אל-עמארנה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף אל עמארנה)
Gnome-colors-emblem-development-2.svg
הערך נמצא בשלבי עבודה, החל מ21.11.2021: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה, אתם מתבקשים שלא לערוך את הערך בטרם תוסר ההודעה הזו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניח התבנית.
אם הערך לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך לפני כן רצוי להזכיר את התבנית למשתמש שהניח אותה, באמצעות הודעה בדף שיחתו.
אל-עמארנה
العمارنة
הארמון הצפוני באל-עמארנה
הארמון הצפוני באל-עמארנה
מידות
גובה מעל פני הים 195 מ׳ עריכת הנתון בוויקינתונים
היסטוריה
תרבויות מצרים העתיקה עריכת הנתון בוויקינתונים
נבנה 1346 לפנה״ס עריכת הנתון בוויקינתונים
מיקום
מדינה מצרים Flag of Egypt.svg
מיקום מצרים העליונה
קואורדינטות 27°39′42″N 30°54′20″E / 27.661666666667°N 30.905555555556°E / 27.661666666667; 30.905555555556
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

אל-עמארנה, מערבית: ألعمارنة, הוא אתר ארכאולוגי נרחב במצרים השוכן בגדה המזרחית של הנילוס במצרים העליונה באמצע הדרך בין תבאי (נא אמון ) לממפיס (מף) באזור הנקרא היום נפת מיניה (אנ') 402 ק"מ צפונית לעיר לוקסור. האתר נמצא באזור מישורי המוגבל במזרח בקשת צוקים הנחצה על ידי ואדי הזורם במישור לכוון הנילוס.

שמה של העיר בפי המצרים הקדמונים היה אַחֶתְאַתון – "האופק של אתון" (אחד מכינויו של רע, אל השמש המצרי). היא הוקדשה לדת החדשה, שבה אתון הוא האל היחיד.

האתר מכיל את שרידי עיר הבירה של מצרים העתיקה בימי השושלת השמונה-עשרה המאוחרת, שנבנתה בהוראת פרעה אחנתון (פרעה אמנחותפ הרביעי) ובנייתה הסתיימה בערך ב-1353 לפנה"ס.

לאחר מותו של אחנתון, ב-1332 יורשו, תות ענח' אמון, החליט להחזיר את הבירה לתבאי. העיר ננטשה לחלוטין כ-10 שנים לאחר מכן וחלקים ממנה הפכו לחומרי בנין עבור הבניה העתידית.

בימי השושלת ה-19 בתקופתו של פרעה סתי הראשון ישבו באתר פועלים אשר פרקו אבני בנייה מהמבנים לצורך העברתם לאחד ממפעלי הבנייה שלו. לאחר מכן, העיר נותרה בלתי מיושבת.

חשיבות האתר נובעת בין היתר בגלל היותו מקום המצאה של אחת ממעט הערים המצריות הגדולות שנשתמרו מתקופת השושלות. בגלל אורך החיים הקצר שלה, יש בה ממצאים בני שכבת זמן אחת דבר המאפשר לחוקרים להבין ביתר דיוק את קורותיה ואורח החיים בה.

בימינו לעיתים העיר נקראת תל אל-עמארנה. השם נובע משמו של השבט בני עמארן שחי באזור ויסד בו מספר יישובים, ביניהם הכפר אל-טיל שיחד עם שם השבט יצרו את השם תל אל-עמארנה.[1]

רקע היסטורי[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר אַחֶתְאַתון נוסדה בהוראת פרעה אמנחותפ הרביעי (1352–1334 לפנה"ס),[2] צאצא ישיר לאמנחותפ השלישי ולמלכתו הראשית, תיה. הבניה של העיר והעברת בירת הממלכה אליה הייתה מלווה במהפכה דתית ותרבותית.

לעיתים מתוארת פעולה זו כיוזמה פרטית של נביא שהקדים את זמנו ויש לומר ששילם מחיר אישי כבד על כך, אולם חוקרים מצאו סיבות רקע נוספות שיכולות לשמש הסבר להתרחשויות כפי שיתואר להלן.

תיארוך של העובדות ההיסטוריות משתמש בכרונולוגיה המצרית של איאן שו (אנ') משנת 2000, קיימות שיטות תיארוך אחרות, קודמות יותר הנבדלות בכ-25 שנה מזו שבשימוש בערך זה.[2][3]

ההתפתחות הדתית במצרים העתיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

איחוד מצרים החל בתקופת השושלתית הקדומה, בסביבות 3000 לפני הספירה. בתקופה זו התגבש פנתיאון אלים לאומי לקבוצות אלים המקושרות על ידי המיתולוגיה שלהן, ונוצרו מרכזי סגידה במרכזי פולחן. בעיר און (הליופוליס בשמה היווני) שבמצרים התחתית, התפתח פולחן שקשר בין אלים חשובים כמו אתום, רע, (אל השמש), אוסיריס, והגדיר מיתוס בריאה יחיד. עם הזמן גדלה השפעתו של האל רע, ומרכז הכת שלו באון (הליופוליס) הפך לאתר הדתי החשוב ביותר במדינה.

בהמשך, מצרים ידעה מורדות ועליות ובמהלך הממלכה התיכונה (2000–1750 לפנה"ס) שמרכזה היה בתבאי (במקור במצרים העילית), החלה גואה הפופולריות של האל אמון[4].

התחזקות כוהני הדת בכלל וכוהני אמון בפרט[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר תהפוכות נוספות, תחת הפרעונים הראשונים של הממלכה החדשה (1550–1070 לפנה"ס)[2] הפך האל אמון לאל המדינה העליון. הוא סונכרן עם האל רע, פטרון המלכות הוותיק, לישות דתית אחת בשם אמון-רע. מקדשו בקרנך (לוקסור) הפך למרכז הדתי החשוב ביותר במצרים. חשיבותו של אמון נבעה בחלקה מחשיבותה הרבה של תבאי, אך הדבר נבע גם מהכהונה המקצועית שהלכה וגדלה ותפסה משרות והשפעה עד להיותה מעורבת בשלטון.

תהליך זה החל להתפתח בתקופת חתשפסות (1473–1458 לפנה"ס),[2] המלך-אישה שאף הופיעה ככוהנת גדולה, אשתו של אמון, במקדש כרנכ. היא מתוארת כצאצאית ישירה של האל אמון במקדש המוות שלה בדיר-אל-בחרי. יש חוקרים הסבורים שהכוהנים זכו לתמיכה חזקה מצידה בתמורה לתמיכתם בשלטונה השנוי במחלוקת, בגלל היותה עוצרת ואישה [5].

בתקופתו של תחותמס השלישי (1479–1425 השליט העוקב לאחר חתשפסות),[2] שהפך את מצרים לאימפריה עשירה, התחזק גם מעמדם של כוהני האל אמון ובראשם הכוהן הראשי רב העצמה, שמעמדו היה מעל מפקדי הצבא, שרי המדינה ולעיתים גם מעל המלך. הממסד הכוהני צבר עצמה כלכלית ושלט על אוצרות, אדמות, צוותי חרטומים, כוהנים, אריסים, סמכויות משפט וגביית מיסים. תקופה זו היוותה את השיא בכוחם של כהני האל אמון.

יורשי תחותמס השלישי שמרו טינה לכוהני אמון על תמיכתם בחתשפסות ששלטה כעוצרת במקום תחותמס השלישי ועיכבה את עלייתו לשלטון כשהכתירה את עצמה כפרעה שליט בתמיכתם של הכוהנים לאל אמון. יחד עם זאת, כוחם ועשרם של כהני אמון המשיך להיות חזק גם בתקופת אמנחותפ השני ( 1425–1400 לפנה"ס),[2] יורשו של תחתומס השלישי.

הספינקס ואסטלת החלום בגיזה

השפעתם של כהני רע-אתון[עריכת קוד מקור | עריכה]

בימי תחותמס הרביעי (1400–1390 לפנה"ס),[2] ניתן לגלות סדקים בכוחם של כוהני אמון והתחזקות כוחם של כהני רע. "אסטלת החלום" (אנ') המצויה בין רגלי הספינקס בגיזה מציגה את הלגיטימציה השלטונית של תחותמס הרביעי כנובעת מקרבתו לאל רע-אתון.

על על גבי אסטלה זו מתואר כיצד הנסיך תחותמס הרביעי נרדם באמצע היום ובחלומו האל הרמשיס-חפרי-רע-אתון אומר לו שהוא בנו והוא מיועד לשלוט על מצרים.

מצד אחד נועדה אסטלה זו להעניק לגיטימציה לשלטונו של תחותמס הרביעי, כאשר התמיכה וההכוונה ניתנה לו מכוהני און. אבל באסטלה, קיים גם אזכור של אמון באופן משני. אסטלה זו מעידה על כרסום במעמדם של כוהני אמון ועליית השפעתם של כהני רע-אתון[6]. יחד עם זאת בשלב הזה האלוהות העיקרית הראשית במצרים הנה אמון-רע.

עליית אתון - אמנחותפ השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

למרות ההשפעה הגוברת של הכוהנים מאון, אמנחותפ השלישי (1390–1352 לפנה"ס)[2] מתאר את עצמו בתבליטים על גבי קירות המקדש בלוקסור כצאצא של האל אמון שעיבר את אמו, מוטמוויאה (אנ'). חוקרים משערים שהוא היה צריך ליצור אתוס שבו הוא צאצא אלוהי, של אל חזק[7]. פירוש שמו " אמנחותפ - אמון שבע רצון, שליט תבאי", שם המלכות שלו "נבמאאטר - רע הנו אדון האמת".

האל רע עם דיסק השמש. נוצר ע"י Pearson Scott Foresman

תקופתו של אמנחותפ השלישי הייתה תקופת שלטון אזורי. כפי שמסתמן ממכתבי אל-עמרנה, הוא שלט בכל כנען מסוריה בצפון ועד נוביה בדרום. תקופתו מצוינת ביציבות ובפיתוח קשרים דיפלומטיים עם עמי האזור. זו אחת התקופות העשירות ביותר בתולדות מצרים. הוא השתמש בכוחו וניסה לצמצם את השפעתם הגוברת והולכת של כוהני האל אמון על ידי תמיכה בכוהני האל רע והרחבת שליטתם הדתית. אך הוא בנה מקדש מפואר לאל אמון בלוקסור ושיפץ את המקדש בכרנך. במקביל בנה גם מקדשים לאלה סח'מת ולאל סובק דרומית לתבאי.

לקראת חגיגת יובל 30 שנות מלכותו (פסטיבל-סד, היה ציון יובל מלכותי שנחוג כדי לחזק את כוחותיו האלוהיים של מלכותו של פרעה) הוא הגדיר את הישות המלכותית (הוא עצמו) כישות אלוהית המאוחדת עם האל רע (אל השמש). נמצאו כתובות שבהן הוא מתואר כדסקית השמש המסנוורת (אתון - דיסק השמש שהיה אחד ממאפייני האל רע). כלומר, הוא הפך להיות האל אתון בהמשך להיותו צאצא של האל אמון[8]. אחד הכינויים המקובלים של אמנחותפ השלישי היה "האתון הבוהק","Aten-tjehen"[9]. כנוי זה מופיע במקדש בלוקסור ובעוד מקומות.

יורש העצר - אמנחותפ הרביעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יורשו של אמנחותפ השלישי היה אמנחותפ הרביעי, צעיר בניו, לאחר שבנו בכורו , הנסיך תחתומס (אנ'), מת בעשור השלישי למלכותו. קיים דיון בין החוקרים לגבי קיום תקופת חפיפה בשלטונם של שני המלכים. המחלוקת הנה בין תקופה ארוכה שהחלה עם חג היובל ( 30 למלכותו) של אמנחותפ השלישי, עד למותו כ-9 שנים לארח מכן, לבין תקופה קצרה של שנתיים ובין חפיפה לא שקיימת. על פי ממצאים ארכאולוגיים בנקרופוליס של אל-אססיף (אנ') ב 2013 נמצאו בקברו של הווזיר אמנחותפ-הוי (אנ') (מספר 28), ארבע עמודי תמיכה המתוארכים לשנת היובל בהם מוזכרים אמנחותפ השלישי (בכינויו נב-מא-אטר, Nebmaatre) כמלך מצרים העילית והתחתית, בנו של רע, וכן אמנחותפ הרביעי (בכינויו נפר-חפרור, Neferkheperure) כמלך מצרים העילית והתחתית, בנו של רע ,יחד עם תבליטים המתארים את אמנחותפ השלישי בחגיגות ה-30 למלכותו. חוקרים מסיקים ששני המלכים מלכו בחפיפה שלטונית לפחות 9 שנים החל משנת ה-30 למלכותו של אמנחותפ השלישי.[10] [11] קיימים גם מספר ממצאים נסיבתיים פחות מובהקים[12] שתומכים במסקנה זו.

אמנחותפ הרביעי, נחשף להשפעת האל ובעיקר לחלק של הדיסק הזוהר שבו, אתון, במשך תחילת שנות מלכותו שכאמור היו בחפיפה עם אביו. יתר על כן, לאור הפיכת האב לישות האלוהית עצמה, ההערצה לאל זה התמזגה עם ההערצה לאב.

בשנת 2021 התגלתה על יד לוקסור ישוב גדול קרוב למקדש המוות של אמנחותפ השלישי שמכונה "אתון הבוהק", העיר אתן (אנ')[13]. העיר נבנתה על ידי אמנחותפ השלישי, קרוב למלקטה (אנ') היכן ששכנו הארמונות והמקדשים שבנה. העיר ננטשה על ידי אמנחותפ הרביעי. חוקרים מקווים שהחפירות במקום ישפכו אור על הסיבות לנטישה ולמעבר לאל-עמארנה[14].

מהפכה דתית - שנוי שם ודת חדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אחנתון

אמנחותפ הרביעי הוכתר למלך במקדש האל אמון בתבאי או בסבירות נמוכה יותר בממפיס או בארמת. [15]בזמן עלייתו לשלטון המצב הפוליטי הפנימי במצרים היה מורכב: כוהני האל אמון, צברו כוח רכוש וסמכויות בנפרד מאלו של המלך. הם היוו גורם נוסף שהיה מעורב בשלטון. המאבק בין שתי הסמכויות הכוהניות, של תבאי (כוהני האל אמון) ושל און (כוהני רע-אמון) שהתחיל בימי תחותמס הרביעי, היה בעיצומו, בתמיכת המלך הקודם באחרונים.

אבני קיר מג'ם-פה-אתון (אחד המקדשים שבנה אמנחותפ הרביעי) בעלי משמעות וצורה חדשה. מוזיאון לוקסור

בשנים הראשונות למלכותו אמנחותפ הרביעי נשאר בתבאי. מכתובות שנמצאו הוא המשיך לעבוד את האלים שהיו מקובלים בזמנו, אתום, אוסיריס, אנוביס, נחבת, חתחור, והעין של רע . הוא גם המשיך את בנית המקדש לאמון שהחל אביו בקרנך. גם הסגנון האמנותי נשאר ללא שינוי בשנים אלו.

ת'לאת'את ממקדש של אתון בקרנך המתאר את נפרטיטי מתפללת לאתון

השנוי הדתי החל בבניית מקדשי אמנחותפ הרביעי (אנ') [16]המוקדשים לאתון, גלגל החמה הזוהר בקרנך. מבניה זו נמצאו ת'לאת'אתות, לבני קיר, ששימשו את אמנחותפ הרביעי לבניית המקדשים, שפורקו בתהליך שהחל בימי תות ענח' אמון וביתר שאת בידי חרמחב והוו חומר מילוי לבניית המקדשים של האחרון.[16] בלבני קיר אלו היו עיטורים שלא דמו לסגנון האמנותי שהיה קיים עד כה:[17] האיקונוגרפיה שהhיתה מקובלת של רע היhתה של בז עם גלגל השמש (אתון) על כתפו. אמנחותפ הסב אותה לקרניים הנותנות חיים.

בניית מקדשים אלו החריפה את המתיחות בין שתי הכתות. בשנת מלכותו השנייה או השלישית, אמנחותפ הרביעי חגג פסטיבל סד, שבו הוא העלה מנחות רק לאל אתון, בניגוד למקובל. בפסטיבל זה נוסדה האמונה שהמלך הקודם ודסקית השמש חד הם ובכך בעצם, הכוח העליון השולט נמצא אצל המלכים.

בשנת מלכותו החמישית, עוד נמצאו מספר מכתבים המכנים אותו אמנחותפ הרביעי אך די מהר לאחר מכן, הופיע השם אחנתון על גבי אסטלת גבול של עמארנה, מאז ועד עולם. בד בבד חל שינוי בייצוג הסמלי של האל אתון. כל ההוויה הדתית השתנתה והעניקה לפרעה סמכות אלוהית מוחלטת. הוא לקח את המאבק בין הכתות הדתיות במצרים שלב נוסף קדימה, על ידי הצגת דת חדשה, אתניזם, שהאלילה את דסקית השמש, אתון כאל הראשי ובטלה את הפולחן לכל האלים האחרים.

עיקר האמונה של דת זו הנו באל אתון שהוא הבורא, המחיה, הזן והמפרנס הכול. הדת הדגישה את חשיבות וכוח אמירת האמת. אחד הביטויים לכך הוא השנוי באמנות שניסתה לתאר באופן יותר מציאותי את המיצגים.

אחנתון הביע את הערצתו לאל אתון בהמנון שחיבר לכבודו. ניתן למצוא קווי דמיון בין המנון זה ובין המזמור "ברכי נפשי" (תהילים ק"ד), אם כי לא כל החוקרים תומכים בהבחנה זו.

למרות הביטול של הסגידה לריבוי אלים, אין זו אמונה מונותאיסטית המוגדרת כאמונה באל אחד, שכן בנוסף לאל אתון, אחנתון ואשתו נפרטיטי, הוגדרו כאלים גם כן.


Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אתון

לכת זו היו נחוצים פחות כוהנים, שתפקידם הוגדר להגשת המנחות לאל והסרת השאריות בלבד. תפקידם הוגדר באופן ברור כמשרתים של האלוהות שהעיקר בהם היה פרעה בעצמו.

בשנת מלכותו השישית, אחנתון אסר את השימוש במקדשי האל אמון, החרים את רכושם וטימא את אותם. כמו כן הוא הפנה את כל ההכנסות שהתקבלו מהעם למקדשי האל אתון.

לאחר מכן נטש את תבאי ועבר עם ביתו לעיר חדשה שבנה בחולות המזרחיים, אַחֶתְאַתון (אַחֶתְאַתון הוא "האופק של אתן"), הלא היא אל-עמארנה.

מפת האתר

העיר אל-עמארנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר נבנתה בחפזה על קרקע בתולית, על גבי שטח של כ-13 קמ"ר. הבניה התחילה בשנת מלכותו החמישית של אחנתון ונסתיימה כ-9 שנים לאחר מכן, אולם היא הפכה לבירת הממלכה כשנתיים קודם לכך. חוקרים מעריכים שאוכלוסיית העיר מנתה בין 20,000 ל-50,000 נפשות. העיר הייתה מתוחמת ע"י אסטלות, חלקן נחצבו בצוקים וחלקן הוצבו בשטח.[18]

על מנת לזרז את תהליך הבניה, מרבית הבניינים נבנו מאריחי בוץ. הבניינים החשובים עברו ציפוי מאבנים מקומיות.

תכנית הריסות אל-עמארנה

הריסות העיר מראות על מבנה רשתי: רחובות שהשתרעו מצפון לדרום, במקביל ל"דרך המלך" (הידועה גם בשם "Sikhet es-Sultan") שרוחבה היה כ-40 מ' ורחובות חוצים ממזרח למערב.[19]

מגורי בית המלוכה שכנו בצד הצפוני, בחלק הידוע כ"העיר הצפונית". החלק המרכזי הכיל את האזור המנהלי והדתי והחלק הדרומי והפרברים יועדו למגורים.

העיר הצפונית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר הצפונית נבנתה באזור הצפוני של העיר. ההיא הייתה מקושרת לעיר המרכזית בדרך המלך הרחבה שאפשרה לכרכרות רתומות בסוסים להתנהל בו. בחלק הדרומי של העיר הצפונית, וממערב לדרך המלך נמצא מבנה מבוצר הידוע כארמון גדת הנהר הצפוני. ארמון נוסף באזור הוא הארמון הצפוני, שם התקבלו האורחים ועבדו את אתון. מגורי המשפחה המלכותית היו בדירות מאחורי הארמון. החלק העשיר והמהודר של הארמון היה מעוטר בציורי נוף וטבע, הוא הוקדש לאתון, כאשר האמונה אמרה שהאל גר בהם. כתובות שנמצאו בארמון מראות שהארמון נבנה תחילה עבור נפרטיטי או קיאה, נשותיו של אחנתון, הוא הוסב מאוחר יותר כארמון לבתו הבכורה של המלך, הנסיכה מרית אתון (אנ').[20]

לרובו של הארמון לא היה גג, כמו לבניינים נוספים בעיר, כמחווה של קבלת פנים לאתון.[21] נמצאו גם עדויות למספר בניינים אדמיניסטרטיביים באזור.

קיר מעוטר באחד החדרים בארמון גדת הנהר הצפוני

בנוסף, האזור הכיל מתחם חצרות ומחסנים ומספר וילות מגורים גדולות. ממול, על דרך המלך נמצאו מכלולים של בתים גדולים מאד. הגדול מכולם, U25.11, שמשערים שהשתייך למישהו מקורב למלך. הייתה בו קאפלת תפילה פרטית בנויה אבן. על הריסות בית זה בנתה המשלחת לחקר מצרים (אנ') ב-1924 (EES-The Egypt Exploration Society) בראשות הארכיאולוג ג'והן פנדלבורי (אנ') את בנין המשלחת. כיום המקום הרוס.

הפרברים הצפוניים היו אזור מגורים שהיה בשימוש גם לאחר נטישת העיר. הבתים פה נראים פחות מתוכננים וקטנים יותר. בשנים 1932-1929 האזור נחפר על ידי המשלחת לחקר מצרים. הוא הכיל בתים במגוון גדלים. ביתו של הבנאי הראשי האטיאי Hatiay (T34.1 & 4) ראוי לציון בגלל משקוף מצויר מושלם שנמצא בו ושמוצג במוזיאון בקהיר. כמו כן התגלו באזור חפצים ופסלונים שונים.[22]

חלק מסוים מאזור זה נבנה מחדש בתקופה הרומאית. רוב האזור נזנח ונהרס וכיום הוא נראה כחולות משובצים ערימות לבנים ופסולת.

העיר המרכזית[עריכת קוד מקור | עריכה]

העיר המרכזית נבנתה בחלק הסופי של דרך המלך. זה היה האזור המנהלי של העיר שבו רוכזו רוב הבניינים הרשמיים ובו גרו ועבדו אנשי המנהלה.[23] המבנים בחלק זה נבנו מאבן על גבי יסודות המאפשרים לחוקרים לזהות את מקומם. רוב האבנים פורקו ועברו שימוש נוסף לאחר נטישת העיר.[24]

שבר של פסל גדול של אחנתון

הארמון המלכותי הגדול - נבנה בקצה דרך המלך ובמקביל אליה. המבנה השתרע לאורך כ-580 מ' בין דרך המלך לגדת הנהר. נמצאו שרידים המעידים על תכנון אסטטי קפדני. החומרים שנמצאו הם פאיאנס מצרי, בהט (אלבסטר), פסלי גרניט וקוורץ. לבני הבוץ היו מצוירים, העמודים מעוטרים והרצפות עשויות גבס.[24] רצפות אלו התגלו ע"י פיטרי ב1891 ותוארו על ידו. אולם נהרסו מאוחר יותר. היו בו חצרות פתוחים שהכילו פסלי ענק של המלך וששם התקבלו שליחים ואורחים. מחובר ע"י גשר היה מבנה ששימש כנראה את אספת השרים של המלך. מקושר אליו בגשר היה הארמון המלכותי הקטן היכן שהיה המשכן הטקסי של בני המלוכה.

המקדש הגדול - שימש כמרכז העצבים של כת האתון בעמארנה. על בסיס תרשימים שהתגלו במבנים בשטח, ארכיאולוגים הסיקו שהמבנה היה בשטח של 800X 300 מטר. רובו הכיל חצר פתוחה והיו בו שני בנינים: המקדש הארוך, קרוב לחזית וקודש הקודשים בחלק האחורי. החצר הייתה מלאה בכ-365 שולחנות עולה. מחקר מחודש של המקדש התחיל ב-2012. המקדש היה מאוכלס בפסלים רבים של אחנתון, נפרטיטי אמנחותפ השלישי ואשתו השנייה של אחנתון, קיאה. נמצאו שברים של פסלים אלו ע"י הווארד קארטר כאשר עבד במשלחתו של פיטרי ב-1892.

דרומית למקדש, נמצאו מספר בתים, ביניהם ביתו של הכהן הגדול.[24]

המקדש הקטן - המקדש הקטן הקיף שטח של 191X111 מ'. נמצאו בשטח מספר לבנים עם הציון "האחוזה", שאולי מתאים לשם המופיע על אחת מאסטלות הגבול, "אחוזת אתון". המקדש נחלק לשלשה חלקים. לכל חלק הייתה גישה בין שני עמודים. החצר הראשונה הכילה 106 שולחנות עולה, החצר השנייה הכילה מבנה קטן המכונה היום כ"בית הכוהן" והחצר השלישית הכילה מבנה שהיה קודש הקודשים.[24]

הארכיון המרכזי - השטח מאחורי בית המלך והמקדש הקטן היה מאוכלס על ידי מבנים מסודרים בשורות וביניהם רחובות צרים. נראה שהם שימשו את סופרי המלך. ביניהם נמצא המבנה שבו נמצאו רוב מכתבי עמארנה והמכונה "הארכיון המרכזי". [24]

אזור המגורים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אזור המגורים הדרומי הוקצה לאנשי המעלה העשירים, בהתאם לכך היו שם אחוזות גדולות מאד ואנדרטאות של אנשי מעלה.

הווילה המפורסמת ביותר באזור זה הייתה של תחתומס (אנ'), פסל, שהיה אמון על בניית פסלי הפורטרטים המלכותיים. בביתו, ב - 1912 נמצאו הרבה פורטרטים כאלו ע"י משלחת גרמנית, ביניהם הפורטרט המפורסם, חסר העין של המלכה נפרטיטי, הנמצא מאז במוזיאון בברלין.[25]

באזור הפרברים הדרומי התגוררו האיכרים ועובדי האדמה וכן בוני הקברים שבנקרופוליס.[23]

שרידי קום אל-ננה

קום אל-ננה

קום אל-ננה (אנ') דרומית מזרחית לאזור המגורים, בקום-אל-נענה נמצאו בין השנים 1988 ו-2000, שרידי מקדש אבן גדול שהיה מוקף בגן עצים ומספר מבני שרות וביניהם גם מאפיה. בזמנו חשבו שהמקום הוא שרידי מחנה רומאי.

מארו-אתון

דרומית לאזור המגורים,

אתרי המדבר[עריכת קוד מקור | עריכה]

אתרי הקבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אסטלות הגבול[עריכת קוד מקור | עריכה]

נמצאו 16 אסטלות גבול שתחמו את העיר. סוברים שהיו יותר וחלק כוסה בחול ונעלם. אסטלות אלו נשאו כרזות וכתבים וכמעט כל מה שידוע על העיר נלמד מהן.[26]

בין היתר מפורט באחת האסטלות כיצד נבחר האתר שבו נבנתה העיר: "מקום שלא שייך לאף אל ולאף מלך".[23]

האסטלה הראשונה שנתגלתה ע"י קלוד סיקאר (אנ'), בטונה אל-ג'בל, במערב הנילוס, וסומנה כאסטלה A.

האסטלה הראשונה שנתגלתה בחלק המזרחי הייתה אסטלת U.

בעיקרון מחלקים את האסטלות לשתי קבוצות: אסטלת M, X ו-K, משויכות לשנת מלכותו החמישית של אחנתון ונושאות טקסט הידוע כ"ההכרזה הראשונה". אסטלות אלו נחצבו בתוך גומחה.

אסטלות A, B, F, J, N, P, Q, R, S, U ו-V, מתוארכות לשנת מלכותו השישית עם תוספת כתובית המתוארכת לשנה השמינית של מלכותו, והמחזקות את השבועה הקודמת.

על יד האסטלות ניצבו פסלי בני המשפחה. רובם נהרסו.

בהמשך נמצאה אסטלה נוספת, L, במצב פחות שמור. מכאן מסיקים שייתכן וימצאו אסטלות נוספות.

האסטלה הקדומה ביותר, K, מכילה את כרזת התחייבות לאל החדש.

הכרזה מתארת כיצד אתן הופיע לפני אחנתון בכרכרתו וציווה עליו להכין לו מקום. המלך נשבע לקבל על עצמו את מצוות האל ולבנות לו את אחוזתו ולהעביר אליו את כל המיסים.

אמנות עמארנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

תמונת אמנחותפ הרביעי מקברו של ראמוסה, צולם ע"י דויד שמיט
אחנתון ונפרטיטי תחת קרני האתון, מקברו של הויזיאר ראמוסה.

אחד המקומות הראשונים שבהם נתקלים בשינויים האמנותיים הוא בקברו של הויזיאר ראמוס (אנ'). על קיר אחד מצוי ציור של אמנחותפ הרביעי הצעיר היושב ומצויר באופן המסורתי. ציור זה צויר עם מותו של אנמחותפ השלישי. בקיר אחר, מאוחר יותר, מופיעים אמנחותפ הרביעי ונפרטיטי מבורכים בידי הקרניים של אתון, ומצוירים בדרך החדשה.

הקדומה.

.

הארמון הצפוני באתר


.

מחקר וארכאולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הממצאים הארכיאולוגיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נטישתה של העיר תוך זמן קצר הפכה את האתר ל"חד שכבתי" ובכך הקלה על הארכאולוגים להשוות את הממצאים שנמצאו בה לממצאים באתרים אחרים וכמקור לימוד על מבנה העיר.

המבנים שנחשפו באתר כוללים מקדשים לאל "אתון", ארמונות מבנים ממלכתיים ומבני פקידים שניהלו את האדמיניסטרציה של הממלכה וכן מפעל ליצור זכוכית. בדרום העיר נמצא כפר שבו גרו הפועלים והאומנים שבנו את העיר. בצוקים שמסביב למישור בו שכנה העיר נמצאו מערות קבורה שנועדו לפקידים. מערות אלה נמצאו גם ברכס הדרומי של הצוקים. אתר הקבורה של המלך נמצא בוואדי המרכזי במזרח. קבר זה נשדד עוד בימי קדם. אחד המבנים שנמצאו הוא הארכיון. כבר בשנת 1891 זיהתה משלחתו של פיטרי מבנה שקראה לו "לשכת הסופרים". בבור האשפה של המבנה נמצאו שברי לוחות. המשלחת הגרמנית מצאה לוחות נוספים על מפתן הכניסה לבנין. על הצוקים שממזרח וממערב לנילוס נחקקו כתובות שתארו את סיבת החלטתו של אחנאתון להקים את עיר הבירה החדשה. כתובות אלה שימשו כסימני הגבול של העיר המתוכננת[27]

תולדות המחקר[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר במאה ה-18 (1714) כומר ישועי בשם קלוד סיקאר (אנ'), מצביע על אסטלת גבול (אסטלה A) שמצא בטונה אל-ג'בל שבקרבת מקום שתפקידה היה לסמן את הגבולות של אל-עמארנה רבתי.

בתחילת המאה ה-18 הגיעו לאזור מבקרים שהבחינו במערות קבורה בצוקים שמצפון לוואדי. ב-1798-1799 משלחת נפוליאון למצרים, ממפה את העיר והתוצאה כלולה בפרסום רב הכרכים, תיאור מצרים (אנ')(Description de l'Egypte).

החוקר הבריטי ג'ון גארדנר ווילקינסון ביקר בעמארנה פעמיים ב 1820. הוא כינה את המקום בשם אלבסטרון (על שם האלבסטר ממנו נמצאו ממצאים רבים ושבסביבת המקום הייתה מחצבה למציאת המינרל) בעקבות תיאורים של מחברים רומאיים, פליניוס הזקן ותלמי. עם זאת הוא ציין מקום אלטרנטיבי אפשרי לקיום העיר בקום-אל-אהמר, נקרופוליס במצרים העילית[28].

ב-1843, 1845 הגרמני קארל ריכרד לפסיוס, שעמד בראש משלחת פרוסית למצרים גילה במערות הקבורה ציורי קיר וכתובות אותם הוא פרסם בספרו "Denkmäler aus Aegypten und Aethiopien"[29].

בשנת 1887 חפרה פלחית מצרית מאחד הכפרים ששכנו במישור באדמה בחורבות האתר במטרה להעבירה לגינתה. בתוך האדמה היא מצאה מאות לוחות חומר לא שרופים ועליהם כתב יתדות. לוחות אלה הגיעו לפקידי ממשל מצריים והגיעו באמצעות סוחרי עתיקות ובהמשך גם למוזיאונים. הלוחות זוהו כשריד של ארכיון משרד החוץ המצרי במאה ה 14 לפסה"נ, הכוללים את התכתובת הדיפלומטית של מלכי מצרים אמנחותפ השלישי ואמנחותפ הרביעי (אחנתון) עם מלכי המעצמות הגדולות של המזרח הקדום ועם מלכי כנען הכפופים למצרים, ומכתביהם של אלו אל מלכי מצרים. הם מכונים מכתבי אל-עמארנה. מכתבי אל-עמארנה נכתבו אכדית, שפת התקשורת הבינלאומית של המזרח הקדום באותה תקופה יש להם חשיבות רבה בהבנת תמונת המזרח הקדום, ובייחוד שיחזור הדמות הגאו-פוליטית והדמוגרפית של כנען קודם הפיכתה לארץ-ישראל.

התגליות סייעו לעולם המחקר לפענח את האירועים ההיסטוריים שהתרחשו בתקופת שלטונו של אחנתון ולהרחיב את הידע על הרפורמה הדתית שהנהיג.

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מכתבי אל-עמארנה

בשנים 18911892 נערכו במקום חפירות ארכאולוגיות על ידי פלינדרס פיטרי. אלסנדרו ברסנטי (אנ') פינה את קבר המלך, בשירות העתיקות המצרי (ישנם חוקרים המציינים שפינוי זה נעשה ללא שמירת המקום והחפצים ושנגרם נזק לממצאים). גם הווארד קארטר, ביקר במקום בשנים אלו ופרסם את תיעוד וציורים שהפיק אודותיו.

בשנים 1903-1908 נורמן דה גאריס דיוויס (אנ') פרסם ששה כרכים אודות הכתוביות על האסטלות והקברים הפרטיים באל-עמארנה. פרסום זה היה הראשון שסיפק טקסט מלא של הכתובים.

בשנים 1907-1914 קבוצה גרמנית (DOG - German Oriental Society) חפרה בחלקים שונים בעיר. ב 1912 מצאה את פסל הראש של המלכה נפרטיטי, הנמצא כיום במוזיאון החדש (ברלין).

משלחות בריטיות חפרו בשנים 19211922 ובשנים 19261937.

החל מ 1977 מתבצעות חפירות על ידי Barry J. Kemp עבור החברה לחקר מצרים[30].

מעבר לעיר בירה חדשה בהיסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר אירועים שבהם השלטון החליט להעביר את עיר הבירה למקום חדש, כבטוי להכלת השליטה ללא הפרעות מצד השלטון הקודם. כאן מובאות רק מספר מצומצם שך דוגמאות

השושלת ההיאנית ביפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • המעבר מנארה לנגאוקה-קיו (אנ'): בין השנים 710784 הייתה נארה, שנקראה אז הֵייג'וֹ-קיוֹ, בירת יפן, ב-784 הבירה הועתקה לנגאוקה-קיו, כמפלט שלטוני מהכהנים הבודהיסטים ששלטו בנארה.
  • המעבר לקיוטו - בשנת 794 הבירה הועברה שוב למקום המכונה היאן-קיוהיאן-קיו (אנ'), קיוטו של היום. היא הייתה בירת יפן במשך כ-100 שנים לאחר מכן.

השושלת ה-12 במצרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אמנמחת הראשון, מייסד השושלת ה12 של מצרים - העביר את הבירה מתבאי ממרכז מצרים, לעיר חדשה וקרא לה תז-טאווי (אנ') (שליט שתי הארצות) כדי להדוף אופוזיציה בה נתקל, ולהשליט את שלטונו.[31]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא אל-עמארנה בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten Egypt's false propher, London: Thames and Hudson, 2001, עמ' 13, ISBN 0500051062
  2. ^ 1 2 3 4 5 6 7 8 Peter Lundström, The Eighteenth Dynasty of Ancient Egypt, PHARAOH.SE, ‏2011–2021
  3. ^ Ian Shaw, Oxford History of Ancient Egypt, 2000, עמ' 479–483,ISBN ISBN-13: 978-0192802934
  4. ^ A. Rosalie David, Religion and magic in ancient Egypt, London: Penguin Books, 2002, עמ' 154, ISBN 0-14-026252-0
  5. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, London: Thames & Hudson, 2001, עמ' 33-37, ISBN 0-500-05106-2
  6. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 46-48, ISBN 0-500-05106-2
  7. ^ Nicholas Reeves, English False Prophet Akhenaten, London: Thames & Hudson, 2001, עמ' 53
  8. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 73, ISBN 0-500-05106-2
  9. ^ Amenhotep III (c.1391 - c.1354 BC), https://www.bbc.co.uk/
  10. ^ Francisco Martin Valentine & Teresa Bedman, Proof of an Amenhotep III/IV "Long Coregency" Found in the Chapel of Vizier Amenhotep-Huy, Amarna Letters 5, KMT Communications LLC, 2015, עמ' 66-79
  11. ^ Pharaoh power-sharing unearthed in Egypt Daily News Egypt., https://dailynewsegypt.com/, ‏February 6, 2014
  12. ^ Dennis C. Forbes, Circumstantial Evidence for an Amenhotep III/Amenhotep IV Coregency, Amarna Letters, KMT Communications, 2015, עמ' 80-95
  13. ^ Anna M. Kotarba-Morley, The discovery of the lost city of ‘the Dazzling Aten’ will offer vital clues about domestic and urban life in Ancient Egypt, https://theconversation.com/, ‏April 14, 2021
  14. ^ ERIN BLAKEMORE, 'Lost golden city of Luxor' discovered by archaeologists in Egypt, https://www.nationalgeographic.com/, ‏APRIL 9, 2021
  15. ^ Ridley, Ronald Thomas, Akhenaten: A Historian's View. The AUC History of Ancient Egypt, The American University in Cairo Press, 2019, עמ' 46, ISBN 978-9774167935
  16. ^ 1 2 Nicholas Reeves, Egypt False Prophet Akhenaton, London: Thames Hudson, 2001, עמ' 92-93, ISBN 0-500-05106-2
  17. ^ Egyptology and Archaeology through Images, http://www.ancient-egypt.co.uk/, ‏27-February-2020
  18. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 119, ISBN 0-500-05106-2
  19. ^ Encyclopedia of the archaeology of ancient Egypt, 2005, ISBN 978-1-134-66524-2
  20. ^ North Palace - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  21. ^ Amarna, World History Encyclopedia (באנגלית)
  22. ^ North Suburb - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  23. ^ 1 2 3 Amarna Period of Egypt, World History Encyclopedia (באנגלית)
  24. ^ 1 2 3 4 5 The Central City - Amarna The Place - Amarna Project, www.amarnaproject.com
  25. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 126, ISBN 0-500-05106-2
  26. ^ Nicholas Reeves, Akhenaten, Egypt's false prophet, New York: Thames & Hudson, 2001, עמ' 107-118, ISBN 0-500-05106-2
  27. ^ ציפורה כוכבי-רייני, למלך אדוני: מכתבי אל-עמארנה, ירושלים: מוסד ביאליק, 2005, עמ' 2
  28. ^ John Gardner Wilkinson, Modern Egypt and Thebes: Being a Description of Egypt; Including the Information Required for Travellers in that County, כרך 2, J. Murray, 1843, עמ' 44,71
  29. ^ Denkmaeler aus Aegypten und Aethiopien, smithsonian libraries
  30. ^ חפירות ומחקרים באל עמארנה, www.ucl.ac.uk
  31. ^ Ian Shaw, The Oxford history of ancient Egypt, Oxford: Oxford University Press, New ed, 2003, עמ' 159, ISBN 978-0-19-159059-7