חזרת הש"ץ

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
יש לשכתב ערך זה. הסיבה היא: כתיבה לא אנציקלופדית.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

חזרת שליח הציבור (או חזרת הש"ץ) היא חלק מן התפילה היהודית. בה שליח הציבור חוזר על תפילת העמידה, לאחר שכל יחיד במניין מתפלל בלחש. חזרת הש"ץ מתקיימת בתפילות שחרית, מוסף, מנחה ובתפילת נעילה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חזרת הש"ץ תוקנה על ידי אנשי כנסת הגדולה על מנת שהאנשים שאינם יודעים את נוסח תפילת העמידה בעל פה יוכלו להתפלל, על ידי שמיעת שליח הציבור ועניית אמן[1]. תקנה זו הייתה רבת משמעות בטרם המצאת הדפוס שכן לפני רוב המתפללים לא היה סידור כתוב, ומי שלא ידע את נוסח התפילה בעל פה לא היה יכול להתפלל לבדו.

גם לאחר המצאת הדפוס והימצאות סידורים בבתי הכנסת, המשיכו לקיים את חזרת הש"ץ בכל תפוצות ישראל, מכמה סיבות:
א. תקנות חז"ל, גם אם בטל טעמן, הן אינן בטלות[2].
ב. בחזרת הש"ץ נאמרים קטעי תפילה חשובים, כגון קדושה ומודים דרבנן, שלא נאמרים בתפילה שכל יחיד אומר בלחש[3].
ג. חזרת הש"ץ מועילה לפי חלק מהדעות להוציא ידי חובה יחיד שטעה בתפילתו[4], על ידי שיאזין לשליח ציבור[5].

סדר החזרה והלכותיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחזרת הש"ץ, שליח הציבור חוזר בקול רם על התפילה שאמרו כל המתפללים לפני כן בלחש, בצירוף אמירת קטעי תפילה נוספים, שעל פי ההלכה היהודית יכולים להאמר רק אם יש בבית הכנסת ציבור - עשרה מתפללים.

לפני שהש"ץ אומר את הברכה השלישית, ברכת אתה קדוש, אומרים הציבור קטע תפילה הנקרא קדושה. בתענית ציבור, אומר הש"ץ ברכה הנקראת עננו לאחר ברכת גואל ישראל. בזמן ששליח הציבור אומר את ברכת מודים אומרים הציבור ברכה מקבילה לברכה שהש"ץ אומר, הנקראת מודים דרבנן. בין ברכת מודים לברכת שים שלום הכהנים עולים על הדוכן לברך את הציבור בברכת כהנים[6]. אם אין כהנים בבית הכנסת אומר הש"ץ "אלהינו ואלהי אבותינו ברכנו בברכה המשולשת".

בשבתות מיוחדות ובחגים, מוסיפים בקהילות מסיומות פיוטים בתוך חזרת הש"ץ.

חזרת הש"ץ נאמרת בתפילות שחרית, מנחה, מוסף וכן בתפילת נעילה ביום כיפור. בתפילת ערבית אין חזרת הש"ץ מפני שמעיקרה תפילה זו היא רשות, ותקנו חזרת הש"ץ רק לתפילות שהן חובה. בתפילת ערבית של שבת אומרים תפילה הנקראת מעין שבע שהיא קיצור תפילת שבע אותה מתפללים בשבת[7].

לקיום חזרת הש"ץ יש צורך במניין ולכן היא נחשבת לעיקרה של תפילה בצבור שחשובה מאוד ביהדות. מסיבה זו יחיד או אפילו מספר יחידים שמתפללים אינם חוזרים על התפילה. אם ישנם מספר אנשים שכבר התפללו והם משלימים למניין לאחרים שטרם התפללו או שהזמן קצר ניתן לקיים תפילה קצרה שבה נאמרות רק שלוש הברכות הראשונות וקדושה בקול והשאר בלחש וזאת ללא תפילה בלחש קודם החזרה.

על פי ההלכה היהודית, במהלך חזרת הש"ץ הציבור צריך לשתוק ולהקשיב לחזן כדי לענות "אמן" לאחר הברכות, וגם לא יתפלל או ילמד אז[8]. רבנו אשר כתב בשו"ת שלו שאם אין בבית הכנסת תשעה אנשים המקשיבים לחזן, ”קרובים ברכותיו להיות לבטלה”.

יש נוהגים לעמוד בשעת חזרת הש"ץ[9].

הצורך בתפילת הלחש[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשנה במסכת ראש השנה[10], מובאת דעת חכמים, שיש להתפלל תפילה בלחש בנוסף לקיום החזרה. בברייתא[11] בארו חכמים, שהחזרה נועדה לאלו שאינם יודעים להתפלל בעצמם, אך היודעים, צריכים להתפלל בעצמם. בהמשך המשנה מובאת שיטת רבן גמליאל, אשר חלק עליהם. לשיטתו, ניתן לקיים את החזרה ללא תפילת הלחש וכולם ישמעוה ויצאו בה ידי חובתם.

בתלמוד[11] פסק רבי יוחנן כדעת רבן גמליאל בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, בהן יש ברכות מיוחדות, שסביר שהציבור אינו מכיר[12]. הרמב"ם פסק על פי רבי יוחנן, שבראש השנה וביום הכיפורים, יש לסמוך על שיטת רבן גמליאל[13].

בהמשך התלמוד (שם), הובאה דעת רבי שמעון חסידא, הסובר שגם לדעת רבן גמליאל, רק העם שבשדות נפטרים בתפילת שליח הציבור. הרי"ף והרא"ש הסבירו, שהעם שבשדות הם אלו שאינם יכולים לבוא להתפלל בבית הכנסת, מחמת טרדת הפרנסה. לשיטתם, אנשים אלו יוצאים ידי חובה, אף על פי שאינם באים לבית הכנסת כלל. לעומת באור זה, באר בבית יוסף לשיטת רמב"ם, שמפני טרדתם בפרנסה, אנשים אלו אינם יכולים ללמוד להתפלל בעצמם. אך גם הם יוצאים ידי חובה, רק כשהם מגיעים לבית הכנסת[14].

לשיטת הרמב"ם, דברי רבי שמעון חסידא אינה להלכה, משום שדבריו נאמרו רק על שאר ימות השנה, שבהם ממילא אין הלכה כרבן גמליאל[15]. אולם העיטור פסק, שגם בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים יש להתפלל חזרה[16], שכן לשיטתו, דברי רבי שמעון חסידא נאמרו גם על ראש השנה ויום הכיפורים[17].

בטור נפסק, שלא לסמוך על דברי רבן גמליאל אף בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, וזאת בשל החשש שמא לא יקשיבו לכל החזרה ולא יצאו ידי חובה[14]. כך פסק גם בשולחן ערוך[18]. לכן, הנוהג הרווח כיום הוא, להתפלל את תפילת החזרה גם בראש השנה ויום הכיפורים. עם זאת, בחלק מיהדות תימן, בתפילת מוסף של ראש השנה, מתפללים עד היום תפילה אחת בלבד[19].

קיצור חזרת הש"ץ - (חזרה קצרה)[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי התקנה המקורית, שליח הציבור צריך לחזור על כל ברכות התפילה[20]. רב האי גאון הורה שכשאין שהות ביום קודם השקיעה להתפלל את כל חזרת הש"ץ של תפילת מנחה, יחזור החזן לאחר תפלת הלחש רק על שלש ברכות ראשונות כדי לומר קדושה[21]. הרדב"ז[22] ובית יוסף[23] הביאו מנהג ספרדי שבתפלת מנחה שליח הציבור רק אומר בקול ג' ראשונות וג' אחרונות ואילו שאר התפילה אומרים כולם בלחש. חכמי צפת בדור שלפני הבית יוסף החרימו את הנוהגים כן (כשיש שהות ביום) מאחר שצריך לחזור על כל הברכות[24]. יש נוהגים במנחה שאף כשיש שהות לומר כל חזרת הש"ץ שהחזן אומר בהתחלה בקול ג' ברכות ראשונות עם קדושה, וכולם מתפללים ביחד איתו בלחש עד אז, ואחר כך ממשיכים כולם את התפילה בלחש עד סופה[25]. כך היה המנהג ברוב קהילות צפון אפריקה בשחרית ומנחה בחול, ובמוסף ובמנחה בשבת ויום טוב.

היום, יש נוהגים לקצר תפילת מנחה כנ"ל. מנהג זה נהוג בעיקר במקומות עבודה בפרט בחורף, ובקרב חלק מהישיבות הליטאיות, מפני ביטול תורה. ביהדות אשכנז, יש נוהגים שבזמן שלשת הברכות הראשונות, הציבור שותק ולאחר קדושה מתחילים להתפלל בלחש מתחילת התפילה, ויש מעדיפים להתחיל עם הש"ץ כמו שמובא בשולחן ערוך כמו שנוהגים בקהילות עדות המזרח.

ביטול חזרת הש"ץ[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר לפני מאות שנים כפילות התפילה בלחש ובקול גרמה לשיעמום הציבור הבקיאים בזמן חזרת הש"ץ, והם החלו לפטפט או ולהתעסק בעניינים אחרים בשעת חזרת הש"ץ וזה גרם לחילול השם. הרמב"ם ביטל מחמת זה את הכפילות כהוראת שעה, ותיקן שיאמרו את התפילה רק פעם אחת, החזן בקול להוציא את שאינם בקיאים, וציבור הבקיאים בלחש ביחד איתו. הרמב"ם אף חשש מתדמית התפילה היהודית בעיני הגוים: " ...ותימנע אריכות החזרה ויסר חילול השם שנתפשט בין הגויים, והוא שהיהודים רוקקין וכחין ומסיחין בתוך תפילתם"[26].

תקנה זו התקיימה במצרים כמה מאות שנים עד זמנו של הרדב"ז, והוא ביטל את תקנה זו, והורה להתפלל בחזרה שני תפילות כדין הגמרא[27]. גם האר"י בשער הכוונות אמר, כי אין לבטל את החזרה, כיון שעל-פי הקבלה, מעלתה הרוחנית גבוהה מתפילת הלחש.

ביהדות תימן רבים נהגו בעבר כתקנת הרמב"ם להתפלל תפילה אחת בתפילות מנחה (שבת וחול) ובמוסף של שבת[28]. קיום המנהג במוסף הוסבר בכך שהיו קמים שעה או שעתיים קודם עלות השחר ללמוד, והתפילה נמשכה זמן רב, והציבור נחפז לצאת, וגם בשל הוספת תרגום אונקלוס על קריאת התורה הנהוגה בעדתם, אשר מאריכה מאוד את השהות בבית הכנסת. לכן הנהיגו מחשש שלא יהיו תשעה עונים התפללו תפילה אחת. בפלג הדרדעים אין כלל לחש וחזרה, חוץ מביום הכפורים.

כמו כן, אצל הספרדים במערב אירופה, נוהגים לחזור רק בשחרית, אבל במוסף ובמנחה לא חוזרים כלל. החריגים הם שחוזרים במוסף כשאומרים גשם וטל ובימים נוראים, וכן במנחה של תעניות ושל יום כיפור.

במרבית קהילות התנועה הרפורמית נהוג להתפלל בלחש, ללא חזרת הש"ץ.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • תפילה בציבור וחזרת הש"ץ; בתוך: אוצר עיונים, ש"ס מתיבתא, ברכות, כרך א, מערכה ד, עמ' מ-נד.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ארבעה טורים, אורח חיים, סימן קכ"ד
  2. ^ שו"ע או"ח סי' קכ"ד סעי' ג'
  3. ^ כגון קדושה, מודים דרבנן, וברכת כהנים
  4. ^ ובעיקר אם מסופק אם טעה בתפילתו
  5. ^ שו"ע או"ח סי' קכ"ד סעי' י'
  6. ^ למנהג האשכנזים בחו"ל, הכהנים נושאים את כפיהם רק בימים טובים, אבל אפילו אם אין הכהנים עולים לברך את העם, החזן מוסיף או"א ברכנו בברכה המשולשת. עיין ערך ברכת כהנים.
  7. ^ תפילה זו אמנם מקבילה לחזרת הש"ץ בכמה מובנים, אולם טעמה אינו בגלל אנשים שאינם יודעים להתפלל, אלא כדי להאריך את זמן שהיית הציבור בבית הכנסת לאחר התפילה, על מנת שאנשים המאריכים בתפילתם לא ייאלצו לחזור לביתם בחושך. עם כל זה, פסק השולחן ערוך (או"ח רסח, יג) שמי ששמע ברכה זו משליח ציבור יצא ידי חובתו, וכמה אחרונים מפקפקים בזה.
  8. ^ שו"ע או"ח סי' קכ"ד סעי' ד' וט' ומ"ב שם ס"ק י"ז
  9. ^ רמ"א שם סעי' ד'
  10. ^ משנה, מסכת ראש השנה, פרק ד', משנה ט'.
  11. ^ 1 2 תלמוד בבלי, מסכת ראש השנה, דף ל"ד, עמוד ב' ודף לה עמוד א.
  12. ^ בנוסף, הובאה בתלמוד (שם) ברייתא העוסקת בחזרה בימים אלו. בברייתא הובאו דברי התנא רבי מאיר, הזהים לדברי רבן גמליאל. עם זאת, מכך שרבי יוחנן ראה צורך לפסוק הלכה גם ביחס לימים אלו, מובן שחכמים חלקו גם בהם.
  13. ^ משנה תורה לרמב"ם, ספר אהבה, הלכות תפילה וברכת כהנים, פרק ח', הלכה י'.
  14. ^ 1 2 ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תקצ"א ובית יוסף שם.
  15. ^ אך בתפילות ראש השנה ויום הכיפורים, שבהן נוספות ברכות מיוחדות, גם בני העיר אינם יכולים ללמוד את נוסח התפילה. לכן, לשיטת רבן גמליאל, נפטרים כולם. ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תקצ"א ובית יוסף שם.
  16. ^ רבי יצחק מרסילייא, העיטור ב, הלכות שופר דף קד, באתר HebrewBooks.
  17. ^ כך ביאר הבית יוסף את דבריו, לאחר שהקשה, איך פסק כנגד דברי רבי יוחנן הנזכרים לעיל. ארבעה טורים, אורח חיים, סימן תקצ"א ובית יוסף שם. בנוסף, העיטור סבר כרי"ף בבאור דברי רבי שמעון חסידא. נמצא, שלשיטתו, גם בימים המיוחדים, שליח הציבור מוציא רק את מי שאינו יכול להגיע לבית הכנסת.
  18. ^ שולחן ערוך, אורח חיים, סימן תקצ"א, סעיף א'
  19. ^ מתפללי הבלדי, אף שהם עשו כן בכל שבת בתפילת מוסף, מנהגם נובע מתקנת מאוחרת של הרמב"ם, ואילו בראש השנה הם עושים כדין התלמוד.
  20. ^ טור ובית יוסף סי' רל"ד
  21. ^ שבלי הלקט סי' מ"ז. וכן פסק שולחן ערוך, אורח חיים, סימן רל"ב, סעיף א'. דעת הרמ"א שבאופן זה כולם יתפללו בבת אחת, החזן בקול והאחרים בלחש.
  22. ^ חלק ד סימן ה - הרדב"ז קורא לבטל מנהג זה
  23. ^ בית יוסף אורח חיים סי' רל"ד
  24. ^ בית יוסף אורח חיים סי' רל"ד סעי' א'
  25. ^ מנהג כמה ישיבות ליטאיות שהתחיל לאחר השואה מחשש שישוחחו בזמן חזרת הש"ץ [מועדים וזמנים חלק ח' סי' צ"ד].
  26. ^ המהדיר יהושע בלאו, שו"ת הרמב"ם, סימן רנ"ח, תשע"ד
  27. ^ שו"ת רדב"ז חלק ד סימן צד (אלף קסה).
  28. ^ הרב יחיא צאלח, שו"ת פעולת צדיק - חלק ג סימן קל"ז, באתר HebrewBooks.


הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו פסיקה הלכתית.