את שמו של אתון בצורתו המאוחרת. לדעתו הארון יחד עם ההקדשות עליו מזכיר את הארון השני של תות ענח אמון. הכתובות העיקריות נעשו על גבי ציפוי הזהב, ואילו בחלק הפנימי של הרגליים הסימנים גולפו בעץ, והזהב נלחץ פנימה לקבל את הטביעה. ריקועי הזהב בתוך הארון לא הצליחו וחלקם נפלו על המומיה. ישנם הוכחות שהיו שינויים מכוונים בטקסטים, שהביאו להחלפת מילים על ידי חיתוכם. הכתובת שלרגלי הארון כוללת לדעתו את הקרטוש של אחנתון, וכך הוא תרגם: "מלך מצרים העליונה והתחתונה, החי באמת, מלך שתי הארצות (אחנתון) הבן הנאמן של אתון החי, החי (כאן) לנצח".

לדעת גרדינר הטקסט במקור התייחס לאישה, אך שונה בהתאם כדי שיתיחס לגבר. שם האישה שהושחת מוצג לא כבעלת הארון, אלא כדוברת. ידוע שהאלה נפתיס מוצגת בראש הארון ואיסיס ברגלי הארון. וידוע שברגלי הארונות של השושלת ה-18 בדרך כלל איסיס היא הדוברת, ואילו על המכסה אלת השמיים נות היא הדוברת. על הארון עצמו איסיס מוצגת כמגנה בעזרת ידיה על הקרטוש המלכותי, מלווה בטקסט שמופנה למלך ומתאר את האלה הדוברת כאחותו. לדעתו של גרדינר מסורת זו נמשכה לתקופת אל עמארנה למרות הרפורמות של אחנתון, כאשר הדמות הנשית היא נפרטיטי שהחליפה את איסיס. התרגום: "קריאה של (המלכה נפרטיטי): אני אנשום את האוויר המתוק שיבוא מפיך, ואחזיק את יופייך תמיד. תפילתי היא שאשמע את קולותייך המתוקים של הרוח הצפונית, שבשרי יצעיר יחד עם החיים בעזרת אהבתך, אתה המאפשר לי בעזרת ידייך שנושאות את רוחך לקבל אותה ולחיות על פיה, ואתה שקורא בשמי ללא הפסק, ושמי לא יחדל משפתייך (אחי האהוב?) בהיותך (איתי) לנצח, חיים כמו אתון (החי?)"[7].

האגיפטולוג פאירמן סבור שהארון במקור הוכן למרת אתון בתו של אחנתון, וכך הוא תרגם את הכתובת לרגלי הארון: "(בתו האהובה של) מלך מצרים העליונה והתחתונה, החי במעאת, מלך שתי הארצות (אחנתון) הבן האהוב של אתון החי, שחי לנצח: (בתו של המלך, מרת אתון)". "נאום בת המלך מרת אתון: מי יתן ואנשום את הנשימה המתוקה שבאה מפיך, שאחזיק את יופייך יום אחר יום, זו תפילתי. שאשמע את קולותייך המתוקים של הרוח הצפונית. שבשרי יצעיר יחד עם החיים בעזרת אהבתך. תן לי את ידייך לשאת את מזונך, ומי יתן ואקבל אותו ואחיה בעזרתו. קרא בשמי והוא לא יחדל מפיך. [הו אבי, מלך מצרים העליונה והתחתונה (אחנתון)] שתהיה (פה) לנצח נצחים, חי כמו אתון"[8].

האגיפטולוג אלדרד קירל (Aldred Cyril) בדק את סגנון הארון בהשוואה לשלושת הארונות של תות ענח אמון ולארון של סתי הראשון, והגיע למסקנה שהארון בקבר הוכן עבור דמות מלכותית. לפי סגנון הקישוט והעיצוב, הארון נעשה עבור אישה, מאחר שהארון מעוטר בלבוש קשקשים, ואילו ארונות הגברים מעוטרים בכנפי נשר על החזה. בנוסף סגנון השיער של הארון שהוא תספורת נובית קצרה, קשור למלכות ונסיכות מבוגרות בתקופתו של אחנתון. ההוראוס שמאפיין ארון של גבר, נוסף לארון לאחר שיוצר. הזקן שהיה מחובר לארון נמצא בסמוך לו, וכנראה נוסף בשלב מאוחר לא יוצר יחד עם הארון[9].

בנוסף נמצאו ארבע לבנים מאגיות ששתיים מהן נושאות את הקרטוש של אחנתון. נמצא חלק מהקרטוש של סמנחכארע, ופלטה מזהב שכתוב עליה "האהוב על אחנתון" שהוא תואר שקשור לסמנח כא רע. נמצא כד עם שמה של קיה אשתו של אחנתון. נמצאו ארבעה כדים קנופיים בדמות אדם, כאשר ישנם סימנים לקידוח חור במכסים, שאליו הוכנסו הוראוסים מזכוכית. ההוראוסים הוצאו בשלב מאוחר, כאשר הם משאירים מאחוריהם סימני צבע על המכסים[10].

המומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראש המומיה

בשנת 1908 בדקו שני מנתחים את המומיה, וקבעו על סמך אגן הירכיים שמדובר באישה. יותר מאוחר נשלחה המומיה לאליוט סמית שהיה פרופסור לאנטומיה בבית הספר לרפואה בקהיר, והוא הופתע לגלות שרידים של גבר צעיר שמת כנראה בגיל 23. למרות הגיל הצעיר שנקבע על ידו, הוא טען שמדובר במומיה של אחנתון. הוא קישר בין הופעתו המוזרה של אחנתון במונומנטים שלו למומיה, וטען שיש סבירות שהשלד סבל מסינדרום פרוליך שהשפיע על גיל העצמות, למרות שידוע שסינדרום זה גורם לעקרות, דבר המנוגד למה שידוע על אחנתון[11].

בשנת 1963 נערכה בדיקה בחלקים מסוימים מהשלד: עצם החזה, עצם הבריח, עמוד השדרה, עצם העצה, עצם השכם, העצמות הארוכות, עצמות היד, הגולגולת, השיניים ואגן הירכיים. מהבדיקות עולה שמדובר בשלד של גבר צעיר, בן לא יותר מ-25 שנה במותו, ובגובה של 1.71 סנטימטר. לא רואים הבדלים פיזיולוגים קיצוניים, למרות שבחלקים מסוימים יש מידות נשיות, כמו הזווית של עצם הירך, חלק מהעצמות הארוכות שחסרה בהן גסות, עצמות היד שהן דקות, ומידות מסוימות באגן הירכיים שמתאימות לאישה. הבדלים קטנים אלו לא מספיקים כדי להוכיח שמדובר בסינדרום פרליך או הצורה שבה מופיע אחנתון. נעשה שחזור הפנים על סמך הגולגולת, השחזור הראה דמיון רב לגולגולת ולארונות הקבורה של תות ענח אמון[12].

ממצאים שונים מסקנות שונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

החוקר הראשון דוויס שבחן את הקבר סבר שהקבר יועד עבור המלכה תיה, הוא התבסס על ארון הקבורה והזיהוי הראשוני של המומיה כאישה[13].

גרדינר סבר שארון המתים נבנה במקור עבור אישה, אך מאוחר יותר היעוד שונה והוא נועד להכיל את המומיה של אחנתון, אך בטעות הכיל בסוף את המומיה של סמנח כא רע. הוא מבסס את התאוריה שלו בעיקר על הכתובות על ארון המתים ומה שידעו בזמנו על המומיה. לדעתו כנראה לאחר מותו של אחנתון, הקבר שנועד להכיל את גופתו וגופות המקורבים לו נפגע והושחת יחד עם הארון שלו. הנאמנים שנשארו לשלטונו מצאו את הארון והכניסו לתוכו את המומיה שחשבו שהיא שלו. בנוסף הם לקחו אתם לתבי את הארון שהוכן לתיה. החפצים והמומיה הוכנסו לקבר נטוש, שיותר מאוחר נפרץ על ידי אנשים שראו באחנתון כופר[14].

פאירמן שבחן את הממצאים סבר שארון המתים הוכן עבור מרת אתון. לדעתו הלבנים המאגיות הוכנו כחלק מציוד הקבורה של אחנתון בתבי בתחילת מלכותו, וההוכחה לכך היא שלפני שמו של המלך מופיע שמו של אוסיריס. הלבנים לדעתו הושארו מאחור כאשר אחנתון עבר לעמרנה. בנוסף הוא זיהה בארון המתים השני של תות ענח אמון ששמו של סמנח כא רע הוחלף בשמו של תות ענח אמון. ולכן לדעתו המומיה של מרת אתון הוצאה מארון המתים ואליו הוכנסה המומיה של סמנח כא רע. חפצי הקבורה של סמנח כא רע נלקחו לצורך קבורתו של תות ענח אמון. כנראה בגלל מותו המוקדם של תות ענח אמון לא הושלמו חפצי הקבורה שלו, והמלך אי לקח חפצים מהקבר של סמנח כא רע שהיו בתבי, וסמנח כא רע הועבר לקבר קטן והוכנס לארון שהוכן במקור עבור מרת אתון, ואיתם חפצים שונים שהיו שיכים לדמויות שונות ממשפחת המלוכה[15].

אלדרד סבור שארון המתים והכדים הקנופיים נעשו במקור עבור מרת אתון, שלפי אסטלת הגבול הובטח לה שתיקבר יחד עם אחנתון ונפרתיתי בהר המזרחי. לכן סביר להניח שאחנתון הכין עבורה ציוד קבורה מלא בתחילת שלטונו. לאחר שהיא נישאה לסמנח כא רע הוא דאג לספק לה ציוד קבורה מלא חדש, כאשר הישן הוחסן. הארון המתים שנמצא הוא כנראה הארון השני והוא נועד להכיל ארון פנימי מכסף או זהב, כמו במקרה של מרית אמון ותויה. הוא סבר שמדובר במומיה של אחנתון שסבל מסינדרום פרוליך. ההסבר שלו לכך שהמומיה חנותה בצורה נשית, כאשר יד שמאל מונחת על החזה ויד ימין צמודה לגוף, היא תוצאה שהקוברים לא היו בטוחים במין המלך. לדעתו הימצאות ארון הקבורה של תיה מעידה על כך שאחנתון סיפק לה ציוד קבורה חדש במקום זה של אמנחותפ השלישי, או שהוא סיפק לה רק את הארון לציוד שהיה קיים. סביר להניח שהוא רצה לקבור אותה בקבר המלכותי באל עמרנה ששם נמצאו שרידי סרקופג שנושאים את הקרטושים של אחנתון ותיה. לפני שהתוכנית יצאה לפועל אחנתון מת בשנה ה-17 למלכותו, והאחראי לקבורה של אחנתון ותיה היה תות ענח אמון. בגלל שתות ענח אמון היה ילד, יועציו החליטו ופעלו ואחנתון הוכנס לארון שיועד למרת אתון עם שינויים שנעשו בארון ובכדים הקנופיים. בתקופתו הוחלט לזנוח את בית הקברות בעמרנה ולחזור לתבי. הקבר הוכן במהירות לקבורתה של תיה ואחנתון. הפקידים הכניסו את ארון המתים של אחנתון ראשון, והניחו אותו על המיטה עם ראשי האריה בפינה הדרומית מערבית, לאחר מכן הוכנס הציוד של תיה. המסדרון נחסם באבני גיר. בתקופה הרעמססית הוחלט להעביר את הקבורה של תי מהנוכחות של אחנתון שנחשב לכופר, והסימנים של אחנתון טושטשו. ארון הקבורה פורק, קרעו את המסכה ממכסה ארון המתים, וההוראוסים הוצאו ממכסי הכדים הקנופיים. אלדרד מסביר את העובדה שההוראוס לא הוסר מהארון, ושמו של אחנתון לא הוסר מהלבנים ומארון הקבורה, בחופזה שבה נעשתה ההשחטה ותנאי התאורה הגרועים. לדעתו בסוף הוחלט להשאיר את ארון הקבורה של תיה, ונבנה קיר חדש שחסם את הקבר[16].

איידן דודסון סבור שמדובר במומיה של סמנח כא רע, שלדעתו שלט יחד עם אחנתון ומת לפניו. הכדים הקנופיים על בסיס הכתובות, שייכים במקור לקיה, המכסים של הכדים היו של מרת אתון. ארון הקבורה של תיה אומץ לקבורתו של סמנח כא רע, אולי מכיוון שלא הספיקו להכין ציוד קבורה מלא לסמנח כא רע. הוא מיחס שני קברים לא גמורים בעמרנה (קברים 29, 27) שהוכנו לדעתו להכיל את סמנח כא רע ותות ענח אמון. ולכן הוא מניח שרק לאחר מותו של תות ענח אמון הועבר גם סמנח כא רע לקבורה בעמק המלכים. יכול להיות שהמחיקה וההשחטה נעשו לאחר העברת החפצים לתבי, והחיזוק לכך הוא שלא נמצא שום שריד להוראוסים שהוסרו מהכדים הקנופיים. הימצאות השם תות ענח אמון על החותמת בקבר, מוכיחה שהנחת החפצים בקבר התבצעה לפני מותו. הוא רואה דמיון רב בין הקבר לקברו של תות ענח אמון (KV62). הם בנויים זה מול זה והכניסות אליהם באותו מפלס. מידות הפתח והכניסה זהות, והתוכנית הבסיסית של מסדרון וחדר זהה, בנוסף הם קשים לאיתור. יכול להיות שהם הוכנו באותו זמן, זמן קצר לפני מותו של תות ענח אמון. וההוראה להעביר את הקברים ניתנה על ידי אי או חורמחב. לדעתו הקבר נפתח בתקופה הרעמססית, והחל מבצע של העברת חפצים מהקבר, כמו ארון הקבורה של תיה שפורק. מבצע זה הופסק מסיבה לא ברורה[17].

קרל ניקולאס ריווס (Carl Nicholas Reeves) סבר שהקבר הכיל שתי קבורות. את ההנחה שלו הוא מבסס על חפצים ששיכים לתיה וחפצים שקשורים באחנתון ומיקומם בקבר. לדעתו הקבר שימש בתחילה לקבורתה מחדש של תיה, כנראה בתקופתו של תות ענח אמון, לפי הבדיקה של החותמות שנמצאו בתוך החדר. בתקופה הרעמססית נפתח הקבר והמומיה של תיה הועברה לקבר של אמנחותפ השני. המחיקות וההשחתה בקבר נעשו באותו זמן, והמומיה שנשארה בקבר היא של אחנתון, שהושארה מאחור במכוון[18].

מידע מוסכם כיום[עריכת קוד מקור | עריכה]

מספר הדעות לגבי יעודו של הקבר והשימוש בו, ומי נקבר בו, הוא כמספר החוקרים. אך בעקבות המחקר שהתפתח ישנן כיום כמה הנחות שמקובלות על רוב החוקרים:

  • הקבר מכיל חפצים שונים של דמויות מלכותיות מהשושלת ה-18: אמנחותפ ה-3, תיה (ארון הקבורה), אחנתון (שתיים מהלבנים המאגיות), סמנח כא רע, מרת אתון וקיה (כד רגיל וכדים קנופיים) ותות ענח אמון (חותמות).
  • ארון המתים הוכן במקור עבור אישה ממשפחת המלוכה, ואומץ ושונה בהתאם להכלת גבר.
  • המומיה היא של גבר צעיר בשנות ה-20 או ה-30 למותו, מבדיקה גנטית ובדיקות נוספות כנראה מדובר בסמנח כא רע או באחנתון.
  • הקבר נפתח פעמיים, בתקופתו של תות ענח אמון ובתקופה הרעמססית.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Hawass, Zahi et al. "Ancestry and Pathology in King Tutankhamun's Family", The Journal of the American Medical Association, p.644.
  2. ^ Aldred, C. Akhenaten, Legerich, 1968, p.140.
  3. ^ http://www.thebanmappingproject.com/sites/browse_tomb_869.html
  4. ^ Aldred, C. Akhenaten, Legerich, 1968, pp.141-143.
  5. ^ Davis, T.M. The Tomb of Queen Tiyi, London, 1910, pp.13-14.
  6. ^ Gardiner, A. "The So-called Tomb of Queen Tiye", JEA 43 (1957), pp. 12-14.
  7. ^ Gardiner, A. "The So-called Tomb of Queen Tiye", JEA 43 (1957), p.15.
  8. ^ Fairman, H.W. "Once Again The So-called Coffin of Akhenaten", JEA 47 (1961), pp.25-31.
  9. ^ Aldred, C. "The Tomb Of Akhenaten at Thebes", JEA 47 (1961), pp.41-48.
  10. ^ Aldred, C. "The Tomb Of Akhenaten at Thebes", JEA 47 (1961), pp.49-50.
  11. ^ Aldred, C. Akhenaten, Legerich, 1968, pp.144-146.
  12. ^ Harrison, R.G. "An Anatomical Examination of the Pharaonic Remains Purported to be Akhenaten", JEA 52 (1966), London, pp.98-113.
  13. ^ Davis, T.M. The Tomb of Queen Tiyi, London, 1910, p.14.
  14. ^ Gardiner, A. "The So-called Tomb of Queen Tiye", JEA 43 (1957), p.15.
  15. ^ Fairman, H.W. "Once Again The So-called Coffin of Akhenaten", JEA 47 (1961), pp.32-40.
  16. ^ Aldred, C. "The Tomb Of Akhenaten at Thebes", JEA 47 (1961), pp.51-60.
  17. ^ Dodson, A. "On the Origin, Contents and Fate of Biban el-Moluk Tomb 55", GM 132 (1993), pp.21-28.
  18. ^ Reeves, C.N. "A Reappraisal of Tomb 55 in the Valley of the Kings", JEA 67 (1981), pp.48-55.