לדלג לתוכן

רצח נשים בישראל

הוספת קישורים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
נעלי עקב אדומות מוצבות באמסטרדם, כסמל של מחאה על התופעה

רצח נשים בישראל הוא מונח המתאר תופעה מתמשכת של רצח נשים על רקע מגדרי[1][2] במדינת ישראל. (באנגלית: Femicide - הלחם של המילים female ו-homicide[3]). בשנת 2023 נרצחו כ-22 נשים על רקע מגדר, כשליש מהן לאחר פרוץ מלחמת חרבות ברזל.[4] התופעה נפוצה יותר בקרב המגזר הערבי, בעיקר במה שמכונה "רצח על כבוד המשפחה". ביקורת רבה נמתחת על אוזלת ידן של הרשויות בטיפול בנושא והשקעה מועטת יחסית של משאבים לטיפול בתופעה.[5][6][7][8][9][10][11][12]

נכון ל-2025, מספרן של הנשים שמקבלות הגנה עקב סיכון לרצח עומד על קרוב ל-400. כמו כן, לפי הארץ, בשנה זו נרשם מספר הקורבנות הגבוה ביותר – 46 נשים שנרצחו, כששיעור פענוח המקרים עומד על כ-52% בלבד.[13] בדוח סיכום שנת 2025 של התצפית הישראלית על רצח נשים, שיוסדה ומובלת על ידי שלוה וייל, נמנו 44 נשים שנרצחו בישראל באותה שנה; 34 מהמקרים הוגדרו כפמיסייד, ואילו עשר הנרצחות האחרות נרצחו באירועים פליליים, כולן מהמגזר הערבי.[14]

יש להבדיל בין התופעה הכללית של רצח, שבה רוב הקורבנות גברים והמניע אינו קשור למגדר של הקורבן (כגון נקמה בין משפחות פשע, או רצח אקראי בעת שוד או פשיעה אחרת), לבין התופעה של רצח שנסיבותיו נעוצות במגדר.[15][2]

הרצח הראשון שתועד בארץ ישראל היה בשנת 1930. צעירה נוצריה חזרה לכפר רכובה על סוס יחד עם אחד הלוחמים הערביים, אחד מבני הכפר שהיה סבור כי היא חטאה בחטא מיני עם הלוחם עשה מעשה, ולמחרת נמצאה גופתה במערה ליד הכפר.[16]

רקע אטימולוגי

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ערך מורחב – רצח נשים

השימוש במונח נעשה לראשונה בבריסל במרץ 1976, כאשר הסוציולוגית דיאנה ראסל השתמשה במילה "רצח נשים" בבית הדין הבינלאומי הראשון לפשעים נגד נשים. המטרה העיקרית הייתה להעלות את המודעות הפוליטית לכך שמוות אלים של נשים הוא פשע כשלעצמו ואין לבלבל אותו עם המונח הכללי "רצח" הנייטרלי מבחינה מגדרית.[1]

מבחינת הגדרת החוק אין סעיף נפרד לרצח נשים בחוק הפלילי. לרוב הוא נכנס תחת סעיף "נסיבות מחמירות". פרופ' יפעת ביטון והקרימינולוגית חווה דיין מציעות לקבוע עבירה של "רצח בת זוג", מכיוון שמאפיין הרצח שונה משמעותית מרצח רגיל.[17]

ברשות הפלסטינית, בה מיושם חוק העונשין הירדני, גברים מקבלים על רצח נשים עונשים מופחתים, רצח בכוונה תחילה מקבל "נסיבות מקלות" ולעיתים הרוצחים אף פטורים מעונש.[1]

מיצג נשים עם בגדים מהסדרה סיפורה של שפחה לזכרן של 6 נשים שנרצחו במסגרת ההפגנה בחיפה, ב-18 במרץ 2023

רקע וגורמים לתופעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ישנם מספר גורמים עיקריים העומדים מאחורי התופעה: רצח על רקע כבוד המשפחה (בחברה הערבית), על רקע עימות בתוך המשפחה, ועל רקע מערכת יחסים בעייתית בין בני זוג.[18] במקרים רבים קדמו לרצח איומים ואלימות, פעמים אף דווח למשטרה ולמרות החשש המוקדם הרצח לא נמנע.[19][20]

וייל טענה כי אי־איסוף נתונים ייעודיים על פמיסייד במדינות רבות תורם לאי־הנראות של התופעה. לדבריה, בחברות פטריארכליות עניין נמוך במצבן של נשים משתקף גם בקטגוריות שנבחרות לסטטיסטיקה רשמית, ולכן שינוי היחס החברתי לנשים ולרצח נשים הוא תנאי ליצירת נתונים מהימנים על התופעה.[21]

במהלך מגפת הקורונה נטען כי צעדי סגר, בידוד חברתי וצמצום שירותי סיוע לנפגעות אלימות החריפו את הסיכון לאלימות במשפחה ולרצח נשים. שלוה וייל תיארה את רצח הנשים בתקופה זו כ"מגפה" מקבילה למגפת הקורונה, ובמאמר אקדמי שפרסמה עם קטרינה סטנדיש נטען כי פמיסייד והתאבדות הן תופעות אלימות מגדריות הניתנות לחיזוי ולמניעה, שהסיכון להן גבר בעקבות השלכות המגפה.[15][22]

"התצפית הישראלית על רצח נשים (IOF)", שעובדת מתוך האוניברסיטה העברית בירושלים, עושה הבחנה בין מקרי רצח של נשים על בסיס מגדרי ופלילי, בשנת 2024, הייתה עלייה במספר הנרצחות על רקע פלילי.[23] תופעה זו היא חדשה בעוצמתה, ובתחילת 2025 התקיים דיון בכנסת שאחת המסקנות המרכזיות בו היא שהאלימות בחברה הערבית זולגת גם לרצח נשים. יש שימוש ברוצחים שכירים וסגירת חשבונות דרך בת הזוג והילדים.[24] בהרבה מקרים הנרצחת הכירה את התוקף לפני הרצח, אבל במקרים רבים היא נפגעת כתוצאה מריב עבריינים, אבל לא הייתה המטרה של הרוצח.

על פי דו"ח שעוסק בהשפעת תפוצת הנשק במרחב האזרחי בישראל, נגישות לכלי ירי במרחב הביתי מגדילה פי 3 עד פי 5 את הסיכוי של אישה להירצח, וצמצום מספר כלי הירייה במשפחות מפחית באופן דרמטי את מקרי הרצח במרחב זה ומקטין במיוחד את הסיכון לחיי נשים.[25]

נתונים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2000–2016 נרצחו 384 נשים.[26] מחקרים על רצח נשים בישראל מצביעים על כך שפרידה, גירושין או כוונתה של האישה לסיים את הקשר מהווים גורם סיכון מרכזי בחלק ניכר ממקרי רצח הנשים בידי בני זוגן.[27][28]

בין השנים 2005–2007 שיעור רצח הנשים בקרב יוצאות אתיופיה היווה כ-29% מכלל קורבנות רצח הנשים בישראל .[29] בין 2006-2015 הן היוו 15.9% מכלל הקורבנות.[30]

שיעור מקרי רצח נשים הוא הגבוה ביותר בקרב בנות 18 עד 24.[31]על פי נתוני ויצו, משנת 2015, מתרחשים בכל שנה מאות ניסיונות לרצח נשים שאינם מסתיימים במוות, ולכן אינם נכללים בסטטיסטיקה.[32]שלוה וייל הגדירה "ניסיונות פמיסייד שלא הסתיימו במוות" (failed femicides) כניסיונות פמיסייד שבהם בדיקה רפואית אישרה כי מדובר באירוע מסכן חיים, הקורבן נזקקה לאשפוז חירום, והאירוע תואר כניסיון רצח בידי הקורבן או התוקף. במאמרה בנושא התבססה וייל על ראיונות אתנוגרפיים עם שלוש נשים יוצאות אתיופיה בישראל ששרדו ניסיונות פמיסייד בידי בני זוגן, וניתחה את עדויותיהן סביב דפוסי אלימות במשפחה, מניעי התקיפה, שימוש בנשק ופנייה לרשויות.[33]

במחקר על רצח נשים קשישות בישראל מצאו שלוה וייל ונועם קשת כי מתוך 145 מקרי פמיסייד שנבחנו בשנים 2006–2015, 15 מקרים, כ-10%, היו של נשים מעל גיל 60. החוקרים ציינו כי דפוסי רצח נשים קשישות בישראל שונים מדפוסי הפמיסייד הכלליים, וכי יש לבחון רצח נשים קשישות כתופעה מובחנת במסגרת חקר רצח נשים.[34]

בשנים 2016 עד 2020 בכשליש ממקרי רצח הנשים היו לנרצחות תלונות קודמות במשטרה או פניות לרשויות בגין אלימות במשפחה לפני הרצח, וב-2024 עד ספטמבר 2025 ב-36% מהמקרים.[35][36]

על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בין תחילת 2015 לספטמבר 2025 נרצחו בישראל בממוצע כ-27 נשים בשנה. משנת 2023 ואילך חלה עליה משמעותית במספר הנרצחות:[37]

מספר מקרי הרצח, כולל מקרים שלא על רקע מגדרי: בשנת 2011 נרצחו 26 נשים בישראל, ב-2012 נרצחו 19 נשים, ב־2013 נרצחו 23 נשים, ב-2014 נרצחו 15 נשים, ב-2015 נרצחו 23 נשים, ב-2016 נרצחו 28 ועל ופי נתון אחר 25 נשים[38][39] ב-2017 נרצחו 21 נשים. ב-2018 נרצחו 29 נשים ועל פי מקור אחר 25.[40][39] ב-2019 נרצחו 17 נשים,[41] בשנת 2020 נרצחו 29 נשים, בשנת 2021 נרצחו 27,[42] בשנת 2022 נרצחו 24 נשים,[43] בשנת 2023 נרצחו 32 נשים.[44][45][39] בשנת 2024 נרצחו 37 נשים. בשנת 2025 נכון לנובמבר נרצחו 44 נשים. העלייה בשנה זו העלייה הייתה בעיקר בקרב נשים יהודיות. בשנת 2025 21 נשים נרצחו באמצעות נשק חם, לעומת 13 מקרי רצח בנשק חם בשנת 2024. מתוך 21 המקרים, 3 בלבד בוצעו בנשק ברישיון.[46][47]

מספר מקרי הרצח על פי מרכז המחקר והמידע של הכנסת: בשנת 2015 28 נרצחות, בשנת 2016 28 נרצחות, בשנת 2017 21 נרצחות, בשנת 2018 29 נרצחות, בשנת 2019 17 נרצחות, בשנת 2020 29 נרצחות, בשנת 2021 27 נרצחות, בשנת 2022 23 נרצחות, בשנת 2023 32 נרצחות, בשנת 2024 35 נרצחות, בשנת 2025 עד אמצע נובמבר 43 נרצחות.[48]

מקרי רצח על רקע מגדרי בלבד: בשנת 2020 נרשמו כ-21 מקרים של רצח נשים על רקע מגדר (מתוך 25 מקרים של רצח נשים באופן כללי).[49] בשנת 2021 נרצחו כ-16 נשים על רקע מגדרי,[50] בשנת 2022 כ-24 נשים,[51] בשנת 2023 כ-22 נשים,[4] בשנת 2024 20 נשים נרצחו רק על רקע מגדרי ובשנת 2025 32 נשים נכון לנובמבר.[52]

במאמרן של קטרינה סטנדיש ושלוה וייל על מגפת הקורונה, פמיסייד והתאבדות צוין כי ב-21 מקרי הפמיסייד שתיעדה התצפית הישראלית על רצח נשים בישראל בשנת 2020, ב-17 מתוך 18 המקרים שבהם זהות הרוצח הייתה ידועה היה הרוצח קרוב משפחה של הנרצחת, וב-13 מהמקרים היה בן זוגה או בעלה.[22]

על פי נתונים שפרסם פורום מיכל סלה ביוני 2023, מאז מלחמת חרבות ברזל והקלות בהחזקת נשק שביצע המשרד לביטחון פנים בראשות איתמר בן גביר והובילו להכפלת מספר מחזיקי הנשק ברישיון, 22 נשים וילדה אחת נרצחו בידי קרוב משפחתן באמצעות נשק חם, זינוק של יותר מ-100% בהשוואה לתקופה המקבילה שלפני המלחמה אז נרצחו 9 נשים בנשק חם. בשנת 2025 הייתה עלייה של 1600% ברצח נשים בנשק בהשוואה לשנה הקודמת.[53]

מקרים בולטים של רצח והריגת נשים על רקע מגדרי בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד שנת 2000

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2001 ועד 2020

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ב-1 באוגוסט 2003: נרצחה דנה בנט. ב-2009 נלכד הרוצח יחיא עדוואן פרחאן וב-2010 הורשע ברצח של דנה בנט ובמקרי רצח נוספים ונדון למאסר עולם.[60]
  • ב-31 במאי 2005: נרצחה רינת רואס. ב-2014 נלכד הרוצח בילאל שאכר וב-2017 הורשע ונדון למאסר עולם ועוד 20 שנות מאסר.[61]
  • ב-15 בספטמבר 2015: שיסף גבריאל זאב קסימוב את גרונה של אשתו אירנה בונגרט והביא למותה.[62] בהסדר טיעון הודה גבריאל במעשה והורשע בהריגה.[63]
  • ב-3 בספטמבר 2019: נרצחה מיכל סלע בידי בעלה אלירן מלול. בשנת 2021, הורשע מלול ברצח בנסיבות מחמירות ונדון למאסר עולם.[64]
  • ב-16 במאי 2020: נרצחה מאיה ווישניאק בידי בן זוגה עמית אלמוג. בהסדר טיעון הודה אלמוג והורשע ברצח ונדון ל-25 שנות מאסר.[65]

בשנת 2021[66]

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ב-4 בינואר 2021: לטרישיה לני פוינטר נחנקה למוות בידי בעלה, שנעצר, הודה ושחזר את הרצח.[67]
  • ב-5 בפברואר 2021: דיאנה דדבייב נרצחה בירייה על ידי בעלה אמיר רז, שהיה שוטר.[68]
  • ב-26 במאי 2021: ג'ומאנה קייסי נרצחה על ידי אחיה פלאח, בחנק באמצעות שרוך נעל.[69]
  • ב-31 במאי 2021: נמצאו בני זוג ירויים. מחקירת המשטרה עלה כי הגבר רצח את אשתו על רקע כוונתה להיפרד ממנו והתאבד.[70]
  • ב-7 ביוני 2021: רונית חביש נרצחה על ידי אחיה במכות אלה. בתקופה שלפני כן, לאחר שרונית התגרשה, אסר עליה לצאת מהבית ולהחזיק טלפון סלולרי.[71]
  • ב-19 באוגוסט 2021: טטיאנה קמינסקי נרצחה על ידי בנה, אנדריי קמינסקי.[72]
  • ב-18 בספטמבר 2021: רחל אייזנשטדט נרצחה על ידי בעלה, גל שפירא, שביים לאחר מכן את התאבדותה. הוא נתפס לאחר מרדף והואשם ברצח בנסיבות מחמירות.[73]
  • ב-25 בספטמבר 2021: סומאיה אל-טלאלקה נורתה למוות ביישוב הבדואי לקייה שבנגב.[74]
  • ב-26 בספטמבר 2021: הואשם מואעד הייב ברצח אמו, רשה מוקלשה הייב, שגופתה נמצאה לאחר חיפושים רבים באזור הירדן ההררי.[75]
  • ב-1 באוקטובר 2021: הנערה יעל מלניק נקברה בעודה בחיים על ידי אדוארד קצ'ורה, איתו הייתה ביחסים. הרוצח הואשם במספר האשמות, ביניהן רצח בנסיבות מחמירות.[76]

בשנת 2022

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ב-21 בינואר 2022: נרצחה רסמיה ברבור בידי בעלה בנוף הגליל, בעת שהייתה בהריון.[77]
  • ב-23 באפריל 2022: נרצחה בלוד בתיה (בת חן) יהודה. בנה הסגיר את עצמו בתחנת משטרה.[78]
  • ב-27 במאי 2022: דינה שמחון נדקרה למוות על ידי בנה.[79]
  • ב-2 ביוני 2022: נרצחה ספיר נחום על ידי אבי ילדיה, וולא חלאילה.[80]
  • ב-12 ביוני 2022: נרצחה סמר קלסאני על ידי בעלה בשלוש דקירות בלב, כשלאחר מכן הבעל דקר את עצמו בניסיון התאבדות.[81]
  • ב-19 ביוני 2022: הוגש כתב אישום נגד סרגיי ביטיוקוב על רצח בת זוגו לובה פוטכין, על רקע מעשי אלימות מרובים וקשים לפני הרצח. הוא הורשע ב-29 במרץ 2023.[82]
  • ב-23 ביולי 2022: ליאנה סבנוק נרצחה על ידי אביה, אלכסנדר סבנוק שהתאבד מייד לאחר מכן.[83]
  • ב-26 ביולי 2022: רבאב אבו ניסם נרצחה בבית הוריה בלוד, כשבתה הקטנה ישובה על ברכיה. הרצח אירע לאחר שבעלה איים לפגוע בה בשל הליך הגירושין ביניהם, ולאחר חצי שנה בה שהתה בבית מוגן.[84]
  • ב-25 באוגוסט 2022: ילנה גרנברג נמצאה ללא רוח חיים בשדה ליד רחובות. הרצח בוצע בדקירות רבות, ככל הנראה על רקע זוגי. החשוד ברצח נעצר.[85]
  • ב-25 באוקטובר 2022: נרצחה יפית פוריאן על ידי בעלה, שי סלמי, שדקר אותה בסכין עשרים ושתיים פעמים ולאחר מכן הצית את החדר מתוך ניסיון להסתיר את המעשה ולהתאבד.[86]
  • ב-17 בנובמבר 2022: אבתסאם אבו עואד נדקרה למוות. בנה נתפס לאחר מרדף משטרתי.[87]

בשנת 2023

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • ב-12 בפברואר 2023: נרצחה סיגל אטיאס על ידי בעלה, משה, שנתפס לאחר ניסיון הימלטות כושל.[88]
  • ב-17 במרץ 2023: נרצחה דריה לייטל, באמצעות חניקה ומכות פטיש, על ידי בן זוגה ג'וסיה דניאל לייטל לאחר שרצתה להיפרד ממנו.[89]
  • ב־24 במרץ 2023: נרצחה אדיסי אלבה על ידי בן זוגה, שהסגיר את עצמו והודה במעשה.[90]
  • ב-16 באפריל 2023: נרצחה אזהר אבו רביע. בידי אחיה שהודה במעשה.[91]
  • ב-1 במאי 2023: נרצחה בראאה מסרואה, יחד עם שני ילדיה, לפי החשד על ידי בעלה.[92]
  • ב-12 במאי 2023: נרצחה רילי פרי באמצעות דקירות סכין מרובות על ידי הגרוש שלה.[93]
  • ב-9 ביוני 2023: ירו אלמונים בשרית אחמד שקור, נערה בת 18 מכסרא, ככל הנראה בשל נטייתה המינית.[94]
  • ב-11 בספטמבר 2023: נרצחה אסאמה אבו מדיעם, לפי החשד, בעלה ירה בראשה וניסה להתאבד בעצמו.[95]
  • ב-31 באוקטובר 2023: נרצחה מאיה גלוגובסקי, לפי החשד על ידי בן זוגה, בן קסטרו, מכיוון שחשש שתיפרד ממנו.[96]
  • ב-10 בנובמבר 2023: נרצחה זהבה דמרי על ידי בעלה, ששמו תחת צו איסור פרסום. הוא דקר אותה ונמלט, אך נתפס לאחר מרדף.[97]
  • בנובמבר 2023: איה אבו חג'אג' נדקרה מתחת לביתה על ידי אחיה בן ה-14 שנשלח על ידי האב, בעת שהייתה בחודש השביעי להריונה, לפני כן, בשנת 2020, נגזרו על שני אחיה מאסר על תנאי בגין איומים.[98]
  • ב-27 בדצמבר 2023: נרצחה רחל בוחבוט על ידי בעלה לאחר שחשד שהיא בוגדת בו. הוא דקר אותה מספר פעמים. בנה בן ה-15 ניסה להגן עליה ונפצע.[99]

התייחסות הרשויות לנושא

[עריכת קוד מקור | עריכה]

דו"ח של מבקר המשרד לביטחון הפנים משנת 2012 מצא שורה של ליקויים בטיפול משטרת ישראל במקרי רצח נשים.[100] הממצאים העיקריים הם:

  • הקצינים האחראים על טיפול במקרי אלימות במשפחה פעלו בניגוד לנוהל הקיים בחטיבת החקירות.
  • לא הופקו לקחים מהטיפול במקרי רצח קודמים.
  • בחלק מהתיקים צוין כי לחשוד "אין תיקים קודמים" אף על פי שהוא היה עבריין חוזר.
  • היעדר הליך מערכתי של ליווי התיק בשלב הכנת כתב אישום. במספר מקרים נשים התלוננו על כך שהן עלולות להירצח, ואף על פי כן המשטרה שחררה את החשודים בשלב הכנת כתב האישום, והן אכן נרצחו.
  • חוסר תיאום בין תחנות ומחוזות בנוגע לתיקים שנוגעים לאותו חשוד.
  • חוסר בחוקרי אלימות במשפחה דוברי ערבית ורוסית.
  • חוסר בחוקרי אלימות במשפחה בשבתות וחגים.
  • שוטרי סיור לא עוברים את ההסמכה הנדרשת לטיפול במקרי אלימות במשפחה.
  • המשטרה אינה מעדכנת באופן שוטף את המתלוננות על מצבו של החשוד - האם שוחרר או נכלא.
חולצה שהודפסה על ידי ארגון ויצו ובה הסיסמה "די לרצח נשים"

מבחינת ההצלחה של המשטרה לפענח מקרים של רצח (כללי, לא רק מגדרי), לזהות, לעצור ולהעמיד לדין את מבצע או מבצעי הרצח, ישנו פער משמעותי בשיעור פענוח של מקרי רצח על ידי המשטרה בין החברה הערבית בה שיעור הפענוח הוא 24%, לבין החברה היהודית, בה שיעור הפענוח עומד על כ-68% (נכון ל-2021).[101] המצב עגום אף יותר במה שקשור למקרי רצח נשים בחברה הערבית, שם שיעור הפענוח עומד על 16% בלבד.[102] מתוך כ-33 מקרי רצח של נשים בחברה הערבית שאירעו בשנת 2020 הוגשו כתבי אישום רק ב-18 מקרים.[101] ב-2022 כמחצית מהמקרים של רצח נשים על רקע מגדרי היו מהחברה הערבית, שמהווה כחמישית בלבד מהאוכלוסייה הכללית.[103]

הבדל ניכר נוסף בין האוכלוסייה היהודית לערבית הוא במה שקורה אחרי הרצח, מבחינת הטיפול של המשטרה במקרה בכלל, ובפרט בהרשעת הרוצח. ב-56% ממקרי הרצח של נשים פלסטיניות הוגשו כתבי אישום, לעומת 94% בתיקי רצח של נשים יהודיות, וב-34% מהתיקים בלבד היו הרשעות לעומת 75% בתיקי רצח של נשים יהודיות.[10]

משרד הרווחה מטפל בבקשות להערכת מסוכנות לגברים שביקשו לשאת נשק. על פי נתוני המשרד, קיימת עלייה דרמטית במספר הבקשות שהוגשו למשרד על ביצוע הערכת מסוכנות, ולגביהם עולה חשש לאור הימצאותם במעגל האלימות (5 בקשות בלבד בשנת 2023 כולה, לעומת 90 בקשות בשנת 2024).[104]

על פי דו"ח התצפית הישראלית על רצח נשים של האוניברסיטה העברית מנובמבר 2025, החקיקה בישראל מיושנת ואינה מכירה ברצח נשים כעבירה עצמאית, בניגוד למדינות רבות שכבר חוקקו חוקים מפורשים בנושא. הדוח אם מציין שישראל טרם אימצה את אמנת איסטנבול למניעה ומאבק באלימות כלפי נשים, עליה חתומות רוב המדינות המתקדמות.[47]

רצח נשים ערביות בישראל

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנים 2015 עד 2025 נשים ערביות היו 52% מהקורבנות בכלל השנים, לעומת 42% יהודיות ו-4% אחרות. משנת 2019 עד 2025 הנרצחות הערביות, הוא בין 51% ל-59%.[48]

מחקר משותף של שדולת הנשים יחד עם נשים נגד אלימות ומרכז "א-טֻּפ֫וּלַה" (אנ') הראה כי בין השנים 2008–2018 נשים ערביות היוו 84% מכלל המקרים של רצח נשים שלא פוענחו. שיעור הגשת כתבי האישום על רצח נשים יהודיות עמד על 94.3%, לעומת 56% בלבד ממקרי הרצח של נשים בחברה הערבית. שיעור ההרשעה במקרי רצח נשים יהודיות הוא 75%, לעומת 34% בלבד על מקרי נשים ערביות. הפער נשמר גם בנוגע לגזרי דין: בעוד שהעונש המינימלי בגין הרשעה בעבירות חמורות של הריגה או רצח אצל נשים יהודיות עמד על 14–18 שנים, אצל נשים ערביות הוא הסתכם ב-5.5 שנים.[105] על פי נתוני מרכז המחקר והמידע של הכנסת, בשנים 2015 עד 2024 46% ממקרי הרצח של נשים יהודיות לא פוענחו, לעומת 9% בקרב נשים יהודיות.[48] על פי נתוני המשטרה נכון לסוף 2024, שיעור פענוח תיקי הרצח נשים בחברה הערבית היה 17% לעומת 56% פענוח בקרב האוכלוסייה היהודית.[106]

מתוך התיקים המפוענחים בשנים 2015 עד ספטמבר 2025, 41% מהנרצחות הערביות נרצחו על ידי בן משפחה שאינו בן זוג, 34% על ידי בן הזוג ו-25% על ידי חשוד ידוע שאינו בן משפחה. פילוג זה שונה בקרב רצח נשים יהודיות. ב-59% ממקרי הרצח של נשים יהודיות הרוצח היה בן זוגן, 28% בן משפחה אחר וב-13% הרצח בוצע על ידי חשוד ידוע אחר.[48]

בתחילת שנות ה-2000 נרצחו עשר מנשות משפחת אבו גנאם ברמלה. מתוך 10 המקרים הללו, המשטרה הצליחה לפענח 2 רציחות בלבד.[107]

גורמים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחקר שבחן את תופעת רצח הנשים בחברה הערבית בישראל מצא שרמת הפשיעה הכללית ביישוב היא הגורם המשמעותי והעקבי ביותר המנבא את שיעור רצח הנשים. בנוסף, המחקר הצביע על ייצוג יתר של נשים גרושות ושל נשים המתגוררות בערים מעורבות או ביישובים יהודיים בין הקורבנות. לא נמצא קשר עקבי בין קרבת היישוב למרכז הארץ לבין שיעורי הרצח.[108]

טענה מנוגדת המיוצגת על ידי החוקר (Dodd, P. C) מייחסת לעיור וצפיפות אוכלוסין מעטפת של אנונימיות המפחיתה את הלחצים החברתיים לאכיפת נורמות תרבותיות מסורתיות של שמירה על כבוד המשפחה ולמעשה מפחיתה את שכיחות מקרי הרצח.[109]

על פי מחקר משנת 2011 המעבר של החברה הבדואית מחיי נוודות לחיים עירוניים הוביל לעלייה באלימות במשפחה ולשחיקה במעמדם של השייח'ים, שבעבר היו מעניקים מקלט והגנה לנשים מוכות, מה שתורם לעיתים לרצח נשים.[110]

מחקרים מצביעים על שכיחות גבוהה בקשר בין רצח של נשים ערביות ומעמד חברתי ־ כלכלי: לצד גורמים חברתיים ־ דמוגרפיים של עיור וצפיפות אוכלוסין. פערים כלכליים וחברתיים במעמד המשפחות משפיעים על הבחירה בפתרון המועדף להחזרת כבוד המשפחה שנפגע. כך, ככל שהמעמד החברתי-כלכלי של משפחה יהיה נמוך יותר, כך היא תיטה לפצות על מעמדה הנמוך בבחירת הפתרון הקיצוני יותר של רצח.

בקרב מעמדות חברתיים גבוהים בחברה הערבית, המאופיינים ברמות גבוהות של השכלה ותעסוקה, שכיחות מקרי הרצח של נשים היא נמוכה יחסית, מאחר שבנסיבות חברתיות ־ כלכליות אלו, הפיקוח המשפחתי קפדן פחות ונהוג לאמץ נורמות חברתיות של חירות אישית וחברתית, ובכללן חירות מינית של נשים.[111] בנוסף, למשפחות במעמד כלכלי גבוה יש אלטרנטיבות שעשויות להיות כרוכות בהוצאה כספית כמו העתקת מקום מגורים לאזור אחר בארץ או בחו"ל ובכך הדבר יקטין את פנייתם לפתרון "של רצח".[112]

פעילות נגד התופעה

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-4 בדצמבר 2018 התקיימה הפגנה עם יותר מעשרת אלפים איש בכיכר רבין בתל אביב, בנוסף לשורת הפגנות ברחבי הארץ, במחאה על אלימות נגד נשים ועל העלייה במקרי רצח של נשים.[113] הרבה גופים גדולים, כמו עיריות, רשויות מקומיות, איגודי עובדים וחברות מסחריות גדולות הביעו תמיכה במחאה.[114]

בנובמבר 2015 ד"ר רבקה סימונוביץ', המפקחת לשעבר מטעם האו"ם על אלימות נגד נשים, קראה להקמת מעקב על רצח נשים בכל המדינות. בהמשך בנובמבר 2020 הוקמה ״התצפית על רצח נשים בישראל״ בהובלת פרופ' שלוה וייל באוניברסיטה העברית. בשנת 2012 הוועדה לזכויות נשים בכנסת קבעה כי יש לדווח על מקרי רצח נשים באופן שנתי. משנת 2020 ״התצפית על רצח נשים בישראל״ מפרסמת דו"ח שנתי על מקרי רצח של נשים על רקע מגדרי.[115]

בשנת 2020 הקימה פרופ' שלוה וייל, חוקרת בכירה באוניברסיטה העברית, את התצפית הישראלית על רצח נשים. מטרת התצפית הישראלית, שממוקמת באוניברסיטה העברית בירושלים, היא לאסוף ולנטר נתונים ונרטיבים אודות רצח נשים, הן כמותניים והן איכותניים, ולספק אמצעים לבניית גוף ידע מתעדכן במטרה למגר את התופעה. מאז הקמתה, התצפית מייצרת דו"חות שנתיים המופצים בעברית, ערבית ואנגלית, בו מדווחים נתונים וסטטיסטיקות על פמיסייד לאורך השנה.[116]

בשנת 2020 בעקבות הזעזוע מרצח מיכל סלה הוקמה עמותת ״פורום מיכל סלה״ המקדמת מיזמים טכנולוגיים וחברתיים למיגור אלימות וקידום שוויון מגדרי.[117] פעם בשנה, בתאריך של יום הולדתה של מיכל, הארגון מקיים האקתון לשם מציאת פתרונות טכנולוגיים למניעת אלימות נגד נשים.[118] כחלק מפעילות הארגון, הארגון נותן כלבי הגנה לנשים שנמצאות בסיכון,[119] מפעיל שירותי אבטחה באמצעות מצלמות וסיירי אבטחה, ושירות משפטי של עורכי דין, עבור נשים מאוימות הנמצאות בסיכון.[120]

ראו גם

[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. 1 2 3 Weil, Shalva, Femicide in Israel, עמ' 1-12 (באנגלית)
  2. 1 2 אלימות מינית ואלימות מבוססת מגדר, באתר נציבות האו”ם לפליטים בישראל
  3. ↑ Definition of FEMICIDE, www.merriam-webster.com, ‏2024-01-28 (באנגלית)
  4. 1 2 דו"ח התצפית הישראלית לשנת 2023, באתר israelfemicide
  5. ↑ רות הלפרין-קדרי ועינת עופר, ‏אלימות נגד נשים: איך נמנע את הרצח הבא? | דעה, פרופ' רות הלפרין-קדרי ועינת עופר, באתר גלובס, 10 בפברואר 2021
  6. ↑ עליזה לביא, ‏המאבק באלימות מגדרית: לא טרור יחידים | דעה, ד"ר עליזה לביא, באתר גלובס, 26 בנובמבר 2019
  7. ↑ הדר גיל-עד, ליאור אל-חי, לא רק האיזוק האלקטרוני: 8 נשים נרצחו השנה, והממשלה לא מתייחסת, באתר ynet, 25 במרץ 2023
  8. ↑ מירב כהן‏, 3 נשים נרצחו ב-8 הימים האחרונים: "אנחנו לא על סדר היום של הממשלה בכלל", באתר וואלה, 26 במרץ 2023
  9. ↑ יעקב פרי, ‏כיצד נושא האלימות כלפי נשים אינו מצוי בראש סדר העדיפויות?, באתר מעריב אונליין, 13 בפברואר 2021
  10. 1 2 יניב שרון, ‏"יחס גזעני ומפלה": 84% ממקרי הרצח הלא מפוענחים ב-2020–2021 היו של נשים ערביות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 בפברואר 2022
  11. ↑ מחאת הנשים: "היום זו סטירה או איום ומחר אולי לא יהיה מחר לאותה אישה", באתר כלכליסט, 4 בדצמבר 2018
  12. ↑ תני גולדשטיין, מופקרות, באתר זמן ישראל, 25 ביוני 2023
  13. ↑ אתר למנויים בלבד רן שמעוני ויהושע (ג'וש) בריינר, 2025 הייתה השנה הקטלנית ביותר לנשים בישראל. מה היה אפשר לעשות אחרת?, באתר הארץ, 12 בינואר 2026
  14. ↑ האם חלוקת נשק ברישיון גורמת לרצח נשים בישראל? דוח סיכום שנת 2025 של התצפית הישראלית על רצח נשים, באתר התצפית הישראלית על רצח נשים, ‏2025
  15. 1 2 אתר למנויים בלבד שלוה וייל, לכודות בין שתי מגפות: קורונה ורצח נשים, באתר הארץ, 14 במאי 2020
  16. ↑ סמאח סלאימה, רצח עשר הנשים ומדרג הכבוד של גברים, באתר "שיחה מקומית", 28 באוקטובר 2014
  17. ↑ נורית כהנא, רצח נשים • זה לא ייגמר עד ש... | טור דעה, באתר חי פֹּה - תאגיד החדשות של חיפה והסביבה, ‏2021-12-22
  18. ↑ Shalva Weil, Femicide in War and Peace, Routledge, 2023
  19. ↑ מיכל פעילן, "היה אפשר להציל אותה, הייתי שם": משפחות נשים שנרצחו חושפות - מה קדם לרצח?, באתר מאקו, 30 במאי 2023
  20. ↑ אתר למנויים בלבד צפי סער, גם רצח נשים זה טרור, באתר הארץ, 14 בפברואר 2016
  21. ↑ Shalva Weil, Making femicide visible, Current Sociology, ‏2016
  22. 1 2 Katerina Standish and Shalva Weil, Gendered pandemics: suicide, femicide and COVID-19, Journal of Gender Studies, ‏31 January 2021
  23. ↑ ארכיון התצפית הישראלית על רצח נשים
  24. ↑ זו הדרך, דיווח על הפגישה.
  25. ↑ לא נצור: נשק קל במרחב האזרחי
  26. ↑ דוח שנתי של "העמותה לקידום תרבות הנשק בישראל", 2016, באתר העמותה; הנתונים מסתמכים על דיווחי הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי
  27. ↑ Simha F. Landau, Susan Hattis Rolef, Intimate femicide in Israel; temporal, social, and motivational patterns, European Journal on Criminal Policy and Research 6, 1998-03-01, עמ' 75–90 doi: 10.1023/A:1008642801782
  28. ↑ Hava Dayan, Sociocultural Aspects of Femicide-Suicide: The Case of Israel, Journal of Interpersonal Violence 36, 2021-05, עמ' NP5148–NP5166 doi: 10.1177/0886260518792983
  29. ↑ Shalva Weil, Failed Femicides among Migrant Survivors, Qualitative Sociology Review 12(4), 2016, pp. 6–21
  30. ↑ Shalva Weil, Noam S. Keshet, Female geronticide: the case of Israel, Journal of Gender Studies 30, 2021-01, עמ' 39–51 doi: 10.1080/09589236.2020.1809361
  31. ↑ נצ"מ ד"ר בשורה רגב, ניצן שירי, נשים על הכוונת - אלימות כלפי נשים בארץ ובעולם, באתר המשרד לביטחון הפנים, באתר המשרד לביטחון הפנים, ‏נובמבר 2012
  32. ↑ יעל ברנובסקי, מספרי האלימות: 200 אלף נשים מוכות בישראל, באתר ישראל היום, 17 בנובמבר 2015
  33. ↑ Shalva Weil, Failed Femicides Among Migrant Survivors, Qualitative Sociology Review, ‏2016
  34. ↑ Shalva Weil and Noam S. Keshet, Female geronticide: the case of Israel, Journal of Gender Studies, ‏31 Aug 2020
  35. ↑ הדר גיל-עד, כל אישה שלישית שנרצחה הגישה תלונה במשטרה, באתר ynet, 20 בנובמבר 2020
  36. ↑ סיון תהל, כשהשוטרים מחרימים את הדיון בהוראת השר, הם סוללים את הדרך לרצח הבא, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 26 בנובמבר 2025
  37. ↑ נתונים על רצח נשים, 2015–2025, באתר הכנסת
  38. ↑ איכראם חוג'יראת, הטרור המגדרי נגד נשים ערביות בישראל: המספרים, באתר "המקום הכי חם בגיהנום", 5 ביוני 2017
  39. 1 2 3 Wayback Machine, www.gov.il
  40. ↑ כמחצית מהנשים שנרצחו בישראל ב-2018 יהודיות, באתר מאקו, 20 בדצמבר 2018
  41. ↑ משטרת ישראל, השנתון הסטטיסטי של משטרת ישראל לשנת 2019
  42. ↑ יובל בגנו, ‏נתונים מחרידים: 77 נשים נרצחו בידי בן זוגן או קרוב משפחה בשלוש השנים האחרונות, באתר מעריב אונליין, 20 בנובמבר 2022
  43. ↑ דו"ח התצפית הישראלית על רצח נשים (1 בינואר - 31 בדצמבר 2022), באתר israelfemicide
  44. ↑ דו"ח התצפית הישראלית לשנת 2023, באתר israelfemicide
  45. ↑ הוועדה לקידום מעמד האישה דנה בעליה המדאיגה ברצח נשים, באתר הכנסת, ‏30.9.25
  46. ↑ הוועדה לקידום מעמד האישה דנה בעליה המדאיגה ברצח נשים, באתר הכנסת
  47. 1 2 האוניברסיטה העברית: עלייה במקרי הרצח - גם בקרב הנשים היהודיות, באתר מעריב אונליין, 20 בנובמבר 2025
  48. 1 2 3 4 נתונים על רצח נשים, 2015–2025, באתר הכנסת
  49. ↑ ד"ר שלוה וייל ונועם קשת, דו"ח סיכום 2020 – מקרי פמיסייד בישראל, באתר israelfemicide, ‏1 בינואר 2021
  50. ↑ [https://www.israelfemicide.org/_files/ugd/c56ba7_3bc5cfb3dbf94bdcb2acab80c9512df4.pdf סיכום שנת 2021 של התצפית הישראלית: ירידה במקרי רצח נשים על רקע מגדרי בישראל; עלייה ברצח אימהות], באתר israelfemicide
  51. ↑ דו"ח התצפית הישראלית על רצח נשים 2022, באתר israelfemicide
  52. ↑ יובל בגנו, ‏האוניברסיטה העברית: עלייה במקרי הרצח - גם בקרב הנשים היהודיות, באתר מעריב אונליין, 20 בנובמבר 2025
  53. ↑ שירה קדרי-עובדיה, אלכסנדרה לוקש, פי 2 נשים נרצחו בנשק חם מאז 7/10. השמות, והביקורת: "בריחה מאחריות לאומית", באתר ynet, 6 ביוני 2026
  54. ↑ ""אם לסבתא שלי היה מקלט ללכת אליו, היא היתה ניצלת"". 2018-11-08.
  55. ↑ אפרת וייס, נדחה ערעורו של גלעד שמן, שרצח את עינב רוגל, באתר ynet, 29 בינואר 2002
  56. ↑ לירן תמרי, 26 שנה אדם חופשי, 5 שנים בכלא: מת רוצח ורדית בקרקנוט, באתר ynet, 8 באוקטובר 2024
  57. ↑ גלעד מורג, שני מאסרי עולם נגזרו על שמעון קופר שרצח את שתי נשותיו, באתר ynet, 24 ביולי 2016
  58. ↑ אביעד גליקמן, אחיו של דוד אפוטה יפצה את קרובי ענת אלימלך, באתר ynet, 14 באוגוסט 2011
  59. ↑ ענבר טויזר, אחרי 21 שנה: מאסר עולם ועוד 16 שנים לרוצח נועה אייל, באתר ynet, 29 באפריל 2019
  60. ↑ אחיה ראב"ד, גזר הדין של פרחאן - למות בכלא: "מפלצת אדם", באתר ynet, 21 ביולי 2010
  61. ↑ מור שמעוני, ‏מאסר עולם לרוצח רינת רואס: "חילול גופתה ילווה את המשפחה לעד", באתר מעריב אונליין, 19 בנובמבר 2017
  62. ↑ רענן בן צור ורון נוטקין, החשוד ברצח זוגתו: "קמתי וראיתי הגופה", באתר ynet, 11 בספטמבר 2015
  63. ↑ גלעד מורג, הואשם ברצח אשתו מול בנם - והורשע בהריגה, באתר ynet, 19 ביולי 2017
  64. ↑ גלעד כהן, מאסר עולם לרוצח מיכל סלה. אחותה הטיחה: "כולך הרס. לעולם לא יסלחו לך", באתר ynet, 26 בדצמבר 2021
  65. ↑ מאיה כהן, 25 שנות מאסר לעמית אלמוג שרצח את מאיה ווישניאק: "תספור בכלא את הימים והלילות", באתר ynet, 12 ביולי 2026
  66. ↑ בועז אפרת, תסתכלו להן בעיניים: סיפורן של עשר נשים שנרצחו השנה בישראל, באתר ynet, 8 באוקטובר 2021
  67. ↑ אילנה קוריאל, מתן צורי, אישה בת 53 נרצחה בירוחם, בן זוגה דיווח למשטרה שחנק אותה - ונעצר, באתר ynet, 4 בינואר 2021
  68. ↑ גלעד מורג, יותר ממאסר עולם לשוטר שרצח את אשתו דיאנה דדבייב, באתר ynet, 28 בנובמבר 2023
  69. ↑ אתר למנויים בלבד אלמוג בן זכרי, תושב מזרח ירושלים נאשם ברצח אחותו באילת לאחר שדיברה עם גבר בטלפון, באתר הארץ, 30 ביוני 2021
  70. ↑ אתר למנויים בלבד רן שמעוני, בני זוג מכפר יונה נמצאו ירויים; חשד שהגבר רצח את אשתו והתאבד, באתר הארץ, 1 ביוני 2021
  71. ↑ אחיה ראב"ד, אישום: אסר על אחותו לצאת מהבית - ורצח אותה, באתר ynet, 7 ביוני 2021
  72. ↑ אתר למנויים בלבד אלמוג בן זכרי, תושב שדרות חשוד שרצח את אמו; אחת השכנות: "הוא אמר לי זהו, רצחתי אותה", באתר הארץ, 19 באוגוסט 2021
  73. ↑ גלעד כהן, חנק, ביים התאבדות וחזר לעבוד: גיא שפירא הואשם ברצח רחל אייזנשטדט, באתר ynet, 20 באוקטובר 2021
  74. ↑ אילנה קוריאל, חסן שעלאן, חשד לרצח: אישה נורתה למוות בלקיה, באתר ynet, 25 בספטמבר 2021
  75. ↑ חסן שעלאן, הבן יואשם ברצח אמו: פוענח רצח תושבת נוף הגליל שגופתה הוסתרה ליד הירדן, באתר ynet, 26 בספטמבר 2021
  76. ↑ מתן וסרמן, ‏"כיסה את גופה בחול בעודה בחיים": כתב האישום המלא על רצח יעל מלניק, באתר מעריב אונליין, 6 בדצמבר 2021
  77. ↑ חסן שעלאן, רסמיה נדקרה למוות, בנה התעורר מהצעקות: "הבגדים שלו היו מלאים בדם", באתר ynet, 21 בינואר 2022
  78. ↑ אתר למנויים בלבד רן שמעוני, אישה נדקרה למוות בביתה בלוד; בנה הגיע לתחנת משטרה וסיפר: רצחתי אותה, באתר הארץ, 23 באפריל 2022
  79. ↑ ליאור אל-חי, דינה נרצחה בביתה, בנה נלקח למעצר במתקן פסיכיאטרי: "חשבו שזה פיגוע", באתר ynet, 7 במאי 2022
  80. ↑ מישל מכול, סוף עצוב: הגופה שאותרה היא של ספיר נחום, באתר ישראל היום, 12 ביוני 2022
  81. ↑ ליאור אל-חי, סמר נרצחה בדקירות: "הבעל לקח לה את המשכורת בשביל הימורים, ולא השלים שלא רוצה אותו יותר", באתר ynet, 12 ביוני 2022
  82. ↑ אילנה קוריאל, אישום ברצח: חנק למוות את בת זוגו עם חולצתה, באתר ynet, 19 ביוני 2022
  83. ↑ יורי ילון, זוועה בבית שמש: גבר חשוד שרצח את בתו והתאבד, באתר ישראל היום, 23 ביולי 2022
  84. ↑ אפרת פורשר, ברחה מבעלה - ונורתה למוות; תיעוד: החשוד בירי נמלט מזירת הרצח, באתר ישראל היום, 27 ביולי 2022
  85. ↑ אלון חכמון, ‏הותר לפרסום: ילנה גרנברג בת ה-27 היא הנרצחת ברחובות, באתר מעריב אונליין, 25 באוגוסט 2022
  86. ↑ אדם קוטב, מאיר תורג'מן, רצח האם ברחובות: "לא היה רקע שיכול היה לנבא זאת". האב החשוד במצב קשה, באתר ynet, 27 בספטמבר 2022
  87. ↑ חסן שעלאן, דניאל סלאמה, אישה נרצחה בגליל, בנה החשוד נעצר בתום מרדף לאחר שהיה מעורב בתאונה, באתר ynet, 17 בנובמבר 2022
  88. ↑ אור רביד, סיגל אטיאס ז"ל היא האישה שנרצחה על ידי בעלה בלוד, באתר מאקו, 13 בפברואר 2023
  89. ↑ מישל מכול, אביה של דריה לייטל: "היא רצתה להיפרד ממנו - ובגלל זה הוא רצח אותה", באתר ישראל היום, 17 במרץ 2023
  90. ↑ ליאור אל-חי, נרצחת שמינית מתחילת השנה: בת 29 נדקרה למוות בקריית אתא, בן זוגה הסגיר עצמו, באתר ynet, 24 במרץ 2023
  91. ↑ הביא את גופת אחותו למד"א וטען: "שחטתי אותה"
  92. ↑ ירון דורון, רצח מזעזע בטייבה: גבר דקר למוות את אשתו וילדיו, בני שנתיים וחצי שנה, באתר ישראל היום, 1 במאי 2023
  93. ↑ אלון חכמון, ‏ביום הולדתה, לעיני הילדים: משה פרי רצח את גרושתו רילי פרי ז"ל בביתה בראשון לציון, מעצרו הוארך, באתר מעריב אונליין, 12 במאי 2023
  94. ↑ שקיב עלי, شكيب علي، محام, שרית אחמד שקור היא קורבן הבערות, באתר ynet, 19 ביוני 2023
  95. ↑ אילנה קוריאל, חשד: אם ל-6 נרצחה ע"י בעלה ברהט, שניסה להתאבד, באתר ynet, 11 בספטמבר 2023
  96. ↑ אפרת פורשר, "עולם שלם נחרב בשניה": מאיה גלוגובסקי היא הנרצחת ברחובות; בן זוגה חשוד במעשה, באתר ישראל היום, 2 בנובמבר 2023
  97. ↑ שמעון איפרגן, זהבה דמרי היא האישה שנרצחה על ידי בן זוגה באילת, באתר מאקו, 10 בנובמבר 2023
  98. ↑ אתר למנויים בלבד רן שמעוני, פוענח רצח האישה ההרה בלוד: אחיה בן 14 דקר אותה למוות, לבקשת אביהם, באתר הארץ, 27 בדצמבר 2023
  99. ↑ ליאור אל-חי, חשד: תושב חיפה רצח את אשתו בדקירות, הבן הגן על אימו ונפצע, באתר ynet, 27 בדצמבר 2023
  100. ↑ אתר למנויים בלבד יניב קובוביץ, דו"ח פנימי: כשלים חמורים בטיפול המשטרתי במקרי אלימות במשפחה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2014
  101. 1 2 ד"ר נורית יכימוביץ-כהן, נתונים על אלימות כלפי נשים, ‏16 בנובמבר 2022
  102. ↑ יניב שרון, ‏"יחס גזעני ומפלה": 84% ממקרי הרצח הלא מפוענחים ב-2020–2021 היו של נשים ערביות, באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 18 בפברואר 2022
  103. ↑ אתר למנויים בלבד שלוה וייל, מחצית מהנרצחות היו ערביות, באתר הארץ, 7 בינואר 2023
  104. ↑ משרד הרווחה, היום הבין-לאומי למאבק באלימות כלפי נשים בצל מלחמת "חרבות ברזל", באתר www.gov.il, ‏20.11.2024
  105. ↑ hadar, טיפול המשטרה במקרי רצח נשים פלסטיניות אזרחיות ישראל, ‏28 בנובמבר 2021
  106. ↑ דו"ח התצפית הישראלית על רצח נשים* )0202.1.1 – 1020.2.1(
  107. ↑ דנה ויילר-פולק ודנה ירקצי‏, קשר שתיקה: כך נרצחו ונעלמו 10 בנות משפחה ב-14 שנה, באתר וואלה, 26 באוקטובר 2014
  108. ↑ חווה דיין, רצח נשים ערביות בישראל: מבט חברתי־דמוגרפי, מגמות נה2, 2020
  109. ↑ Peter C. Dodd, Family Honor and the Forces of Change in Arab Society, International Journal of Middle East Studies 4, 1973, pp. 40–54 doi: 10.1017/s0020743800027264
  110. ↑ Aref Abu-Rabia, Family Honor Killings: Between Custom and State Law, The Open Psychology Journal 4, 2011, pp. 34–44 doi: 10.2174/1874350101104010034
  111. ↑ Diane. Baxter, Honor Thy Sister: Selfhood, Gender, and Agency in Palestinian Culture, Anthropological Quarterly 80, 2007, pp. 737–775 doi: 10.1353/anq.2007.0037
  112. ↑ NANCY V. BAKER, PETER R. GREGWARE, MARGERY A. CASSIDY, Family Killing Fields, Violence Against Women 5, 1999, pp. 164–184 doi: 10.1177/107780129952005
  113. ↑ דנה ירקצי‏, "היום עשינו היסטוריה": אלפים בעצרת המחאה נגד רצח נשים בתל אביב, באתר וואלה, 4 בדצמבר 2018
  114. ↑ יונה לייבזון - ישן, מחאת רצח הנשים: "לטלטל את ישראל", באתר מאקו, 3 בדצמבר 2018
  115. ↑ התצפית הישראלית על רצח נשים | אודות| Israeli Observatory on Femicide, באתר Israeli - Femicide
  116. ↑ אודות פמיסייד
  117. ↑ פורום מיכל סלה (ע"ר), באתר "גיידסטאר ישראל"
  118. ↑ האקתון מיכל סלה | Michal Sela Forum, באתר האקתון מיכל סלה כללי
  119. ↑ כלבי מיכל סלה, באתר פורום מיכל סלה
  120. ↑ סיירת מיכל, באתר פורום מיכל סלה
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=רצח_נשים_בישראל&oldid=43821517"