המכון למחקר ביולוגי בישראל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
המכון למחקר ביולוגי בישראל
המכון למחקר ביולוגי בישראל
Israel Institute for Biological Research.PNG
מדינה ישראל
פעילות מחקר בתחומי ביולוגיה, מיקרוביולוגיה, כימיה רפואית, מדעי הטבע ומדעי הסביבה
חטיבות 9
מספר חברים כ-370
מנכ"ל פרופ' שמואל שפירא
שנת ההקמה 1952
מייסדים אלכס קינן, רננה לשם, מרקוס קלינגברג
מיקום המטה נס ציונה
סינוף ארצי משרד ראש הממשלה
האתר הרשמי של המכון

המכון למחקר ביולוגי בישראל הוא יחידת סמך ממשלתית העוסקת במחקר יישומי בתחומי ביולוגיה, מיקרוביולוגיה, כימיה רפואית, מדעי הטבע ומדעי הסביבה.

רקע ומבנה המכון[עריכת קוד מקור | עריכה]

המכון הוקם בשנת 1952, ושוכן בנס ציונה. הוא מסונף למשרד ראש הממשלה, ופועל בקשר הדוק עם משרד הביטחון[1] ונודע כגוף שעוסק, בין השאר, בפיתוח אמצעי הגנה מפני נשק ביולוגי ונשק כימי. לפי טענות שלא ניתן להן אישור, המכון עוסק גם בפיתוח אמצעי לחימה כימיים וביולוגיים.[2]

המכון הביולוגי מחולק ל-9 מחלקות:[3]

בצד פעילותו הביטחונית החסויה, עוסק המכון גם בפעילות אזרחית גלויה:[3][4]

מנהלו הראשון של המכון היה פרופ' אלכס קינן. במשך שנים רבות עמד בראש המכון פרופ' אלכסנדר כהן, ומאמצע שנות ה-70 ובמשך 16 שנים עמד בראש המכון פרופ' ישראל הרטמן. בשנים 19952013 עמד בראש המכון ד"ר אביגדור שפרמן. מ-2013 עומד בראשו פרופ' שמואל שפירא.

מאמרים מאת חוקרי המכון מתפרסמים בכתבי עת אקדמיים, וחוקרי המכון משתתפים בכנסים מדעיים בארץ ובחו"ל.[1]

להפצה מסחרית של מוצרי המכון משמשת החברה הישראלית לחקר מדעי החיים בע"מ, שהיא חברה בת של המכון ושוכנת במתחם שלו. מרבית תוצרתה של החברה מופנית ליצוא.[5]

פרשות מיוחדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת קלינגברג[עריכת קוד מקור | עריכה]

סגן מנהל המכון לשעבר, מרקוס קלינגברג, נעצר בשנת 1983 באשמה שפעל במשך 18 שנה (משנות ה-50 ועד לשנת 1976) כמרגל מטעם ברית המועצות, והסגיר לידיה רבים מסודות המכון. קלינגברג הורשע, ונידון לעשרים שנות מאסר בפועל. יוסי מלמן ואיתן הבר בספרם "המרגלים" כתבו כי "מכל הבחינות, הצלחתו של קלינגברג היא מן ההישגים הגדולים ביותר של שירותי המודיעין של ברית המועצות והכישלון הגדול ביותר של שירות הביטחון הכללי של מדינת ישראל" (בעמ' 219).

אסון ביילמר[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אסון ביילמר

בשנת 1992 התרסק מטוס של חברת אל על על שני בנייני מגורים באמסטרדם שבהולנד באסון שנודע לאחר מכן כאסון ביילמר. מטען המטוס כלל, בין השאר, 189 ליטר של דימתיל מתילפוספונט (DMMP), שהוא כימיקל המשמש גם להכנת גז העצבים סארין, אשר יועד למכון הביולוגי בנס ציונה.[6]

ניסויים בבני אדם[עריכת קוד מקור | עריכה]

בין השנים 19982006 ערך המכון ניסוי בבני אדם שנקרא "עומר 2", ובו נבדקה מידת יעילותו של חיסון חדש נגד מחלת הגחלת (החיסון התבסס על הזן המהונדס של חיידקי Bacillus anthracis שקרוי MASC-10). במסגרת הניסוי הסודי, הוזרקו לכ-800 חיילי צה"ל עד 7 מנות של החיסון, וזאת מבלי ליידע אותם אודות סכנת תופעות הלוואי.[7]

דבר הניסוי התגלה לאחר שעשרות חיילים שהשתתפו בניסוי חלו והחלו לסבול מתופעות לוואי שונות וקשות כגון דלקת ריאות קשה, גידולים על פני העור, התקפי מיגרנה, דלקת סימפונות, אפילפסיה ומחלות חשוכות מרפא אחרות. הדבר דלף לתקשורת ואף הגיע לבג"ץ. דבר הניסוי נבדק על ידי הלשכה לאתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, וזו פרסמה את מסקנותיה בדצמבר 2008.[8] הוועדה קבעה כי לא הייתה כל הצדקה מדעית או רפואית לעריכת הניסוי וכן כי הוא היה מנוגד להצהרת הלסינקי אודות ניסויים בבני אדם. ראש המכון הביולוגי, ומהוגי הניסוי ד"ר אביגדור שפרמן, סירב להופיע בפניה וממסמך שהוגש לכנסת ב-2002 עולה כי "שפרמן, שהיה ממפתחי החיסון הישראלי כנגד האנתרקס, ידע, כארבע שנים לאחר התחלת ניסוי עומר 2, שקיים מענה אנטיביוטי וכי אין טעם לחסן את האוכלוסייה בשל האפשרות שהחיסון אינו יעיל כנגד זנים שונים של החיידק וכן בשל תופעות הלוואי הלא נעימות." בכל זאת נמשך הניסוי עד לשנת 2006.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קואורדינטות: 31°55′28.85″N 34°47′29.97″E / 31.9246806°N 34.7916583°E / 31.9246806; 34.7916583