נוסח איטליה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

נוסח איטליה (או בשמותיו האחרים "מנהג איטליאני", "מנהג בני רומי", "מנהג לועזים") הוא נוסח תפילה המקובל על יהודי איטליה שאינם ממוצא אשכנזי או ספרדי.

מנהג לועזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח התפלה המיוחד של יהודי איטליה מכונה בשם "מנהג לועז" או "מנהג לועזים", דהיינו, נוסח התפלות השגור בפי דוברי השפה הלטינית או השפות הרומניוטיות. מבחינה הלכתית יהודים אלו אינם פוסקים כיהדות אשכנז או יהדות ספרד, אשר כפופים לשולחן ערוך או להגהות הרמ"א. לשם דוגמה, הם מתירים אכילת קטניות בחג הפסח, אמנם מברכים ברכה אחת על הנחת תפילין וכדומה, אלא לפי חכמי רומי, כמו ספר 'שבלי הלקט' לר' צדקיה ב"ר אברהם הרופא, עיבודו וקיצורו ספר 'תניא', מאת קרוב משפחתו ר' יחיאל ב"ר יקותיאל מן הענוים (שניהם ממחצית השנייה של המאה הי"ג) וכן מתוך 'ספר התדיר' לר' משה ב"ר יקותיאל מרומה (סוף המאה הי"ד). מתוכם, נאספו הלכות ומנהגים, בעיבודים שונים ובהשמטות, חזרו ונדפסו גם בהוצאות המאוחרות של המחזור כמנהג בני רומה.

הקהילות בהן מקובל נוסח איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליהודי איטליה נוסח תפילה ייחודי משלהם שאינו נוסח הספרדים, נוסח האשכנזים או נוסח ספרד, ואף אינם כפופים למרות הקבלה. באיטליה היו קיימות אמנם גם קהילות שמוצאן מספרד שהתפללו בנוסח הספרדים וקהילות שמוצאן מגרמניה שהתפללו בנוסח אשכנז, אשר היו בעיקר בצפון איטליה. נוסח איטליה, אם כן, אינו הנוסח של כל היהודים באיטליה, אלא הנוסח של יהודי איטליה הוותיקים, הנקראים לועזים.

למרות היותו נוסח תפילה דומיננטי בקרב יהודי איטליה, נוסח איטליה מיעט להתפשט מחוץ לגבולותיה, בניגוד לנוסחי תפילה אחרים כמו נוסח הספרדים, שאותו העבירו מגורשי ספרד למקומות רבים או נוסח אשכנז שאף הוא הגיע למחוזות חדשים החל מהמאה ה-19. הנוסח האיטלקי כמעט לא יצא מחוץ לגבולות איטליה, למעט מקרים בודדים שבהם הגיע לקהילות אחרות במזרח התיכון. כך למשל בעיר סלוניקי פעלו מספר בתי כנסת איטלקיים וכן בעיר צפת במאה ה-16. כיום פעילות בירושלים וברעננה, מספר בודודות של קהילות המתפללות בנוסח האיטלקי, המרכזית שבהן בבית הכנסת כמנהג בני רומה, והן היחידות בעולם מחוץ לאיטליה.

עקב גלי ההגירה של יהודים מלוב לאיטליה, לאחר הקמת מדינת ישראל עד סוף שנות השישים, נהפך נוסח הספרדים להיות הנוסח הדומיננטי בדרום ומרכז איטליה.

מאפייני נוסח איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נוסח איטליה מתאפיין בכך שלמרות היותו מבוסס בעיקרו על נוסח בבל, הוא מכיל בתוכו נוסחאות ארץ ישראליות קדומות יותר מכל שאר נוסחאות התפילה האחרות שהמרכיב הבבלי בהן גדול יותר. להלן כמה משינויי הנוסח אצל יהודי איטליה:

  • בתפילת ערבית של שבת אומרים את ברכת מעריב ערבים ואת ברכת אמת ואמונה בנוסח מיוחד לשבת.
  • בתפילת עמידה, מוחלפת ברכת 'אתה קדוש' בברכת 'לדור ודור', המוכרת מחזרת הש"ץ בנוסח אשכנז.
  • בין "אשרי" שלאחר התפילה לבין "ובא לציון" אין אומרים את "למנצח מזמור לדוד" מתהילים, אלא הוא חלק מתפילת התחנון של שני וחמישי. ייתכן שמכאן פשט המנהג בשאר העדות להשמיט אותו בימים בהם לא אומרים וידוי.
  • בתפילת מנחה מושמט "עלינו לשבח", כנראה עקב המנהג להסמיך את תפילת ערבית לתפילת מנחה. (כמו בנוסח אשכנז המקורי. גם בנוסח הבלדי אצל יהודי תימן אין אומרים עלינו לשבח בתפילת מנחה).
  • בברכת המזון, לאחר שלוש הברכות מדאורייתא, ולפני הברכה מדרבנן, יש פסוק שמטרתו להפסיק ביניהן.
  • ושוב בברכת המזון, תוספת "רחם" לשבת מתחילה ב"נחם", ובמנהג קדום אף מסתיימת ב"מנחם ירושלים", כפסיקת התוספות בברכות.
  • נוסח כל נדרי הוא בעברית ("כל נדרים") ולא בארמית כמקובל ביתר העדות (מלבד נוסח הרומניוטים הקרוב לנוסח האיטלקי).
  • אומרים את הקטע "והשיאנו" בתפילות ראש השנה בניגוד למה שהתקבל ברוב הקהילות כיום שלא לאומרו.
  • פיוטי "יוצר", "אופן" ו"זולת" נאמרים בדרך כלל בין הקדיש לברכו לפני ברכת יוצר אור, בניגוד למקומם המקורי (שהשתמר במנהג אשכנז) בתוך הברכות ("יוצר" בתחילת ברכת יוצר המאורות, "אופן" לפני "והאופנים וחיות הקודש" ו"זולת" לפני "עזרת אבותינו").
  • כרוב העדות, החזן קורא את כל התפילה בקול רם, בניגוד למנהג האשכנזי שהוא קורא רק את ההתחלה והסוף של כל קטע.
  • בדומה לקהילות ספרדיות רבות, קבלת שבת אינה כוללת את מזמורי "לכו נרננה" (מזמורים צ"ה-צ"ט/ק').

במנהג האיטלקי המאוחר קיימת השפעה של נוסחי תפילה אחרים שדחקו מסורות איטלקיות קדומות. למשל אצל יהודי העיר טורינו אומרים בשבת את הנוסח הרגיל של ברכת מעריב ערבים, ובקהילות רבות ביטלו את אמירת הקטע "והשיאנו" בראש השנה.

הפיוטים בנוסח איטליה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המאפיין את הפיוט אצל יהודי איטליה הוא בעיקר איסוף של פיוטים ממקורות שונים ומעט יצירה פיוטית מקומית. בדומה לנוסח אשכנז ובשונה מנוסח הספרדים בנוסח איטליה השתמרו פיוטים רבים ממוצא ארץ ישראלי, למשל בסדר ההושענות האיטלקי. ישנם גם פיוטים מתור הזהב בספרד המקובלים אצל יהודי איטליה כמו למשל הרשות לקדיש "יה שמך ארומימך" לר' יהודה הלוי ובמנהג האיטלקי המאוחר אף "אחות קטנה" הנאמר בליל ראש השנה (בחלק מהקהילות) או הפיוט "עת שערי רצון להפתח" הנאמר במסורת האיטלקית בתפילת נעילה (בשונה מן המסורת הספרדית בה הוא נאמר לפני תקיעת שופר).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]