לדלג לתוכן

יפעת ביטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: כפילויות, קיצור והשמטת פרטים מיותרים וניסוחים שאינם אנציקלופדיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
עריכה
יש לערוך ערך זה. הסיבה היא: כפילויות, קיצור והשמטת פרטים מיותרים וניסוחים שאינם אנציקלופדיים.
אתם מוזמנים לסייע ולערוך את הערך. אם לדעתכם אין צורך בעריכת הערך, ניתן להסיר את התבנית. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
אין לבלבל עם אין לבלבל ערך זה, העוסק בפרופסור למשפטים, עם הערך "יפעת שאשא-ביטון", העוסק בשרת החינוך לשעבר.
יפעת ביטון
לידה 10 במאי 1971 (בת 54)
קריית מלאכי, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראלישראל ישראל
השכלה
מעסיק
בן זוג אייל שטרנברג
מספר ילדים 2
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

יפעת ביטון (נולדה ב-10 במאי 1971), היא פרופסור מן המניין למשפטים, נשיאת המכללה האקדמית אחווה[1] ויו"ר ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות.[2]

כיהנה כפרופסור חבר בבית-הספר למשפטים של המסלול האקדמי המכללה למינהל. עוסקת בנושאי שוויון, מניעת אפליה ונזיקין ובביקורת המשפט הפרטי מהזווית הפמיניסטית-חברתית. פעילה חברתית-משפטית, ממייסדות תמורה - המרכז המשפטי לקידום השוויון ויו"ר המרכז.

קורות חיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

יפעת ביטון נולדה בקריית מלאכי (1971). אביה עלה ממרוקו ואמה מתימן. אביה היה איש חינוך, ובין היתר מנהל בית ספר מקצועי בקריית-מלאכי, עובד מנח"י במשרד החינוך ומנהל בית-הספר היסודי בבית חורון. אמה הייתה מורה. בגיל 15 עברה עם משפחתה לבית אל. למדה במדרשיית עמליה לבנות בירושלים.

שירתה בצה"ל כקצינת תנאי שירות בלשכת הגיוס בירושלים וכמפקדת בקורס קצינות שלישות. לקראת סוף שירותה ייסדה בבסיס הטירונים בה"ד 4 את מוסד "קצינת פניות הורים" בבסיסי הטירונים בצה"ל[דרוש מקור].

בשנים 1992–2004 למדה לתואר ראשון, שני ושלישי במשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים במסלול הישיר לדוקטורט. עבודת הדוקטורט שלה, שכותרתה "Re‐reading Tort Law from an Egalitarian Perspective", עסקה בדיני הנזיקין המסורתיים, תוך הצגת מערכת הפיצויים הנזיקית כבלתי-שוויונית כלפי נשים, במיוחד נשים השייכות לאוכלוסיות מוחלשות בחברה[דרוש מקור], כגון נשים מזרחיות, ערביות ואתיופיות. בשנים 1996–1997 התמחתה בבית המשפט העליון בירושלים, תחת פיקוחו של השופט מישאל חשין.

בשנת 2009 השלימה בהצטיינות יתרה תואר שני נוסף במשפטים באוניברסיטת ייל שבארצות הברית[3]. בשנת 2004–2005 עבדה כעמיתת מחקר לאחר שקיבלה את מלגת פולברייט, במסגרת פוסט-דוקטורט בפקולטה למשפטים של אוניברסיטת הרווארד, בהנחייתו של פרופ' דאנקן קנדי[3].

משנת 2009 ועד 2020 הייתה חברת סגל בבית הספר למשפטים ע"ש שטריקס במכללה למינהל. בשנת 2016 הועלתה לדרגת פרופסור חבר. היא לימדה קורסים העוסקים בדיני נזיקין ובביקורת המשפט, בין היתר דרך עולם הקולנוע.

שימשה כמרצה מן החוץ באוניברסיטה[4]. בשנים 2009–2014 הייתה מרצה אורחת-חברה בבית הספר הטרנסלאומי למשפטים שבאוניברסיטת בייג'ינג בסין[3]. לימדה באוניברסיטת תל אביב וב-אוניברסיטת חיפה ומרצה אורחת באוניברסיטת ניו יורק[5] ואוניברסיטת שיקגו[6]. עבדה כעמיתת הוראה באוניברסיטה העברית. היא חוקרת וכותבת בתחומי דיני הנזיקין, שוויון ומשפט ומגדר.

ביטון נשיאת המכללה האקדמית אחווה ויו"ר ועד ראשי המכללות האקדמיות הציבוריות.

פרופ' ביטון פרסמה מאמרים בנושא הביקורת הפמיניסטית והחברתית של דיני הנזיקין וחקרה את דיני האפליה[דרושה הבהרה] בארצות הברית ובישראל. עוסקת בתאוריית איסור אפליה נגד מזרחים במשפט ובתביעות הפיצויים בנזיקין על פגיעות מיניות ועל מעשי אפליה בישראל.

פרסמה מאמרים בנושא קידום שוויון באמצעות תביעות נזיקיות לפיצוי קורבנות אפליה. בשנת 2007 הייתה אחת מעורכות המשנה של הספר "עיונים במשפט פמיניזם ומגדר", בהוצאת נבו, בעריכת דפנה ברק-ארז. בשנת 2022 פרסמה יחד עם ד"ר חווה דיין מאוניברסיטת חיפה את הספר "Femicide, Criminology and the Law"[7]

בחודש נובמבר 2016 ובחודש ינואר 2018 נכללה ביטון ברשימת המועמדים לכהונת שופטת בבית המשפט העליון[8].

החל מ-2016 משמשת כמנחה בתוכנית הרדיו "המילה האחרונה".

פעילות ציבורית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטון הייתה חברה בוועד המנהל של הקרן החדשה לישראל בשנים 2006–2014 ויו"ר ועדת המענקים לצדק חלוקתי של הקרן.

חברה בעמותת "אייסף – הקרן הבינלאומית לחינוך" (מלגאית לשעבר ופעילה בשירות העמותה החל מ-1995) וכן בוועדה לחלוקת עזבונות של משרד המשפטים (2013–2015),

הייתה חברת דירקטוריון ויו"ר ועדת הביקורת בחברה הממשלתית תשתיות נפט ואנרגיה (2013-2017). הייתה יו"ר ועדת הביקורת וחברת המועצה המנהלית של בנק ישראל (2017–2018).

חיברה דו"ח המציע רפורמה בביטוח לאומי כדי להגן על כספי הציבור (2018)[9]

חברת הצוות המנהל בארגון אימפקט - !IMPACT - ארגון ידידי צה"ל בארצות הברית (2017–2018).

בשנים 2001–2004 נמנתה עם המייסדות והייתה חברת הוועד המנהל של עמותת "איתך - משפטניות למען צדק חברתי", הפועלת ברוח הפמיניזם החברתי ומגישה סיוע משפטי לנשים מאוכלוסיות חלשות. בשנת 2004 הייתה ממקימות מרכז נגה לליווי משפטי לקרבנות עבירות חמורות, ושימשה כמנהלת-משותפת של המרכז עד לשנת 2006.

הייתה מיוזמות הקמת "מרכז תמורה" ב-2006, ומאז הקמתו היא עומדת בראשו. המרכז מתמקד בשני תחומים עיקריים: ייצוג משפטי של נשים – תוך דגש על נפגעות תקיפה מינית, וייצוג משפטי של "אוכלוסיות מוחלשות הסובלות מאפליה שיטתית על רקע מוצאן". הנחת המוצא לפעולה של תביעות נזיקיות-חברתיות היא כי הכוח הכלכלי הטמון בפסיקת פיצויים דרך דיני הנזיקין הופך אותם לכלי חשוב במאבק החברתי לשוויון.

פעילות פוליטית

[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפברואר 2019 הצטרפה למפלגת גשר של אורלי לוי-אבקסיס והוצבה במקום השלישי ברשימה לקראת הבחירות לכנסת העשרים ואחת[10]. המפלגה לא עברה את אחוז החסימה.

ביוני 2019 הודיעה על הצטרפותה למפלגת ישראל דמוקרטית במהלך הבחירות לכנסת העשרים ושתיים[11]. בבחירות ספטמבר 2019 הוצבה במקום ה-7 ברשימת "המחנה הדמוקרטי" ולא נבחרה לכנסת.

פעילות בנושא האלימות המינית בטבח שבעה באוקטובר

[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר טבח שבעה באוקטובר 2023, החלה לפעול כאחת השותפות המרכזיות בהובלת נושא האלימות המינית שבוצעה במהלך הטבח. היא פעלה לקידום ההכרה באלימות המינית בטבח כפשעים נגד האנושות על ידי ארגונים בינלאומיים.

מפגשים עם מנהיגים בינלאומיים
ב-8 באוקטובר 2023, יום לאחר הטבח, החלה ביטון לפעול במסגרת גוף אזרחי שהוקם על ידי ד"ר כוכב אלקיים-לוי, "הנציבות האזרחית לעניין פשעי חמאס נגד נשים וילדים". במסגרת פעילותה נפגשה ביטון עם נשיא ארצות הברית, ג'ו ביידן, במהלך ביקורו בישראל ב-18 באוקטובר 2023.[12] בפגישה זו העלתה לראשונה את סוגיית האלימות המינית שהופנתה כלפי נשים במהלך הטבח וקראה לנשיא לפעול למען הכרה רשמית בממדיה ובחומרתה. בעקבות פגישה זו, הזכיר הנשיא ביידן בנאומו בתום הביקור את פשעי המין שבוצעו.
ב-4 בדצמבר 2023, נשאה ביטון דברים בכינוס מיוחד של האו"ם תחת הכותרת "Hear Our Voices: Sexual and gender-based violence in October 7th Hamas terror attack".[13] יומיים לאחר מכן, ב-6 בדצמבר 2023, קיימה יחד עם פעילות נוספות פגישה עם יועצת נשיא ארצות הברית לענייני מגדר בבית הלבן, גב' פרמילה פאטן.
בחודש מרץ 2024 השתתפה באירוע בעל חשיבות דומה שהתקיים בפרלמנט האירופי,[14] שם קיימה גם פגישות עם צוותי עבודה מקצועיים ודיפלומטים רבים.
בינואר 2025 הוזמנה למטה האו"ם במסגרת תדרוך שנערך על ידי שגריר ישראל דני דנון[15][16]. במפגש השתתפו בכירים במועצת הביטחון, עשרות שגרירים ושגרירות, ונספחי משטרה וצבא כדי להציג את דו"ח "פרויקט ראיה" שהובילה ואת המלצותיו היישומיות.[17] במסגרת ביקור זה נפגשה גם עם הנציגה המיוחדת של האו"ם לאלימות מינית בעימותים ותת-המזכ"ל של האו"ם לדיון בתובנות ופתרונות הנוגעים לאתגרים ראייתיים גלובליים בהקשר של טרור ופשעי מין.
הקמת צוות מחקר וכתיבת דו"ח מקיף
בפברואר 2024 הקימה ביטון צוות מחקר שבחן את נושא הפגיעות המיניות שבוצעו על ידי חמאס מזווית חדשה וייחודית. במשך תשעה חודשים עבדו ביטון וצוות החוקרות, ובהן עו"ד ורדית אבידן, עו"ד שיר בוקרה וגב' הודיה שקד, על דו"ח מקיף בנושא "אתגרי הזיהוי והתיעוד של פשעי המין המבוצעים בחסות מתקפת טרור"[18].
הדו"ח מהווה פריצת דרך בזיהוי הקשיים הייחודיים במקרים אלו ומציע עשרות רבות של הצעות יישומיות לשיפור תהליכי התיעוד של מגיבים ראשונים ושניוניים לצורך הכרה בפגיעה של הקורבנות בהמשך. בדו"ח הוצע לראשונה המושג "אירוע פשיטה" (raid event) – להבדיל ממלחמה מתמשכת – כדי לתאר את המתקפה הקצרה והחריגה של ארגון טרור על אדמה של מדינה ריבונית[18].
דו"ח הצוות איתר כשלים בתיעוד פשעי המין שבוצעו בטבח, כגון העובדה שמגיבים ראשונים לא תיעדו די הצורך ראיות לפגיעות מיניות (כמו חזיות ותחתונים מפוזרים בשטח, קונדומים וגופות שנמצאו במצבים המעידים על אלימות מינית) וכן שלוחמים שהיו עדים לזירות לא נשאלו שאלות בנושא[18].
הדו"ח שכתבה וריכזה מהווה פריצת דרך מחקרית ומעשית בנושא פשעי מין בהקשר של פעולות טרור, ועשוי להפוך לארגז כלים בינלאומי בטיפול בנושא[19]. ההמלצות היישומיות שנכללו בדו"ח עשויות לשמש גורמים בינלאומיים בהתמודדות עם אתגרים דומים בעתיד.
פעילות הסברה וסנגור
ביטון השתתפה באופן תדיר בדיונים מרכזיים בכנסת, בפרט בוועדות לקידום מעמד האישה בראשות ח"כ פנינה תמנו-שטה, ובדיוני ועדת השרים בהובלת השרה גילה גמליאל. בדיונים אלה נערך שילוב זרועות בין גופים מדינתיים שונים לתיעוד ואיסוף ראיות הנוגעות לפשעי המין בטבח.
במסגרת פעילות ההסברה, ביצעה ביטון עשרות רבות של תדרוכים לתקשורת זרה, לשגרירויות, לשרי חוץ וגורמים מקצועיים ממדינות שונות, לארגוני חברה אזרחית מהעולם, לפילנתרופים ועוד. בישראל, נפגשה עם גורמים רבים כדי לסייע בניהול החקירה והטיפול בנושא מזוויות שונות, בהם ועדה ייעודית במל"ל, מחלקת החוץ של משרד המשפטים, משרד החוץ, הפרקליטות והמשטרה.

חיים אישיים

[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביטון מתגוררת בהרצליה. היא נשואה לעו"ד אייל שטרנברג, אותו הכירה במהלך לימודיהם באוניברסיטה העברית, ולהם שני ילדים.

אחותה הצעירה היא ד"ר ריי ביטון, לשעבר יו"ר "מרשם", הארגון הארצי של הרופאים המתמחים בישראל[20].

פרסים והוקרה בהם זכתה

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  • 2011 - פרס צגלה לחוקרת צעירה במשפטים מטעם אוניברסיטת תל אביב.
  • 2013 - פרס המשפט, צדק חברתי וזכויות אדם מטעם הקרן החדשה לישראל וקרן דפנה ע"ש דפנה יזרעאלי (יחד עם אורית קמיר)[21]. הפרס ניתן על "יצירתיות, תעוזה ומקוריות בפיתוח כלים משפטיים חדשניים לקידום זכויות נשים, בגין חלקה בהקמת מרכז נוגה, ועל הקמת מרכז תמורה.
  • 2014 - פרס ברניס טננבאום לנשים פורצות דרך מטעם ארגון נשות הדסה העולמי.
  • 2014 - פרס הארוחה השנתית למען לוחמי זכויות-אדם של הקהילה היהודית בלונדון.
  • 2015 - פרס "Honoris Causa" מטעם לשכת עורכי הדין בישראל על פועלה המשפטי. אות של כבוד המוענק על תרומה משמעותית ראויה להוקרה במשפטים.
  • 2015 - "אות ספרא" ע"ש אדמונד ספרא, מטעם אייסף – הקרן הבינלאומית לחינוך על תרומה משמעותית לקידום החברה בישראל.
  • 2015 - נמנתה עם 50 הנשים המשפיעות בישראל של העיתון פורבס בתחום המשפט.
  • 2016 - אות השרה לשוויון חברתי. הפרס ניתן למרכז הקליני תמורה על תרומתו למאבק באלימות נגד נשים בישראל, והוענק לביטון (יו"ר המרכז) ולעו"ד אפרת פודם (מנכ"לית המרכז) מידי השרה גילה גמליאל ונשיא המדינה דאז, ראובן ריבלין.
  • 2016 - פרס כלת ארגון כל ישראל חברים (כי"ח) לחינוך ולחברה.
  • 2019 - דוברת ראשית (key note speaker) בכנס הביקורת המזרחית על המשפט, בית-הספר למשפטים, אוניברסיטת הרווארד.
  • 2025 - "אות גיבורי החברה הישראלית" מטעם המועצה הציונית בישראל מבית ההסתדרות הציונית העולמית[22].
  • 2025 - "אות קטן" (ע"ש פרופ' יוסף קטן) מטעם עמותת רוח נשית.[23]

לקריאה נוספת

[עריכת קוד מקור | עריכה]

מכּתביה:

קישורים חיצוניים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יפעת ביטון בוויקישיתוף

הערות שוליים

[עריכת קוד מקור | עריכה]
  1. ^ פרופ' יפעת ביטון מונתה לנשיאת המכללה האקדמית אחוה - מכללת אחוה, באתר www.achva.ac.il
  2. ^ אתר למנויים בלבד ליאור דטל, פרופ' יפעת ביטון נבחרה לתפקיד יו"ר ועד ראשי המכללות הציבוריות, באתר TheMarker‏, 11 בספטמבר 2023
  3. ^ 1 2 3 יפעת ביטון - קורות חיים, באתר המסלול האקדמי המכללה למינהל
  4. ^ Something went wrong..., lawjournal.huji.ac.il
  5. ^ Past Visiting Scholars, Visiting Professors and Fellows, as.nyu.edu
  6. ^ Yifat Bitton and Ruth Halperin-Kaddari - “The Status of Women in Israel: Backsliding in Times of Progress", events.uchicago.edu (באנגלית)
  7. ^ Hava Dayan, Yifat Bitton, Femicide, criminology and the law, Abingdon, Oxon ; New York, NY: Routledge, 2023, ISBN 978-1-032-36687-6
  8. ^ משה גורלי, "בין 28 המועמדים לביהמ"ש העליון: ח'אלד כבוב, יפעת ביטון, דוד האן ורות רונן", באתר כלכליסט, 6 בנובמבר 2016; חן מענית, ‏"צפו ברשימה: אלה המועמדים הסופיים לבית המשפט העליון", באתר גלובס, 8 בינואר 2018
  9. ^ שחר אילן, "סיפוח זוחל": דו"ח חריף על פגיעת האוצר בביטוח הלאומי, באתר כלכליסט, 18 בפברואר 2019
  10. ^ טל שניידר, ‏פרופ' יפעת ביטון עולה על הגשר: מצטרפת לאורלי לוי אבקסיס, באתר גלובס, 16 בפברואר 2019
  11. ^ יובל קרני, ברק חוזר לפוליטיקה: "את נתניהו צריך להפיל ולא להציל", באתר ynet, 26 ביוני 2019
  12. ^ יש כ"כ הרבה שסבלם גדול משלי, כך שמיד דחיתי את ההזמנה לפגוש את הנשיא ביידן. אבל, השגרירות התעקשה שאביא עמי עוד קולות מלבד הָאֵבֶל ובעידוד המשפחה יצאתי... | By Prof. Yifat Bitton פרופ' יפעת ביטוןFacebook, נבדק ב-2024-07-28
  13. ^ At Special Session on Sexual Violence Against Israelis, Speakers Call on Women’s Organizations, the UN, and the World to Speak Out, National Council of Jewish Women (באנגלית)
  14. ^ מתוך דף הפייסבוק של יפעת ביטון, באתר פייסבוק, ‏22 מרץ 2024
  15. ^ admin, מפגש עם שגריר ישראל באו"ם, דני דנון - מקומו של הדו"ח במאבק הגלובלי נגד פשעי מין בזמן מתקפת טרור, באתר פרויקט ראיה, ‏2025-05-18
  16. ^ דף הפייסבוק של דני דנון, באתר פייסבוק, ‏18 ינואר 2025
  17. ^ אודות, באתר פרויקט ראיה
  18. ^ 1 2 3 רתם איזק, פשעי המין של חמאס: הראיות שלא נאספו בזמן אמת נחשפות | חומרים קשים לקריאה, באתר ynet, 16 בנובמבר 2024
  19. ^ דבר, ‏דו"ח ישראלי על הפגיעות המיניות ב-7 באוקטובר: "פרקטיקות סדיסטיות, שנועדו להעצים את ההשפלה והאימה", באתר דבר העובדים בארץ ישראל, 21 בפברואר 2024
  20. ^ יהודית קלר, הרופאה מאשדוד שתוביל את מאבק הרופאים: ד"ר ריי ביטון נבחרה ליו"ר ארגון המתמחים הארצי, באתר "אשדוד 10", 30 באוקטובר 2019
  21. ^ ההכרזה על מתן הפרס באתר הקרן החדשה לישראל, 3 בפברואר 2013
  22. ^ חנוך דאום, התקווה 6 ועוד: האנשים שיקבלו את "אות גיבורי החברה הישראלית", באתר וואלה, 2 בפברואר 2025
  23. ^ ruach nashit, ערב ההוקרה השנתי של עמותת רוח נשית למתנדבות, באתר עמותת רוח נשית, ‏2025-06-10
אוחזר מתוך "https://he.wikipedia.org/w/index.php?title=יפעת_ביטון&oldid=42334237"