ראול ג'וליה

ראול ג'וליה
Raul Julia
לידה	9 במרץ 1940; סן חואן, פוארטו ריקו
פטירה	24 באוקטובר 1994 (בגיל 54); מנהסט, ארצות הברית
מקום קבורה	פוארטו ריקו
שם לידה	Raúl Rafael Juliá Y Arcelay
מדינה	ארצות הברית
השכלה	Colegio San Ignacio de Loyola
תקופת פעילות	1940–1994 (כ־54 שנים)
מספר ילדים	2
פרסים והוקרה	פרס האמי לשחקן ראשי במיני סדרה או סרט (1995); פרס אמי לבידור בפריים טיים (1994); פרס גלובוס הזהב (1994); פרס גילדת שחקני המסך (1994) ;
חתימה
	פרופיל ב-IMDb

רָאוּל רָפָאֶל קָרְלוֹס חוּלְיָה אִי אַרְסֵלָאִי (בספרדית: Raúl Rafael Carlos Juliá y Arcelay^[1]; ‏9 במרץ 1940 – 24 באוקטובר 1994) היה שחקן קולנוע, טלוויזיה ותיאטרון פורטו ריקני. זכה בפרס גלובוס הזהב ובפרס אמי ב-1994 על הופעתו בהפקה "העונה הבוערת". התפרסם בסרטים "נשיקת אשת העכביש", "משפחת אדמס", "ירח מעל פארדור" ו"סטריט פייטר".

ביוגרפיה

חוליה נולד בפורל פארק שבסן חואן, בירת פוארטו ריקו, המבוגר מבין ארבעה אחים ואחיות. אמו הייתה זמרת מוזיקה קלאסית ואביו היה מהנדס חשמל ובעל מסעדה בסן חואן. הוא למד לדבר אנגלית בבית ספר הקתולי הפרטי בו למד, והחליט ללמוד משחק לאחר שצפה בסרט "הרפתקאותיו של רובין הוד" ובכוכב הקולנוע האוסטרלי ארול פלין. ב"קולחיו סאן איגנסיו דהלוילה" התנסה חוליה לראשונה במספר מחזות שייקספיריים. הוא עזב את פוארטו ריקו למשך שנה כדי ללמוד במכללת פורדהאם שבניו יורק וחזר לאחר שהתקבל לאוניברסיטת פוארטו ריקו. אף שהוריו העדיפו שיפתח בקריירה בתחום המשפט, החליט חוליה לבחור בקריירת משחק מקצועית.

קריירת משחק

בברודוויי

לאחר קריירת משחק קצרה על בימות תיאטרון בפוארטו ריקו ניסה חוליה את מזלו על הבמות הגדולות בברודוויי וב-1968 ערך את הבכורה במחזה "הדבר הקובני". ב-1972 היה מועמד לפרס טוני וקיבל את פרס דרמה דסק עבור תפקידו במחזמר "שני ג'נטלמנים בוורונה", בו גילם את פרוטאוס. ב-1975 היה מועמד בשנית לפרס הטוני על תפקידו בקומדיה "איפה צ'ארלי?". הופעתו במחזמר "אופרה בגרוש" אשר הקנתה לו מועמדות טוני שלישית הצריכה את חוליה לדבר לראשונה במבטא בריטי.

בעת שהותו באיטליה קיבל חוליה את התסריט למחזמר "Nine". הוא נענה בחיוב לתפקיד גאודיו קונטיני וכהכנה הוא נסע ללונדון ושכר מורה מיוחד לאנגלית כדי לעבוד על הניב הבריטי. על הופעתו היה מועמד לפרס הטוני בפעם הרביעית.

בהוליווד

חוליה התפרסם לראשונה כשחקן קולנוע בשנת 1971 בדרמת הפשע "בהלה בפארק הסמים", שם גילם אמן המכור להרואין, לצדו של אל פצ'ינו בתפקיד הראשי הראשון שלו. ב-1982 נבחר חוליה לשחק בעיבוד הקולנועי למחזהו של ויליאם שייקספיר "הסערה" בתפקיד רועה הכבשים היווני קליבונס המחזר אחרי מירנדה (מולי רינגוולד), בתו של פיליפ דמטריוס (ג'ון קאסאווטס). על הופעתו בסרט הועמד חוליה לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית שחקן המשנה הטוב ביותר. לקראת צילומי הסרט נסע חוליה לאיטליה, כדי לחוות מהתרבות שהיוותה השראה למחזה.

הופעתו בסרט בתוספת לקריירה בימתית מרשימה הספיקה לפרנסיס פורד קופולה ללהק אותו לפנטזיה המוזיקלית "אחד מהלב", בו גילם את תפקיד המוזיקאי האפל ריי.

לאחר שנתיים בהן לא הופיע בסרטים חזר חוליה להוליווד כדי לגלם את האסיר הפוליטי ולנטין ארגויי בדרמת כותלי הכלא "נשיקת אשת העכביש", תפקיד שהקנה לו מועמדות לפרס גלובוס הזהב בקטגוריית שחקן הטוב ביותר בתפקיד ראשי. התסריט ריתק את חוליה עד כדי כך שסיכם על השתתפותו בסרט עוד לפני שקיבל שכר. חוליה נסע לדרום אמריקה וראיין מורדים ואסירים לשעבר בניסיון להבין את שחוו וללמוד את דפוס הפעולה על פיו התנהלו בעת שהותם בכלא.

ב-1986 גילם במותחן "הבוקר שאחרי", בבימויו של סידני לומט, את הספר חואקין הרוצה להתגרש בכל תוקף מאשתו אלכס (ג'יין פונדה). ב-1988 היה מועמד לפרס גלובוס הזהב בפעם השלישית בזכות הופעתו כפוליטיקאי המושחת רוברטו סטרוסמן בקומדיה "ירח מעל פארדור". על אף המועמדות לפרס גלובוס הזהב, את מרב פרסומו בשנה זו קיבל דווקא בזכות הופעתו במותחן הפשע המצליח של רוברט טאון "טאקילה סאנרייז" בו גילם את איל הסמים המקסיקני קרלוס^[2].

שנת 1990 הייתה עמוסה בקריירה של חוליה, בה כיכב בשובר הקופות "בחזקת חף מפשע" בתור עורך הדין סנדי סטרן, פרקליטו של התובע המחוזי רסטי סביץ' (האריסון פורד)^[3]. לרזומה הוסיף הופעות בדרמה של סידני פולאק "הוואנה" בדמותו של הרופא ד"ר ארתורו דוראן, ממנהיגי המהפכה הקובנית, ובסרט הפעולה של קלינט איסטווד "שיעור באש" בתור הגנגסטר הגרמני סטורם, המפעיל משחתת מכוניות בלתי חוקית.

ב-1991 הופיע חוליה בעיבוד הקולנועי "משפחת אדמס", חוליה לוהק לתפקיד אב המשפחה גומז אדמס וגילם את הדמות גם בסרט ההמשך "החיים על פי משפחת אדמס"^[4].

שנת 1994, בה נפטר, הייתה גם שנת השיא המקצועית שלו עם זכיות בפרס גלובוס הזהב, פרס אמי ופרס גילדת שחקני המסך לשחקן הטוב ביותר במיני סדרה/סרט טלוויזיה על הופעתו בתור הפעיל החברתי הברזילאי שיקו מנדז בהפקה "העונה הבוערת". תפקידו האחרון של חוליה בקולנוע לפני מותו היה בגרסה הקולנועית למשחק הווידאו המפורסם "סטריט פייטר", בסרט גילם את דמות הדיקטטור, הגנרל מ. בייסון. הסרט, שיצא לאחר מותו, הוקדש לזכרו של חוליה.

חיים אישיים

חוליה היה נשוי פעמיים במשך חייו. נישואיו הראשונים למאגדה ווסלו החזיקו מעמד ארבע שנים. הוא התחתן בשנית ב-1976 עם השחקנית מרל פולרויי לה נשאר נשוי עד למותו, ולזוג נולדו שני ילדים.

ב-1994 סבל חוליה מהרעלת מזון במהלך צילומים במקסיקו. בעקבות ההרעלה ובשל ניתוח קיבה שעבר מספר חודשים קודם לכן, מצבו החל להידרדר. לאחר שעבר טיפולים והתאושש בארצות הברית, חזר לסט הצילומים במקסיקו והשלים את צילומי הסרט, אף שאיבד משקל רב והיה במצב גופני רעוע. אף שקיבל הוראות מפורשות לנוח, היה להוט לקראת תפקידו בסרט "סטריט פייטר" והתכונן לקראתו יחד עם ילדיו, שהיו מעריצים נלהבים של המשחק.

לאחר שסיים לצלם את הסרט החל להרגיש כאבים עזים בקיבתו והוא הובהל לבית חולים בניו יורק. בתחילה לא ייחס לכך חשיבות רבה, וקרא ממיטתו את התסריט לסרט "דספרדו", בו היה אמור לגלם את המאפיונר בוצ'ו, ואולם מצבו הלך והחמיר. לאחר שעבר שבץ מוחי פתאומי, הניסיונות להציל את חייו עלו בתוהו, והוא הועבר במצב אנוש ממיטת חוליו להוספיס מקומי למשך ארבעה ימים, שבסופם נפטר מדימום מוחי כשהוא בן 54.

ב-21 בנובמבר 1994 הכריז ראש עיריית ניו יורק רודולף ג'וליאני כאות הוקרה לשחקן על "יום ראול חוליה". ב-1996 הוא הוכנס להיכל התהילה של ברודוויי.

פילמוגרפיה נבחרת

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא ראול ג'וליה בוויקישיתוף

ראול ג'וליה, במסד הנתונים הקולנועיים IMDb (באנגלית)
ראול ג'וליה, באתר "אידיבי", מאגר הידע העברי לקולנוע ישראלי ועולמי
ראול ג'וליה, באתר AllMovie (באנגלית)
ראול ג'וליה, באתר Rotten Tomatoes (באנגלית)
ראול ג'וליה, באתר Metacritic (באנגלית)
ראול ג'וליה, במסד הנתונים הקולנועיים KinoPoisk (ברוסית)
ראול ג'וליה, באתר MusicBrainz (באנגלית)
ראול ג'וליה, באתר Discogs (באנגלית)
ראול ג'וליה, באתר "Find a Grave" (באנגלית)

הערות שוליים

^ ערך על ראול חוליה בencyclopedia.com
^ תמר גלבץ, שאריות מסדרת טלוויזיה - "טקילה סנרייז" / בימוי ותסריט: רוברט טאון, חדשות, 12 באפריל 1989
^ מאיר שניצר, הפרו את החוזה, חדשות, 29 באוקטובר 1990
^ בני אבני, ניו יורק, חדשות תרבות / רוע לב בכמויות מסחריות, חדשות, 8 בדצמבר 1991

[1] ערך על ראול חוליה בencyclopedia.com

[2] תמר גלבץ, שאריות מסדרת טלוויזיה - "טקילה סנרייז" / בימוי ותסריט: רוברט טאון, חדשות, 12 באפריל 1989

[3] מאיר שניצר, הפרו את החוזה, חדשות, 29 באוקטובר 1990

[4] בני אבני, ניו יורק, חדשות תרבות / רוע לב בכמויות מסחריות, חדשות, 8 בדצמבר 1991

[1]

[2]

[3]

[4]

פרס אמי לבידור בפריים טיים לשחקן ראשי הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט
1953–1975	תומאס מיטשל (1953) ‏•‏‏ רוברט קאמינגס (1955) ‏•‏‏ לויד נולאן (1956) ‏•‏‏ ג'ק פאלאנס (1957) ‏•‏‏ פיטר יוסטינוב (1958) ‏•‏‏ פרד אסטר (1959) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1960) ‏•‏‏ מוריס אוואנס (1961) ‏•‏‏ פיטר פאלק (1962) ‏•‏‏ טרוור הווארד (1963) ‏•‏‏ ג'ק קלוגמן (1964) ‏•‏‏ אלפרד לנט (1965) ‏•‏‏ קליף רוברטסון (1966) ‏•‏‏ פיטר יוסטינוב (1967) ‏•‏‏ מלווין דאגלס (1968) ‏•‏‏ פול סקופילד (1969) ‏•‏‏ פיטר יוסטינוב (1970) ‏•‏‏ ג'ורג' סי. סקוט (1971) ‏•‏‏ קית' מיטשל (1972) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1973) ‏•‏‏ אנתוני מרפי (1973) ‏•‏‏ האל הולברוק (1974) ‏•‏‏ ויליאם הולדן (1974) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1975) ‏•‏‏ פיטר פאלק (1975)
1976–2000	אנתוני הופקינס (1976) ‏•‏‏ האל הולברוק (1976) ‏•‏‏ אד פלאנדרס (1977) ‏•‏‏ כריסטופר פלאמר (1977) ‏•‏‏ פרד אסטר (1978) ‏•‏‏ מייקל מוריארטי (1978) ‏•‏‏ פיטר שטראוס (1979) ‏•‏‏ פאוורס בות' (1980) ‏•‏‏ אנתוני הופקינס (1981) ‏•‏‏ מיקי רוני (1982) ‏•‏‏ טומי לי ג'ונס (1983) ‏•‏‏ לורנס אוליבייה (1984) ‏•‏‏ ריצ'רד קרנה (1985) ‏•‏‏ דסטין הופמן (1986) ‏•‏‏ ג'יימס וודס (1987) ‏•‏‏ ג'ייסון רוברדס (1988) ‏•‏‏ ג'יימס וודס (1989) ‏•‏‏ יום קרונין (1990) ‏•‏‏ ג'ון גילגוד (1991) ‏•‏‏ בו ברידג'ס (1992) ‏•‏‏ רוברט מורס (1993) ‏•‏‏ יום קרונין (1994) ‏•‏‏ ראול ג'וליה (1995) ‏•‏‏ אלן ריקמן (1996) ‏•‏‏ ארמנד אסנטה (1997) ‏•‏‏ גארי סיניז (1998) ‏•‏‏ סטנלי טוצ'י (1999) ‏•‏‏ ג'ק למון (2000)
2001–הווה	קנת בראנה (2001) ‏•‏‏ אלברט פיני (2002) ‏•‏‏ ויליאם ה. מייסי (2003) ‏•‏‏ אל פצ'ינו (2004) ‏•‏‏ ג'פרי ראש (2005) ‏•‏‏ אנדרה בראואר (2006) ‏•‏‏ רוברט דובאל (2007) ‏•‏‏ פול ג'יאמטי (2008) ‏•‏‏ ברנדן גליסון (2009) ‏•‏‏ אל פצ'ינו (2010) ‏•‏‏ ברי פפר (2011) ‏•‏‏ קווין קוסטנר (2012) ‏•‏‏ מייקל דאגלס (2013) ‏•‏‏ בנדיקט קמברבאץ' (2014) ‏•‏‏ ריצ'רד ג'נקינס (2015) ‏•‏‏ קורטני ב. ואנס (2016) ‏•‏‏ ריז אחמד (2017) ‏•‏‏ דארן כריס (2018) ‏•‏‏ ג'ארל ג'רום (2019) ‏•‏‏ מארק ראפלו (2020) ‏•‏‏ יואן מקגרגור (2021) ‏•‏‏ מייקל קיטון (2022) ‏•‏‏ סטיבן יאון (2023) ‏•‏‏ ריצ'רד גאד (2024) ‏•‏‏ סטיבן גראהם (2025)

פרס גלובוס הזהב לשחקן הטוב ביותר במיני-סדרה או בסרט טלוויזיה
1981–2000	מיקי רוני (1981) • אנתוני אנדרוז (1982) • ריצ'רד צ'מברלין (1983) • טד דנסון (1984) • דסטין הופמן (1985) • ג'יימס וודס (1986) • רנדי קווייד (1987) • מייקל קיין/סטייסי קיץ' (1988) • רוברט דובאל (1989) • ג'יימס גארנר (1990) • בו ברידג'ס (1991) • רוברט דובאל (1992) • ג'יימס גארנר (1993) • ראול ג'וליה (1994) • גארי סיניז (1995) • אלן ריקמן (1996) • וינג ריימס (1997) • סטנלי טוצ'י (1998) • ג'ק למון (1999) • בריאן דנהי (2000)
2001–היום	ג'יימס פרנקו (2001) • אלברט פיני (2002) • אל פצ'ינו (2003) • ג'פרי ראש (2004) • ג'ונתן ריס מאיירס (2005) ביל ניי (2006) • ג'ים ברודבנט (2007) • פול ג'יאמטי (2008) • קווין בייקון (2009) • אל פצ'ינו (2010) • אידריס אלבה (2011) • קווין קוסטנר (2012) • מייקל דאגלס (2013) • בילי בוב תורנטון (2014) • אוסקר אייזק (2015) • טום הידלסטון (2016) • יואן מקגרגור (2017) • דארן כריס (2018) • ראסל קרואו (2019) • מארק ראפלו (2020) • מייקל קיטון (2021) • אוון פיטרס (2022) • סטיבן יאון (2023) ‏•‏‏ קולין פארל (2024)

פרס גילדת שחקני המסך לשחקן הטוב ביותר בסרט טלוויזיה או במיני-סדרה
1994‏-2009	ראול ג'וליה (1994) • גארי סיניז (1995) • אלן ריקמן (1996) • גארי סיניז (1997) • כריסטופר ריב (1998) • ג'ק למון (1999) • בריאן דנהי (2000) • בן קינגסלי (2001) • ויליאם ה. מייסי (2002) • אל פצ'ינו (2003) • ג'פרי ראש (2004) • פול ניומן (2005) ג'רמי איירונס (2006) • קווין קליין (2007) • פול ג'יאמטי (2008) • קווין בייקון (2009)
2010-היום	אל פצ'ינו (2010) • פול ג'יאמטי (2011) • קווין קוסטנר (2012) • מייקל דאגלס (2013) • מארק רופאלו (2014) • אידריס אלבה (2015) • בריאן קראנסטון (2016) • אלכסנדר סקארסגארד (2017) • דארן כריס (2018) • סם רוקוול (2019) • מארק ראפלו (2020) • מייקל קיטון (2021) • סם אליוט (2022) • סטיבן יאון (2023) ‏•‏‏ קולין פארל (2024)