רחל גלון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
רחל גלון
לידה 3 באפריל 1926
תל אביב, פלשתינה (א"י) עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 17 באפריל 2023 (בגיל 97)
ענף מדעי אנטומולוגיה עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים
מוסדות
פרסים והוקרה יקירת רמת גן עריכת הנתון בוויקינתונים
צאצאים מירב אחישר עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

רחל גלון (3 באפריל 1926 – 17 באפריל 2023) הייתה אנטומולוגית ישראלית, פרופסור במחלקה לפרזיטולוגיה בפקולטה לרפואה של האוניברסיטה העברית בירושלים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אביה, יהודה רבינוביץ', היה דור תשיעי לבעש"ט; סבה, אהרן, היה בן למשפחת סוחרי טקסטיל מברדיצ'ב. בני המשפחה פתחו מספר סניפים באימפריה הרוסית, אולם רכושם הוחרם בידי כוחות המהפכה הקומוניסטית. אמה, דינה לבית שפירא, בת לאב סוחר עצים, גדלה בעיירה דרז'נה, אוקראינה ולמדה שנתיים רפואה, עם פרוץ המהפכה גויסה כאחות לצבא הבולשביקי.

הוריה עלו לארץ ישראל מרוסיה ב-1922 במסגרת תנועת "החלוץ". הם נדדו בישראל במשך 11 שנה, עבדו בעבודות זמניות ונדדו בכפר יחזקאל, המושבה כנרת ועתלית, עד שב-1933 רכש יהושע חנקין את אדמות כפר ויתקין והם היו בין שלושים המשפחות שהקימוהו.

רחל רבינוביץ' (לימים גלון) נולדה בתל אביב ב-1926, כשאמהּ עבדה ב"משק פועלות"; מאיר רבינוביץ', אחיה הצעיר, נולד כעבור שנה וחצי בחיפה והחזיק את משק המשפחה בכפר ויתקין עד שנפטר ב-2014. בהיותה בת חמש עשרה עברה רחל להתגורר בבית דודה ודודתה בתל אביב, ולמדה בגימנסיה העיונית "שלווה", בה סיימה את בחינות הבגרות; אחד ממוריה היה משה בְּרָוֶר. במחזור שלה למדו הסופר שבתי טבת, הכנר חיים טויב, המהנדס משה אפשטיין, מבקר התרבות אורי אפשטיין והאדריכל אברהם שפירא.

בקיץ 1943 החלה ללמוד באוניברסיטה העברית. במשך שנתיים התגוררה בביתה של חמדה בן-יהודה, אלמנתו של אליעזר בן-יהודה והייתה מזכירתה האישית. למדה במשך שנתיים בפקולטה לביולוגיה בהר הצופים ואחר-כך עברה ללמוד במחזור השני של לימודי החקלאות ברחובות. ב-1947, בהיותה בת עשרים ואחת, סיימה תואר שני במדעי החקלאות. עבודת התזה עסקה בהשפעת הקולכיצין על חלוקת הכרומוזומים בנחשוני האבקה של הצמח; היא נעשתה על פי רעיון של פרופ' ארנסט ברגמן, בהנחייתו של פרופ' משה פלאוט. מהמחזור שלה ברחובות יצאו הפרופ' יצחק הרפז, אבי מראנו, פנחס שפיגל וד"ר שושנה יתום. מהמחזור שלה בעברית יצאו הפרופ' מיכאל פלדמן, חפציבה איל-גלעדי, עזרה זהר ומיכאל קוסטא.

בתקופת לימודיה באוניברסיטה העברית הכירה את אריה גלון והם נישאו במאי 1948. מספר חודשים לאחר החתונה גויסה לצה"ל, היא נשלחה לקורס מפקדות ושירתה כקצינת ח"ן ואחר-כך כממונה על הפרסומים בחיל הטכנאים (שלימים אוחד עם חיל ההנדסה). ב-1950 עברה לחיל המדע כמשרתת קבע. בחמ"ד עבדה על הפיזיולוגיה של היתושים.

בשנים 1953–1955 שהתה גלון עם בעלה באורבנה, אילינוי, הם עשו דוקטורט באוניברסיטת אילינוי באורבנה-שמפיין: רחל באנטומולוגיה ואריה בכימיה. עבודת הדוקטור שלה הייתה בנושא: "יכולת הניצול של סוכרים בעלי מבנה שונה על ידי יתושים וזבובים", בה היא גילתה כי זבובי בית יכולים לפרק לקטוז ולחוש במתיקותו[1] והיא נעשתה בהנחיית פרופ' גוטפריד פרנקל. ב-1963 השתתפה בקורס בינלאומי בנושא: "שימוש באנרגיה אטומית בחרקים", שהתקיים בפלורידה מטעם הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית.

לאחר שובה לישראל ב-1956, ניהלה גלון את המחלקה לאנטומולוגיה במכון למחקר ביולוגי בישראל בנס ציונה ועמדה בראשה עד 1978. ממייסדי החברה האנטומולוגית בישראל ב-1962.

בשנים 1965–1972 לימדה פיזיולוגיה של החרקים במחלקה לביולוגיה של אוניברסיטת תל אביב, בדרגת פרופסור חבר; ב-1969 החלה ללמד אנטומולוגיה רפואית בבית הספר לרפואה של אוניברסיטת תל אביב. בשנים 1974–1975 הייתה פרופסור אורח בבית ספר לרפואה של הטכניון ולימדה אנטומולוגיה רפואית.

ב-1977 עזבה את המכון למחקר ביולוגי ועברה לאוניברסיטה העברית כפרופסור מן המניין, בשנים 1978–1982 עמדה בראש המחלקה לזואולוגיה באוניברסיטה העברית. ב-1985, לאחר שובה משבתון בארצות הברית, עברה למחלקה לפרזיטולוגיה בבית הספר לרפואה של הדסה והאוניברסיטה העברית בירושלים, בשנים 1987–1993 עמדה בראש המכון למיקרוביולוגיה בפקולטה לרפואה. כיהנה כיושבת ראש הוועדה לדירוג מקצועות מדעי הטבע והמדעים המדויקים באוניברסיטה העברית. ב-1996 פרשה לגמלאות כפרופסור אמריטה.

בין תלמידיה: פרופ' יואל מרגלית, מגלה הבצילוס טורינגזיס וזוכה פרס טיילר לאקולוגיה, פרופ' אלון ורבורג, פרופ' בועז יובל וכריסטין מנגו (לימים חברת קונגרס בקניה).

הייתה חברה בוועדה העליונה לדירוג מחקר בשירות המדינה. לאחר פרישתה טיפלה בדירוג חוקרי המכון לחקר הימים והאגמים. הייתה בחבר הנאמנים של המכללה האקדמית עמק יזרעאל.

בשנים 2002–2006 פרסמה מעל חמישים מאמרי מדע פופולרי באנטומולוגיה בעיתון הילדים "ראש גדול – ירחון מדע לצעירים". הרצתה בהתנדבות במקומות שונים.

עסקה בברידג' מגיל צעיר וזכתה בפרסים רבים.

עבודה בינלאומית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1969 ייסד ד"ר תומאס אודיהמבו בניירובי, קניה את "המרכז הבינלאומי לפיזיולוגיה ואקולוגיה של החרקים" – ICIPE‏ (International Center of Insect Physiology & Ecology), בחסות קונסורציום אקדמיות בינלאומי והבנק העולמי. כנציגת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים, גלון שימשה מעת הקמת המרכז כאחד מהמנהלים המדעיים החיצוניים עד לשנת 1994 ולקחה בו חלק בתפקידים שונים: אחראית על חקר הקרציות והצה צה במרכז, חברה בחבר הנאמנים, רכזת הוועדה המדעית והממונה על מתן המדליה השנתית. במרכז הוקם מסלול לתארים מתקדמים וגלון לימדה בו. ב-1991 – נקרא במרכז אולם על שמה.[2]

בשנים 1969–1973 פעלה באפריקה מטעם המחלקה לשיתוף פעולה בינלאומי במשרד החוץ הישראלי בסיוע, הכשרה והדרכה ברפואה ובחקלאות. בשנות השבעים עבדה בתחנת שדה לגידול המוני ועיקור של זבוב הצה צה בטאנגה, טנזניה, בחסות הסוכנות לפיתוח בינלאומי של מחלקת המדינה של ארצות הברית (U.S. Agency for International Development).

ב-1974 ארגנה את כנס אוהלו במעלות בחסות המכון למחקר ביולוגי בנס ציונה.

ב-1975 ארגנה כינוס בנושא אקטופרזיטים של בקר במסגרת מרכז CIAT בקולומביה. ב-1977 העבירה סמינר נייד בארצות אמריקה הדרומית בנושא זבוב הים התיכון ביחד עם פרופ' אלכס טהורי וד"ר יורם רסלר.

ב-1980 מונתה לחברת מועצה של הקונגרס האנטומולוגי הבינלאומי (International Congress of Entomology), ב-1987 מונתה לנשיאת מועצת הקונגרס. ב-1996 כיהנה כנשיאת מועצת הקונגרס האנטומולוגי הבינלאומי ה-20 בפירנצה, איטליה וב-1992 – כיהנה כנשיאת מועצת הקונגרס האנטומולוגי הבינלאומי ה-19 בבייג'ינג, סין.

בשנים 1981–1992, עם חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים, השתתפה המחלקה לפרזיטולוגיה בעברית בעשרות מחקרים עם המחלקה לאנטומולוגיה של אוניברסיטת עין שאמס במצרים.

ב-1984 עשתה שבתון במכון הבריאות הלאומי (National Institute of Health) בבתסדה, מרילנד שליד וושינגטון. ב-1987 עשתה שבתון במחלקה לאנטומולוגיה של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית בזייברסדורף הסמוכה לווינה. ב-1992 הייתה McArthur distinguished visiting professor במרכז למדע החרקים, אוניברסיטת אריזונה.

שימשה כיועצת הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית והשתתפה בכנסים רבים שלה בנושא טכניקות עיקור זכרי חרקים וכיועצת אנטומולוגית לארגון הבריאות העולמי.

הייתה חברת מערכת של כתבי העת Insect Science and its Application, Physiological Entomology, Journal of Medical Entomology, Experimental and Applied Acarology.

בשנים 1997–2000 כיהנה כמנהלת אזורית לשיתוף פעולה מדעי ישראלי-מצרי, במסגרת המרכז האקדמי הישראלי בקהיר הפועל תחת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. במסגרתו התקיימו כנסים ומחקרים משותפים ישראלים-מצרים, ביניהם פרויקט חיפושית חדקונית התמר.

משפחתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רחל גלון התגוררה ברמת חן, רמת גן; הייתה נשואה לאריה גלון מנהל חברת כימיקלים ופרופ' לכימיה באוניברסיטת בן-גוריון בנגב, עד למותו ב-1995; אחיו, עזרא גלון, היה פרופסור לגנטיקה של הצמח במכון ויצמן למדע. לרחל גלון שני ילדים: הבכור, ד"ר אייל גלון, הוא רופא שינים; הצעירה, מרב אחישר, היא פרופ' למדעי המוח במחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית; בעלה, אהוד אחישר, הוא פרופ' למדעי המוח במכון ויצמן.

מחקריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הנושא המרכזי של מחקריה היה זיהוי המרכיב הכימי של הדם שמביא את מוצץ הדם לאכילה (פאגו סטימולנט). נחקרו יתושים שונים, זבובי צה צה, פרעושים, קרציות ועלוקות. פרסמה למעלה מ-170 מאמרים בכתבי עת מדעיים, מתוכם תשעה ב-Nature ושניים ב-Science.

ביחד עם ד"ר סיסטר מרי ליהי פרסמה כתבה ב-Nature בנושא פרומונים שגורמים להתגודדות אצל קרציות.[3]

גלון בדקה את התנהגות האכילה של נקבת היתוש אאדס אייג'יפטי (Aedes aegypti) מוצצי דם. בדם מצוי ריכוז חלבון הנחוץ ליתושה לצורך ייצור הביצים. רק 2-1% מעורנו הוא דם ואין אפשרות סטטיסטית שהיתושה תדע אחרי החדרת החדק לרקמה מתי הגיעה לכלי דם והיא יכולה להתחיל לשאוב ולמצוץ אותו. גלון יצרה קרום מחקה-עור ומתחתיו חיממה תמיסות שונות בטמפרטורות חום גוף. היא גילתה שהיתושה מזהה את הדם אחרי שבאה במגע עם ATP. המאמר פורסם ב-Science.[4] היא בדקה זאת גם בקרצית המערות, וגילתה שהן מוצצות דם לאחר שבאו במגע עם גלוטתיון, חומר הנמצא בכמויות גדולות בכדוריות דם האדומות. המאמר פורסם ב-Science.[5]

גלון בדקה את זיהוי הדם של זבוב הצה צה מסוג גלוסינה אוסטני (Glossina austeni) וגילתה שהוא דומה לזה של יתושת אאדס אייג'יפטי. המאמר פורסם ב-Nature וב-London Times.‏[6]

ביחד עם ד"ר מרטין רייס האכילה יתושים וזבובי צה צה בשתי פרקציות שונות: האחת בעלת ריכוז של טסיות והשנייה של כדוריות דם חסרי טסיות. החרקים העדיפו את מקטע הטסיות. העבודה הזו מצביעה על כך שהמנגנון שהגוף פיתח לתיקון נזקים ומפעיל את הטסיות לבוא ולתקן את הנזק, מנוצל על ידי היתוש לזיהוי הדם ולמציצתו. העבודה התפרסמה ב-Nature.[7]

פרסמה עם מרטין רייס ויואל מרגלית סדרת עבודות שתיארו את איברי החוש על גפי הפה של זבוב הצה צה.[8][9][10]

ביחד עם אנה לישה (מסרדיניה) ערכה רישום אלקטרוני של תגובת איברי תאי החוש הנמצאים בחדק יתוש הקולקס (Culex pipiens) ובאים במגע עם הדם, והראתה את עדיפותו של ה-ADP על ה-ATP וה-AMP.[11]

פרסים והוקרה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1988 – נבחרה כנשיאת מועצת הקונגרס האנטומולוגי הבינלאומי.
  • 1991 – נקרא אולם על שמה במרכז ICIPE.
  • 1992 – כיהנה כנשיאת מועצת הקונגרס האנטומולוגי הבינלאומי ה-19 בביג'ינג, סין.
  • 1996 – נבחרה כעמיתת כבוד של החברה האנטומולוגית האמריקאית.
  • 1996 – נבחרה לחברת כבוד של מועצת הקונגרס האנטומולוגי הבינלאומי.
  • 1996 – כיהנה כנשיאת מועצת הקונגרס האנטומולוגי הבינלאומי ה-20 בפירנצה, איטליה.
  • 1996 – זכתה באות יקירת הגנת הצומח.
  • 1998 – על שמה נקרא העכביש זלוטוס גלוני (Zelotes galuni) שגילה הד"ר גרשם לוי.[12]
  • 2001 – זכתה באות יקיר העיר רמת גן.
  • 2007 – זכתה בתעודת הוקרה מאוניברסיטת אילינוי על הישגים לבוגרת מצטיינת.
  • על שמה קרויים שני עשים: Polymixis aegyptiaca rachelae[13] ו-Hemaris galunae.[14]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רחל גלון, מגב האתון לעידן הסילון: סיפור חייה ופועלה של פרופסור רחל גלון כפי שסופר לנעמי לבנון-קשת, קווים הוצאה לאור, 2008

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רחל גלון בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Galun, R. and Fraenkel, G. Physiological effects of carbohydrates in the nutrition of the mosquito Aedes aegypti and two flies, Sarcophage bullata and Musca domestica. J. Cell Comp. Physiol. 50: 1-23, 1957.
  2. ^ לאחר פטירת אודיהמבו ב-2003 בנו אולם הרצאות על שמו ואת שמה של רחל העבירו לספרייה.
  3. ^ Leahy, M.G., Vande Hay, R. and Galun, R. Assembly pheromones in the soft tick Argas persicus, Nature 246: 515-517, 1973
  4. ^ Galun, R., Avidor, Y. and Bar-Zeev, M. Feeding responses in Aedes aegypti: Stimulation by ATP. Science 142: 1674-1675, 1963
  5. ^ Galun, R. and Kindler, S. Glutathione as inducer of feeding in ticks. Science 147: 166-167. 1965
  6. ^ Galun, R. and Margalit, J. Adenine nucleotides as feeding stimulants of the tsetse fly Glossina austeni. Nature 222: 583-584, 1969
  7. ^ Galun, R. and Rice, M.J. The role of blood platelets in haematophagy. Nature 233: 110-111, 1971
  8. ^ Margalit, J., Galun, R. and Rice, M.J. Mouthpart sensilla of the tsetse fly and their function. I. Feeding patterns. Ann. Trop. Med., Paras. 66: 525-566, 1972
  9. ^ Rice, M.J., Galun, R. and Margalit, J. Mouthpart sensilla of the tsetse fly and their function. II. Labial sensilla. Ann. Trop. Med. Paras. 67: 101-107, 1973
  10. ^ Rice, M.J., Galun, R. and Margalit, J. Mouthpart sensilla of the tsetse fly and their function. III. Labial sensilla. Ann. Trop. Med. Paras. 67: 109-116, 1973
  11. ^ Liscia, A., Crnjar, R. Barbarossa, I.T., Esu, S., Muroni, P., Galun, R. Electrophysiological responses of labral apical chemoreceptors to adenine nucleotides in Culex pipiens. J. Insect Physiol. 39: 261-265, 1993
  12. ^ Levy, Gershom (1998). Israel Journal of Zoology, vol. 44. Pp. 93-158
  13. ^ .Fibiger, Kravchenko, Mooser & Muller, 2005
  14. ^ .Eitschberger, Muller & Kravchenko, 2005
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רחל_גלון&oldid=37464314"