רצח נשים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
אנדרטת צלבים במקום בו נמצאו גופותיהן של שמונה נשים שנרצחו בסיודאד חוארס, מקסיקו, 1996.

רצח נשיםאנגליתלטינית): Femicide, פמיסייד) הוא פשע שנאה המבוסס על מגדר. המונח הוגדר על ידי הסופרת הפמיניסטית דיאנה א"ה ראסל (אנ'), אחת הראשונות שחקרה את התופעה, כ"הריגה מכוונת של אישה כי היא אישה."

יש המתנגדים להגדרת רצח נשים כקטגוריה בפני עצמה של מקרי רצח, מכיוון שלטענתם כ-80% מקורבנות מקרי רצח הם גברים, ולכן המושג מתמקד במקרים הנחשבים בעיניהם כחריגים.

הגדרת "רצח נשים"[עריכת קוד מקור | עריכה]

הסופרת הפמיניסטית דיאנה א"ה ראסל הייתה אחת הראשונות שחקרה את התופעה, והיא הגדירה אותה כך: "הריגה מכוונת של אישה כי היא אישה."[1] ראסל הדגישה כי בדרך כלל רצח נשים נעשה ממניעים סקסיסטיים, בהם שנאת נשים, תחושת עליונות של גברים על פני נשים, אלימות מינית, או תחושת בעלות על האישה. ראסל כתבה: "רצח נשים נמצא בקצהו של רצף מעשי אלימות כלפי נשים, הכולל מגוון רחב של סוגי אלימות מילולית ופיזית, בהם אונס, עינויים, עבדות מינית (במיוחד בזנות), התעללות מינית בילדים במשפחה ומחוץ למשפחה, התעללות פיזית ורגשית, הטרדה מינית (בטלפון, ברחוב, במשרד ובכיתה), מילת נשים על סוגיה השונים, פעולות גינקולוגיות מיותרות (כמו כריתת רחם מיותרת), הטרוסקסואליות מאולצת, עיקור כפוי, אימהות כפויה (במקומות בהם אמצעי מניעה והפלה מלאכותית אסורים), פסיכו-נוירוכירורגיה, שלילת מזון לנשים בתרבויות מסוימות, ניתוחים קוסמטיים, ופגיעות אחרות בגוף בשם אידיאל היופי. בכל מקרה שבו אחד ממעשי האלימות הללו מסתיים במוות, הוא הופך לאירוע של רצח נשים."

כמו כן ראסל כוללת בהגדרה מקרים של הרג סמוי של נשים, בהם מקרי רצח תינוקות בנות בתרבויות כמו הודו וסין.

ההגדרה של ראסל לרצח נשים מקובלת על רוב החוקרים, אך לא על כולם.

יש המרחיבים את ההגדרה, למשל ז'קלין קמבל וקרול רוניאן, המגדירות רצח נשים כך: "כל מקרה שבו נהרגת אישה, ללא קשר למניע או למבצע הפשע." לדבריהן, לא תמיד ניתן לקבוע מניע או לזהות מי הרוצח, ולכן פרטים אלו אינם נחוצים כדי לקבוע שמדובר במקרה של רצח נשים.

מצד שני, יש המצמצמים את ההגדרה של ראסל, למשל דזמונד אליס וולטר דקסדרי, המגדירים רצח נשים כך: "הרג מכוון של אישה על ידי גבר". בהגדרה של ראסל, מקרה הרצח לא חייב להיות מכוון.

תולדות המונח[עריכת קוד מקור | עריכה]

לראשונה נעשה שימוש במונח "רצח נשים" באנגלית, femicide, בשנת 1801 באנגליה. בשנת 1848 הופיע המונח בלקסיקון משפטי, ולאחר מכן במילוני השפה. עם זאת, לעיתים נדירות נעשה שימוש במונח.

המונח femicide נעשה פופולרי עם צמיחתה של התנועה הפמיניסטית בשנות השבעים. סופרת בשם קרול אורלוק כתבה מספר מאמרים על רצח נשים, אך הם פורסמו רק בחוג מצומצם של פעילות התנועה. המונח קיבל פרסום רב בכנס פמיניסטי בשנת 1976, בו אמרה דיאנה א"ה ראסל את הדברים הבאים: "עלינו להבין שמקרים רבים של רצח הם רצח נשים. למעשה, עלינו לזהות את הפוליטיקה המינית של הרצח. רצח נשים נמשך כבר זמן רב, החל ממקרים של שריפת מכשפות בעבר, דרך המנהג הרווח של רצח תינוקות ממין נקבה בתרבויות רבות, ועד למקרים של רצח על חילול "כבוד המשפחה". אבל בגלל שמדובר בנשים, לא היה מונח שיתאר את התופעה הזאת - עד שהגיעה קרול אורלוק והטביעה את השם femicide."

גם לאחר הכנס המונח רווח רק בחוגי התנועה הפמיניסטית, ורק במאה ה-21 החלו להשתמש בו גם בספרות המדעית.

הבחנה בין רצח לרצח נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחאה נגד רצח נשים בבואנוס איירס, 2015.

השימוש במונח "רצח נשים" הוא חלק מהשפה הפמיניסטית. השימוש במונח לא נועד להשמיץ או למזער מקרי רצח של גברים, שהם כ-80% מכלל הקורבנות של מקרי רצח בעולם, וגם הרוב המכריע של הרוצחים. רצח נשים נבדל ממקרי רצח אחרים בכך שהוא לרוב מתרחש במסגרת משפחתית או זוגית. ארגוני משטרה נוטים לחקור ביסודיות ולהקצות משאבים רבים יותר לחקירת מקרי רצח הקשורים לאלימות רחוב ולארגוני פשע מאורגן, מאשר מקרי אלימות במשפחה. כתוצאה ממדיניות זו, אלימות נגד נשים היא הפשע הנפוץ ביותר בעולם בו הפושע אינו בא על עונשו.

חלק ממבקרי המונח מבכרים על פניו את המונח "ג'נדרסייד" (genderside), המתאר מקרי רצח על רקע מגדר באופן כללי, לאו דווקא רצח של נשים בידי גברים. אך גם מונח זה שנוי במחלוקת, ונטען לגביו שהשימוש בו מנציח את המבנה הפטריארכלי של החברה.

סוגים של רצח נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

קיימים סוגים רבים של רצח נשים.

מקרי הרצח הנפוצים ביותר של נשים, כ-35% מהמקרים בעולם, הם מקרים בהם אישה נרצחת על ידי בן זוג, או בן זוג לשעבר.[2] סוגים אחרים כוללים מקרי רצח של לסביות, רצח נשים על רקע גזעי, מקרים של רוצחים סדרתיים שרוצחים רק נשים, מקרי טבח של נשים, ורצח על רקע חילול "כבוד המשפחה".

כמו כן, רצח נשים יכול לכלול גם מקרי מוות כתוצאה ממילת נשים, מהדבקה מכוונת באיידס, ומביצוע הפלה מלאכותית לא בטוחה, במדינות בהן ההפלה מחוץ לחוק.

רצח על ידי בן זוג[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרי הרצח הנפוצים ביותר של נשים, כ-35% מהמקרים בעולם, הם מקרים בהם אישה נרצחת על ידי בן זוג, או בן זוג לשעבר. בארצות הברית ב-45%-50% מהמקרים של רצח נשים, הרצח בוצע על ידי בן זוג בהווה או בעבר. מדינות נוספות בהן שכיחים מקרים של רצח אישה על ידי בן זוג הן דרום אפריקה, ספרד והודו.

מחקר שבוצע בהודו גילה כי יש אלפי מקרים בכל שנה של רצח נשים בידי בן זוג, אך רק מקרים בודדים בהם גבר נרצח על ידי בת זוג. ממצאים אלה מחזקים את הטענה לפיה מדובר ברצח מגדרי, ורצח על ידי בן זוג הוא בעצם מקרה נפוץ של רצח נשים.

על פי ז'קלין קמפבל, המניע הנפוץ במקרים כאלה הוא קנאה, שמאחוריה מסתתרים מאמצי הזכר לשלוט באישה ולראות בה כרכושו, על מנת לחזק את ההיררכיה הפטריארכלית.

במקרים רבים של רצח נשים במסגרת זוגית זוהו גורמי הסיכון הבאים:

  • הגבר איים ברצח או בהתאבדות אם האישה תבגוד בו או תעזוב אותו
  • נעשה שימוש מוגבר במשקאות אלכוהוליים או סמים על ידי אחד מבני הזוג
  • הצטברות מקרים בהם הגבר ניסה לשלוט בחירותה של האישה
  • הגבר מחזיק כלי נשק
  • הגבר מאלץ את האישה לקיים יחסי מין
  • הגבר מובטל
  • האישה בהריון
  • האישה סבלה בעבר מהתעללות על ידי בן הזוג
  • האישה מנסה לעזוב את בן זוגה.

במקרים של רצח נשים בידי בן זוג בולט במיוחד השימוש בנשק. בכשליש מהמקרים של רצח נשים נעשה שימוש בנשק חם.

ניתן לצמצם מקרים של רצח נשים באמצעות צווי הרחקה ומקלטים לנשים בסיכון. במחקר שנעשה על ידי קארן ד' סטאוט נמצא כי במקומות שבהם קיימים מקלטים לנשים בסיכון ומרכזים לטיפול בנפגעות תקיפה מינית, שיעור רצח הנשים נמוך יותר מבאזורים אחרים.

רצח כמקרה קיצוני של אלימות נגד נשים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אלימות נגד נשים

הסופרת הפמיניסטית דיאנה א"ה ראסל הייתה אחת הראשונות שחקרה את תופעת רצח הנשים. על פי הגדרתה, רצח הוא מקרה קיצוני של אלימות נגד נשים, וכל מעשה אלימות נגד נשים המסתיים במות האישה הוא בעצם מקרה של רצח נשים.

ראסל כתבה: "רצח נשים נמצא בקצהו של רצף מעשי אלימות כלפי נשים, הכולל מגוון רחב של סוגי אלימות מילולית ופיזית, בהם אונס, עינויים, עבדות מינית (במיוחד בזנות), התעללות מינית בילדים במשפחה ומחוץ למשפחה, התעללות פיזית ורגשית, הטרדה מינית (בטלפון, ברחוב, במשרד ובכיתה), מילת נשים על סוגיה השונים, פעולות גינקולוגיות מיותרות (כמו כריתת רחם מיותרת), הטרוסקסואליות מאולצת, עיקור כפוי, אימהות כפויה (במקומות בהם אמצעי מניעה והפלה מלאכותית אסורים), פסיכו-נוירוכירורגיה, שלילת מזון לנשים בתרבויות מסוימות, ניתוחים קוסמטיים, ופגיעות אחרות בגוף בשם אידיאל היופי. בכל מקרה שבו אחד ממעשי האלימות הללו מסתיים במוות, הוא הופך לאירוע של רצח נשים."

מקרים של אונס, לדוגמה, הם אירועי אלימות נגד נשים, המסתיימים לעיתים ברצח הנאנסת, כהמשך למעשה האלימות שהוביל לאונס או לשם מניעת הפללתו של האנס. לדוגמה, רצח תמר ברז בוצע לאחר ניסיון אונס כושל.

רוצחי נשים סדרתיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח נשים סדרתי מוגדר כ"רצח סדיסטי ומיני של נשים", ומכונה גם "טרור מיני." מקרים רבים של רצח סדרתי הם מקרים של רצח נשים שבוצעו בידי גברים כאמצעי להשיג סיפוק מיני או שליטה. לפי נתוני ה-FBI,‏ 70% מהקורבנות של רוצחים סדרתיים הם נשים, בעוד שהן מהוות רק 22% מהקורבנות במקרי הרצח הכלליים.

הקשר בין פורנוגרפיה לרוצחים סדרתיים אינו מוכח, אך מספר פמיניסטיות, בהן דיאנה ראסל וג'יין קאפוטי, טוענות כי קיים קשר כזה. מספר רוצחים סדרתיים העידו כי הושפעו מסרטים המאדירים אלימות ורצח של נשים. חלקם, למשל קנת' ביאנקי, צילמו את קורבנותיהם לפני הרצח האלים.

רצח נשים על רקע גזעי[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארצות הברית, מספר פמיניסטיות, בהן דיאנה ראסל וג'יל רדפורד, טענו שמקרים בהם נשים ממוצא אפרו-אמריקאי נרצחות אינם מקבלים תשומת לב מספקת מהקהילה המקומית, המשטרה, כלי התקשורת ומערכת המשפט. חיזוק לטענה זו נמצא בדיווח על מקרי רצח של 12 נשים צעירות בבוסטון, בו נטען: "קיימת גזענות בסיקור בכלי התקשורת, שכמעט התעלמו בתחילה ממקרי הרצח, ובהמשך תיארו את הקורבנות בסטריאוטיפים גזעניים וסקסיסטיים כמו מבוקשים או זונות."

מקרי רצח של לסביות[עריכת קוד מקור | עריכה]

רצח נשים בנות התנועה הוולדנסית בפיימונטה בשנת 1655. הוולנדסים נחשבו אז ככופרים, ונגד נשותיהן התרחש ציד מכשפות.

מקרי רצח של לסביות נקראים גם "רצח נשים הומופובי", ומקרים כאלה היו נפוצים בהיסטוריה.

  • ברומא העתיקה היה מותר להרוג אישה נשואה אם עסקה בפעילות מינית עם אישה אחרת.
  • בימי הביניים באירופה, פעילות לסבית הייתה אסורה, ולסביות נדונו למוות בשריפה.
  • בציד מכשפות במאה ה-15 (אנ'), היותה של אישה לסבית הייתה אחת ה"הוכחות" הנפוצות להיותה מכשפה.

בימינו, לסביות איננה מחוץ לחוק, אולם מקרים של עינויים ורצח של לסביות מתרחשים בכל חלקי העולם, גם במדינות מפותחות.

מקרים רבים של עינויים ורצח של לסביות התרחשו בדרום אפריקה, בהם נשים לסביות עברו "אונס מתקן" - אונס שמטרתו "לתקן" את נטייתן המינית. חלק מהמקרים הסתיימו ברצח. המקרה המפורסם ביותר הוא זה שבו נרצחה אודי סמליין בשנת 2008. מקרים דומים תועדו גם בזימבבואה, אקוודור ותאילנד.

רצח על חילול כבוד המשפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – רצח על חילול כבוד המשפחה

רצח על חילול כבוד המשפחה הוא רצח של אישה על ידי בני משפחתה, עקב האמונה כי היא פגעה בכבוד המשפחה. רצח מסוג זה נפוץ בעיקר בחברות מוסלמיות במזרח התיכון, אולם קיימים מקרי רצח על רקע זה גם במקומות אחרים בעולם.

רצח אישה על רקע חילול כבוד המשפחה מתבצע כיוון שקרובי משפחתה אינם מרוצים מהתנהגותה, למשל - תחושה של פגיעה בסמכות ההורים, או חשד בהתנהגות שאינה הולמת. במקרים רבים הנשים מואשמות על ידי משפחתן בקיום יחסי מין אסורים לדעתם, כמו ניאוף של אשה נשואה, קשר מיני מחוץ לנישואין או נישואין עם בן דת אחרת.

רצח נשים ברחבי העולם[עריכת קוד מקור | עריכה]

אנדרטת זיכרון ונרות לזכר נשים שנהרגו במקרי רצח נשים בצ'ילה בשנת 2007.

בכל שנה נרצחות בעולם כ-60,000 נשים באירועי אלימות נגד נשים.[3] מקרי רצח נפוצים במיוחד בארצות אמריקה הלטינית ואפריקה, ובפרט במדינות אל סלוודור ודרום אפריקה.

בארצות הברית, רצח נשים הוא הגורם העיקרי למותן של נשים ממוצא אפרו-אמריקאי בגילאי 15 עד 24. סקירת הרקע של מקרי רצח נשים בארצות הברית זיהתה מספר גורמים משותפים, בהם רקע של אלימות נגד האישה, וזמינות כלי נשק. מקרי רצח נשים היו נפוצים יותר בשכונות עוני ובשכונות בהן היה ניכור בין השכנים.

התנועה הפמיניסטית באמריקה הלטינית הייתה בין הראשונות שאימצו את המונח "רצח נשים" (בספרדית femicidio), במיוחד בהתייחסות לרציחות הנשים בסיודאד חוארס, מקסיקו, שהחלו בשנת 1993 ונמשכות עד היום. מקרים רבים של רצח נשים אירעו באל סלוודור, קולומביה וגואטמלה. ועדת האו"ם לזכויות אדם מצאה שממשלת גואטמלה נכשלה באכיפת חוקים להגנה על נשים מפני רצח.

רצח נשים בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

החל משנות ה-2000 יש כ-20 מקרים של רצח נשים מדי שנה בישראל. בשנים 2000-2016 נרצחו 384 נשים.[דרוש מקור] בניגוד לדעה הרווחת, רק 23% נרצחו בכלי יריה מכל הסוגים, כאשר בנשק ברישוי פרטי נרצחו 10 נשים (2.60%), השאר בנשק של ארגונים שונים (צבא, משטרה, חברות אבטחה וכדומה) ובנשק בלתי חוקי. שאר 77% מהנרצחות נרצחו באמצעים שונים שאינם כלי היריה.[דרוש מקור]

לפי נתוני המשרד לביטחון הפנים, משנת 2008 חלה עלייה ניכרת במספר מקרי רצח של נשים בעקבות גירושים, והדבר נפוץ יותר בקרב נשים מוסלמיות ודרוזיות. שיעור מקרי רצח נשים הוא הגבוה ביותר בקרב בנות 18 עד 24.[4]

כמו כן, מתרחשים בכל שנה מאות ניסיונות לרצח נשים שאינם מסתיימים במוות, ומקרים אלה אינם נכללים בסטטיסטיקה [להערכת יו"ר ויצ"ו, בשנת 2014].[5]

דו"ח של מבקר המשרד לביטחון הפנים משנת 2012 מצא שורה של ליקויים בטיפול משטרת ישראל במקרי רצח נשים.[6] הממצאים העיקריים הם:

  • הקצינים האחראים על טיפול במקרי אלימות במשפחה פעלו בניגוד לנוהל הקיים בחטיבת החקירות.
  • לא הופקו לקחים מהטיפול במקרי רצח קודמים.
  • בחלק מהתיקים צויין כי לחשוד "אין תיקים קודמים" אף על פי שהוא היה עבריין חוזר.
  • היעדר הליך מערכתי של ליווי התיק בשלב הכנת כתב אישום. במספר מקרים נשים התלוננו על כך שהן עלולות להירצח, ואף על פי כן המשטרה שחררה את החשודים בשלב הכנת כתב האישום, והן אכן נרצחו.
  • חוסר תיאום בין תחנות ומחוזות בנוגע לתיקים שנוגעים לאותו חשוד.
  • חוסר בחוקרי אלימות במשפחה דוברי ערבית ורוסית.
  • חוסר בחוקרי אלימות במשפחה בשבתות וחגים.
  • שוטרי סיור לא עוברים את ההסמכה הנדרשת לטיפול במקרי אלימות במשפחה.
  • המשטרה אינה מעדכנת באופן שוטף את המתלוננות על מצבו של החשוד - האם שוחרר או נכלא.

בשנת 2017 נערכו מספר הפגנות נגד רצח נשים וכמחאה על דרכי הטיפול המוסדיים במקרי אלימות נגד נשים.[7]

רצח נשים ערביות בישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מקרים של רצח נשים בישראל מתרחשים יותר בקרב ערביי ישראל, באופן יחסי, מאשר בשאר חלקי החברה. לפי נתוני משרד הרווחה, 42% מהנשים שנרצחו בשנת 2014 הן מהמגזר הערבי.[8]

בדרך כלל במקרים של רצח נשים יהודיות המשטרה מצליחה לפענח את הרצח ולהגיש כתב אישום, אך במקרים של רצח נשים ערביות רק 20 אחוז מהרוצחים מובאים לדין.[דרוש מקור]

חלק ממקרי הרצח של נשים ערביות מתרחש על רקע חילול כבוד המשפחה וחלק נרצחות על רקע סכסוכים הקשורים לירושה, גירושים, אחזקת ילדים, חיסול חשבונות בין עבריינים, הסתרה של פשעים כמו אונס וגילוי עריות, ועוד.

במספר מקרים האישה הגישה לפני הרצח תלונה במשטרה על איומים ואלימות מצד בן הזוג.[9]

בתחילת שנות ה-2000 נרצחו עשר מנשות משפחת אבו גנאם ברמלה. מתוך 10 המקרים הללו, המשטרה הצליחה לפענח 2 רציחות בלבד.[10] הסיבה העיקרית לאי-פענוח הפשעים היא השמרנות בחברה הערבית, שגורמת למצב בו המשפחה מגוננת על גברים אלימים, ולא משתפת פעולה עם המשטרה.

במאמר של מתי גולן בנושא רצח נשים הוא כותב: "צריך להתייחס ברצינות רבה להסבר של אגבאריה כשהיא שואלת "מאיפה הציפייה שנשים החיות בפחד ילכו נגד הזרם?". בהחלט יש בזה משהו." לדעתו של גולן, את המאבק באלימות נגד נשים בחברה הערבית צריכים להוביל חברי הכנסת הערביים.[11]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא רצח נשים בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ Diana EH Russel, The Origin and Importance of the Term Femicide, ‏דצמבר 2011 (באנגלית).
  2. ^ Femicide - Understanding and addressing violence against women, באתר ארגון הבריאות העולמי, ‏2012 (באנגלית).
  3. ^ Lethal Violence against Women and Girls, מתוך סקירת מקרי אלימות בעולם בשנת 2015, באתר ארגון אמנות ז'נבה, ‏2015 (באנגלית).
  4. ^ נצ"מ ד"ר בשורה רגב, ניצן שירי, נשים על הכוונת - אלימות כלפי נשים בארץ ובעולם, המשרד לביטחון הפנים, באתר המשרד לביטחון הפנים, ‏נובמבר 2012.
  5. ^ ויצו חושפת את מדד האלימות של ישראל לשנת 2014: בכל יום נפתחים בממוצע 65 תיקים בגין אלימות המשפחה, באתר ויצו.
  6. ^ יניב קובוביץ, דו"ח פנימי: כשלים חמורים בטיפול המשטרתי במקרי אלימות במשפחה, באתר הארץ, 8 בספטמבר 2014.
  7. ^ פלורית שויחט ואסף גולן, 'דורשות ביטחון': הפגנות נגד רצח נשים ברחבי הארץ, באתר nrg‏.
  8. ^ שירית אביטן כהן, 15 נשים נרצחו מתחילת השנה - 9 מהמגזר הערבי, באתר nrg‏, 24 בנובמבר 2016.
  9. ^ 10 דברים שלא ידעתן על רצח נשים בישראל, באתר סלונה, ‏17 באפריל 2016.
  10. ^ דנה ויילר-פולק ודנה ירקצי‏, קשר שתיקה: כך נרצחו ונעלמו 10 בנות משפחה ב-14 שנה, באתר וואלה! NEWS‏, 26 באוקטובר 2014.
  11. ^ מתי גולן, ‏על הח"כים הערביים לפעול למען הנשים במגזר הערבי, ולא רק לבוא בטענות, באתר גלובס, 3 בנובמבר 2014.