קריז'בצי
 | |
| הקתדרלה בקריז'בצי (2012) | |
| מדינה |
 קרואטיה |
|---|---|
| מחוז |
 קופריבניצה-קריז'בצי |
| חבל ארץ | סלאבוניה |
| ראש העיר | מריו ריין (2018) |
| שפה רשמית | קרואטית |
| שטח | 263.72 קמ"ר |
| גובה | 140 מטרים |
| אוכלוסייה | |
| ‑ בעיר | 18,949 (31 באוגוסט 2021) |
| ‑ במטרופולין | 21,122[1] (2011) |
| ‑ צפיפות | 80 נפש לקמ"ר (2011) |
| קואורדינטות | 46°01′33″N 16°32′33″E / 46.02583°N 16.54250°E |
| אזור זמן | UTC +1 |
| https://krizevci.hr | |
קְרִיזֶ'בְצִי (בקרואטית: Križevci) היא עיירה במרכז קרואטיה השוכנת במחוז קופריבניצה-קריז'בצי.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]היישוב מתועד לראשונה במסמכים מ-1193 עת נשלט האזור על ידי בלה השלישי, מלך הונגריה. ב-1397 ארגן במקום זיגיסמונד, קיסר האימפריה הרומית הקדושה כינוס מיוחד של הסאבור הקרואטי(אנ') במטרה ללכוד ולהוציא להורג את סטפן השני לאקפי הבאן של קרואטיה וחבר תומכיו, אשר נודעו בתמיכתם ביריביו הפוליטיים של הקיסר זיגיסמונד. סטפן נלכד והוצא להורג ב-27 בפברואר 1397.
החל מאמצע המאה ה-16 שכנה העיירה על גבול אזור הספר בין ממלכת הבסבורג לאימפריה העות'מאנית, וסבלה מפשיטות עות'מאניות תכופות. במקום התפתחו שני יישובים קריז'בצי עילית וקריז'בצי תחתית.[2] ב-1697 התיר קרל השישי, קיסר האימפריה הרומית הקדושה לקריז'בצי להפוך לעיר שוק. ב-1752, תקופת שלטונה של מריה תרזה אוחדו שני היישובים.
בהמשך, נשלטה העיר על ידי האימפריה האוסטרית ומאוחר יותר על ידי האימפריה האוסטרו-הונגרית. העיירה הפכה לצומת תחבורה עם חיבורה לקו מסילות הברזל בודפשט-זאגרב-ביילובאר. לאחר מלחמת העולם הראשונה נכלל האזור בשטחי ממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים, אשר שמה שונה בהמשך לממלכת יוגוסלביה. במקום התפתחה תעשיית פלדה וחמרי בניין, וכן הופעלו מכרות פחם באזור.[2] בראשית אפריל 1941 פלשה גרמניה הנאצית ליוגוסלביה והכניעה את צבאה תוך ימים אחדים. בהמשך, נכללה קריז'בצי בשטחי מדינת קרואטיה העצמאית שנשלטה על ידי האוסטאשה. בשלהי 1944 עלה בידי כוחות הפרטיזנים של טיטו לכבוש אותה. לאחר מלחמת העולם השנייה נכללה קופריבניצה בשטחי הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. ביוני 1991 הכריזה קרואטיה על עצמאותה והתנתקה מיוגוסלביה. כפועל יוצא מההכרזה פרצה מלחמת העצמאות של קרואטיה ובמהלכה התחוללו בעיר קרבות בין צבא יוגוסלביה לצבא קרואטיה. בסיום הלוחמה נכללה קריז'בצי בשטחי קרואטיה.
הקהילה היהודית
[עריכת קוד מקור | עריכה]
בראשית המאה ה-18 בעקבות הפיכתה של קריז'בצי לעיר שוק, החלו להגיע לאזור רוכלים יהודים מבורגנלנד וממוראביה. נאסר עליהם להתיישב בקריז'בצי עצמה ועל כן התיישבו בכפרי הסביבה וייסדו קהילות קטנות שם. בעקבות כתב הסובלנות שהוציא יוזף השני, קיסר האימפריה הרומית הקדושה החלו יהודים להתיישב בקריז'בצי עצמה ושילמו מס גולגולת בגין הזכות להתגורר שם. ב-1780 מתועד היהודי הראשון בעיר, סוחר בשם סלומון ליפמן. בראשית המאה ה-19 מתועדים בפנקס הקהילה קידושין שערך הרב וולף לוי וכן תלמוד תורה ובו ניהל את השיעורים המלמד יעקב פרידלנדר.
בית העלמין היהודי הוקם ב-1840 וב-1844 נוסדה רשמית הקהילה היהודית של קריז'בצי. במועד זה מנתה הקהילה כ-70 נפשות. בראש הקהילה עמדו בני משפחת בְּרָאיֶיר. יעקב בראייר ולאחריו בנו מרקו בראייר. מרקו בראייר כיהן כסגן ראש העיר בין 1889–1895. ב-1860 העניק פרנץ יוזף הראשון, קיסר אוסטריה זכויות סחר וקניין ליהודים ובכלל זכות לרכישת נכסי דלא ניידי. בני הקהילה היו מעורים בחיי החברה והמסחר בעיר. בשלהי המאה ה-19 רכש במכירה פומבית שמואל גולדשמידט את כנסיית "השילוש הקדוש"(אנ') שבעיר ותרם אותה לעירייה. ב-1861, תרמו בני הקהילה סכום נכבד להקמת הספרייה העירונית. בתקופה האוסטרו-הונגרית נמנו מקרב בני הקהילה בעלי מקצועות חופשיים, רופאים ובנקאים. ב-1876 נפתח בית ספר יסודי יהודי אשר פעל עד 1894. ב-1895 נחנך בית הכנסת(אנ') של הקהילה אשר נבנה בסגנון אדריכלי נאו-רנסאנסי. מ-1895 ועד 1930 כיהן הרב ד"ר מאיר (מקס) משה אנגל כרב הראשי של הקהילה. הרב אנגל נולד בהורודנקה, בוגר בית המדרש לרבנים בברלין ובהמשך רכש תואר בפילוסופיה באוניברסיטת ברלין. ב-1930 פרש ממשרת הרבנות בקריז'בצי על רקע חילוקי דעות עם ראשי הקהילה ועבר לזאגרב. שם נעצר, נשפט והוצא להורג בתלייה בעוון שיתוף פעולה עם הקומוניסטים.
ב-1890 התגוררו בקריז'בצי 364 יהודים שהיוו כ-11 אחוזים מכלל האוכלוסייה. ב-1899 נסגר בית העלמין הישן ובמקומו הוקמה חלקה יהודית בבית העלמין הכללי של קריז'בצי. במהלך מלחמת העולם הראשונה נפלו 6 מבני הקהילה. לאחר המלחמה החלה ירידה הדרגתית במספר בני הקהילה ובמקביל נרשמה פעילות ציונית ענפה. הוקמו אגודות נוער ותא של ויצו. ב-1938 התנצרו מספר קטן מבני הקהילה. לקהילת קריז'בצי השתייכו מספר משפחות יהודיות מכפרי הסביבה. בסוף המאה ה-19 התגוררו בכפרים אלו 170 יהודים, אך רובם היגרו לערי הסביבה, קריז'בצי, קופריבניצה וזאגרב. בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו משפחות ספורות שם. מבין הכפרים ניתן למנות את: אָפָּאטוֹבֶץ(אנ'), ווֹיְקוֹבָאץ(אנ'), קָאלְנִיק(אנ'), גוֹרְנְיָה רֶקָה(אנ') ונוֹבִי מָארוֹפ(אנ').
בפרוץ מלחמת העולם השנייה התגוררו בקריז'בצי 129 יהודים. לאחר כיבוש יוגוסלביה וכינון שלטון הבובות של האוסטאשה הוחל ברדיפות יהודים. בית הכנסת חולל, תכולתו נשדדה והועברה לכנסייה המקומית. בתחילה נשלחו בני הקהילה לעבודות כפייה ובהמשך גורשו למחנות ההשמדה ידובנו, יאסנובאץ ומקצתם לאושוויץ. לאחר השואה שבו 9 יהודים לעיירה. בית הכנסת הועבר לחזקת הרשות המקומית ומשמש מרכז מידע לתיירים. נכון ל-2012 היה המבנה במצב תחזוקתי טוב. ב-1958 הופקע שטח בית העלמין הישן. נכון ל-2009 עמד בית העלמין על תילו ואותרו בו כ-70 מצבות. בחלקה היהודית בבית העלמין העירוני מצויות כ-100 מצבות. שני האתרים במצב תחזוקתי טוב.[3][2][4][5][6][7] ב-2015 הוצגה במוזיאון העירוני תערוכה שעסקה בתולדות יהודי קריז'בצי ובמעמד פתיחתה נכחו ראש העיר והרב הראשי ליהודי זאגרב.[8]
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של קריז'בצי- הקהילה היהודית בקריז'בצי, באתר המרכז לאמנות יהודית
- בית הכנסת בקריז'בצי, באתר הרשות המקומית קריז'בצי (בקרואטית)
קריז'בצי (קרואטיה), דף שער בספרייה הלאומית
הערות שוליים
[עריכת קוד מקור | עריכה]- ^ מפקד האוכלוסין בקרואטיה (2011), באתר הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה בקרואטיה (באנגלית).
- ^ 1 2 3 הקהילה היהודית בקריז'בצי, בתוך: צבי לוקר (עורך), פנקס הקהילות - יוגוסלאוויה, הוצאת יד ושם, ירושלים, 1988, עמוד 300-297.
- ^ אתרי מורשת יהודית בקרואטיה (2006), באתר heritageabroad.gov, עמודים 17–18 (באנגלית).
- ^ בית העלמין היהודי בקריז'בצי, באתר Jewish Cemetery Project (באנגלית).
- ^ צילום בית העלמין הישן בקריז'בצי (2000), באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ צילום החלקה היהודית בבית העלמין העירוני בקריז'בצי (2000), באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ צילום מבנה בית הכנסת כאשר שימש מועדון נוער (2000), באתר המרכז לאמנות יהודית.
- ^ תערוכה על תולדות הקהילה היהודית בקריז'בצי, באתר prigorski.hr (בקרואטית).
