המכון למחקר ביולוגי בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
המכון למחקר ביולוגי בישראל
Israel Institute for Biological Research.PNG
פעילות מחקר בתחומי ביולוגיה, מיקרוביולוגיה, כימיה רפואית, מדעי הטבע ומדעי הסביבה
מדינה ישראלישראל  ישראל
מטה הארגון נס ציונה
סינוף ארצי Emblem of Israel.svg משרד ראש הממשלה
חטיבות 9
מייסדים אלכס קינן, רננה לשם, מרקוס קלינגברג
חברים כ-370
מנכ"ל פרופ' שמואל שפירא
תאריך הקמה 1952
האתר הרשמי של המכון
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

המכון למחקר ביולוגי בישראל הוא יחידת סמך של משרד ראש הממשלה בישראל העוסקת במחקר יישומי בתחומי ביולוגיה, מיקרוביולוגיה, כימיה רפואית, מדעי הטבע ומדעי הסביבה.

מבנה המכון ופעילותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הוקם בשנת 1952, ושוכן בנס ציונה. הוא מסונף למשרד ראש הממשלה, ופועל בקשר הדוק עם משרד הביטחון[1] ונודע כגוף שעוסק, בין השאר, בפיתוח אמצעי הגנה מפני נשק ביולוגי ונשק כימי. לפי טענות שלא ניתן להן אישור, המכון עוסק גם בפיתוח אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים.[2]

המכון הביולוגי מחולק ל-9 מחלקות:[3]

לצד פעילותו הביטחונית החסויה, עוסק המכון גם בפעילות אזרחית גלויה:[3][4]

על פי פרסומים באמצעי התקשורת, רעלים שפותחו במכון שימשו להתנקשות בשלושה מבכירי המחבלים הפלסטינים: ודיע חדאד, חאלד משעל ומחמוד אל-מבחוח.[5]

מנהלו הראשון של המכון היה פרופסור אלכס קינן. במשך שנים רבות עמד בראש המכון פרופ' אלכסנדר כהן, בין השנים 1966–1970 עמד בראש המכון פרופ' ששון כהן ומאמצע שנות ה-70 ובמשך 16 שנים עמד בראש המכון פרופ' ישראל הרטמן. בשנים 19952013 עמד בראש המכון ד"ר אביגדור שפרמן. מ-2013 עומד בראשו פרופ' שמואל שפירא.

מאמרים מאת חוקרי המכון מתפרסמים בכתבי עת אקדמיים, וחוקרי המכון משתתפים בכנסים מדעיים בארץ ובחו"ל.[1]

להפצה מסחרית של מוצרי המכון משמשת החברה הישראלית לחקר מדעי החיים בע"מ, שהיא חברה בת של המכון ושוכנת במתחם שלו. מרבית תוצרתה של החברה מופנית ליצוא.[6]

בתחילת 2020 נרתם המכון למציאת מענה למגפת הקורונה, ובהתאם להודעת משרד הביטחון עוסקים בכך למעלה מ-50 ממדעני המכון.[7] ב-4 במאי 2020 הודיע המכון שפיתח נוגדן לנגיף הקורונה.[8] ב-14 בדצמבר קיבל המכון הביולוגי אישור לעבור לשלב השני בניסוי הקליני של חיסון ה-BriLife, אחרי שלא התגלו בשלב הראשון תופעות לוואי משמעותיות.[9]

פרשות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת קלינגברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן מנהל המכון, מרקוס קלינגברג, נעצר בשנת 1983 באשמה שפעל במשך 18 שנים (משנות ה-50 ועד לשנת 1976) כמרגל מטעם ברית המועצות, והסגיר לידיה רבים מסודות המכון. קלינגברג הורשע, ונידון לעשרים שנות מאסר בפועל. יוסי מלמן ואיתן הבר בספרם "המרגלים" כתבו כי "מכל הבחינות, הצלחתו של קלינגברג היא מן ההישגים הגדולים ביותר של שירותי המודיעין של ברית המועצות והכישלון הגדול ביותר של שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל" (עמוד 219).

אסון ביילמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אסון ביילמר

בשנת 1992 התרסק מטוס של חברת אל על על שני בנייני מגורים באמסטרדם שבהולנד באסון שנודע לאחר מכן כאסון ביילמר. מטען המטוס כלל, בין השאר, 189 ליטר של דימתיל מתילפוספונט (DMMP), שהוא כימיקל המשמש גם להכנת גז העצבים סארין, אשר יועד למכון הביולוגי בנס ציונה.[10]

ניסויים בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19982006 ערך המכון ניסוי בבני אדם שנקרא "עומר 2", ובו נבדקה מידת יעילותו של חיסון חדש נגד מחלת הגחלת (החיסון התבסס על הזן המהונדס של חיידקי Bacillus anthracis שקרוי MASC-10). במסגרת הניסוי הסודי, הוזרקו לכ-800 חיילי צה"ל עד 7 מנות של החיסון, וזאת מבלי ליידע אותם אודות סכנת תופעות הלוואי.[11]

דבר הניסוי התגלה לאחר שעשרות חיילים שהשתתפו בניסוי חלו והחלו לסבול מתופעות לוואי. הדבר דלף לתקשורת ואף הגיע לבג"ץ. דבר הניסוי נבדק על ידי הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, וזו פרסמה את מסקנותיה בדצמבר 2008.[12] הוועדה קבעה כי לא הייתה כל הצדקה מדעית או רפואית לעריכת הניסוי וכן כי הוא היה מנוגד להצהרת הלסינקי אודות ניסויים בבני אדם. ראש המכון הביולוגי, ומהוגי הניסוי ד"ר אביגדור שפרמן, סירב להופיע בפניה וממסמך שהוגש לכנסת ב-2002 עולה כי "שפרמן, שהיה ממפתחי החיסון הישראלי כנגד האנתרקס, ידע, כארבע שנים לאחר התחלת ניסוי עומר 2, שקיים מענה אנטיביוטי וכי אין טעם לחסן את האוכלוסייה בשל האפשרות שהחיסון אינו יעיל כנגד זנים שונים של החיידק וכן בשל תופעות הלוואי הלא נעימות."[דרוש מקור] בכל זאת נמשך הניסוי עד לשנת 2006.

בשנת 2020 ביצע המכון הביולוגי ניסוי לחיסון נגד COVID-19 בו השתתפו 80 בני אדם. הוא אף קיבל אישור לערוך את השלב השני בניסוי, בו ישתתפו כאלף אנשים.[13]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1 2 עמיר רפפורט, "מענה לטרור": הצצה למכון הביולוגי בנס ציונה, באתר nrg‏, 19 בנובמבר 2016
  2. ^ יוסי מלמןלא מפטרים, מטרטרים, באתר הארץ, 12 במאי 2011
  3. ^ 1 2 חטיבות המכון הביולוגי בנס ציונה באתר הרשמי של המכון(הקישור אינו פעיל, 21.12.2020).
  4. ^ תחומי הפעילות במכון באתר הרשמי(הקישור אינו פעיל, 21.12.2020).
  5. ^ יוסי מלמןקצת צניעות לא תזיק למכון הביולוגי, באתר הארץ, 1 ביולי 2020
  6. ^ החברה הישראלית לחקר מדעי החיים באתר הרשמי של המכון(הקישור אינו פעיל, 21.12.2020).
  7. ^ אור הלר, ציוץ בטוויטר, 11 במרץ 2020
  8. ^ מיטל יסעור בית-אור, ‏פריצת דרך ישראלית במאבק בקורונה: המכון הביולוגי פיתח נוגדן ראשון מסוגו לנגיף, באתר ישראל היום, 4 במאי 2020
  9. ^ אמיר בוחבוט, מירב כהן‏, המכון הביולוגי קיבל אישור להתחיל את השלב השני בניסויים בחיסון הקורונה, באתר וואלה!‏, 14 בדצמבר 2020
  10. ^ Joel Greenberg, Nerve-Gas Element Was in El Al Plane Lost in 1992 Crash, New York Times, 2.10.1998
  11. ^ עמרי אסנהיים, "חיילים מורעלים", מתוך "עובדה", אתר מאקו, 14/05/07 קובץ וידאו
  12. ^ דוח ועדת בדיקה בעניין ניסוי עומר 2, הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, דצמבר 2008
  13. ^ וינרב, גלי; זקן, דני (14 בדצמבר 2020). "המכון הביולוגי: החיסון לקורונה ללא בעיות בטיחות. עוברים לשלב 2". Globes. בדיקה אחרונה ב-29 בדצמבר 2020. 



מגפת הקורונה
קורונה
SARS-CoV-2 (נגיף)COVID-19 (מחלה)
התפשטות בעולם
אפריקה אלג'יריהאתיופיהגבוןג'יבוטיגינאה המשווניתדרום אפריקהכף ורדהלובמצריםמרוקוסודאןתוניסיה
אסיה אוזבקיסטןאזרבייג'ןאיחוד האמירויות הערביותאינדונזיהאיראןארמניהבחרייןגאורגיההודוהפיליפיניםטאיוואןטורקיהיפןירדןישראל (הרשות הפלסטינית) • כוויתלבנוןסוריהסיןסינגפורעומאןעיראקערב הסעודיתקוריאה הדרומיתקטר
אירופה אוסטריהאוקראינהאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהבולגריהבוסניה והרצגובינהבלארוסבלגיהגרמניהדנמרקהולנדהממלכה המאוחדתהונגריהיווןלוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונטנגרומונקומלטהמקדוניה הצפוניתנורווגיהסלובקיהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקרואטיהקריית הוותיקןרומניהרוסיהשוודיהשווייץ
אמריקה הצפונית ארצות הבריתבליזגואטמלההרפובליקה הדומיניקניתמקסיקוסנט לוסיהפנמהקנדה
אמריקה הדרומית ארגנטינהבוליביהברזילג'מייקהפרגוואיפרוקולומביה
אוקיאניה אוסטרליה (הקבינט הלאומי)ניו זילנד
אחר אוניות תענוגות (גרנד פרינססדיימונד פרינסס) • נושאות מטוסים (שארל דה גולתאודור רוזוולט)
מוסדות ומרכזים רפואיים
מרכזים לבקרת מחלות המרכז הלאומי לבקרת מחלותאירופהארצות הבריתהודוהרפובליקה העממית של סיןמלזיהקוריאה הדרומיתרוסיה
מרכזי רפואה ובידוד בית החולים המרכזי של ווהאןבית החולים חוושנשאןבית החולים ליישנשאןהמרכז הרפואי האזורי דבי מאונטייןאוניות בתי חוליםבית החולים קנברהבית החולים יורקשייר והאמברהתמוטטות מלון שינג'יה אקספרס
ארגונים ארגון הבריאות העולמיהמכון הלאומי לווירולוגיההקבינט הלאומי של אוסטרליההקואליציה לחידושי מוכנות למגפהכוח המשימה הבין-סוכנותית בנושא מחלות זיהומיות מתעוררותכוח המשימה להאצת מחלות וירוסיםמכון ווהאן לווירולוגיהמשרד הבריאותהמכון למחקר ביולוגי בישראלמשרד הבריאות של רוסיהמכון גאמליהמכון וקטורנציבות הבריאות הלאומית של סיןהסוכנות לבריאות הציבורכוח המשימה של הבית הלבן לנגיף הקורונההמטה המבצעי לתיאום הרשויות המבצעות במאבק בנגיף הקורונההסוכנות הרגולטורית לתרופות ומוצרי בריאות (הממלכה המאוחדת)הסוכנות האירופית לתרופותמנהל המזון והתרופות האמריקאי
נושאים
בעיות והגבלות זכויות האדםחירום בריאות הציבור בדאגה הבינלאומיתמגבלת נסיעותמידע שגויפינוייםתגובות מקומיות
מניעה וטיפול בדיקת קורונהריחוק חברתימספר ההתרבות הבסיסיהסגר (בריאות)בידוד (בריאות)חסינות העדרפיתוח תרופות וחיסונים (‏BNT162b2 ‏ • BriLife ‏ • EpiVacCorona ‏ • Gam-COVID-Vac • ‏ mRNA-1273 • ‏ AZD1222)‏
השפעה חברתית-כלכלית אירוויזיוןביטולי אירועיםדתכלכלה (מלחמת מחירי הנפט) • חינוךספורט (אולימפיאדת טוקיו 2020) • מוזיקהפוליטיקהקולנועתעופהלהט"בהסביבהיחסי חוץפשיעהמדע וטכנולוגיה
אישים
מפיצים, אנשי מקצוע ברפואה איי פןג'אנג וונג-ג'ונגליו וןלי ונליאנגקורונה רינטואןשיי לינקה
חוקרים גואן ייג'ונג נאנשאןג'ורג' פ. גאוזנג גואנגוואנג גואנגפהיואן קוווק-יונגכריסטיאן דרוסטןלי לאנג'ואןניל פרגוסוןשי ז'נגלי
בעלי תפקידים תאודרוס אדהנום גברה-יסוס (יו"ר ארגון הבריאות העולמי)מייקל ג'יי ראיין (מנכ"ל תוכנית חירום הבריאות של ארגון הבריאות העולמי)מריה ואן קירשובה (האחראית הטכנית על תגובת התפרצות נגיף הקורונה)נעמיצ'י סוזוקי (מושל הוקאידו)סטלה קיריאקידס (נציבת האיחוד האירופי לבטיחות ובטיחות מזון)
אחרים לי זהואהצ'ן צ'יושיקנטרו איווטהאנדרס טגנל