רצח נשים בישראל
רצח נשים בישראל הוא מונח המתאר תופעה מתמשכת של רצח נשים על רקע מגדרי במדינת ישראל. (באנגלית: Femicide - הלחם של המילים female ו-homicide[1]). בשנת 2023 נרצחו כ-22 נשים על רקע מגדר, כשליש מהן לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל.[2] התופעה נפוצה יותר בקרב המגזר הערבי, בעיקר במה שמכונה "רצח על כבוד המשפחה". ביקורת רבה נמתחת על אוזלת ידן של הרשויות בטיפול בנושא והשקעה מועטת יחסית של משאבים לטיפול בתופעה.[3][4][5][6][7][8][9][10]
יש להבדיל בין התופעה הכללית של רצח, שבה רוב הקורבנות גברים והמניע אינו קשור למגדר של הקורבן (כגון נקמה בין משפחות פשע, או רצח אקראי בעת שוד או פשיעה אחרת), לבין התופעה של רצח שנסיבותיו נעוצות במגדר.[11]
הרצח הראשון שתועד בארץ ישראל היה בשנת 1930. צעירה נוצריה חזרה לכפר רכובה על סוס יחד עם אחד הלוחמים הערביים, אחד מבני הכפר שהיה סבור כי היא חטאה בחטא מיני עם הלוחם עשה מעשה, ולמחרת נמצאה גופתה במערה ליד הכפר.[12]
רקע אטימולוגי[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רצח נשים
השימוש במונח נעשה לראשונה בבריסל במרץ 1976, כאשר הסוציולוגית דיאנה ראסל השתמשה במילה "רצח נשים" בבית הדין הבינלאומי הראשון לפשעים נגד נשים. המטרה העיקרית הייתה להעלות את המודעות הפוליטית לכך שמוות אלים של נשים הוא פשע כשלעצמו ואין לבלבל אותו עם המונח הכללי "רצח" הנייטרלי מבחינה מגדרית.[13]
מבחינת הגדרת החוק אין סעיף נפרד לרצח נשים בחוק הפלילי. לרוב הוא נכנס תחת סעיף "נסיבות מחמירות". פרופ' יפעת ביטון והקרימינולוגית חווה דיין מציעות לקבוע עבירה של "רצח בת זוג", מכיוון שמאפיין הרצח שונה משמעותית מרצח רגיל.[14]
ברשות הפלסטינית, בה מיושם חוק העונשין הירדני, גברים מקבלים על רצח נשים עונשים מופחתים, רצח בכוונה תחילה מקבל "נסיבות מקלות" ולעיתים הרוצחים אף פטורים מעונש.[13]
רקע וגורמים לתופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ישנם מספר גורמים עיקריים העומדים מאחורי התופעה: רצח על רקע כבוד המשפחה (בחברה הערבית), על רקע עימות בתוך המשפחה, ועל רקע מערכת יחסים בעייתית בין בני זוג.[דרוש מקור] במקרים רבים קדמו לרצח איומים ואלימות, פעמים אף דווח למשטרה ולמרות החשש המוקדם הרצח לא נמנע.[15][16]
רצח נשים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ערך מורחב – מקרים של רצח נשים על רקע מגדרי בישראל
החל משנות ה-2000 היו למעלה מ-20 מקרים של רצח נשים מדי שנה בישראל.
מבחינת מספר המקרים הכללי (כולל מקרים שלא על רקע מגדרי) בשנת 2011 נרצחו 26 נשים בישראל, ב-2012 נרצחו 19 נשים, ב־2013 נרצחו 23 נשים, ב-2014 נרצחו 15 נשים, ב-2015 נרצחו 23 נשים, ב-2016 נרצחו 25 נשים[17] ב-2017 נרצחו 17 נשים[18] ב-2018 נרצחו 25 נשים[19] ב-2019 נרצחו 17 נשים,[20] בשנת 2020 נרצחו 29 נשים, בשנת 2021 נרצחו 27,[21] בשנת 2022 נרצחו 24 נשים,[22] ובשנת 2023 נרצחו 22 נשים.[23]
מבחינת מקרים של רצח על רקע מגדרי בלבד, בשנת 2020 נרשמו כ-21 מקרים של רצח נשים על רקע מגדר (מתוך 25 מקרים של רצח נשים באופן כללי).[24] בשנת 2021 כ-16 מקרים,[25] בשנת 2022 כ-24 מקרים,[26] ובשנת 2023 כ-22 מקרים (מתוך מעל ל-30 נשים שנרצחו בסך הכל).[2]
נתונים סטטיסטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
בשנים 2000–2016 נרצחו 384 נשים.[27] 23% נרצחו בכלי ירייה מכל הסוגים, כאשר בנשק ברישוי פרטי נרצחו 10 נשים (2.60%), 26 נשים (6.8%) נרצחו באמצעות נשק ארגוני (המוחזק ברישיון על ידי אנשי צבא, משטרה וחברות אבטחה) והשאר בנשק בלתי חוקי. שאר 77% מהנרצחות נרצחו באמצעים שונים שאינם כלי הירייה. בקרב מהגרים, הכלי הנפוץ לרצח הוא סכין.
מחקרים מצביעים על כך שחלק גדול מהמקרים של רצח על ידי בן זוג הוא על רקע של כוונה של האישה לסיים את היחסים[28]
בין השנים 2005–2008 שיעור רצח הנשים בקרב יוצאות אתיופיה היווה כמעט שליש מכל רציחות הנשים בישראל, כולל במגזר הערבי.[29] כיום[דרושה הבהרה], שיעור זה ירד ובאוכלוסייה הערבית יש את שיעור הרציחות הגבוה ביותר, רציחות על רקע "כבוד המשפחה", ביחס למספרם באוכלוסייה הכללית. לפי נתוני המשרד לביטחון הפנים, משנת 2008 חלה עלייה ניכרת במספר מקרי רצח של נשים בעקבות גירושים, והדבר נפוץ יותר בקרב נשים מוסלמיות ודרוזיות.[30]
שיעור מקרי רצח נשים הוא הגבוה ביותר בקרב בנות 18 עד 24.[31] כ-10% מכל הרציחות בישראל הן בקרב נשים מעל גיל 60.[32]
כמו כן, מתרחשים בכל שנה מאות ניסיונות לרצח נשים שאינם מסתיימים במוות, ומקרים אלה אינם נכללים בסטטיסטיקה [להערכת יו"ר ויצו, בשנת 2014].[33]
התייחסות הרשויות לנושא[עריכת קוד מקור | עריכה]
דו"ח של מבקר המשרד לביטחון הפנים משנת 2012 מצא שורה של ליקויים בטיפול משטרת ישראל במקרי רצח נשים.[34] הממצאים העיקריים הם:
- הקצינים האחראים על טיפול במקרי אלימות במשפחה פעלו בניגוד לנוהל הקיים בחטיבת החקירות.
- לא הופקו לקחים מהטיפול במקרי רצח קודמים.
- בחלק מהתיקים צוין כי לחשוד "אין תיקים קודמים" אף על פי שהוא היה עבריין חוזר.
- היעדר הליך מערכתי של ליווי התיק בשלב הכנת כתב אישום. במספר מקרים נשים התלוננו על כך שהן עלולות להירצח, ואף על פי כן המשטרה שחררה את החשודים בשלב הכנת כתב האישום, והן אכן נרצחו.
- חוסר תיאום בין תחנות ומחוזות בנוגע לתיקים שנוגעים לאותו חשוד.
- חוסר בחוקרי אלימות במשפחה דוברי ערבית ורוסית.
- חוסר בחוקרי אלימות במשפחה בשבתות וחגים.
- שוטרי סיור לא עוברים את ההסמכה הנדרשת לטיפול במקרי אלימות במשפחה.
- המשטרה אינה מעדכנת באופן שוטף את המתלוננות על מצבו של החשוד - האם שוחרר או נכלא.
מבחינת ההצלחה של המשטרה לפענח מקרים של רצח (כללי, לא רק מגדרי), לזהות, לעצור ולהעמיד לדין את מבצע או מבצעי הרצח, ישנו פער משמעותי בשיעור פענוח של מקרי רצח על ידי המשטרה בין החברה הערבית בה שיעור הפענוח הוא 24%, לבין החברה היהודית, בה שיעור הפענוח עומד על כ-68% (נכון ל-2021).[35] המצב עגום אף יותר במה שקשור למקרי רצח נשים בחברה הערבית, שם שיעור הפענוח עומד על 16% בלבד.[36] מתוך כ-33 מקרי רצח של נשים בחברה הערבית שאירעו בשנת 2020 הוגשו כתבי אישום רק ב-18 מקרים.[35] ב-2022 כמחצית מהמקרים של רצח נשים על רקע מגדרי היו מהחברה הערבית, שמהווה כחמישית בלבד מהאוכלוסייה הכללית.[37]
הבדל ניכר נוסף בין האוכלוסייה היהודית לערבית הוא במה שקורה אחרי הרצח, מבחינת הטיפול של המשטרה במקרה בכלל, ובפרט בהרשעת הרוצח. ב-56% ממקרי הרצח של נשים פלסטיניות הוגשו כתבי אישום, לעומת 94% בתיקי רצח של נשים יהודיות, וב-34% מהתיקים בלבד היו הרשעות לעומת 75% בתיקי רצח של נשים יהודיות.[8]
רצח נשים ערביות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקרים של רצח נשים בישראל מתרחשים יותר בקרב ערביי ישראל, באופן יחסי, מאשר בשאר חלקי החברה. לפי נתוני משרד הרווחה, 42% מהנשים שנרצחו בשנת 2014 הן מהמגזר הערבי.[38]
בדרך כלל במקרים של רצח נשים יהודיות המשטרה מצליחה לפענח את הרצח ולהגיש כתב אישום, אך במקרים של רצח נשים ערביות רק חלק קטן מהרוצחים מובאים לדין.
חלק ממקרי הרצח של נשים ערביות מתרחש על רקע חילול כבוד המשפחה וחלק נרצחות על רקע סכסוכים הקשורים לירושה, גירושים, אחזקת ילדים, חיסול חשבונות בין עבריינים, הסתרה של פשעים כמו אונס וגילוי עריות, ועוד.
במספר מקרים האישה הגישה לפני הרצח תלונה במשטרה על איומים ואלימות מצד בן הזוג.[39]
בתחילת שנות ה-2000 נרצחו עשר מנשות משפחת אבו גנאם ברמלה. מתוך 10 המקרים הללו, המשטרה הצליחה לפענח 2 רציחות בלבד.[40] הסיבה העיקרית לאי-פענוח הפשעים היא השמרנות בחברה הערבית, שגורמת למצב בו המשפחה מגוננת על גברים אלימים, ולא משתפת פעולה עם המשטרה.
מחקרים אודות הגורמים לריבוי מקרי רצח נשים בחברה הערבית[עריכת קוד מקור | עריכה]
לתופעת רצח נשים ערביות הקשרים של ערכי כבוד במסורת הערבית הפטריארכלית וכן ישנה השפעה של גורמים חברתיים דמוגרפים על שכיחות התופעה.[41]
לפי מחקר שנעשה על החברה הערבית בירדן, המאפיינים של מודרניזציה כגון עיור מהיר ועליה בצפיפות האוכלוסייה, תורמים לשכיחות רבה יותר של מקרי רצח של נשים ערביות.[42]: השכיחות הגבוהה יחסית של הנשים הערביות הנרצחות באזורים עירוניים במרכז ובפריפריה נובע מלחצים בסביבה תחרותית ושינויים מהירים העוברים על התא המשפחתי תוך כדי פגיעה בנשים וילדים.
טענה מנוגדת המיוצגת על ידי החוקר (Dodd, P. C) מייחסת לעיור וצפיפות אוכלוסין מעטפת של אנונימיות המפחיתה את הלחצים החברתיים לאכיפת נורמות תרבותיות מסורתיות של שמירה על כבוד המשפחה ולמעשה מפחיתה את שכיחות מקרי הרצח.[43]
מחקרים נוספים שללו את הקשר בין עיור לרצח נשים ערביות בשל הקשרים החזקים עם המשפחה המורחבת הממשיכים להתקיים בקרב קהילות ערביות עירוניות וכפריות.[44]
מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה בקשר בין רצח של נשים ערביות ומעמד חברתי ־ כלכלי: לצד גורמים חברתיים ־ דמוגרפיים של עיור וצפיפות אוכלוסין. פערים כלכליים וחברתיים במעמד המשפחות משפיעים על הבחירה בפתרון המועדף להחזרת כבוד המשפחה שנפגע. כך, ככל שהמעמד החברתי ־ כלכלי של משפחה יהיה נמוך יותר, כך היא תיטה לפצות על מעמדה הנמוך בבחירת הפתרון הקיצוני יותר של רצח.
בקרב מעמדות חברתיים גבוהים בחברה הערבית, המאופיינים ברמות גבוהות של השכלה ותעסוקה, שכיחות מקרי הרצח של נשים היא נמוכה יחסית, מאחר שבנסיבות חברתיות ־ כלכליות אלו, הפיקוח המשפחתי קפדן פחות ונהוג לאמץ נורמות חברתיות של חירות אישית וחברתית, ובכללן חירות מינית של נשים.[45] בנוסף, למשפחות במעמד כלכלי גבוה יש אלטרנטיבות שעשויות להיות כרוכות בהוצאה כספית כמו העתקת מקום מגורים לאזור אחר בארץ או בחו"ל ובכך הדבר יקטין את פנייתם לפתרון "של רצח".[46]
גורמים נוספים העשויים להשפיע על מקרי רצח של נשים ערביות הם המצב המשפחתי האישי של נשים: ערביות רווקות חשופות יותר למקרי רצח.[47]
פעילות נגד התופעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
ב-4 בדצמבר 2018 התקיימה הפגנה עם יותר מעשרת אלפים איש בכיכר רבין בתל אביב, בנוסף לשורת הפגנות ברחבי הארץ, במחאה על אלימות נגד נשים ועל העלייה במקרי רצח של נשים.[48] הרבה גופים גדולים, כמו עיריות, רשויות מקומיות, איגודי עובדים וחברות מסחריות גדולות הביעו תמיכה במחאה.[49]
בנובמבר 2015 ד"ר רבקה סימונוביץ', המפקחת לשעבר מטעם האו"ם על אלימות נגד נשים, קראה להקמת מעקב על רצח נשים בכל המדינות. בהמשך בנובמבר 2020 הוקמה ״התצפית על רצח נשים בישראל״ בהובלת פרופ' שלוה וייל באוניברסיטה העברית.
בשנת 2012 הוועדה לזכויות נשים בכנסת קבעה כי יש לדווח על מקרי רצח נשים באופן שנתי. משנת 2020 ״התצפית על רצח נשים בישראל״ מפרסמת דו״ח שנתי על מקרי רצח של נשים על רקע מגדרי.[50]
בשנת 2020 בעקבות הזעזוע מרצח מיכל סלה הוקמה עמותת ״פורום מיכל סלה״ המקדמת מיזמים טכנולוגיים וחברתיים למיגור אלימות וקידום שוויון מגדרי.[51] פעם בשנה, בתאריך של יום הולדתה של מיכל, הארגון מקיים האקתון לשם מציאת פתרונות טכנולוגיים למניעת אלימות נגד נשים.[52] כחלק מפעילות הארגון, הארגון נותן כלבי הגנה לנשים שנמצאות בסיכון,[53] מפעיל שירותי אבטחה באמצעות מצלמות וסיירי אבטחה, ושירות משפטי של עורכי דין, עבור נשים מאוימות הנמצאות בסיכון.[54]
ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אתר התצפית הישראלית על רצח נשים | פמיסייד
- אלימות כלפי נשים - רשימת הנרצחות באתר שדולת הנשים בישראל
- פורום מיכל סלה להצלת חיים ולמניעת אלימות כלפי נשים
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Definition of FEMICIDE, www.merriam-webster.com, 2024-01-28 (באנגלית)
- ^ 1 2 דו״ח התצפית הישראלית לשנת 2023, באתר israelfemicide
- ^ רות הלפרין-קדרי ועינת עופר, אלימות נגד נשים: איך נמנע את הרצח הבא? | דעה, פרופ' רות הלפרין-קדרי ועינת עופר, באתר גלובס, 10 בפברואר 2021
- ^ עליזה לביא, המאבק באלימות מגדרית: לא טרור יחידים | דעה, ד"ר עליזה לביא, באתר גלובס, 26 בנובמבר 2019
- ^ הדר גיל-עד, ליאור אל-חי, לא רק האיזוק האלקטרוני: 8 נשים נרצחו השנה, והממשלה לא מתייחסת, באתר ynet, 25 במרץ 2023
- ^ מירב כהן, 3 נשים נרצחו ב-8 הימים האחרונים: "אנחנו לא על סדר היום של הממשלה בכלל", באתר וואלה!, 26 במרץ 2023
- ^ יעקב פרי, כיצד נושא האלימות כלפי נשים אינו מצוי בראש סדר העדיפויות?, באתר מעריב אונליין, 13 בפברואר 2021
- ^ 1 2 יניב שרון, "יחס גזעני ומפלה": 84% ממקרי הרצח הלא מפוענחים ב-2020–2021 היו של נשים ערביות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 בפברואר 2022
- ^ מחאת הנשים: "היום זו סטירה או איום ומחר אולי לא יהיה מחר לאותה אישה", באתר כלכליסט, 4 בדצמבר 2018
- ^ תני גולדשטיין, מופקרות, באתר זמן ישראל, 25 ביוני 2023
- ^
שלוה וייל, לכודות בין שתי מגפות: קורונה ורצח נשים, באתר הארץ, 14 במאי 2020
- ^ סמאח סלאימה, רצח עשר הנשים ומדרג הכבוד של גברים, באתר שיחה מקומית, 2014-10-28
- ^ 1 2 Weil, Shalva, Femicide in Israel, עמ' 1-12 (באנגלית)
- ^ נורית כהנא, רצח נשים • זה לא ייגמר עד ש... | טור דעה, באתר חי פֹּה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה, 2021-12-22
- ^ מיכל פעילן, "היה אפשר להציל אותה, הייתי שם": משפחות נשים שנרצחו חושפות - מה קדם לרצח?, באתר מאקו, 30 במאי 2023
- ^ צפי סער, גם רצח נשים זה טרור, באתר הארץ, 14 בפברואר 2016
- ^ איכראם חוג'יראת, הטרור המגדרי נגד נשים ערביות בישראל: המספרים, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 5 ביוני 2017
- ^ טל כרמון, ויצ"ו: 17 נשים נרצחו ב-2017, חוסר מענה לילדים במשפחות אלימות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 21 בנובמבר 2017
- ^ כמחצית מהנשים שנרצחו בישראל ב-2018 יהודיות, באתר מאקו, 20 בדצמבר 2018
- ^ משטרת ישראל, השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת 2019
- ^ יובל בגנו, נתונים מחרידים: 77 נשים נרצחו בידי בן זוגן או קרוב משפחה בשלוש השנים האחרונות, באתר מעריב אונליין, 20 בנובמבר 2022
- ^ דו"ח התצפית הישראלית על רצח נשים (1 בינואר -31 בדצמבר 2022), באתר israelfemicide
- ^ דו"ח התצפית הישראלית לשנת 2023, באתר israelfemicide
- ^ ד"ר שלוה וייל ונועם קשת, דו"ח סיכום 2020 – מקרי פמיסייד בישראל, באתר israelfemicide, 1 בינואר 2021
- ^ [https://www.israelfemicide.org/_files/ugd/c56ba7_3bc5cfb3dbf94bdcb2acab80c9512df4.pdf סיכום שנת 2021 של התצפית הישראלית: ירידה במקרי רצח נשים על רקע מגדרי בישראל; עלייה ברצח אימהות], באתר israelfemicide
- ^ דו"ח התצפית הישראלית על רצח נשים 2022, באתר israelfemicide
- ^ דוח שנתי של "העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל", 2016, באתר העמותה; הנתונים מסתמכים על דיווחי הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי.
- ^ ד"ר רוחמה גוסינסקי, רצח בנות זוג
- ^ Shalva Weil, Failed Femicides among Migrant Survivors, Qualitative Sociology Review 12(4), 2016, עמ' 6-21
- ^ על השימוש בנשק פרטי במקרי רצח במשפחה, "המשרוקית", באתר גלובס, 8 ביולי 2018.
- ^ נצ"מ ד"ר בשורה רגב, ניצן שירי, נשים על הכוונת - אלימות כלפי נשים בארץ ובעולם, באתר המשרד לביטחון הפנים, באתר המשרד לביטחון הפנים, נובמבר 2012.
- ^ Weil, S. 2017. “The End of Days: Femicide of Elderly Women in Israel”. In: Hemblade, H. (ed) Femicide: Abuse and Femicide of the Older Woman 8: 32-33. Vienna: ACUNS
- ^ ויצו חושפת את מדד האלימות של ישראל לשנת 2014: בכל יום נפתחים בממוצע 65 תיקים בגין אלימות המשפחה, באתר ויצו.
- ^ יניב קובוביץ, דו"ח פנימי: כשלים חמורים בטיפול המשטרתי במקרי אלימות במשפחה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2014.
- ^ 1 2 ד״ר נורית יכימוביץ-כהן, נתונים על אלימות כלפי נשים, 16 בנובמבר 2022
- ^ יניב שרון, "יחס גזעני ומפלה": 84% ממקרי הרצח הלא מפוענחים ב-2020–2021 היו של נשים ערביות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 בפברואר 2022
- ^ שלוה וייל, מחצית מהנרצחות היו ערביות, באתר הארץ, 7 בינואר 2023
- ^ שירית אביטן כהן, 15 נשים נרצחו מתחילת השנה - 9 מהמגזר הערבי, באתר nrg, 24 בנובמבר 2016.
- ^ 10 דברים שלא ידעתן על רצח נשים בישראל, באתר סלונה, 17 באפריל 2016.
- ^ דנה ויילר-פולק ודנה ירקצי, קשר שתיקה: כך נרצחו ונעלמו 10 בנות משפחה ב-14 שנה, באתר וואלה!, 26 באוקטובר 2014.
- ^ דיין, חווה, רצח נשים ערביות בישראל: מבט חברתי־דמוגרפי, מגמות נה2, 2020
- ^ SHARON K. ARAJI, JOHN CARLSON, Family Violence Including Crimes of Honor in Jordan, Violence Against Women 7, 2001-05, עמ' 586–621 doi: 10.1177/10778010122182613
- ^ Peter C. Dodd, Family Honor and the Forces of Change in Arab Society, International Journal of Middle East Studies 4, 1973-01, עמ' 40–54 doi: 10.1017/s0020743800027264
- ^ Aref Abu-Rabia, Family Honor Killings: Between Custom and State Law, The Open Psychology Journal 4, 2011-09-23, עמ' 34–44 doi: 10.2174/1874350101104010034
- ^ Diane. Baxter, Honor Thy Sister: Selfhood, Gender, and Agency in Palestinian Culture, Anthropological Quarterly 80, 2007, עמ' 737–775 doi: 10.1353/anq.2007.0037
- ^ NANCY V. BAKER, PETER R. GREGWARE, MARGERY A. CASSIDY, Family Killing Fields, Violence Against Women 5, 1999-02, עמ' 164–184 doi: 10.1177/107780129952005
- ^ P. J. Henry, Low-status compensation: A theory for understanding the role of status in cultures of honor., Journal of Personality and Social Psychology 97, 2009, עמ' 451–466 doi: 10.1037/a0015476
- ^ דנה ירקצי, "היום עשינו היסטוריה": אלפים בעצרת המחאה נגד רצח נשים בתל אביב, באתר וואלה!, 4 בדצמבר 2018
- ^ יונה לייבזון - ישן, מחאת רצח הנשים: "לטלטל את ישראל", באתר מאקו, 3 בדצמבר 2018
- ^ התצפית הישראלית על רצח נשים | אודות| Israeli Observatory on Femicide, באתר Israeli - Femicide
- ^ פורום מיכל סלה (ע"ר) | גיידסטאר - אתר התאגידים של ישראל | משרד המשפטים, באתר www.guidestar.org.il
- ^ האקתון מיכל סלה | Michal Sela Forum, באתר האקתון מיכל סלה כללי
- ^ כלבי מיכל סלה, באתר פורום מיכל סלה
- ^ סיירת מיכל, באתר פורום מיכל סלה
