שלמה זלמן הבלין (חוקר תלמוד)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
הרב פרופ' שלמה זלמן הבלין

הרב פרופ' שלמה זלמן הַבְלִין (Havlin) (נולד בי"ג בטבת תרצ"ט, 4 בינואר 1939) הוא פרופסור אמריטוס במחלקה לתלמוד ובמחלקה ללימודי מידע וספרנות באוניברסיטת בר-אילן, וראש המחלקה בין השנים 19841990. משנת 2003 ראש המכון לחקר הספרות הבתר תלמודית באוניברסיטת בר-אילן.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בירושלים לשלום ובלהה הבלין. נכדו של הרב שלמה זלמן הבלין, מייסד וראש ישיבת תורת אמת. למד בישיבת חברון בירושלים, והוסמך לרבנות על ידי ראשי הישיבה הרב יחזקאל סרנא והרב משה חברוני וכן על ידי הרב יצחק יעקב וכטפויגל. נישא למאשה לבית פינקל, נכדתו של הרב משה פינקל, בנו של "הסבא מסלובודקה" וחתנו של הרב משה מרדכי אפשטיין, ולהם 8 ילדים.

בשנים 19621964 היה חבר ב"בית מדרש עליון לתורה ולחכמת ישראל" שבמוסד הרב קוק. בין היתר עסק בהכנת מהדורה מדעית של משנה תורה לרמב"ם ובאנתולוגיה להגות יהודית "אוצר היהדות". בשנים 19641966 שימש ר"מ ומחנך בישיבה התיכונית "מרום ציון – קריית נוער", שבשכונת בית וגן בירושלים. בין השנים 19641972 היה חבר במכון התלמוד שבמכון שוקן, שם עסק בפרויקטים שונים בחקר התלמוד, בהדרכתו של פרופ' אליעזר שמשון רוזנטל. במקביל עבד בין השנים 19661974 כמבקר ועורך במפעל מפתוח השו"ת במכון לחקר המשפט העברי בפקולטה למשפטים באוניברסיטה העברית בירושלים, בראשות פרופ' מנחם אלון.

בשנת 1972 השלים את התואר הראשון באוניברסיטה העברית בחוג לתלמוד ובחטיבות השלמה (לשון עברית, מחשבת ישראל, תולדות ישראל וספרות עברית). בשנת 1983 השלים את התואר השלישי, בהנחיית פרופ' שרגא אברמסון. עבודת הדוקטורט הייתה בנושא: 'רבי אברהם הלוי בעל שו"ת גינת ורדים וחכמי דורו בארץ ישראל ובמצרים'.

בין השנים 19791986 היה מדריך, מרצה ולאחר מכן מרצה בכיר במחלקה לתלמוד ובמחלקה ללימודים ביבליוגרפיים ולספרנות באוניברסיטת בר-אילן. בשנת 1982 היה חבר מחקר באוניברסיטת הרווארד בקיימברידג', ובשנת 1983 היה מרצה אורח בישיבה אוניברסיטה בניו יורק. בשנים 19851986 היה מרצה בכיר אורח בבית הספר לספרנות באוניברסיטה העברית בירושלים, וכמו כן היה פרופסור אורח בסמינר למתקדמים במשפט עברי באוניברסיטה העברית.

נמנה עם מייסדי המחלקה ללימודי מידע וספרנות באוניברסיטת בר-אילן, לימד בה מאז ייסודה, ועמד בראשה בין השנים 19841990. משנת 1986 הוא גם פרופסור חבר במחלקה לתלמוד באוניברסיטת בר-אילן, ומשנת 2003 פרופסור מן המניין באוניברסיטת בר-אילן. יזם את מפעל אוסף צילומי כתבי היד של המחלקה לתלמוד.

בשנות ה-80 יזם וארגן את הכנסים הראשונים לחקר התלמוד בימינו. יזם את הקמת המכון לחקר הספרות הבתר תלמודית, ובמשך שנים היה חוקר ראשי של המכון, במיוחד של "פרויקט רש"י", מפעל הכנת מהדורות מדעיות של פירושי רש"י לתלמוד.

החל משנת 1984 הוא עורך את כתב העת "עלי ספר" לביבליוגרפיה וחקר הספר של אוניברסיטת בר-אילן. חבר מערכת "סדרא" - כתב עת לחקר תושב"ע. כמו כן הוא יושב-ראש המכון לחקר התפילה "תלפיות". השתתף והרצה בכנסים ובפורומים שונים, ובהם בכנסי הקונגרס העולמי למדעי היהדות ובכנס המדעי הבינלאומי שבאוניברסיטת הרווארד. משנת 2003 ראש המכון לחקר הספרות הבתר תלמודית באוניברסיטת בר-אילן.

פרופ' הבלין עוסק גם בתולדות החכמים בארצות המזרח ובתולדות ארץ ישראל. פרסם את הספר "המשפיע", על סבו הרב שלמה זלמן הבלין ובו העלה את תולדות היישוב היהודי האשכנזי בחברון במאה ה-19. כמו כן עוסק בתולדות תנועת החסידות ופרסם מספר פרסומים בנושא.

תושב שכונת גבעת שאול בירושלים. בן דודו הוא הפיזיקאי פרופ' שלמה הבלין.

פועלו המדעי והמחקרי[עריכת קוד מקור | עריכה]

תחומי התמחותו של פרופסור הבלין הם תלמוד, ספרות רבנית של תקופת הגאונים, ראשונים ואחרונים, תולדות ישראל בתקופת התלמוד ובימי הביניים, קהילות ישראל במאות ה-16ה-18 בארצות המזרח ובארץ ישראל, תולדות החסידות, תולדות ארץ ישראל בתקופה החדשה. כמו כן הוא מתמחה בתחום הפילולוגיה וההדרת כתבי יד.

עיקר התמחותו בתחום נוסח התלמוד ובתחום ספרות הראשונים והאחרונים, ובמיוחד בתחום חקר ספרי הרמב"ם וגלגולי נוסח ספריו בכתבי היד ובדפוסים הראשונים, וכן בתחום חקר ספרי הרשב"א וגלגולי קובצי השאלות ותשובות שלו. פרסם חיבורים ומאמרים רבים בנושאים אלו. ערך מהדורת פקסימיליה של דפוס קושטא של ספר משנה תורה לרמב"ם עם מבוא מקיף לתולדות דפוסי הרמב"ם. לאחר שנות מחקר רבות הוציא לאור מהדורת פקסימיליה של כתב יד אוקספורד של הספרים מדע ואהבה של ספר משנה תורה.

בעקבות התמחותו בתקופת התלמודים, בעבודתו במכון שוקן עסק רבות גם בתחום נוסח התלמוד, ביקורת הנוסח, תולדות כתבי היד והדפוסים הראשונים של משנה ותלמוד. מפירותיו של עיסוק זה היה הערך "תלמוד בבלי" באנציקלופדיה העברית, שנכתב על ידי הבלין. בשל חשיבותו הסכימה מערכת האנציקלופדיה להקצות לו מקום כפול מהמתוכנן.

באותה תקופה הוזמן להשתתף במפעל "יד לתלמוד", מפעל המשך לאנציקלופדיה העברית, בראשו עמדו הפרופסורים שאול ליברמן אפרים אלימלך אורבך וישראל תא שמע. התוכנית המקורית הייתה לפרסם ששה עשר כרכים על נושאים תלמודיים, וכל כרך מיוחד לנושא אחד. הנושא שפרופ' הבלין עסק בו במסגרת זו היה בתחום "איסור והיתר".

בין פעולותיו במכון שוקן היו: השלמת עבודתו של פרופ' אליעזר שמשון רוזנטל על מהדורה מדעית של מסכת פסחים, הכנת מהדורה מדעית של מסכת מגילה והכנת הוצאת מהדורה של חיבורו של הרב שלמה סיריליאו "גמרא למסכת עדויות" על פי כתב יד מאוסף גינצבורג שבספריית לנין במוסקבה שלא פורסם. שלושת המיזמים טרם פורסמו. באותה תקופה פרסם בכתב העת "המעין" מאמר על "משנה תורה לרמב"ם – סוף גאונות", שהיווה את הגרעין והרעיון העיקרי למאמרו הגדול על החתימה הספרותית כיסוד החלוקה לתקופות בהלכה.

פרקים מעבודת הדוקטורט שלו, שהייתה בנושא "רבי אברהם הלוי בעל שו"ת גינת ורדים וחכמי דורו בארץ ישראל ובמצרים", פורסמו בבמות שונות, ובהן: מאמר על ישיבות ירושלים בשלהי המאה הי"ז ב"שלם" של מכון יד בן צבי, ומאמר על היצירה הרוחנית של יהודי מצרים בספר "תולדות יהודי מצרים", שבעריכת פרופ' י' לנדו.

פרופ' הבלין הוציא לאור שניים מחיבורי המאירי. הראשון הוא "סדר הקבלה", ספר היסטורי שיטתי ושלם ויחיד במינו מתקופת הראשונים. הספר יצא עם על פי כתב יד שהגיע מאוסף גינצבורג. עד עתה כל ההוצאות היו על פי ההוצאה הראשונה בשאלוניקי, ולא נודע על כתב יד של חיבור זה. כן הוציא את הספר "בית הבחירה" למאירי על מסכת אבות, אף זה על פי כתב היד היחידי הידוע מחיבור זה מאוסף גינצבורג.

תפקידים ציבוריים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • יושב ראש ועדת ההשקעות של קרן גמלאות "גילעד", אוניברסיטת בר-אילן, וחבר ההנהלה
  • חבר ועדת השופטים לפרס קהן-עבר, במשרד החינוך והתרבות (1986–1991)
  • חבר הנהלת המכון לאחזור מידע בפקולטה למדעי הטבע, אוניברסיטת בר-אילן
  • חבר הנהלת המכון למידע ממוחשב ביהדות בפקולטה למדעי היהדות, אוניברסיטת בר-אילן
  • יו"ר הוועדה לתכנון לימודים בתושב"ע במערכת החינוך הדתי, משרד החינוך והתרבות
  • חבר הוועדה הציבורית-מקצועית למכונים תורניים, משרד הדתות (1996–1997)
  • יו"ר ועדת הערעורים המקצועית למכונים תורניים, לשנת תשנ"ח, משרד הדתות (1998–1999)
  • יו"ר הוועדה המקצועית למכונים תורניים, משרד החינוך והתרבות
  • חבר הנהלת ישורון.

פרסומיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משנה תורה להרמב"ם, ותולדות הדפוסים הראשונים. מהדורת צילום של דפוס קושטא רס"ט. מבוא: "לתולדות הדפוסים הראשונים של ספר משנה תורה להרמב"ם". הוצאת מקור, ירושלים, תשל"ג.
  • משנה תורה להרמב"ם, ותולדות דפוסי ספרד. מהדורת צילום של דפוס ן' שאלתיאל. מבוא: "משנה תורה דפוס ן' שאלתיאל ותולדות הדפוסים הספרדיים של הרמב"ם". הוצאת מקור, ירושלים, תשל"ה.
  • שו"ת הרשב"א, דפוס רומא, עם מבוא: "שו"ת הרשב"א, ותולדות קובצי שו"ת הרשב"א בכת"י ובדפוס הראשון". הוצאת בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי, ירושלים, תשל"ז.
  • סדר הקבלה לרבינו מנחם המאירי, שערי ציון לר' יצחק די לאטיש, והערות רבי חיים פלאג'י. מהדורה מדעית על פי כת"י פטרבורג ועל פי כת"י אוקספורד של 'שערי ציון'. מבוא מקיף לדרכו של המאירי, הערות וביאורים, כולל מפתחות מפורטים. (בהשתתפות פרופ' ב' ספטימוס מאוניברסיטת הארוורד). הוצאת מכון אופק (ירושלים-קליבלנד), ירושלים, תשנ"ג. מהדורה שנייה ומחודשת, ירושלים, תשנ"ד.
  • בית הבחירה להמאירי על מסכת אבות, וחלקים מחיבור התשובה להמאירי. מהדורה מדעית על פי כת"י פטרבורג, מבוא לדרך המאירי בפירושיו, הערות וביאורים, והשוואות למקורותיו ולחכמי דורו (בהשתתפות פרופ' ב' ספטימוס מאוניברסיטת הארוורד ושמואל אשכנזי). הוצאת מכון אופק (ירושלים-קליבלנד), ירושלים, תשנ"ד. מהדורה שנייה ומחודשת, ירושלים תשנ"ה. מהדורה שלישית, ירושלים, תשנ"ח.
  • הספרים המוגהים של משנה תורה (כת"י אוקספורד והגהות מישיבת מצרים). נוסח המשנה תורה בספרים המוגהים בהשוואה לנוסחאות אחרות, ובירורים בעשרות סוגיות שבהן הרמב"ם שינה, הגיה וחזר בו מפסקיו, ועדויות על הנוסח המוגה ותולדות כתבי היד הללו. הוצאת ספריית פרידברג, מכון אופק ירושלים-קליבלנד, תשנ"ז. החלק האנגלי: The Authorized Version of the Code of Maimonides, prepared with an historical and bibliographical introduction, Jerusalem-Cleveland 5757, pp. I-XV.
  • שו"ת חדשות להרשב"א, קובץ של שלוש מאות וחמישים תשובות חדשות של הרשב"א מכתבי יד וממובאות בספרי קודמים. מהדורה מדעית, עם מבוא, הערות וציוני מקורות ומפתחות. בהוצאת י"י וידובסקי, ירושלים, תשס"א.
  • מחקרי רשב"א, פרקי מחקר בתולדות הרשב"א, דעותיו בעיקרי האמונה, יצירותיו וקובצי שאלות ותשובות שלו בדפוס ובכתבי היד. הוצאת י"י וידובסקי, ירושלים, תשס"א.
  • תורתן של גאונים (יחד עם יצחק יודלוב). אוסף חיבורי הלכה ותשובות של גאוני בבל וארץ ישראל שנאספו מתוך קבצים וכתבי עת. שבעה כרכים, הוצאת "מאזנים", ירושלים-ניו יורק, תשנ"ג. כרך א: תורת הגאונים ותקופתם. מבוא, מפתחות וביבליוגרפיות לגאונים, תקופתם וספרותם. כרך ב: כתבי רב סעדיה גאון. כרך ג: ספר המעשים לבני ארץ ישראל. כרך ד: כתבי רב שמואל בן חפני. כרך ה: כתבי רב שרירא גאון ורב האי גאון. כרך ו: תשובות וחיבורים מן הגאונים (א). כרך ז: תשובות וחיבורים מן הגאונים (ב).
  • רשימת כתבי-היד של פירוש רש"י לתלמוד. הוצאת המכון לחקר ההלכה הבתר תלמודית, אוניברסיטת בר-אילן, תשמ"ח.
  • היצירה הרוחנית של יהודי מצרים במאות הט"ז - הי"ט. בתוך: תולדות יהודי מצרים בתקופה העות'מאנית, בעריכת פרופ' יעקב לנדאו, בהוצאת משגב (המכון לחקר יהדות המזרח, והוצאת מגנס - האוניברסיטה העברית), ירושלים, תשמ"ח.
  • מסורת התורה שבעל פה - אוסף מאמרים, הוצאת מכללת אורות ישראל, אלקנה, תשע"ב.

מאמרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • משנה תורה לרמב"ם - סוף גאונות, המעין ניסן תשכ"ה, באתר HebrewBooks; מלואים ונשמטות למאמר, המעין, תמוז תשכ"ו
  • בירורים חדשים בענייני תקנות רגמ"ה, ייחוסן, תחולתן והתפשטותן. שנתון המשפט העברי (הוצאת מגנס האוניברסיטה העברית), כרך י"א–י"ב (תשמ"ד–תשמ"ו)
  • לקראת מהדורה מדעית של פירוש רש"י לתלמוד. בתוך: רשימת כתבי-היד של פירוש רש"י לתלמוד, הוצאת המכון לחקר ההלכה הבתר תלמודית, רמת גן, תשמ"ח.
  • להבנת יסודות דרכי הלימוד של חז"ל, מחקרים בהלכה ובמחשבת ישראל. ספר יובל לכבוד הרב פרופ' רקמן, עורך: פרופ' מ' בר, הוצאת בר-אילן, רמת גן, תשנ"ד.
  • חוקים ומשפטים – בתורה בחז"ל ובמשנת הרמב"ם. ספר לכבוד פרופ' י"ד גילת, בסדרת שנתון בר-אילן, כ"ו–כ"ז, תשנ"ה
  • פרקי יסוד בעקרונות התורה שבעל פה. הגיון, חוברת ג, תשנ"ה.
  • לעניין הספרים 'כלבו' ו'ארחות חיים'. מחקר לזיהוי מחבר ספרים אלו, כתבי היד שלהם ומהדורותיהם. בתוך: ארחות חיים, הלכות שבת, מהדורה מדעית, הוצאת מכון ירושלים ומכון למחקר שעל ידי ישיבת אור עציון, ירושלים תשנ"ו
  • בין ראשונים לאחרונים בענייני נוסח, מחקרי מורשתנו, כרך ראשון, הוצאת מכללת מורשת יעקב, רחובות, תשנ"ח.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]