קו צינור אילת-אשקלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
קו צינור אילת-אשקלון
PikiWiki Israel 8153 oil jetty in eilat.jpg

רציף שאיבת הנפט בנמל אילת
סוג צינור נפט
מדינות ישראל
מוצא אילת
יעד אשקלון
עובר דרך באר שבע
מפעיל חברת קצא"א בע"מ
אורך 254 ק"מ
קוטר 42 אינץ'
קיבולת מקסימלית 80 מיליון טון בשנה בשני הכיוונים
תחנות שאיבה 3 תחנות דחף להעברת נפט גולמי מים סוף לים התיכון בקיבולת 60 מיליון טון בשנה
2 תחנות דחף בשיטת "זרימה הפוכה" להעברת נפט מהים התיכון לים סוף בקיבולת 20 מיליון טון בשנה
כיוון זרימה דו-כיווני
שנת הפעלה 1959
מפת קו צינור אילת-אשקלון
מיכל נפט באילת

קו צינור אילת-אשקלון (ר"ת: קצא"א ; המכונה גם קו צינור טרנס-ישראל, באנגלית: Trans-Israel pipeline) הוא קו צינורות להעברת נפט גולמי מנמל אילת שבים סוף למזח באשקלון שבים התיכון, בכך משמש הצינור גשר יבשתי בין הימים הללו תוך עקיפת תעלת סואץ. הקו מופעל על ידי חברת קו צינור אילת אשקלון.

עבור ישראל נחשב קצא"א למתקן אסטרטגי ראשון במעלה בשל מרכזיותו במשק האנרגיה הישראלי והיותו מאגר דלק לשעת חירום. בשנים האחרונות מסוף הנפט של אשקלון נמצא תחת איום מתמיד של רקטות הנורות מרצועת עזה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז הקמתה סבלה ישראל ממחסור בדלק, ומאי נכונות של מדינות רבות למכור לה נפט גולמי ותוצריו. לאחר הרעת הקשרים עם ברית המועצות בעקבות מלחמת סיני (1956) פנתה ישראל לאיראן לקניית דלק. כבר למחרת פרוץ מלחמת סיני ביקש לוי אשכול לתכנן צינור נפט מאילת צפונה‏[1].

בשנת 1957 נבנתה התשתית הבסיסית: נבנו 3 מכלים באילת ו-3 מכלים בבאר שבע, והונח צינור בקוטר 8 אינץ' בין אילת ובאר שבע‏[2]. מבאר שבע הועבר הדלק לחיפה באמצעות רכבת. בהמשך הונח צינור בקוטר 16 אינץ' מבאר שבע לאשדוד. מאשדוד הועבר הדלק לחיפה באמצעות אוניות.

בחודשים שבהם שלטה ישראל בחצי האי סיני לאחר המלחמה, החרימה ישראל משאבות וצינורות מהם נבנה קו צינור נפט מאילת לחיפה, צינור זה בקוטר 16 אינץ' המשמש היום להעברת דלק מזוקק, שימש להעברת דלק מאיראן לאירופה, הקו הופעל על ידי חברת "פימרקו" הרשומה בנסיכות ליכטנשטיין החל משנת 1959.

הנחת הקו הוטלה על חברת מקורות, ועבודות הנחתו ארכו 18 חודשים.‏[3] בדצמבר 1969 נסתיימו העבודות לבניית קצא"א וכן להקמת נמלי הדלק באילת ובאשקלון, והחל השימוש בקו להזרמת נפט איראני לאירופה. בשנים אלו הייתה חשיבותו רבה בגלל חסימתה של תעלת סואץ עקב מלחמת ששת הימים ומלחמת ההתשה. בשנת 1970, שנת השיא של הצינור, הוזרמו בו 10 מיליון טונות נפט.

מתקנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • קו צינור אילת אשקלון המרכזי הוא בקוטר 42 אינץ' ובאורך 254 קילומטר, לאורך הקו שלוש תחנות דחף להעברת נפט גולמי מים סוף לים התיכון בעלות יכולת פוטנציאלית להעברת 60 מיליוני טונות נפט גולמי בשנה ושתי תחנות דחף בשיטת "זרימה הפוכה" להעברת נפט מהים התיכון לים סוף ביכולת של 20 מיליוני טונות בשנה. שיטת "הזרימה ההפוכה" משמשת להובלת דלק מרוסיה והקווקז לשווקים המתעוררים של מזרח אסיה. לחברה מספר מכלי דלק באילת המשמשים לאחסון דלק זה.
  • קו אשקלון-חיפה (בית הזיקוק) בקוטר 16-18 אינץ' באורך 197 קילומטר יכול להעביר 5.5 מיליון טון דלק גולמי בשנה.
  • קו אשקלון-אשדוד (בית הזיקוק) בקוטר 16-18 אינץ' באורך 36 קילומטר יכול להעביר 7 מיליון טון דלק גולמי בשנה.
  • קו אילת-חיפה הישן בקוטר 16 אינץ' שימש בעבר להעברת דלק גולמי וכיום משמש להעברת דלק מזוקק כגון בנזין, סולר ודלק סילוני מהים התיכון לים סוף ובחזרה.
  • נמל הנפט באילת מכיל שני מזחים:
    • מזח 1 יכול לקלוט מכליות בעלות נפח של עד 100 אלף טון, בעל יכולת פריקה של עד 10 אלף מטר מעוקב בשעה
    • מזח 2 יכול לקלוט מכליות בקוטר של עד 500 אלף טון, בעל יכולת פריקה של עד 20 אלף מטר מעוקב בשעה וטעינה של 10 אלף מטר מעוקב בשעה.
  • נמל הנפט באשקלון, בגלל חוסר מקום ובעיות ביטחוניות הנוצרות כתוצאה מקרבת הנמל לרצועת עזה עוגנות מכליות הדלק והגז במרחק מה מן החוף במיקשרים ולא במזחים.
  • מכלי אכסון אשקלון: כולל 22 מכלים בנפח 1.5 מיליון טון, המכליות מוזנות מקצא"א ומנמל אשקלון ומזרים דלק גולמי לבתי הזיקוק או לנמל אשקלון.
  • מכלי אכסון חוף אילת: בעל נפח 160 אלף מטרים מעוקבים קולט ומטעין נפט גולמי מנמל אילת. מזרים דלק לאתר רמת יותם.
  • אתר רמת יותם (מספר קילומטרים מערבית לאילת)- כולל 16 מכלי אכסון בנפח כולל של 1.2 מיליון מטרים מעוקבים.

תאונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1975 התרחשה דליפת נפט בהיקף 8,000-10,000 קוב מדרום לשמורת עברונה‏[4]. ב-28 בדצמבר 1976 נהרג צוללן החברה בתאונת עבודה תוך כדי צלילה בנמל הנפט באשקלון[5]. ב-23 בדצמבר 1980 נספה צוללן נוסף בנסיבות דומות. ב-19 בפברואר 1979 הורשעה החברה בזיהום מפרץ אילת, חויבה לשלם 300 אלף לירות עבור ניקוי הים ונקנסה ב-60 אלף לירות. ב-5 בנובמבר 2009 נהרג עובד החברה כאשר נפל מגוררת בנמל הנפט באשקלון‏[6].

ב-29 ביוני 2011 פגע טרקטור בצינור בקוטר 16 צול באזור שמורת נחל צין, במהלך עבודות תחזוקה. כמיליון ליטר של דלק סילוני (קרוסין) דלפו.‏[7][8] כעבור חודשיים, ב-5 בספטמבר, פגע דחפור באותו צינור, 500 מטר ממקום הפגיעה הקודמת, במהלך עבודות תחזוקה. עשרות אלפי ליטר של דלק סילוני דלפו.‏[9]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – דליפת הנפט בשמורת עברונה

בלילה שבין 3 בדצמבר ל-4 בדצמבר 2014 פגע כלי הנדסי בצינור בקוטר 42 צול כ-20 ק"מ צפונית לאילת, באזור היישוב באר אורה, במהלך עבודות תחזוקה. באירוע דלפו מיליוני ליטרים של נפט גולמי לאזור שמורת הטבע עברונה וגרמו לנזק סביבתי רב. על פי הערכת המשרד להגנת הסביבה פעולות השיקום עלולות להימשך חודשים אם לא שנים.‏[10] במהלך האירוע פונו כ-80 אזרחים ירדניים לבתי חולים עקב שאיפת הגזים הרעילים ששררו באוויר.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ משולם עד, מתי החלו בתכנון קו הדלק מאילת, דבר, 25 באוגוסט 1960
  2. ^ ג'יימס קאמרון, גיאוגרפיה במקום רחמים, מעריב, 8 בפברואר 1957
  3. ^ 40 שנה להנחת קו צינור אילת-אשקלון (קצא"א), אתר חברת מקורות
  4. ^ צפריר רינתזיהום הנפט בשבוע שעבר: כמו לפני 40 שנה, באתר הארץ, 12 בדצמבר 2014
  5. ^ נתן גרינבלאטצוללן קצא"א נהרג בתאונה, דבר, 30 בדצמבר 1976
  6. ^ שמוליק חדד, אשקלון: גוררת קצא"א החלה לשקוע, פועל נהרג, באתר ynet‏, 5 בנובמבר 2009
  7. ^ לילך סונין , תמיר סטיינמן, ‏"ניקוי נחל צין מהדלק ייקח שבועות", באתר ‏mako‏‏, ‏29 ביוני 2011‏
  8. ^ יעל דראל, כתם דלק בנגב: מיליון ליטרים דלפו בנחל צין, באתר ynet‏, 7 ביולי 2011
  9. ^ רמי שני, דליפת דלק נוספת בנחל צין: "רשלנות פושעת", באתר וואלה!, 5 בספטמבר 2011
  10. ^ מאיר אוחיון, דליפת הנפט: זרם שחור בערבה, באתר ynet‏, 4 בדצמבר 2014