קוטור

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קוטור
Котор
Coat of Arms of Kotor.png
סמל קוטור
Flag of Kotor.jpg
דגל קוטור
20090719 Crkva Gospa od Zdravlja Kotor Bay Montenegro.jpg
קוטור, 2009
מדינה מונטנגרומונטנגרו  מונטנגרו
מחוז קוטור
ראש העיר מריה צ'טוביץ'
תאריך ייסוד המאה ה-5 לפני הספירה
שטח 335 קמ"ר
גובה 635 מטר
אוכלוסייה
 ‑ בעיר 13.510 (2003)
 ‑ במטרופולין 22.947
 ‑ צפיפות 68 נפש לקמ"ר (2003)
קואורדינטות 42°25′48″N 18°46′12″E / 42.43000°N 18.77000°E / 42.43000; 18.77000קואורדינטות: 42°25′48″N 18°46′12″E / 42.43000°N 18.77000°E / 42.43000; 18.77000
www.opstinakotor.com
נופי הטבע, התרבות וההיסטוריה
של מפרץ קוטור
Flag of UNESCO.svg אתר מורשת עולמית
החומה הוונציאנית של קוטור
החומה הוונציאנית של קוטור
מדינה מונטנגרומונטנגרו מונטנגרו
האתר הוכרז על ידי אונסק"ו כאתר מורשת עולמית תרבותי בשנת 1979, לפי קריטריונים 1, 2, 3, 4
קואורדינטות 42°25′31″N 18°46′16″E / 42.42539°N 18.771191°E / 42.42539; 18.771191 

קוטורסרבית - Котор; באיטלקית - Cattaro) היא עיר במונטנגרו, השוכנת לחוף מפרץ קוטור של הים האדריאטי. מספר תושביה 13,510 והיא המרכז המינהלי של מחוז קוטור.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטור מוזכרת לראשונה בשנת 168 לפנה"ס בכתבים רומיים. אז נקראה בשם Acruvium והייתה חלק מהפרובינקיה הרומית דלמטיה. היא נכללה באימפריה הביזנטית. ב-1102 נכבשה על ידי האימפריה הבולגרית הראשונה ובשנית 13951420 הייתה לרפובליקה עצמאית.

בשנים 14201797 הייתה תחת שלטון הרפובליקה של ונציה ונכללה במחוז שנקרא "אלבניה הוונציאנית". בתקופה זו נבנו חומות וביצורי העיר שעמדו במצור של הצבא העות'מאני ב-1538 ו-1657. בהסכם קמפו פורמיו מ-1797 עברה קוטור ביחד עם דלמטיה לשלטון מונרכית הבסבורג. ב-1804 סופחה לממלכה הצרפתית של איטליה ועם נפילת נפוליון, בשנת 1814 הועברה בידי הבריטים לידי מונטנגרו. אולם רוסיה הכריחה את מונטנגרו לוותר על העיר וחופה, והעבירה את העיר לידי האימפריה האוסטרו הונגרית[1], והסדר זה נתקבע בהחלטות קונגרס וינה.

ב-1918, בתום מלחמת העולם הראשונה סופחה קוטור לממלכת יוגוסלביה. במלחמת העולם השנייה סופחה קוטור ביחד עם דלמטיה לאיטליה הפשיסטית בשנים 19411943. לאחר המלחמה נכללה קוטור ביחד עם מונטנגרו ברפובליקה הפדרלית הסוציאליסטת של יוגוסלביה (19451992) ומ-19922006 ברפובליקה הפדרלית של יוגוסלביה.

ב-15 באפריל 1979 סבלה קוטור מרעידת אדמה קשה, שפגעה במבנים רבים[2]. בעזרת אונסק"ו, שהכיר בהמשך אותה שנה בעיר ובסביבתה כאתר מורשת עולמית, שוקמה העיר. ב-2017 מערכת ביצורי קוטור, שכבר נכללה בהכרזה הקודמת, הוכרזה כחלק מאתר מורשת עולמית נוסף, מפעלי ההגנה הוונציאניים בין המאות ה-16 וה-17: סטטו דה טרה ומערב סטטו דה מאר, הכולל מלבד ביצורי קוטור עוד מערכות ביצורים ונציאניות באיטליה ובקרואטיה.[3]

תיירות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קוטור נמצאת בקצה מפרץ קוטור (בסרבית Boka Kotorska) שאינו פיורד לפי ההגדרה, למרות שרבים מכנים אותו כך. חומת העיר הוונציאנית משתרעת לאורך 4.5 ק"מ בגובה 20 מטר וברוחב 15 מטר. לאורך החומה יש תבליטים של האריה של מרקוס הקדוש, פטרונה של ונציה.

בחומות העיר העתיקה של קוטור יש שלשה שערים. הגדול והמפורסם מביניהם הוא שער הים. בראש השער - תאריך כיבוש העיר על ידי כוחות הפרטיזנים של טיטו (21 בנובמבר 1944) וכן אימרה מפורסמת שלו בסרבית: Tuđe nećemo, svoje ne damo - "את שלהם איננו רוצים, את שלנו לא ניתן". בכניסה נמצאת הכיכר המרכזית של העיר העתיקה, הנקראת "כיכר הנשק" ובה מגדל שעון ולידו עמוד הקלון על ידו היו מעמידים עבריינים ומשפילים אותם. הבתים בנויים בסגנון ונציאני ואוסטרו-הונגרי.

מקוטור עולה כביש צר ומפותל לכפר נייגושי. ממרומי הדרך יש תצפיות יפות על קוטור והמפרץ. נייגושי ידוע בבשר הפרושוטו הנמכר שם.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא קוטור בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]