שולמית בת-דורי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
שולמית בת-דורי
Bat-Dori-Shulamit.jpg
שולמית בת-דורי, 1930
לידה 7 בדצמבר 1904
ורשה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה פברואר 1985 (בגיל 80)
תל־אביב–יפו, ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ישראל עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה אוניברסיטת תל אביב עריכת הנתון בוויקינתונים
מקצוע שחקנית תיאטרון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית OOjs UI icon info big.svg

שולמית ("מיתָה") בת-דורי (גוּטגֶלד) (7 בדצמבר 190415 בפברואר 1985) הייתה במאית, מחזאית ושחקנית ומייסדת תיאטרון הקיבוץ. ממייסדות משמר העמק וחברתו עד מותה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בת-דורי נולדה בעיר ורשה שבפולין הרוסית (לימים בירת פולין) במשפחה יהודית המתבוללת, בתם של הלנה[1] ויוסף גוטגֶלד ואחותו הצעירה של מרדכי בנטוב, לימים שר בממשלת ישראל. בילדותה למדה בגימנסיה פולנית, שם נחשפה למוזיקה קלאסית, תיאטרון ומחול וכן למדה גרמנית ואנגלית עם מורים פרטיים.

בעקבות פעילותו של אחיה בשומר הצעיר, הצטרפה לתנועה והפכה לאחת ממנהיגי הקבוצה בוורשה, והכן החלה לביים הצגות תיאטרון בהשתתפותם של החניכים בעת שלמדה פסיכולוגיה ופילוסופיה באוניברסיטת ורשה.

בשנת 1923 עלתה לישראל עם קבוצה מהשומר הצעיר, הצטרפה לקיבוץ ב' שישב בנהלל, ולאחר מכן הועבר לעפולה והייתה שותפה להקמת קיבוץ משמר העמק, שם התיישבה. תחילה עבדה כטייחית בבניין וטרקטוריסטית וכן עבדה עם החוג הדרמטי של הקיבוץ. עבור אירוע ה-1 במאי שנערך בשנת 1925 כתבה וביימה את המחזה הראשון שלה בארץ, "לחם", שעסק בבעיותיהם של הפועלים. בהפקה הופיעו כמחצית מחברי הקיבוץ.

בשנת 1925 יצאה יחד עם בו זוגה, יעקב חזן, לשליחות מטעם התנועה באירופה, ובוורשה פרסמה את החוברת "לשאלת הבחורה בארץ ישראל", בו האשימה את החלוצים בארץ ביחס מזלזל כלפי נשים. וכן סברה כי על הנשים לעבוד במקצועות שנחשבו לגבריים כדי להגיע למעמד שווה, עברה קורס בטיחות.

בשנת 1930 נסעה ללמוד תיאטרון ומחול בברלין: תחילה השתלמה במחול אצל רודולף לאבאן, ובתיאטרון אצל מקס ריינהרט וארווין פיסקטור והתוודעה ל"תיאטרון ההמונים" ובהמשך יישמה את מסריו הפוליטיים במחזותיה.

בשנת 1934 חזרה לארץ, עִברתה את שם משפחתה מגוטגלד לבת-דורי והחלה לשחק בתיאטרון המטאטא. לאחר זמן-מה חזרה לקיבוץ ובשנת 1935 הקימה את להקת התיאטרון של הקיבוץ הארצי. בשנותיו הראשונות של התיאטרון כתבה יחד עם המשורר משה ליפשיץ את המחזה "כשיצאת איש פשוט" שתיאר את המציאות הקשה בארץ, ולאחר מכן את "המשפט" שקרא לשלום בין היהודים לערבים וביקר את שלטון המנדט הבריטי.

בשנת 1939 נישאה בת-דורי לראובן זיו. לזוג נולדו בן, יורי (1943–1949) ובת, אורנה (1945). מותו של יורי בגיל 6 השפיע רבות על חייה ויצירתה של בת-דורי.

בשנת 1947 הוקרן בארץ הסרט דמעת הנחמה הגדולה בבימויו של יוסף לייטס שהיא כתבה בו חלק מהתסריט המתאר ילדה ניצולת שואה וקשייה בקליטה בחברת ילדי הקיבוץ.

בשנת 1951 העלתה במסגרת חגיגות חצי היובל לקיבוץ שריד את המחזה "אחי גיבורי התהילה", שעסק בתיאור מאבקו של העם היהודי בתקופת החשמונאים. ההפקה נעשתה בשיתוף של כל חברי הקיבוץ ובאמפיתיאטרון הוצגה שמונה פעמים בפני כ-40,000 צופים.[2]

בשנת 1955 הפיקה במשמר העמק את "טיל אוילנשפיגל", ולאחר מכן הפיקה, ביימה והמחיזה הצגות רבות ואירועים מיוחדים, בהם: חג המחולות בדליה (1958), פסטיבל התנועות הקיבוציות (אמפיתיאטרון חיפה, 1958), 'שלושה שחלמו' (חג העשור לכיבוש אילת, 1959), 'אֳניה סוערה' (1942), 'טרקטור, צריפים וירח' (האהל, 1952), 'ים ובית' (הקאמרי, 1953), 'בארות כאלה' (1959), 'שתי וערב' (1965), 'בת יפתח' (1956), 'בן האחרת' (1956) ועוד.

בשנת 1960 השתלמה בת-דורי בסטודיו השחקנים בניו יורק בהדרכת לי שטרסברג, וב-1961 בברלינר אנסמבל של ברטולד ברכט, וסיימה תואר ראשון בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב.

עם סיום לימודיה עסקה בהוראה לבמאים במרכז לתרבות ובקורסים לשחקנים מטעם בימת הקיבוץ, הרצתה בין השנים 19651974 בחוג לאמנות התיאטרון באוניברסיטת תל אביב, ועם פרישתה מהוראה עסקה במחקר תיאטרון ההמונים. בין השנים 19601979 הייתה חברת המועצה הציבורית לתרבות ואמנות, ובין השנים 19651980 הייתה חברת הוועד ללהקות פולקלור וחילופי תרבות מטעם משרד החוץ. כמו כן, ייצגה את ישראל בכנסים בינלאומיים בתחום התיאטרון ובקונגרסים של האיגוד הבינלאומי לתיאטרון ואונסקו.

בת-דורי נפטרה ב-15 בפברואר 1985 במשמר העמק, בתום שנה וחצי של מחלה. הותירה אחריה את אלמנהּ, ראובן זיו (1917–2004),[3] ואת בתה אורנה ספיר-קם, אשת אמנויות הבימה אף היא. הבמאית והמורה ד"ר רויטל איתן הוציאה ספר על חייה ומפעלה של בת-דורי.

פרסומיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • לשאלת הבחורה בארץ ישראל, ‬‫ורשה: הקואופרטיב השומרי המרכזי, 1926.
  • אחי גיבורי התהילה: המחזה (תקציר) ב-3 מערכות (7 תמונות) על פי ספרו של הווארד פאסט; יחד עם מרדכי אמיתי, תל אביב: ההסתדרות הכללית של העובדים העברים בארץ ישראל – הוועד הפועל – מרכז לתרבות ולחינוך – המחלקה לאמנות ולספרות – המדור לבמאות, תשי"-.
  • המשפט: מבחר בשתי מערכות מימי מאורעות 1936 בארץ-ישראל, ורשה: הקואופרטיב השומרי המרכזי, 1939.
  • אניה סוערה: מחזה, שלש מערכות, שש תמונות. ‬מרחביה: הקיבוץ הארצי השומר הצעיר, 1942.
  • בסימן הזמן: מערכון מחיי הקבוץ, תל אביב: מועדים, 1950.
  • בארות כאלה: מחזה בשלוש מערכות (חמש תמונות) מחיי קיבוץ בדרום, תל אביב: מרכז לתרבות ולחינוך, איגוד בימות החובבים בישראל, תשי"ט.
  • בן-האחרת: פרשת יפתח הגלעדי: בארבע מערכות, חיפה: [חמו"ל], -197.
  • ים ובית: סניון דרמטי ב-3 מערכות מחיי קבוצת דייגים: בעקבות ספוריו של אהרון מגד "רוח ימים", תל אביב: [חמו"ל], תשכ"-.
  • צריפים וירח: קומדיה מחיי קבוץ בשלוש מערכות,‫ תל אביב: מועדים, 1970.
  • כזאת לא תפרח עוד לעולם: סיפורים, תל אביב: ספרית פועלים, תש"מ 1980.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • גיורא מנור, חזיונות גנראל מיתה (על הבמאית שולמית בת-דורי), הדים 10, 120 (1985), 56–58.
  • חיים נגיד, 'שולמית בת-דורי – סוללת ובונה: על חלוצת היוצרים התיעודיים, סוללת הדרכים ופורצת המרחבים לתיאטרון הישראלי', גג (כתב-עת לספרות, בטאון איגוד כללי של סופרים בישראל) 17 (2008), 56–67.
  • אסתר כרמל-חכים, 'תיאטרון משלה', פנים (כתב-עת לתרבות, חברה וחינוך) 49 (2010), 19–30. המאמר באתר הסתדרות המורים)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ י. ג., הלנה גוטגלד, דבר, 25 באפריל 1958 (נקרולוג). וכן תערוכת ציורים של ה. גוטגלד-הוישפיגל, דבר, 22 במאי 1958; מ. מ., הציירת – אמו של שר, מעריב, 22 במאי 1958.
  2. ^ וראו: שולה קשת, עידן התמימות - הצגת 'אחי גיבורי התהילה' בקיבוץ גבעת-ברנר, ספטמבר 1953, ישראל 1 (2002), 119–132.
  3. ^ ראובן זיו, משמר העמק, פורטל ההנצחה של התנועה הקיבוצית.